ארץ חמדה/שמות/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ארץ חמדה שמות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

(שמות ג ב)
וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה וכו'. הדקדוקים רבו ובמדרש הה"ד פתי יאמין לכל דבר מאי פתי נער שכן בערבי וכו' עד סופו תמוה. הנה חמשה חלוקים יש בין נבואת משה לשאר נביאים. חשבם הרמב"ם בהל' יסודי התורה (פ' יד) וז"ל מיסודי הדת שהאל מנבא בני האדם. ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהיה יצרו מתגבר עליו וכו' ובעת שיתנבא יתהפך למעלת המלאכים הנקראים אישים (ב) הנביאים מעלות מעלות הן. א) וכולם אין רואין הנבואה אלא בחלום חזיון לילה או ביום אחר שתפול עליהם תרדמה כמו שנאמר במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ב) וכולם כשמתנבאים איבריהם מזדעזעים וכח דגוף כשל ועשתונותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שרואה כמ"ש אימה חשכה גדולה ובדניאל ולא עצרת כח ג) הדברים שמודיעים לנביא דרך משל מודיעין לו, כמו סולם יעקב. וחיות יחזקאל סיר נפוח ומקל שקד בירמיה. יש אומרים הפתרון ויש שלא אמרו. ד) כל הנביאים אין מתנבאים בעת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים עד שתנח עליהם הרוח כמ"ש ( ש"א י ה) תוף וחליל כו' מתנבאים ה) אילו שהם מבקשים להתנבאות נקראים בני הנביאים:

אבל הפרש בין נבואת משה להם (א) שנבא והוא ער ועומד (ב) כל הנביאים על ידי מלאך הוא והוא על ידי הקב"ה (ג) שלא ראה דרך משל וחידה. כמ"ש במראה ולא בחירות. (ד) שלא נתבהל כמ"ש פנים אל פנים. כאדם שאין מתבהל לשמוע דברי חברו. (ה) שנתנבא בכל עת שירצה שנאמר עמדו ואשמעה. הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לבתיהם ולנשותיהם אבל משה נתקדש כמש"ה קרן עור פניו. כי נקשרה דעתו לצור העולמים:

במדרש איתא מה בין נבואת משה לנבואת בלעם. משה לא היה יודע מי מדבר עמו. בלעם היה יודע, יבואר על פי מ"ש בסוף החולץ מנשה לישעי' מידן דייני' וכו'. ואלא קשיא. הא באספקלריא המאירה ופי' הרמב"ן דעל ידי אספקלריא שמסך המבדיל רואה דמיון ותמונה אבל שלא באספקלריא משיג עצם הכבוד שאין לו דמות ותמונה ופי' בזה אוי לי כי נדמיתי ועל זה משה לא היה יודע אבל בלעם שראה באספקלריא שאינה מאירה היה יודע. הנה המשיג באספקלריא המאירה כמו נבואת משה יהיה לו כל החמשה תנאים שהיה בנבואת משה אבל המשיג באספקלריא שאינה מאירה לא ובזוהר איתא וארא אל אברהם וכו' באספקלריא המאירה כתב בה ידיעה באספקלריא שאינה מאירה כתב ידיעה. תא חזי תוקפי' דמשה בשרותא דנביאותיה לא נח רוחי' בהאי אתר דהא ידע דהא דרגא אחרא עלאה זמין ליה דכתיב וידבר אלהים אל משה. דא אספקלריא דלא נהרא מיד ויאמר אליו אני ה' ר"ל כי אספקלריא דלא נהרא נמשך על ידי השתלשלות מלאכיו ושמותיו העשרה המורים על מדותיו אבל באספקלריא המאירה נמשך משם העצם. דביה כתיב ידיעה לבד כי אין בו ראיה רק השגה ועל זה אמר תחלה וידבר אלהים מיד אמר אליו אני ה' שראה באספקלריא המאירה. בזה יבואר מראות הסולם שיעקב ראה באספקלריא שאין מאירה והראשון (א) ויחלום. שהיה נבואתו על ידי חלום לא בהקיץ כנבואת משה (ב) שראה והנה סולם מוצב ארצה שהיה בדרך משל וחידה (ג) והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים כיון שראה מלאכים ממילא השיג ע"י השתלשלות המלאכים. (ד) והנה ה' נצב עליו. כי באמת לא שייך לאמר על השם שמתקומם במקום רק אם רואה באספקלריא שאינ' מאירה. אבל אם משיג עצם הכבוד לא שיך שנצב במקום ועל זה וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן אני רואה כי יש ב במקום הזה (א) יש ה' שראה איזה ישות ודמיון (ב) במקום הזה שמתקומם זה סימן ואנכי לא ידעתי אין לי ידיעה רק ראיה דמיונית כמ"ש וארא:

והנה אמרו כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה הדבר. שהיתה שכינה מדברת מתוך גרונו. וק' הא מצאנו כמה נבואות שאמר משה בכה. כה אמר ה' כחצות כה אמר א' ה' עברו ושובו. אמרתי נבואת משה היה לפי ערך ישראל ובעת העגל גם נבואתו היתה במדרגה קטנה בזה יתורץ מ"ש דכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא שרתה שכינ' על משה והיינו שלא הית' נבואתו בזה הדבר שתשרה שכינה עליו בעצמו לדבר מתוך גרונו. בזה יתורץ מש"כ מדה שיצאה מפי הקב"ה אפילו על תנאי לא חזר בו. וסותר למ"ש בדף ד' עד יעבור עמך ה' אמנם כי יש חילוק בין נבואת ה' על ידי עצמו לבין על ידי נביא. אם הנביא מתנבא לטוב מוכרח לבוא ופרשתי ההיטב חרה לך ממילא בנבואה של זה הדבר שהיה שכינה מדברת בעצמה מגרונו יכול לחזור. והנה הנביא הוא שליח המקום ועל זה נביא שהוסיף על נבואתו חייב מיתה. כדין שליח ששינה מדעת משלחו וק' הא מצאנו שמשה הוסיף גם כן מדעתו והסכים השם על ידו אמנם כיון שהקב"ה עצמו דבר מפיו לא היה במדרגת שליח. אך שהמלך בעצמו הולך עמו. ויכול להוסיף. בזה יל"פ כה תאמר אל בית יעקב במכילתא שלא תפחות ולא תוסיף. כי בנבואת כה דין שליח יש לו ובאר בית יעקב הקטנים בכה אבל תגיד לבני ישראל אם שמוע תשמעו בקולי אז אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל בזה יבואר חטא מי מריבה שלא רצה משה לשנות להכות סלע אחר מפני שחשבם למורים. בזה יבואר מחלוקת קרח שטען כי כל העדה כלם קדושים חשב כי כולם מתנבאים באספקלריא המאירה ובתוכם ר"ל דייקא הויה ועל זה אמר חכם גדול היה קרח ומטועני הארון היה כי מן הארון היה לו לדעת דמעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה: והנה הם סברו כי כיון שנבואת משה בזה הדבר יכול לשנות ולעשות מעצמו שא"ל דין שליח ועל זה אמר בזאת תדעו כי ה' שלחני. דייקא אם בריאה יברא שעדיין לא נסתם פי הארץ:

ואם היה משה נכנס לארץ היה כן והיה הנבוא' מתמדת בשם הויה ובאספקלריא המאירה. ובזה הדבר. וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר שיהיה נאמר בעת ההיא שם הויה ועל זה השיב אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה שתהיה הנבואה בזה הדבר והביא ראיה כי לעתיד יהיה נחלה בלי מצרים אבל עתה עלה ראש הפסגה וראה צפונה וימה וכו' שעדיין יש מצרים ואתה תראה בעיניך כי לא תעבור הירדן הזה כי עדיין לא הגיע הזמן:

דרך ב להנ"ל שטען רב לכם כי יש הרבה בידכם על ידי שכל העדה כולם קדושים ונבואתכם בזה הדבר ואם כן מדוע תתנשאו מלבכם כי לא צוה ה' אתכם ובזה יל"פ מה שעלו חמה ולבנה לזבול היינו שלפי זה יהיה חמה ולבנה משתמשים בכתר אחד. או שאין צריך לחמה ולבנה. כי לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם:

(א) והנה יש נבואה טבעית ונבואה על ידי הכנה. יש מי שמוכן בטבע לנבואה כענין בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ויש מי שצריך הכנה ועל ידי הלימוד והתל בא לנבואה כענין בני' הנביאים:

(ב) יש חילוק ביניהם נבואה טבעית מתמדת תמיד אפילו כשאינו מכין את עצמו לנבואה כמו שהיה במשה אבל נבואה על ידי הכנה צריך להכין את עצמו אל הנבואה כמו שעשו הנביאים על פי הרוב וממילא אין הנבואה מתמדת תמיד:

(ג) לפ"ז נראה כי למשה היה שני מיני נבואות נבואה של כה היה אצלו נבואה טבעית והראיה שנבואה זו לא סרה ממנו בשום זמן אבל נבואה של זה הדבר היה על ידי הכנה וע"כ לא היתה מתמדת תמיד וכל ארבעים שנה שהיו ישראל נזופים לא נבא בזה הדבר:

(ד) יש חילוק בין נבואה טבעית ובין נבואה על ידי הכנה. נבואה טבעית יכול להאציל מנבואתו לזולתו. כמו שהיה במשה שכל הנביאים נתנבאו על ידי משה אבל נבואה הכנית כיון שגם אליו אין הנבואה בא רק על ידי הבנתו איך תחול על אחרים הבלתי מוכנים אליה:

(ה) לפ"ז נמצא במשה חילוק שנבואה של כה שהיה טבעית היה יכול להשפיע לזולתו ולא היה צריך אליה שום הכנה אבל נבואה של זה הדבר היה צריך אליה הכנה. וגם לא היה יכול להשפיעה לזולתו בזה יבואר מ"ש ותדבר מרים ואהרן במשה כי משה פירש מן האשה משום הכנה לנבואה. אך בנבואה טבעית אין צריך הכנה וכו' הרק אך. אם יהיה נביאכם וכו':

נחזור למראות הסנה הנה מראה ראשונה של משה היתה באספקלריא שאינה מאירה (ועז"א בגמרא כשרציתי לא רצית (שאז היה יכול לראות דמיון) עכשיו שאתה רוצה ר"ל כיון שאתה רוצה עכשיו. שכבר בא למדרגה אספקלריא המאירה איני רוצה). וכמ"ש בזהר שתחלה וידבר אל משה ועז"א (א) וירא מלאך ה' אליו. ר"ל שהיתה הנבואה על ידי מלאך. וזאת שנית שראה דמיון. זאת שלישית שראה הדמיון בלבת אש מחזה נורא ומבהלת שאין זה מגדר נבואת משה. רביעית מתוך הסנה. שהוא מקום שפל מאד שערך מקום גילוי הנבואה הוא לפי ערך איכות הנבואה חמישית וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל שהוא מראה שאין לה פתרון שאין זה מגדר נבואת משה (וגם התנאי שכל הנביאים לא נתנבאו עד אחר התבודדות היה גם כאן שלא היה הנבואה עד שבא אל הר האלהים חורבה ששם התבודד את עצמו והכין את עצמו לנבואה והנה נשלמו כל התנאים הנופלים בנבואה הנראית באספקלריא שאינה מאירה:

ויאמר אסורה נא ואראה. הנה באמת כיון שנבואת משה היה טבעית לא היה צריך שום הכנה לנבואה אבל זה דוקא לנבואה של כה. אבל לנבואה של זה הדבר היה צריך הכנה כנ"ל וההכנה על ידי שפושט את נפשו מחמרו. להיות נפש בלי גויה. ובזה יוכל לעלות מעלה להשיג המראה באספקלריא המאירה. ובמדרש אומר אסורה נא ה' פסיעות פסע משה באותה שעה. כי יש ה' מדרגות נפש ר"נ חיה וכולם פסע משה שהפשיט אותם והבדילם מחומרו למען ישיג מראה הבחירה וז"ש אסורה נא שיסור ממדרגתו זאת עודו קשור בחומר ואראה את המראה מה פתרון של המחזה מדוע לא יבער הסנה?:

עד כאן נמצא בין כתבי יד המחבר זצ"ל :

אמר המו"ל מצאתי בין כתבי יד המחבר זצ"ל דברים מענין הנ"ל ראיתי להדפיסם כאן .

המורה החליט כי מי שהוכן כחו הדמיוני והשכלי ומדותיו והכנותיו בשלימות על אופן הראוי לנבואה ולא ינבא הוא על צד הפלא כהנעת ידו של ירבעם. וכדומה ודברים האלה זרים אצלי. כי יש הבדל בין הדברים הטבעים ובין הדברים התלוים ברצון רוצה למשל המים טבעם לירד במורד, ואם לא ירדו זה היפך הטבע. וכן ידו של אדם טבעה שיוכל להניעה ברצונו ואם רצה ולא יכול להניעה זה היפוך הטבע. או הזורע בארץ צומחת ואם נשלמו כל הסיבות ולא צמחה זה נגד הטבע. אבל לא כן דברים התלוים ברצון רוצה. למשל התלמיד מוכן ללמוד ולקבל אם המלמד רוצה ללמדו ואם התלמיד מוכן וחד השכל ואין המלמד רוצה ללמדו ולא למד אין זה נגד הטבע. אם לא כמו שיאמר הרמב"ם שהנבואה ענין תלוי באדם בעצמו אם הוכן בשיעור הראוי יראה בחוש הנבואי בטבע כמו שיראה בחוש הראות בטבע ובאמת זה אינו. והכתוב אומר (איכה ג) גם נביאיה לא מצאו חזון מה'. אולם נראה דברי המורה סובבים על כללים אלה: ה' הוא שלם בתכלית השלימות ומטבע השלם להשלים לזולתו בכל מה שיהיה. החומר מוכן לקבל השלימות: והנבואה היא שלימות בחק הנביא שע"י ישיג מציאות ה' וכל ידיעות השונות בעין חזיוני. ובהכרח כשהוא מוכן לזה שלא יעצור ה' בפניו ואם לא ינבא הוא נגד טבע האלקית אולם בזה יש לפקפק הרבה כי הנראה שהנבואה הוא לא להשלים הנביא רק להשלים הדור ולשליחות וכדומה והכתוב אומר נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך ואינו תלוי בשלימות הנביא כי לא לשלימותו נשלח רק לצורך הדור ואמרו כל ארבעים שנה שהיו ישראל נזופים לא שרתה שכינה על משה. והרי זה דומה ככנור המוכן לנגן וישנם כן המנגן רק שאין בעלי הסעודה אשר לפניהם ינגן. ע"ד והיה כנגן המנגן ותהי עליו וגו'. ועל זה אמר ה' אלהים נתן לי לשון למודים וגם יעיר בבקר. ר"ל יש לי הכנה טבעיית וגם הרגליות בבקר בבקר אבל יעיר לי אזן לשמוע רק כלמודים כפי ערך המקבלים:

ולענין מ"ש בענין מתן תורה להרמב"ם דעת אחרת שלדעתו לא שמעו ישראל רק הקול כמו קול דברים אתם שומעים בלי חיתוך אותיות ורק משה הגיד להם עשרת הדברים. ולדעתו גם אנכי ולא יהיה לך לא שמעו רק הקול. אמנם דעת החכמים הנאמנים לא כן הוא רק שמעו עשרת הדברים או שתי דברות הראשונות לכ"א כדאית ליה בחיתוך הדברים ובנבואה ממש. וכבר כתבתי שלא יסתור הכלל שנתן הרמב"ם שזה מן הנמנע שינבא מי שאינו מוכן בטבעו אל הנבואה.

אמנם בעיון היטב גם כלל זה אינו מסכים עמו בהחלט והדמיון שלו שכתב שאי אפשר שינבא מי שאינו מוכן בנבואה כמו שלא ינבא השור והחמור אינו עולה יפה. לפמ"ש בעצמו שתנאי הכנת הנבואה שיהיה כחו הדמיוני בתכלית השלימות ושכלו ומדותיו. ובזה לא יבדל הנביא מיתר בני אדם כהבדל המדבר מן החי. רק ברב ומעט כי הנבואה ישיג אותה האדם. גם על ידי הכנה הרגליות. והראיה מבני הנביאים ועל ידי קדושה וטהרה ובהכרח יש לכל אדם כח דמיוני ושכלי רק מי שאין הדמיוני שלו חזק על שיעור הראוי א"א שינבא כמו שאי אפשר שמי ששכלו גס ישיג מושכל גדול ומכל מקום נמצא לו קצת שכל רק שאינו על שיעור שישיג המושכל ההוא הגדול ומכל מקום אם ירצה ה' וישפיע שפע הנבואה על האיש הזה אינה בריאה יש מאין. רק בריאה יש מיש בדרך נסיי. כמו שהיה בעניו הנסים שאלישע מלא הכלים שמן מן המעט שמן אשר באסוך ואליהו בכד הקמח שכבר לא היה יש מאין רק יש מיש שעל מעט השמן חל הברכה ויפרץ לרוב. וכן על הכח הדמיוני והשכלי הרפה אם ישפיע ה' שפע גדול נבואי והגם שהוא דרך נס מכל מקום אינה בריאה יש מאין ובענין זה היתה נבואת כל ישראל במתן תורה דרך נסיי לעת הצורך. כן אפשר על דרך נס שינבא גם מי שלא הוכן אל הנבואה. ומכל מקום אינה בריאה יש מאין. ובענין זה היתה נבואת כל ישראל במתן תורה דרך נסיי לעת הצורך ככל הנסים שנעשו להם במדבר [ובזה שטתי מובדלת מן המורה בשתים א) שלדעתו אם לא ינבא מי שראוי לזה הוא נס. ולדעתי אינו נס. ולדעתו שינבא מי שאינו ראוי הוא מן הנמנעות ולדעתי היא מן האפשרות בדרך נס] [ובזה נדחה מ"ש המורה בענין פתיחת פי האתון שהיה רק בחלום כי באמת היה ולא היה יש מאין אחר שיש פה כלי הדיבור גם ליתר בעלי חיים וקצת כח דמיוני רק שלא נשלם ונשלם לפי שעה בדרך נס]: ע"כ.

ד

(שמות ג ד)
וירא ה' כי סר לראות במד' כמה פסיעות פסע משה רבי אומר ה' פסיעות . ונל"ב דאיתא במדרש דמשה היה סבר דעמרם נראה אליו בלבת אש וא"ל הקב"ה של נעלך משום דעמרם מת ואסור בנו בנעילת הסנדל ואם כן לפי הגמ' דב"ק (דף ס"א ע"ב) דמרחיקין אש מכל דבר המזיק כדרך ר"ה שהוא י"ו אמה אם כן לפי סברת משה שהיה אביו ממילא עמרם גדול הדור היה הרחיק מן הצאן כשיעור י"ו אמה וזולת זה לא היה משה מסתפק שיהיה זה אביו ומבואר בפרק הרואה דמשה גבהו משר ופסיעה היא שליש קומת האיש כמ"ש בחדושי כ"פ ממילא עשר אמות הוא ג' פסיעות של משה ד' פסיעות הוא י"ג אמות ושליש והכא היה י"ו אמה בודאי לא פסע יותר מה' פסיעות וק"ל:

יב

(שמות ג יב)
כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים וגו' יל"פ שאמר ליה כי, אהיה עמך היינו כמ"ד אני את דכא ובסוטה אומר מסתברא דאני את דכא שהרי ירד קב"ה על הר סיני ולא הגביה הר סיני אצלו ועז"א וזה לך האות תעבדון את האלהים על ההר הזה. עוד יבואר ע"פ מ"ש שאם היו בכלל ישראל לא היה למשה דין מלך משום דעמרם נשא דודתו והנה מבואר במדרש שאם היתה הגאולה בזמנה היתה הגאולה ע"י הקב"ה בעצמו. וידוע דאם היו בכלל ב"נ לא היתה א"י של האבות כי ב"נ אינו קונה בחזקה וממילא התחיל השעבוד מלידת יצחק כי היתה ארץ לא להם משא"כ אם היו בכלל ישראל צ"ל שיצאו קודם הזמן. ועז"א ממ"נ אם הם בכלל ישראל מי אנכי כי אלך הא אינני ראוי למלכות. ואם הם בכלל ב"נ אם כן כבר נשלם הזמן וצריך להיות הגאולה על ידך ואם כן וכי אפשר שאוצי"א אנ"י את ישרא"ל ממצרים דאם הם בכלל ישראל לא אנכי המוציא כי אינני ראוי למלכות ואם הם בכלל ב"נ הלא הגאולה צריכה להיות על ידך והשיב אמת שצ"ל ע"י הקב"ה אבל כי אהיה עמך ולמ"ש שאינך ראוי למלכות בהוציאך את העם תעבדון שאז תקבלו התורה ועתה עדיין לא נתנה תורה שתפסול עבור זה למלוכה. ובזה מבואר מ"ש ויאמר פרעה למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו ודרש במדרש אתם למה לדבריכם למה ר"ל שבא בממ"נ אם הם בכלל ב"נ ונשלם הזמן אתם למה הלא צריכה להיות הגאולה ע"י הקב"ה ואם לאו דבריכם למה איך יבואו קודם הזמן:

דרך ב' שאמר אם בכלל ישראל אתם למה ר"ל אחר שאתם באתם ע"כ הם בכלל ישראל ולא נשלם הזמן ובודאי לא יצאו ואם בכלל ב"נ דבריכם למה שאתם רוצים להשביתם ממלאכתם הלא עו"ג ששבת יום ולילה בלא מלאכה חייב וע"ז ולכו גם אתם לסבלותיכם בל תשבתו ממלאכה:

בהנ"ל יבואר ההפטרה הבאים ישרש יעקב ר"ל אם היו בכלל ב"נ שהם בחי' יעקב לא היה צריך רק השרש ולא היה צריך רבוי עם וקושי השעבוד אך אם היו בכלל ישראל צ"ל כדעת המפרשים דרבוי עם השלים המנין או דקושי השעבוד השלים ועז"א יציץ ופרח מה שהיה צריך שירבו ויפרו ע"י שהם בכלל ישראל. וגם הכמכת מכהו ר"ל וכי כמכה אשר נגזר על ישראל הכהו פרעה לישראל הלא הכם ושעבד אותם יותר מהגזירה אם כהרג הרוגיו הרג וכי הרג פרעה אותם כהרג שהיה נגזר עליהם הלא הרבה המדה. וע"ז בסאסאה בשלחה תריבנה ר"ל שמדה זו של קושי השעבוד רבה עמו בעת השליחות כמו שכתבו הרמב"ן והראב"ד דעונש המצרים היה על ששעבדו הם יותר מגירה הנגזרה וז"ש משה למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני ר"ל שאחר שהרעות להם בקושי השעבוד ע"כ שע"י כן נשלם הזמן למה זה שלחתני ואין אתה בעצמך הגואל כנ"ל:

ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי וגו'. ענין העשר מכות שע"י בא לגלות שלשה עקרים א) מציאות ה' כי פרעה כפר במציאותו כמ"ש לא ידעתי את ה'. ב) שהוא משגיח בארץ ג) להתיר אמונות השניות להאמין באחדות. ובזה נבדלו בס' דצ"ך עד"ש במכת דם אמר בזאת תדע כי אני ה' מציאות ה' וע"ז הורו הג' מכות הראשונות כי הפשוט לא ישונה ומים הוא מן הד' יסודות וא"א לשנותם אלא ע"י בריאה חדשה וכן צפרדע וכנים היה בבריאה חדשה. וזה מורה שיש מהוה וממציא יש מאין וג' מכות עד"ש אמר בזאת תדע כי אני ה' בקרב הארץ כי בשלשה אלה כתיב ושמתי פדות בין עמי ובין עמך שלא היו בארץ גושן וזה מורה השגחה פרטית. וד' מכות באח"ב הורו כי אין כמוהו להסיר אמונות השניות כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי וכו' למען תדע כי אין כמוני בכל הארץ ר"ל המכות אשר בפעם הזאת תכלית שתדע שאין שני לי כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ואז ותכחד מן הארץ. ואולם אחרי שבעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי לכן עודך מסתולל בעמי כי לתכלית זה הקשה את לבבו. כדי שיוסיף להכותו ויתגלה כי ה' הוא השליט לעשות כחפצו. ולא יקשה איך הכביד לבו והסיר ממנו הבחירה או אחר שהכביד את לבו הלא לא חטא ולמה הוסיף להכותו על אלה מכה רבה והתשובה כי הוא היה ראוי לכליון חרוץ מקדם בעד קושי השעבוד. ולכן הקשה לבבו לקבל עונש הראוי עליו מקדם באופן שלא היו המכות בעבור שהקשה לבבו רק הוא הקשה לבו ברצון ה' בעבור החטא העבר כדי שיקבל עונשו בשלימות כמ"ש בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו משני הטעמים א) למען אשית אותותי אלה (על חטא העבר) ב) למען תספר באזני בנך ועי"כ וידעתם כי אני ה':

ומבואר במורה כי המצרים עע"ז היו מאמינים שיש שני התחלות א' הפועלת טוב וא' הפועלת רע. כי חשבו שא"א שמהתחלה אחת יצאו טוב ורע במציאות ובזה בארתי ענין המופת הראשון של המטה שנתהפך לנחש הלא כתוב אצלי במהד"ק. ובזה יל"פ מ"ש בפ' בא מי ומי ההולכים ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך וכו' כי לעבודת הפועל טוב לא היו מקריבים קרבנות רק היו מהקבצים כולם גדולים וטף לכבודו להללו ולשבחו. ולעבודת פועל הרע היו מקריבים זבחים לרצותו בדם אשר הוא תאות נפשו לשפוך דם כי כלל הקרבנות של עובדי האליל היה לתת שחד לפועל הרע הרוצה לשפוך דם ואליו לעבודתו לא היו מביאים הטף פן יונקים בם כידוע. ופרעה שלא היה מאמין בהתחלה אחת חשב או שיהיה עבודתם לפועל הטוב או לאוהב הרע ורצה לדעת זה ממ"ש מי ומי ההולכים ומשה השיב בבנינו ובבנותינו וגם בצאננו ובבקרנו נלך והם לפי דעת פרעה דברים סותרים עז"א יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם אחר שאתם לוקחים צאן ובקר לזבוח מבואר שאתם הולכים לרצות פועל הרע לא אוכל לשלח הטף כי הלא רעה נגד פניכם מפועל הרע ואליו אל תביאו הטף רק לכו נא הגברים. ואח"כ במכת חשך שראה פרעה שבעבור שלא שלח הטף הוכה עוד במכה אחת חשב בהיפוך כי עיקר עבודתם יהיה לפועל הטוב. ע"כ אמר התנאי האחד רק צאנכם ובקרכם יוצג. ואז גם טפכם ילך עמכם. כי עפ"ז אינכם צריכים לקרבנות. והשיב משה גם אתה תתן בידינו וכו' כי ואנחנו לא נדע מה נעבוד וכו' ועל הספק נקח הטף והצאן והבקר:

כד

(שמות ג כד)
ויהי בדרך במלון וגו'. במס' נדרים (דף לב) רבי יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה למשה אפי' שעה א' תניא א"ר יהושע בן קרחה גדולה מילה שכל זכיות לא הועילו למשה אפי' שעה א' תניא א"ר יהושע בן קרחה גדולה מילה שכל זכיות לא הועילו למשה בשעה שנתרשל מן המילה רי"א ח"ו אלא כך אמר משה אמול ואצא סכנה אלא מפני שנתעסק במלון תחלה דכתיב ויהי בדרך במלון פרש"י ואותו מלון היה סמוך למצרים דליכא שום סכנה ואותו תינוק לא היה באותה שעה רק שמונת ימים ע"כ כל המפרשים תמהו ולא העלו בזה. ונבאר דבספר שמע שלמה מקשה איך אמר ריב"ק שרק נתרשל מלא שעה הא לפי ברייתא נתרשל כמה ימים ותירץ דריב"ק הדר לגבי ר' יוסי וסבר כר"י דמתניתין משום שנתעסק במלון תחלה והוי שפיר כמלא שעה ולכך לא תני במתני' ג"כ סברת ר"י משום דריב"ק הדר לגבי דר"י וסבר באמת כר"י דברייתא ויל"ד כיון דאותו מלון היה סמוך למצרים למה לא הלך מיד למצרים. ונראה דאי' ריש פסחים לעולם יכנס אדם בכי טוב פרש"י בעוד שהחמה זורחת ולכך לא הלך דהיה שקיעת החמה אבל קשה הא ריב"ק סבר שלא נתלה למשה אפי' כמלא שעה שנתעסק במלון לפי ערך שעה ולא נתלה לו ממילא בא המלאך אחר שעה מעת ביאת משה להמלון. ואי' בספר כנסת יחזקאל דמשקיעת החמה עד הלילה ד' מיל וכבר הבאתי דד' מיל הוא שעה וא"כ כיון דבא בשקיעת החמה אמר שעה הוא לילה ואיך מל הלא מילה פסולה בלילה לז"פ דבן שמונת ימים היה ואם כן בלילה הוה יותר מח' ימים ויסבור דמילה שלא בזמנה כשרה בלילה. ועפ"ז יבואר קושיא עצומה למה לא אמר משה לצפורה להיות היא המוהלה והוא יתעסק במלון אף דבע"ז (דף קז) איתא דמשה גמרה מ"מ לא אשמעינן לפי משמעות הפשטות אבל להנ"ל יבואר משום דתוס' במגילה מקשה ל"ל אותו ולא אותה תיפוק ליה דהוה מ"ע שהז"ג דפסול בלילה ותירץ דאיצטריך לרשב"א דס"ל מילה שלא בזמנה כשרה בלילה. ועוד דבמילה ה"א דחייבת אף דהוה מ"ע שהז"ג משום דנכרתו עליה י"ג בריתות אם כן לפ"ז ליכא משום מיעוט לפטור לאשה ע"מ שלא בזמנה די"ל דאצטריך על בזמנו כתי' ב' של תוס' ולעולם שלא בזמנה גם האשה חייבת דהוה מ"ע שלא הז"ג. והשתא דבעת ביאתם למלון שהיה בזמנו דהיה בן ח' היה מוטל על משה אבל אח"כ גם צפורה בכלל החיוב כיון דהי' של"ב. ועוד יל"פ לפי דבס' אור יקרות מוכח דאייר היה ביום א' משום דאב היה ביום ה' חל דמשום דמשה נתכסה ג' חדשים ממילא נולד בן משה (לפי פירש"י והר"ן דאותו מלון סמוך למצרים היה) מחצה שעה קודם ליל שבת בספק ביה"ש כמבואר בפוסקים דשעה ומחצה קודם לילה הוה הספק ואסור למול ביום השבת ממילא כיון דהיה בעת העסקה במלון באותה שעה בן ח' ימים ואחר השעה נעשה התחלת ט' ימים ואי' בב"ח דצריך להוסיף על שבת שעה לפניה ושעה לאחריה ממילא לכך לא מל משה את התינוק באותה שעה שהיה שייך לשבת והוא בה"ש. אבל לאחר שעה שפיר נימול והמלאך ידע בבירור שהתינוק נולד בשבת ושפיר הותר אף למול בשבת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף