ב"ח/אבן העזר/פח
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
האשה שיוצאת מתחת ידי בעלה וכו בר"פ אף על פי מטלטלים ואיתנהו בעינייהו בלא שבועה והילכתא אפי' ליתנהו בעינייהו בלא שבועה וכאן כתב רבינו דהיכא דאיתנהו נכסיה בעינייהו דנוטלת בלא שבועה דכי היכי דבייחד לה מטלטלין בכתובתה לא חיישינן דילמא צררי אתפסוה דהני מטלטלי היינו צררי דאתפסה ומילתא דפסיקא היא דליכא פלוגתא בפירושא ה"ה כשנכסיה קיימין והם בעין בין נ"מ או נצ"ב שהכניסה לו כלי פלוני בסך כך וכך דנוטלתן בלא שבועה אבל בדליתנהו בעינייהו דפליגי בה רב אלפס ורש"י בפירושן לא כתבם רבי' כאן אלא בסוף סימן צ"ח:
ומ"ש ונכסי מלוג נוטלתן כמו שהן וכו' נראה דאף ע"ג דבאבדו לגמרי נמי אבדו לה ואין הבעל משלם כלום כדתנן פרק אלמנה לכ"ג עבדי מלוג אם מתו מתו לה נקט רבי' האי לישנא אפי' בלו הרבה ואין ראוין לעשות מהן מעין מלאכה ראשונה משום דאיידי דבנצ"ב כתב אחר כך דמדינא דגמרא צריך לשלם מה שפחתו אפי' עושין מעין מלאכתן הראשונה אלא דנהוג עלמא דאף בנצ"ב אין צריך לשלם אלא כשאין עושין מעין מלאכתן הראשונה אבל בעושין מעין מלאכתן הראשונה נוטלתן כמו שהן ואין צריך לשלם ודינן כאילו היו נ"מ שנוטלתן כמות שהן ואין חילוק לפי המנהג בין נ"מ לנצ"ב אלא בשאין עושין מעין מלאכתן דבנ"מ א"צ לשלם ובנצ"ב צריך לשלם אבל בעושין מעין מלאכתן הראשונים דין נ"מ ונצ"ב שוה דאין משלם לכך נקט רבי' בתחלה גבי נ"מ אפי' בלו הרבה ואין ראוין לעשות בהן מלאכתן הראשונה וכו' וק"ל: כתב ב"י וכן פסק בש"ע בד"א במקום שנוהגים לכתוב בכתובה הכניסה לו כלי פלוני בסך כך וכך אבל במקום שכוללין הכל שכותבין הכניסה לו בגדים ותכשיטין בסך כך וכך מעות הרי סך אותן המעות חוב עליו וכו' ופשוט הוא:
ומ"ש ומטעם זה כתב הרמ"ה שאינו רשאי למוכרם אפילו בעודה תחתיו תימה הא תנן בריש הכותב לעולם הוא אוכל פירי פירות ומאי אכילה שייך אם אינו רשאי למוכרם ויש ליישב בדוחק דלפי שצריך לשלם לו דמי הולדות קרי ליה אכילה:
הכניסה לו קרקע וכו' בפ' האשה שנפלו פליגי במשנה תנא קמא ור"ש לתנא קמא מחוברים בשעת יציאה אם בא לגרשה שלו הם דקסברי מה שגדר ברשותו שלו ולר"ש שלה הם דנוטלתו לקרקע עם פירותיו ואפי' הגיעו ליקצר והרי"ף ור"ח פסקו הלכה כר"ש ור"י הלוי פסק כת"ק דהפירות לבעל ואפי' לא הגיעו ליקצר והכי משמע בדברי הרא"ש והרא"ש הסכים דהלכה כר"ש והאריך ומביאו ב"י וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ב מאישות:
הוציא הוצאות על נכסי אשתו וכו' משנה וגמרא שם:
ומ"ש ישבע כמה הוציא ויטול מבואר במרדכי לשם בשם ר"ח ובהגהת מיימוני פכ"ג דאישות דהיינו דוקא בשהאשה אינה מכחישתו דבכל דוכתא שעושה ברשות והאי ידע והאי לא ידע משתבע האי דידע ויטול וכ"כ בהגהת אשיר"י לשם בשם ר"י דוקא היכא דלא מכחישתו אותו אבל אם היא טוענת ברי שלא הוציא כל כך נשבעת היא ולא משלמת: כתב במרדכי לשם דהנך הוצאות אפי' בנה בית על גבי קרקע נ"מ ודר בו שנה או יותר דהבנין מיקרי יציאה והדירה היא האכילה ואין לחלק בין יציאה ניכרת ליציאה זו שאינה ניכרת וכ"כ בהגהת מיימונית לשם:
בעל שהוריד אריס וכו' בפרק האשה שנפלו בעיא דאיפשיטא וע"פ מה שפי' הרא"ש דאם לא ידעו האריסין שהוא של האשה נוטלין אריסותיהן בכל ענין אבל הרמב"ם אינו מחלק אלא בין שהבעל עצמו אריס לאינו אריס:
ומ"ש רבינו ודינו כדין הבעל שהוציא ולא אכל וכו' פי' שאינו נוטל אלא הוצאה כשיעור שבח ומה שקשה בדברי רבינו ממה שפסק כאן בדין המוציא הוצאות על נכסי אשתו למה שפסק בח"מ סימן שע"ה כתבתי לשם בס"ד ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |