ארץ חמדה/שמות/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ארץ חמדה שמות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

(שמות א א)
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב . הנה אמרו יעקב אבינו לא מת והוא הטעם שהיו ישראל בגלות מצרים כדי להגין עליהם ולא נסתלק נפשו מבניו לזה אמר שהזכיר בפרשה הקודמת מיתת יעקב וכל הענין חוזר ומספר שאעפ"כ יעקב אבינו לא מת ושב עם בניו למצרים ועז"א הבאים לשון הוה שעכשיו באו למצרים פעם שנית עם יעקב ומבואר בזוה"ק הטעם שבחר דוקא בגלות מצרים ולא בשאר ארצות משום שחשש פן יתערבו בגויי הארצות ולא יהיה אפשרות לגאלם דהגאולה היתה בזכות שלא שינו את שמם ושלא נתערבו בין המצרים לזה בחר דוקא שיגלו למצרים שהיו עם קשה עורף ונמוסיהם מבוזים ומגועלים וימאסו ישראל להתחסן בם וז"ש לתת טעם למה גלו למצרים דוקא שהוא משום שיהיה בטוח שלא ישנו את שמם ולא יתערבו בין המצרים. לז"א ואלה שמות בני ישראל מחמת שיתקיימו השמות שלהם לזה הם הבאים מצרימה דוקא והטעם השני איש וביתו באו שיהיו שמורים איש וביתו בקדושה בלי תערובות בת אל נכר:

בתנחומא ואלה שמות זש"ה (תהלים מח) כשמך אלהים כן תהלתך וגו' מלך בשר ודם מקלסין אוחו שהוא גבור והוא חלש מקלסין אותו נאה והוא כעור מקלסין אותו רחמני והוא אכזרי והקב"ה בכל מה שמקלסין אותו הוא יותר האל הגדול הגבור והנורא וכן אמר דוד (שם קו) מי ימלל גבורות ה' וגו' וכן איוב אמר (איוב לז) היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע באו אנשי כנה"ג ואמרו ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה (נחמיה ט') ע"כ לשו! המדרש. נראה לבאר כי המבקרים נתנו כלל גדול כי כל השבחים הנאמרים על הבורא ית' כולם אין צריך להם כי במה שהוא אלוה נודע ממילא שאין חסרון בעצמותו ושיש לו כל השלמות כי מי שאינו שלם לא יכונה בשם אלוה וממילא שמו העצמי מורה על כל שבחיו ותאריו ותהלותיו. וז"ש כי במלך ב"ו אין שמו העצמי מורה שבח אחר כי עדיין יכול להיות שהוא חלש ואכזרי וכדומה כל החסרונות אבל הקב"ה שמו העצמי די וז"ש מלך ב"ו מקלסין אותו שהוא גבור ר"ל צריך לקלס אותו בכך יען כי יכול להיות שהוא חלש וכן כולם, אבל הקב"ה בשמו העצמי נכלל כל תהלותיו. וז"ש כל מה שמשבחין אותו הוא יותר ר"ל שהוא מיותר כי בשמו העצמי שהוא אלוה נכלל הכלל. וז"ש כי כשמך כן תהלתך ר"ל בשמך העצמי לבד נכלל כל התהלות והשבחים והתארים וז"ש מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו ר"ל מי שימלל אחד מן גבורותיו כזה ישמיע כולם כי כולם נכללים באחד כי כל שבח שאומרים על הבורא ית"ש אינו דבר זולתו רק הוא:

חקירה פלסופית
אמר המו"ל מצאתי בין כתבי המחבר זצ"ל מאמר מעין הדברים הנ"ל ראיתי להדפיס כאן .

[הנביאים היו מכנים להשם בכמה מדות ובא ישעיה והעמידן על שלש. ה' שופטנו וכו', ובא מלאכי והעמידן על אחת. זכרו תורת משה עבדי] *הרמב"ם מנה י"ג עקרים הידועים והר"י אלבו חלקם לשלשה כי במציאות ה' נכלל האחדות ושאינו גוף והקדמות והארכתי לבאר כל פרט עפמ"ש המדרש תנחומא ריש פ' שמות ב"ו משבחים אותו שהוא חכם והוא טפש וכו' אבל הקב"ה כל מה שמשבחים אותו הוא יותר ר"ל ריבוי התארים אשר אצל הבורא וכן כל התהלות והתשבחות כולם מיותרים. כי באמרנו שהוא אלהים. נכלל כל השבחים והתארים כמו באמרנו על האדם שהוא אדם. א"צ לבאר שהוא חי. ושהוא מרגיש. ושיש לו לב וכליות ופה ולשון. כי כל זה נכלל בגדר אדם:

ובזה פרשתי [מ"ש במד' מלך בשר ודם משבחים אותו בכמה שבחים אבל השם משבחים אותו שהוא אלהים]. ר"ל ששבח זה כולל הכל. רק בשר ודם צריך לשבח אותו שהוא חכם יען והוא טפש ר"ל שיכול להיות טפש ואין זה בגדר אדם. שיהיה חכם או גבור וכו'. וכן פרשתי המד' מלך בשר ודם משבחים אותו שהוא חכם והוא אינו חכם משבחים אותו שהוא קדוש והוא אינו קדוש אבל הקב"ה משבחים אותו שהוא חכם והוא חכם וכו' הה"ד אין קדוש כה' כי אין בלתך וכו' ר"ל הקדושה אינו דבר זולתך כי אתה עצם הקדושה:

ופרשתי המד' א"ר ישמעאל בשעה שהחכם יושב ודורש בדברי הגדה והעם שומעים ועונים אחריו איש"ר מברך באותה שעה הקב"ה שמח ואומר למה"ש ראו בריה שבראתי בעולמי איך הם משבחים אותם באותה שעה מלבישים הוד והדר עד כאן דבריו כי כל דברי הגדה המרבים בשבחי הבורא ומתארים אותו בכמה תארים בכמה ענינים מושאלים מן החומר לשבר את האוזן. וזה מפני שבני אדם אין מכירים ענין מופשט מהחומר. וצריך לצייר להם בדבר חומר אבל בכל צריך לדעת כי השם מרומם מכל ברכה ותהלה וע"ז עונים יהא שמיה רבא מברך ר"ל שלעתיד שיופשטו בגדיהם החומרים יכירו את ה' באופן יותר נשגב לעילא מכל ברכתא ושירתא דאמירן בעוה"ז. אז השם אומר למלאכי השרת כי המלאכים אין יודעים מאומה מכל השבחים האלה הנאמרים בעולם התחתון על הבורא. כי הם אין מבינים דבר גשם והשם מראה כי נמצא עולם גשמי. והאדם אשר עליו אך הם משבחים אותו בשבחים חדשים שבאמת אינם במציאות כלל בערך אלה. ועז"א ראו בריה וכו' איך הם משבחים אותו ? עז"א באותה שעה מלבישים הוד והדר כי כל השבחים וכל הפעולות שאנו מכירים בהם את הבורא הם רק לבושים שהלבוש אינו עצם המתלבש רק מתעטף בו ומתכסה בו ומתראה על ידו וישעיה העמיד כל העיקרים על שלשה. שהם מציאות ה' ותורה מן השמים שכר ועונש עז"א א) ה' שופטנו ב) מחוקקנו ג) מלכנו לגמול ולעונש:

אולם בעיקר האמצעי שהוא תורה מן השמים תלוים כל העיקרים. כי אם יש תורה יש נותן התורה וזה עדות על מציאות ה'. וממילא מוכרח שיש שכר ועונש דאל"כ אין מציאות לתורה. וז"ש שמלאכי העמידן על אחת זכרו תורת משה עבדי. ונבאר עיקר תורה מן השמים. מדוע דבר ה' בעצמו עשרת הדברים ולא ע"י שליח ? ב' מדוע לא נתנה התורה לאבות אברהם יצחק יעקב ? ג' חקירת העיקרים. אם מותר לבעל דת לחקור אחרי אמונתו. ואם אסור ? מדוע לא ישוו כל בעלי אמונה בשכר ? ואם מותר לחקור קשה ממ"נ אם יסמוך על החקירה להחליף אמונתו אינה אמונה ? ואם לא יסמוך על חקירתו למה יחקור ? עי' בעיקרים באורך:

והנה העיקרים כתב כי המברר הדבר יש שלשה ענינים. למשל המברר שיודע לעשות התריאק הבלתי מזויף יש יברר שיעשהו לענינו. ונראה כל חלק בפ"ע שאינו מזויף וזה הבירור האמתי ויש יברר ע"י סגולתו שירפא בו כל ארס וזה ג"כ ברור טוב. אבל יש יברר ע"י שיעשה מופתים שיבא באש ובמים וזה אינו בירור כלל כי מה ענין זה לזה. כן המברר שהוא שליח ליתן דת ע"י מופתים אינו בירור וכן משה לא האמינו בו מפני האותות עד שראו עין בעין. עכ"ד:

ובזה פרשתי מ"ש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי ועתה למה נמות כי תאכלנו האש. עד כאן מצאתי:

ה

(שמות א ה)
ויהי כל נפש יצאי ירך יעקב שבעים נפש . מבואר בדברי האר"י זל בספר הגלגולים בענין התחלקות הנשמות בשרשיהן שאי אפשר להיות פחות מתרי"ג שרשים. וביאר שם כי נשמת אה"ר נתחלק לג' אבות ואח"כ לשבעים נפש והשבעים נפש היו שרשים גדולים שבהם נכללים כל נשמות של אה"ר ואח"כ נתחלק עוד לתרי"ג שרשים עיי"ש ועוד כתב שכל שרש מתחלק בחיצוניות לשלש בחינות בשר וגידין ועצמות. וידוע דהפנימיות הם חמש בחינות נפש רוח נשמה חיה יחידה. ולפ"ז יש בכל שרש שמונה בחינות ולפ"ז נראה שבענין זה היה כבר כל התרי"ג בהשבעים נפש כי ידוע שכל אחד היה כלול מכלם חשוב שבעים פעמים שבעים הם ד' אלפים תשע מאות. שמונה פעמים תרי"ג הם ג"כ ד' אלפים תשע מאות ועוד ארבעה. לפ"ז בהשבעים נפש שכל אחד היה כלול מכלם היה ד' אלפים תשע מאות וחוץ מזה להשלים הארבעה וידוע שיעקב כולל נשמות הג' אבות מדת תפארת הכולל חסד וגבורה ויוסף שהיה במצרים ובזה מה מתקו מדבש דברי תוה"ק שמרמז זה במ"ש ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ר"ל שכל נפש מיוצאי ירך יעקב היה בעצמה כוללת שבעים נפש והיו שבעים פעם שבעים וחוץ מזה ויוסף שהיה במצרים:

גם ירמוז ויהי כל נפש שבשבעים נפש היו כלולים כל נפשות של אה"ר שיבואו לעולם ויבואר עוד במ"ש שהיה שבעים נפש נגד שבעים שרים והענין ידוע שנפשות ישראל משבעה ימי הבנין שכ"א כלול מעשר הם שבעים ונפשות או"ה לעומת זה משבעים שרים וידוע כי נגע בכף ירך יעקב ששם הוא עומד נגדו ומתנגדו ועז"א כל נפש יוצאי ירך יעקב דוקא והנה שר של מצרים הוא נקבה כי הוא נקרא ערות הארץ שהוא נגד מדת יסוד שבקדושה שהוא מדתו של יוסף לז"א ויוסף היה במצרים שהוא המכוון בקדושה ממש לעומת שרש של מצרים לזה למצרים ירד בראשונה לגרשם וקצרתי:

ז

(שמות א ז)
ובני ישראל פרו וגו' נראה הכפל דהיות נפש הצומחת והחיונית ונפש המדברת ועל כל אלה נפש המשכלת. ועז"א בכולם היו שלמים ביתר עוז פרו בנפש הצומחת כעץ נושא פריו וישרצו כשרצים שלהם לבדם נפש החיונית וירבו בנפש המדברת המיוחד למין האדם שהוא רב ושליט על סוגי החיים ויעצמו בנפש הישראלי עד"ש בפסיקתא כי עצום עושי דברו אלו הצדיקים:

(שמות א ז)
ותמלא הארץ אותם . ידוע שארץ העליונה היא מדת כ"י אלהים באלפין גי' ארץ ומלואה אלף רי"ש צד"י גימ' תל"ד הם ה' פעמים אלהים ה' עלין תקיפין הסובבים לשושנה והדל"ת היא ה"א אחרונה שהוא בצורת דל"ת ומשם בא כח הלידה למה נקרא שמה אפריון שהיא פרין ורבין של ישראל וזה ותמלא הארץ שנמלאה במלואה:

ח

(שמות א ח)
ויקם מלך חדש על מצרים במדרש יש שהורידוהו מכסאו ג' חדשים עד שהסכים עמהם והנה מפשטות הכתוב נראה שפרעה היה המתחיל בעצה תחלה כמ"ש במס' סוטה (דף טז) ונראה ע"פ המבואר בדברי הקדמונים שכל ענין יוסף ששקד מאד שיהיה הוא המוציא והמביא והמשביר לכל עם הארץ הוא כי כל אומה מקבל שפעה ע"י השר שלה והמלך הוא המרכבה להשר לקבל השפע בראשונה והנה כשישראל בגלות גם המה נתונים תחת שפע האומה וניזונים מהתמצית ומצרים היתה ערות הארץ וגם מלאה גלולים ואם היו ישראל מקבלים השפע ע"י השר ח"ו לא היתה להם תקומה לזה סבב מסבב הסבות שיהיה יוסף המשביר וכל השפע הלך ע"י באמצעות השכינה שהיה יוסף מרכבה אליה וגם מלך מצרים קבל השפע ע"י יוסף והיה כל השפע באמצעות השכינה ולזה כאשר ראה שישראל פרים ורבים שלא כדרך הטבע ידע שאין זה רק מצד שמקבלים שפעם ע"י השכינה למעלה מן המזל כי גם פרעה היה נתון תחת יד ישראל לקבל השפע על ידם לזה העבירו אותו מכסאו להסיר הממלכה הראשונה שהלכה השפע על יד יוסף והקימו אותו מחדש ואחר שהיה בכאן הויה חדשה חזר דינו לקבל השפע מהשר שלו לא על יד יוסף וז"ש ויקם מלך חדש על מצרים שיקבל השפע באמצעות שר של מצרים וז"ש אשר לא ידע את יוסף כי ידוע דקבלת השפע מהמשפיע להנשפע הוא בדרך זיווג וחיבור ע"ד וידע אדם את חוה אשתו (גם מבואר בזוה"ק שכח מצרים היה מסוגי הדעת והמבין יבין). ולפ"ז שב הענין שישראל יקבלו התמצית משפע של פרעה ע"י השר וכאשר ראה שאעפ"כ פרים ורבים אמר עתה אנכי הרואה שהנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו ר"ל ממנו ועל ידי שפעי הוא גם כן רב ועצום אע"פ שיקבל שפעו ממנו דייקא:

דרך ב' ידוע שכל גליות מצרים היתה להוציא יקר מזולל ר"ב ניצוצית שהיו מובלעים בקליפת מצרים וזה הוא הרכוש גדול וכמ"ש האריז"ל על פסוק וגם ערב רב עלה אתם וז"ש שראה באצטגנינות שעם בני ישראל הם הגרים ר"ב דייקא ועצום ממנו ע"י שיוציאו הגרים ועשאוה כמצולה שאין בה דגים וידוע דכל בירור הניצוצות הוא ע"י כח החכמה כמ"ש כולהו במחשבה איתברירו ה"ל חכמה מוחא היא מחשבה מלגאו, וכן בהיפוך חכמה הארורה של הסט"א ר"ל חכמים המה להרע לעשוק אהב נפשות העשוקות לצודד נפשות לפורחות, ועז"א הבה נתחכמה לו להגביר חכמת מצרים על חכמת הקדושה והבן היטב:

וע"ד המוסר יבואר פרעה לא פחד מישראל מעוצם רבוים כי כבר ידע שמזל מצרים גורם ששום עבד לא יוכל לצאת ממנה ולא יהיה לו שום נשיאת ראש אך את אשר המיס את לבבו הוא מצד שראה גודל קדושת ישראל ומעלתם שעמדו בנסיונם והיו מצוינים שם שלא התערבו עמהם ולא למדו ממעשיהם, ונודע שהעובד את ה' אינו נתון תחת המזל רק השגחת אלהי חופף עליו כל היום ואמרו חז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו ר"ל כי כל גבור לא יוכל להראות כחו לחוץ רק ע"י אחרים שלוחם עמהם ומתגבר עליהם אך הגבורה האמתית מי שיוכל להתגבר על עצמו ולמשול ברוחו לכבוש תאותו. ויצדק הלשון לומר עליו שהוא תקיף ועצום ממנו בעצמו שמתגבר על עצמו, וז"ש הנה עם בני ישראל שהם גוי אחד מצויינים לבדם עם לבדד ישכון, והוא רב ועצום ממנו בעצמו שמתגברים על עצמם לכבוש תאותם, וידוע שתכלית העבודה להכניס החיצונים לתוך הקדושה ע"ד שמתפללים וכוף את יצרנו להשתעבד לך וממילא גם המקבלים כחם מהרע נכנעים לפני הקדושה לז"א והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו פי' כי תקראנה מלחמה היא מלחמת מצוה של היצר הרע שקראם בחוה"ל שבת מן המלחמה הגדולה וכמ"ש בזוה"ק על כי תצא למלחמה על אויביך ואזי ונוסף גם הוא היינו היצה"ר להתחבר אל שונאינו ע"ד מ"ש באברהם וכרות עמו הברית וממילא ונלחם בנו ועלה מן הארץ:

וע"ד הרמז מ"ש ונלחם בנו ועלה מן הארץ יבואר במה שכתב האריז"ל בביאור עשר מכות שמכת דם בא ע"י שם של אהיה ברבוע גי' דם שיצא ממלכות דקדושה ומחץ לכתר דקליפה, והענין כי שם זה הוא בסתר וידוע דארץ בכל מקום היא מדת מלכות אלהים באלפין כנ"ל, ובזה יובן איך יצא ממנה מכת דם שאמצעות של ארץ במלואה אלף ריש צדי הם למד יוד דלת גי' דם שהוא אהיה ברבוע המוחצת לכתר שבטומאה וז"ש ועלה מן הארץ שיעלה האותיות שבתוך ארץ שמשם התחלת המכות ותחלת השליחות בשם זה:

י

(שמות א י)
הבה נתחכמה לו . במס' סוטה (דף יא ע"א) גרסינן הבה נתחכמה לו בואו ונחכם למושיען של ישראל וכו' נדונו באש וכו' עד איוב ששתק נידון ביסורין. עי' במהרש"א שהאריך, ונראה דשם א' ר"י גופיה זה אבל ראו מושיען במים לוקה הרי הגזירה רק משום שכך ראו דבמים נופל לא משום שא"א באש, אבל לק"מ דקאמר גמ' לעיל ג' גזירות גזר עיי"ש וא"כ גזירה ב' שהיתה רק מטעם פן ירבה צ"ל שלא יכלו לגזור באש ונכון, אבל קשה מנ"ל שהיו ג' גזירות כמו שמקשה המהרש"א ז"ל. ונראה משום דאי' בסוטה לקמן ארץ אוכלת יושביה וגו' איוב נח נפשיה וא"כ אז במרגלים מת איוב בשנה שניה שיצאו ממצרים ואיוב נידון ביסורין אמר העצה וחיה אחר היסורין ק"מ שנים וא"כ אא"ל שהיתה העצה הכל בעת שנולד משה כי משה בן פ' בעמדו לפני פרעה כנ"ל וע"כ דהיה גזירה אחת הרבה שנים קודם ודוק:

יא

(שמות א יא)
וישימו עליו שרי מסים . ואי' במדרש ובסוטה שמו מלבן בצוארו של פרעה והיה עובד ביניהם ונראה הענין כי היה יודע באצטגנינות כי עבדים ימשלו ויגברו על מצרים ולזה חשב ג"כ אברהם על אליעזר עבדו שהוא ירש אותו והקב"ה גלה לו שלא כן הוא רק בניו יהיו עבדים למצרים ואח"כ ימשלו עליהם ולזה רצו לקיים גזירת המערכה ע"י פרעה ששמו עליו שרי מסים שיהיה הוא עבד עליהם ויעבוד עבודתם והוא ג"כ מלך עליהם כדי שיתקים הוראת המערכה שעבד ימלוך עליהם:

(שמות א יא)
ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתום ואת רעמסס. ענין בנין הערים האלה היה כענין בנין המגדל שבנו בארץ שנער (למה נקרא שמו שנער שמנוערים מן תר"ך מצות תרי"ג מצות וז' מצות ב"נ והם נגד תר"ך אורות המתנוצצות מכתר העליון שהוא נגד דיבור הראשון של אנכי ה' אלהיך שרצו דור הפלגה לבטלו) וידוע שדור הפלגה נתגלגלו למצרים וישראל התחילו לתקנם ופרעה רצה לעורר ענין המגדל ולבנותו מחדש ולא יכול לבנותו רק ע"י ישראל שלא שינו את לשונם והיו מדברים בלה"ק כי כל הבנין היה ע"י צירופי שמות כמ"ש ונעשה לנו שם לזה כאשר בלל לשונם פסק בנין המגדל, ולזה גם המצרים רצו לבטל דיבור זה של אנכי, ולזה אמרו חז"ל למה נקרא שמה פתם שראשון ראשון פי תהום בלעו למה נקרא שמו רעמסס שראשון ראשון מתרוסס שכן היה ג"כ במגדל שליש נבלע ושליש נשרף, והנה אמרו בסנהדרין אויר מגדל משכח את התלמוד וידוע בכוונת האר"י ז"ל בהבדלה למוצאי שבת שיש שר הממונה על השכחה נקרא שמו מ"ס וכן פוט"ה גי' מ"ס ממונים על השכחה ומיכאל ממונה על הזכרון ולזה אינו דומה שונה פרק ק' פעמים (מס גי' מאה) לשונה מאה ואחד (גי' מיכאל) ומ"ם במילואה מ"ם סמ"ך הם שני פעמים מ"ם רביע אלהים שמשם יונק ומקבל ועז"א וישימו עליו שרי מסים ב' פעמים מ"ם שאויר מגדל משכח והנה מבואר בספר ציוני שדור הפלגה רצו לבנות רל"ו פרסאות כמנין קומה של מעלה גדול אדונינו ור"ב כ"ח עכ"ד ויובן היטב כי מבואר בספרי המקובלים שהיה כל כוונתם להמשיך מדת מלכות לתוך הסט"א להשתמש פה כחפצם ועי' בי"ר באריכות ופגמו בשם אדני ששם זה הוא במלכות וכתב במג"ע דלזה קראם בני אדם בני דאדם קדמאה שאדם פגע באלף של אדני שהיה צורת יו"ד ואו יו"ד ועשה ממנו צורת יוד ואו דלת והיה ג"כ פגם בשיעור קומה חשוב יו"י פעם יו"י עולה רל"ו והנה מהלך אדם בינוני ביום עשרה פרסאות נמצא רל"ו אלפים פרסאות הוא מהלך ס"ד שנים שלמים שכל שנה שס"ה ימים ועוד ג' רביע שעה צא וחשוב ותמצא החשבון מכוון הוא נגד שם של אדנ"י שמספרו ס"ה שנים (ה' בהיכל קדשו ה"ס) ומפני שרצו לפגום האלף שהיה מספרו כ"ו ועשו צורת יו"ד ואו דלת שמספרו כ"ף לזה מהלך שנה הס"ה לא השלימו לערך רביע כמו שחסרו רביע ממספר האל"ף. וכ' האר"י ז"ל שם אדנ"י במילואו גי' תרע"א כי מדת מלכות הוא השער לה' בזאת יבא אהרן אל הקודש ונראה שכן מלכות במילואה עולה ג"כ תרע"א מזה הטעם ומפני שרצו להמשיך שם אדנ"י ומדת המלכות לחלק החיצון לז"א ויבן ערי מסכנות לפרעה מסכנו"ת גימ' מדת מלכות ושם אלהים שהוא דינא דמלכותא כנודע וחוץ מזה יש במלכות עוד ה' פעמים אלהים בסוד קוצותיו תלתלים ה' עלין תקיפין הסובבים לשושנה כמבואר בזוה"ק בראשית שהם ה' תבות שיש מאלהים תנינא עד אלהים תליתאה במעשה בראשית, וכן רעמסס עולה גימ' ת"ל ה"פ אלהים ופתם ג' מגדל עז שם ה' לפרעה פתם ואת רעמסס עולה מגדל עז שם ד' בו ירוץ צדיק ונשגב ותבת שטן שרצו להכניס פסוק זה לתוך הטומאה והמ"י בהצטרף י"ו של אלף של אדני הנחלק לב' בתיקון ובהעדר י"ו רמוז לפרעה את פתם וכ' פסוק הנ"ל ועולה תשכח פקד קדמת כנודע בזוה"ק פ' מקץ ורמוז שאויר מגדל משכח:

יב

(שמות א יב)
וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרץ . מבואר במפרשים הטעם שלא היו במצרים רק רד"ו שנה והלא הגזירה היתה על ארבע מאות שנה ותירצו דריבוי עם השלים המנין, והנה כל עיקר הגלות היה כדי למרק החומר להעצים כח הנפש להסיר חלאת זוהמת הנחש שיהיו ראוין למעמד הנבחר וממילא כל שהיה העינוי ביתר שאת היה צריך לקצר זמן השעבוד כי נתמרק חומרם מהרה לזה כן ירבה וכן יפרץ כדי שיושלם זמן השעבוד ע"י ריבוי עם וזה היה חשש פרעה שלא רצה שישראל ירבו שידע שמתוך כך ידלג על הקץ וז"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא ר"ל גם ריבוי עם שיתוסף על המנין, ויל"פ ג"כ ע"פ מ"ש בפרקי דר"א שהקב"ה השלים המנין משום אנכי עמו בצרה ועז"א ונוסף גם הוא שהקב"ה ישלים המנין:

יג

(שמות א יג)
ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך . יש להבין למה מתחלה לא הזכיר רק שעבדו לפרעה שבנו לו ערי מסכנות ועתה הזכיר דבר חדש שעבדו גם למצרים, ונראה ע"פ מ"ש הטעם שלא סבלו גלות בא"י ולמה נכנסו למצרים הוא משום דהקב"ה אמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וא"י היתה של ישראל כי כבר קנאה אברהם אבינו בחזקה כמ"ש בב"ב על פסוק קום התהלך בארץ לזה הוכרח ירידתם למצרים. והנה למדנו להועיל בפר"ד שזה דוקא אם נאמר דקודם מ"ת כבר יצאו מכלל ב"נ וישראל קונה בחזקה משא"כ אם היו עדיין בכלל ב"נ לא קנה אברהם עדיין את א"י בחזקה כי ב"נ אינו קונה רק בכסף, ולפ"ז הדק"ל מדוע לא סבלו גירות בא"י אך יש פירוש אחד דמ"ש בארץ לא להם פי' שאינו שייך אל היושבים בה כמו ארץ מצרים שלא היה שייך למצרים רק לפרעה כי פרעה קנה אדמתם כמ"ש בפרשת ויגש ושפיר היה מן הנמנע שיהיו גרים בארץ ישראל שהיה שייך אל הכנענים כיון שאברהם אבינו ע"ה עדיין לא קנה את א"י ואינה ארץ לא להם, והנה פרעה סבר תחלה שהם עדיין בכלל ב"נ וא"כ ע"כ פירושו של מ"ש בארץ לא להם היינו של היושבים בה כמו מצרים ולזה הוכרחו לירד למצרים, והוא רצה שאף בארץ מצרים לא יחשב להם עדיין זמן ארבע מאות שנה לזה לא העבידם להמון עם של מצרים דא"כ יתקיים שפיר בארץ לא להם ויפרעו השט"ח שזהו הגלות ולא עבדו רק לפרעה בעבודת המלך ופרעה היה בארץ שלו שכל ארץ מצרים היתה שייך לפרעה ולא יוכלו לקיים השט"ח. אבל אחר שראה שכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, והנה מחיוב הטבע הוא דמי שהוא מעונה בעבודת פרך יתמעט אצלו כח ההולדה ולפ"ז ראה שישראל מתנהגים בהנהגה למעלה מחק הטבע, וכבר נודע דסגולה זו שיהיה למעלה מהטבע הוא דוקא כאשר הם בכלל ישראל לז"א ויקוצו מפני בני ישראל דוקא וא"כ כיון שהם בכלל ישראל הפירוש בארץ לא להם הוא כפשוטו שאינו של ישראל לזה התחילו גם מצרים לעבוד בהם כיון שאין נ"מ בזה

טז

(שמות א טז)
וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אותו . בל"ש מביא מדרש אם תמיתון אותו הרי טוב ואם לאו אני אמית אתכם. וצריך לדעת מה חדש בזה פשיטא דהעובר דבר המלך חייב מיתה, ונראה ע"פ מ"ש המפ' שהיתה העצה להם שימיתו אותם במעי אמן וישראל אינו חייב מיתה על העוברים אך כבר אמרנו שאין זו עצה מתוקנת דהא בישראל שחייב למסור נפשו על קדושת השם א"כ בעבירה של שפיכת דמים גם אביזרייהו דידהו חייב ליהרג ואל יעבור כאשר אכתוב לקמן בפסוק י"ז ולא עשו וגו', ודעת הרא"ם דאפי' באיסור דרבנן של ג' עבירות אלו יהרג ואל יעבור, לכן נראה בהיפוך דפרעה דן דינם כבני נח ולזה דוקא למילדות אלו שהם יוכבד ומרים והפסוק דייק להזהיר שמותם אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה דמשמע שהיה זה בכוונה מיוחדת לקרא דוקא למילדות אלו, אך היה מטעם הנ"ל כי עמרם נשא יוכבד דודתו וע"כ ס"ל שיש להם דין ב"נ וב"נ אינו מצווה אקדושת השם ונקדשתי בתוך בני ישראל כתיב ולפ"ז יהיו מוכרחים לשמוע אליו, אך מה שצוה להם להרגם בבטן אמם כמ"ש וראיתן על האבנים משום דבסנהדרין (דף נו) איתא רבי ישמעאל אומר ב"נ חייב מיתה על העוברים שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך ומפרש דם האדם שהוא באדם אחר זה העוברים, ור' מנשה ס"ל דהפסוק בא לרבות שמיתת ב"נ הוא בחנק ודריש הכי שופך דם האדם אזי באדם דמו ישפך מיתת חנק שדמו נשפך בתוכו וס"ל דב"נ פטור על העוברים ואנן קיי"ל דמיתת ב"נ הוא בסייף וחייב על העוברים ופרעה רצה להוכיח להם דמיתת ב"נ הוא בחנק ולפ"ז הדין יוצא דב"נ פטור על העוברים ולזה אמר להם אם תמיתו אותם הרי טוב ואם לאו אני אמית אתכם וכל מיתה האמורה בתורה סתם ידוע שהיא מיתת חנק ובזה גילה שמיתת ב"נ הוא בחנק ולפ"ז ממילא שפטור על העוברים ויכולין לקיים דבריו בדרך היתר:

יז

(שמות א יז)
ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים וגו', יל"ד מ"ש כאשר בכ"ף הדמיון וגם בקיצור הול"ל ולא עשו כן ותחיין את הילדים, ונראה עפמ"ש במד' למה צוה להרוג אותם ע"י המילדות כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהם, ובאמת אכן קיי"ל אין שליח לדבר עבירה משום דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, אך פרעה ידע שישראל מצווים על קידוש השם ובג' עבירות אלו יהרג ואל יעבור ואף למ"ש מקצת המפרשים שצוה להרגם בעודם במעי אמם שאין ישראל חייב ע"ז מיתה מ"מ גם אביזרייהו דג' עבירות יהרג ואל יעבור כמבואר ביו"ד (סי' קנ"ו) וא"כ אין שליח לדבר עבירה, והנה מזה הטעם בעצמו הוכיחו המילדות שמן הדין אין להם לשמוע אליו דאם היו מוכרחים לשמוע לו אין נפקותא מה שדבר אליהן דוקא כי יש שליח בדבר זה וז"ש ולא עשו מחמת כאשר דבר אליהן מלך מצרים מדבריו למדו לשקר באמונתו:

(שמות א יז)
כאשר דבר אליהן מלך מצרים במדרש שתבען להזדקק לו ואע"פ דגבי אסתר תירצו דקרקע עולם היא וא"צ למסור נפשו מ"מ הכא שאני דשעת הגזירה היתה ורצה להעבירן על דת ואפי' לשנויי ערקתא דמסאני אסור ולזה מזה הטעם בעצמו ותחיין את הילדים במים ומזון כמו שפרש"י דבשעת הגזירה צריך למסור נפשו גם על מ"ע, ובזה יובן התשובה אשר השיבו לו כי לא כנשים המצריות העבריות וגו' וקשה הא תינח על מה שלא המיתו את הזכרים תשובתן עולה כהוגן שלא היה סיפוק בידם אבל עדיין נשאר שאלת פרעה למה החיו את הילדים בסיפוק מים ומזון, אך זה תוכן תשובתן שישראל יצאו מכלל ב"נ ולא כנשים המצריות העבריות והראיה שמתנהגים למעלה מן הטבע בטרם תבוא אליהן המילדת וילדו וזו הסגולה לא ימצא רק בישראל עם קדוש וישראל מצווה על קדושת השם כאשר כתבתי לעיל בדיבור שלפני זה או יבואר עפ"י שאלת המין לר"ע אם אלהיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן משל למלך שכעס על עבדו ובא אמר ופרנסו חייב ראשו למלך וזה היה ג"כ שאלת פרעה והשיבו שישראל נקראים בנים למקום, והנה כתיב בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת, ר"ל כי מה שישראל נקראו בנים הוא מצד אצילות נשמתם מעץ החיים מדת תפארת אשר בתוך הגן וכמבואר בזוה"ק זכה יתר יהבין ליה נפשא מסטרא דזעיר ואקרא בן לקוב"ה ולזה ישראל קרויים חיים אפי' במיתתם משום שנשמתם מעץ החיים ואכל וחי לעולם וזה ידוע ליודעים ולזה אמר בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו על מת כי אפי' במיתתן קרויים חיים, ועז"א כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיו"ת הנה ר"ל שנשמתם מעץ החיים שעי"ז הם קרוים תמיד חיים וא"כ הם בנים למקום ומשל למלך שכעס על בנו ובא אחר ופרנסו וכו' כתשובת ר"ע להמין:

(שמות א יז)
ותחיין את הילדים פרש"י שהיומספקין להם מים ומזון. ונראה דחדא באידך תליא, דהנה מה שעשו עוד מעשה בידים להחיותם במים ומזון מוכרח מזה שלא כדעת הר"ן בפרק במה טומנין שסובר דאפי' בשעת הגזירה אין למסור נפשו בשביל מ"ע, רק כמ"ש הכ"מ בפ"ה מה' יסודי התורה שאפי' על מ"ע צריך למסור נפשו מן הדין בשעת הגזירה וצדקה היא מ"ע כמו שכתבתי בדיבור שלפני זה, אך כ"ז לישראל משא"כ ב"נ לא נצטוו על הצדקה שתהיה להם מ"ע וז"ש כיון שלא עשו כאשר דבר אליהן משום שסברו שהם בכלל ישראל לזה ותחיין במים ומזון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף