ארץ חמדה/שמות/כה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ארץ חמדה שמות כה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרשת תרומה

ב

(שמות כה ב)
דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה . נשאלתי מדרש פליאה ויקחו לי תרומה הה"ד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. נראה לפרש כי ידוע דתרומת המשכן באה לכפר על עון העגל, והנה המפרשים הקשו לפי מה שכתוב דלזה לא מחל הקב"ה לאדם הראשון על חטאו אע"ג דעבר אדם עבירה ראשונה מוחלין לו, משום שהיה הצווי ע"י הקב"ה בעצמו אין לו מחילה וא"כ גם חטא העגל למה נמחל הלא אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמעו אך שהיה להם טענה מודעה וכבר הקשו איך יתכן טענת מודעה הא דינא דמלכותא דינא, ותירצו דזה בגזירה כוללת אבל המצות רק לישראל נאמרו, אך ע"ז הא מז' מצות ב"נ היא והוה גזירה כוללת, ועל זה ויקחו לי תרומה לכפר על עון העגל, והטעם דבן נח אין מצווה על השיתוף כנ"ל הה"ד שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ישראל מוזהרים שלא לשתף ואין ב"נ מוזהרים:

דרך אמר עפמ"ש בסנהדרין אלהיכם כהן הוא כתיב ויקחו לי תרומה כשקבר את משה במה טבל, ובתוס' הקשו דאין טמא עצמו וכן איך כתיב הנני פותח אח קברותיכם ותי' דישראל נקראים בנים למקום וזה פירוש הכתוב שמע ישראל דקב"ה וישראל כלם חד על שנקראים בנים:

במדרש לא היה העולם כדאי להשתמש בזהב ולא נברא רק בשביל המשכן . ובמדרש טעם המשכן משל למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד מן המרחק לטלה אמר המלך לפרוש ממנה איני יכול עשה לי דירה קטנה שאדור אצלכם כך התורה וכו' אמר הקב"ה עשו לי מקדש ולפ"ז מוכח גודל חשיבות התורה בעיני אדוניו, אך יש טעם דמשכן בא לכפר עון העגל אך ממה שאמרו שהזהב נברא בשביל המשכן מוכח שהמשכן בשביל התורה משא"כ אם בעבור העגל דלמא לא יעשו עגל ולא יהיה צריך למשכן דהא הבחירה ביד האדם וז"ש הכתוב במשלי יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת ר"ל ממה שנראה שנמצא בעולם זהב ופנינים הרבה היינו דברים הרבה שראוים להיות טמונים כמו ארזים שאומר המדרש לא היה העולם כדאי לשמש בארזים רק נבראו בשביל המשכן מזה מוכח שכלי יקר שפתי דעת דהא התורה סבבה כ"ז:

ה

(שמות כה ה)
ועורות תחשים . ברש"י תחש מין חיה הוא. ותרגומו ססגונא שש ומתפאר בגונין שלו. מקשין העולם הא בשבת (דף כ"ח ע"ב) אומר ר"מ תחש היה לפי שעה ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא או מין בהמה. ונראה משום דאיתא ביבמות (דף כ"ב ע"ב) אמר רב סנדל התפור בפשתן אין חולצין משום דכתיב ואנעלך תחש ופי' תוס' דזה לרבנן ולר' מאיר דאמר דכל דבר מיקרי מנעל חולצין אף בשל פשתן. וילה"ק לר"מ לענין מה כתבה התורה ואנעלך תחש כמ"ש גמרא שבת כ"ח כענין זה, וצ"ל דאיצטריך כמ"ש ר"י ביבמות דמכאן מוכח דאין חולצין בעור בהמה טמאה אלא בעור בהמה טהורה דוקא כמו תחש שהיה טהור והוה ת"ל ואין נראה כי אין להקפיד וכתב הרא"ש משום דהשתא נעל רבוי' אף של בהמה טמאה מרבינן וא"כ י"ל לר"מ איצטריך כדי שיהיה עור בהמה טהורה דוקא, אבל מקשה הרא"ם לר"מ שהיה התחש לפי שעה איך כתב ואנעלך תחש משמע שהיה כל הארבעים שנה ומשני הרא"ם דהתחש שהיה למלאכת המשכן טהור היה, והיה חק לפי שעה ותחש האמור ביחזקאל היה כל מ' שנה וטמא היה שהיה קלא אילן א"כ להרא"ם נשאר קושיא דלעיל לאיזה ענין כתב ואנעלך תחש מה צורך בזה לאשמיענן כמו דפי' תוס' בשבת כמו באמת מקשה בתשובת בית יעקב סי' מ"א וצ"ל לר"מ לעולם שהיו שניהם טהור רק אחד היה חיה ואחד היה בהמה ושפיר אשמעינן יחזקאל שחולצין דוקא בעור טהור כמו תחש שהיה במ' שנה שהיה ג"כ טהור, ואין להקשות א"כ שניהם היו טהור איך אומר שהיה לפי שעה הלא היה בתמידות י"ל כיון שהוה חילוק ביניהם שזה היה חיה וזה היה בהמה מקרי כך לפי שעה:

ושפיר יתורץ קושיות העולם דזה שדייק הגמרא אומר היה ר"מ לא הכריעו חכנמים דוקא לר"מ לא הכריעו מאיזה מין הוא כיון ששניהם היו טהורים רק זה חיה וזה בהמה ונסתפקו איזה היה חיה ואיזה בהמה משא"כ לרבנן שהם סברי שהיה חד מין רק זה טמא וזה טהור והטמא היה קלא אילן שהוא טמא כמו שפרש"י שבת ןכ"ח ע"א) ד"ה קלא ולפי' רש"י ז"ל בחומש תופס סברת חכמים וכיון שהטמא היה קלא אילן שהוא חיה גם הטהור היה חיה דבזה לא היה חילוק ביניהם. ובשבת למאי הלכתא לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה לבד בתוספת דמשמע דאתי לאשמעינן שום הוראה והקשה הרא"ם דלמא אשמעינן דמנעל של חליצה צריך מבהמה טהורה כמ"ש ר"ת ביבמות וי"ל לפי מ"ש הרא"ם דמ"ש דתחש לפי שעה היה וכתיב ואנעלך תחש משמע שהיה מ' שנה ותי' דמ' שנה היה שמא קלא אילן ולפי שעה היה טהור וא"כ לא מוכח לענין חליצה אך ר"ת שהוכיח כן לשיטתו בפרק א"ט דיש חיות טהורות שאין מצויות בינינו ולדידיה י"ל דתרי מיני תחשים טהורים היו והרא"ם ס"ל כסברת התוס' שם דאין מין רק המנוי התורה וא"כ צ"ל דלא היה תחש טהור:

ז

(שמות כה ז)
אבני שהם ואבני מלואים . בסוטה (דף ל"ו) ב' אבנים טובות היו לכהן גדול ושמות בני ישראל היה כתוב עליהם ששה על אבן זו וששה על אבן זו דכתיב ששה משמותם על האבן האחת וכו'. השנית כתולדותם ולא ראשונה מפני שיהודה מקדים וחמשים אותיות היו כ"ה על אבן זו וכ"ה על אבן זו. ר' חנינא בן גמליאל אומר לא כדרך שחלוקין וגו' כיצד בני לאה כסדרן בני רחל א' מכאן וא' מכאן וגו' ואלא מה אני מקיים כתולדתם כשמותן שקרא להם אביהם ולא כשמות שקרא להם משה ראובן ולא ראובני וכו' מקשה גמ' חמשים נכי חדא הוי ומשני יהוסף מלא היה ומקשה הא בעינן כתולדותם וכו' ומקשי כל בעלי תריסין ומאי מקשה רב נחמן בר יצחק הא בעינן כתולדותם הלא ת"ק הוא דאמר שהיה חמשים אותיות ולת"ק קאי כתולדותם כסדר שנולדו ולא כמו שפירש ר"ח בן גמליאל ודוק. ונראה משום דיש לדקדק לאיזה צורך קאמר ת"ק ששה היו על אבן זו וששה על אבן זו זיל קרי בי רב הוא. ונראה משום דתוס' מביא בשם ירושלמי אמר ר"י בנימין היה חצי מכאן וחצי מכאן על ראשון היה כתוב ימין ועל השני בנ. אמר ר' זבידא ויאות מי כתיב ששה שמותם ששה משמותם כתיב ולא כל שמותם ממילא לכך קאמר ת"ק שהיה רק ששה משמותם על אבן זו ולא כדעת הירושלמי שהיה ששה ומחצה לז"א דז"א משום דשניה היה כתולדתם ולא ראשונה ואי תאמר שהיה ימין על ראשון ממילא היה השני ג"כ שלא כתולדתם משום שהיה ימין קודם לשמות גד ואשר הכתוב בשני. אבל קשה דלמא היה נפתלי חצי מכאן וחצי מכאן ושפיר כתוב משמותם ולא כל שמותם ומנ"ל למיעקר פשטא דקרא לגמרי אבל ז"א משום דגם על סוגית ירושלמי ק' מהראוי היה לכתוב בני על ראשון ומין על הפני עי' במהרש"א שמשני משום דמצינו שכך חלקו יעקב בן ימין שנולד בדרום כדפרש"י בחומש ממילא כך חלקו. לפ"ז ממילא א"א היה לחלק שום שם אחר לב' תיבות כדי לקיים ששה משמותם ולא כל שמותם משום דבעינן כשמות דקרא להם אביהם ולא נחלק לשום שם כלל רק בנימן מצינו שאביו חלקו וזה א"א ג"כ דבעינן כתולדותם וא"א להיות ימין על אחד דיהיה גם הב' שלא כתולדותם הרי לפניך דגם הת"ק הוכרח דסבר כמו כן דבעינן כשמות שקרא להם אביהם ושפיר מקשה גמ' והא בעינן כתולדותם ונכי חדא ודוק היטב:

כ

(שמות כה כ)
רש"י והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה . שיהיה חלל עשר שבין הכנפים לכפרת מראש הכרוב עשרה עד הכפרה ואח"כ ונתת אל הארון את העדות. ויל"ד לפי סוגיא דעירובין ר"מ ור"י הלכה כר"י ובסוכה מסיק הגמרא לדעת ר"י דאמת כלים בת ה' ארון וכפרת ח' ומחצה פשו להו חד סרי ופלגא. ונראה לבאר דרש"י מביא ראיה לדבריו דריהטא דקרא כר"מ בב"ב די"ד דארון שעשה משה היה ארכו אמתים וחצי והלוחות ארכן ו' ורחבן ו' וב' לוחות אוכלות בארון י"ב טפחים נשתייר ג' מפחים צא מהם חצי לכותל זה וחצי לכותל זה נשתייר ב' טפחים שבהם ס"ת מונח ור"י סבר באמת ה' טפחים והיה הארון י"ב ומחצה ולוחות אוכלות י"ב טפחים ונשאר חצי טפח אצבע לכותל זה ואצבע לזה והס"ת היה מונח מבחוץ דכתיב מצד הארון א"כ שפיר מביא רש"י ראיה לדבריו דלמה כפל הקרא צ"ל כדי שתתן העדות תוך הארון ועדות היינו תורה ממילא ס"ת היה בתוך הארון והוכיח דאמת כלים בת ו' ומוכח שפיר שהיה מראש הכרוב עד הכפרת עשר:

כג

(שמות כה כג)
ועשית שלחן עצי שטים . בפרק ערבי פסחים אמר רב אשי שולחן של מקדש של פרקים הוה דאי ס"ד הדוק הוה מיהדק אמתא באמתא היכי מטבלינן והוא תמוה הא פסקינן בעירובין מ"ה ר"מ ור"י הלכה כר"י ור' יהודא סבר במס' סוכה ובכלים אמת כלים באמת בת ה' טפחים ושפיר יכולין לטבול ה' בו' אף שהרע"ב פסק כר"מ. גם זה תמוה מנלן זה ונראה דאיתא במס' כלים כל הכלים דהיינו שידה תיבה ומגדל וכו' שמחזיקים מ' סאה טהורה ומ' סאה אמה על אמה ברום ג' אמות א"כ השלחן אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו כשיחולק לב' חתיכות תהיה כל חתיכה אמה על אמה ברום אמה והצי תן חתיכה על חתיכה והוה אמה על אמה ברום ג' אמות כשיעור מ' וכתב שולחן הטהור משמע דמקבל טומאה ק' למה באמת מקבל טומאה כיון שמחזיק מ' סאה אבל ז"א משום דמסיק התם במתניתין בזמן שנשמטת דהיינו שהיה של פרקים ואינו מחובר כא' אינה נמשכת עמה וכל חתיכה מקבל טומאה בפני עצמו ואינו חיבור א"כ גם הכא כיון שהוא של פרקים ממילא כל חתיכה יחשב בפ"ע ואינו מחובר יחד להיות נחשב כא' למ' סאה א"כ מזה גופא מוכח שהיה של פרקים דאל"כ הדרא קושיא לדוכתה למה מטמא כלל. אבל י"ל דלעולם שלא היה השלחן של פרקים רק מה שהיה השלחן אמה וחצי קומתו היה עם גובה הרגלים כמבואר בתוס' פסחים ובמנחות פליגי בזה רש"י ותוס' ואפשר עובי השלחן היה מעט רק עם גובה הרגלים היה מחזיק שיעור קומה הנ"ל ואיתא במשנה דהתם במקום שהרגלים גבוה יותר מג' טפחים הריוח שביניהם אין מצטרף כלל. וא"כ זולת הרגלים לא היה מ' סאה ושפיר מטמא (עי' בפ' י"ח דכלים) ודוק. ואי' בספר בר"ש דמקשה על הגמ' דקאמר במנחות לא לאכילה אני צריך הא בל"ז נדע כי לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ושולחן רק אמה וחצי וא"א דלאכילה היה צריך. ולדידיה שהיה באמת גבוה עשרה והא דכתיב אמה וחצי קומתו היא בלא רגלים וא"כ צריך שפיר ראיה דא"צ לאכילה וא"כ מזה מוכח דהיה גבוה השולחן בלא רגלים אמה וחצי קומתו ואפ"ה היה מטמא ש"מ משום שהיה של פרקים. אבל יש לומר דלעולם אמה וחצי קומתו היה עם הרגלים והא דצריך קרא בסוף מנחות לרצונכם תזבחו ובכמה מקומות דא"צ לאכילה די"ל שהיה השולחן גבוה עשר משום דזה מוכח שהיה לשולחן מסגרת למטה כמבואר בזה פלוגתא ומסגרת הוא טפח והשלחן אמה וחצי חוץ מסגרת וכל אמה ו' טפחים א"כ ס"ה עם המסגרת עשרה טפחים וצריך לרצונכם דא"צ לאכילה אך התינח לר"מ דאמה בת ו' טפחים אבל לר"י דבת ה' טפחים הוא א"כ אף עם המסגרת לא היה רק מ' ומחצה א"כ הדרא קושיא לדוכתה למה לרצונכם דא"צ לאכילה וש"מ שהיה אמה וחצי בלא הרגלים וא"כ י"ל דהיה עשרה עם הרגלים א"כ מוכח לר"י היה אמה וחצי בלא רגלים א"כ הוה כשיעור מ' סאה ומדוע מקבל טומאה ש"מ שהיה של פרקים וא"כ יש הוכחה גם לר"י שבל"ז מוכח שהיה של פרקים וכל הוכחת רב אשי דוקא לר"מ דלדידיה דסובר דאמת כלים באמת בת ו' י"ל שהיה י' עם המסגרת ולא היה מ' סאה ולזה הביא לר"מ דוקא. עכ"פ מוכח משום דכיון דלדידיה גם אמת כלים ו' אמתא באמתא היכא יתיבי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף