ארץ חמדה/פורים
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מספר כתנת פסים
בפ"ק דחגיגה פליגי תנאי מגלת אסתר ברוח הקודש נאמרה. ור"ע אומר מהכא דכתיב ותהי אסתר נושאת חן בעיני כל רואיה מנא ידעה אלא מלמד שברוה"ק נאמרה וקאמר לכולהו אית להו פירכא כו' דר"ע דלמא כדר"א דאמר ר"א מלמד שכ"א נדמה לו כאומתו ופירש"י ובפיהם אמרו כן, איכא לאקשויי מה בעי רש"י למימר בזה אי משום דאי לאו הכי אכתי הוה מוכח דברוה"ק נאמרה דאל"כ מנא ידע כותב המגילה שכ"א נדמית לו כאומתו ולכך פירש דבפיהם אמרו כן וא"כ קשה ל"ל למיפרך מדר"א שכ"א נדמתה כו' לימא אפי' את"ל דנושאת חן הוא כפשוטו אפ"ה לא מוכח מיניה דברוה"ק נאמרה משום דדלמא כ"א אמר כן בפירוש שהיא יפה בעיניו, ותו מנא ליה לר"א להוציא מקרא מידי פשוטו דלמא ותהי אסתר נושאת חן הוא כפשוטו שנשאה חן בעיניו. לכך נ"ל דה"פ משום דאיתא שם בגמרא אסתר ירקרקת היתה אלא חוט של חסד משוך עליה והנה כאן איכא למידק למה לא כתב ותהי אסתר יפת תואר למה כתב נושאת חן אלא ע"כ דבאמת ירקרקת היתה אלא שנשאה חן בעיני כ"א וא"כ הכי פירושא דגמרא הנ"ל דע"כ ברוה"ק נאמרה דכתיב נושאת חן מנא ידע כותב המגילה שלא היה כאן רק נשיאת חן דדלמא הנס הוא שבאמת היתה יפ"ת דהא בעיני כל רואיה כתיב וגם הכותב בכלל ולכך הוכיח שפיר שברה"ק נאמרה וא"כ היה כותב המגילה יודע ברוה"ק שלא היתה יפ"ת רק שהרואים אותה הללוה ביפיה שהיתה מחמת נשיאת חן וא"כ פריך דאיכא למיפרך דלמא לעולם לאו ברוה"ק נאמרה ודקשה לך מנא ידע דלא היה רק נשיאת חן ולא הלול ביפיה ממש מכל רואיה דלמא כדר"א מלמד שכ"א נדמתה לו מאומתו וע"כ בפיהם אמרו כן דאל"כ מנא ידע זה כותב המגילה ומזה פשט כותב המגילה לעצמו שאין כאן רק נשיאת חן לפי שא"א לומר שבאמת היא מאומתו של כאו"א אלא מאומה א' היא והא שכ"א אמר שהיא מאומתו ע"כ מוכרח להיות מכח נשיאת חן לכך לא הוי מצי למיפרך כפשוטו ממש בפי' אמרו נושאת חן ולא יפ"ת ממש דדלמא אמת אמרו כולן יפ"ת היתה אלא ע"כ מדכתיב רק נושאת חן ע"כ ברוה"ק ידע כותב המגילה שאין כאן רק נשיאת חן ולא יופי ממש. לכך פריך מדר"א דכ"א נדמתה לו כאומתו דשפיר פריך מניה דשמא מזה ידע כותב המגילה שאין כאן רק נשיאת חן ור"א גופיה נמי מהאי הוכחה דייק שכ"א נדמתה לו מאומתו משום דהוה סבר דלאו ברוה"ק נאמרה וא"כ היה ק"ל מנ"ל לכותב המגילה שלא הוה רק נשיאת חן לכך אמר כ"א מאומתו נדמית לו ומזה ידע כותב המגילה שהוא רק נשיאת חן ודוק:
במדרש דסדר זה וז"ל כשהפיל המן הרשע פור ביום ב' עמד שרו לפני הקב"ה ואמר רבש"ע ישראל מובדלים הם מאו"ה הדה"ד ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ורשע זה רוצה לאבדם הפוך עליונים ותחתונים ואח"כ כלה אותם עכ"ל. ויובן זה עפ"י מה דאיתא במפרשים דהקב"ה אינו יכול לכלות ישראל משום דהקב"ה לקח את ישראל תחתיו וע' אומות נתן תחת ע' שרים של מעלה והקב"ה אינו מכלה האומות מלמטה עד שמכלה השר של מעלה משא"כ בישראל אינו שייך זה דהא הקב"ה הוא השר של ישראל והקב"ה הוא חי וקיים ע"כ וא"כ זהו שטען השר לפני הקב"ה ישראל מובדלים מאו"ה דהאו"ה הם תחת שרים של מעלה וישראל הם תחתיך הה"ד ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי ורשע זה רוצה לאבדם וכו' אפשר לעשות זאת דהא אתה חי וקיים ואם אתה עושה כן, ח"ו ע"כ צריך אתה להפוך עליונים והם השרים יהיו על ישראל והא"ה הם התחתונים יהיו החתיך וק"ל. אמנם להבין מדרש זה בענין אחר נבין תחלה מדרש שוחר טוב והוא תמוה וז"ל בשעה ששמעה אסתר שעליונים ותחתונים מקלסים להקב"ה ואומרים הללו את ה' וגו' באותה שעה אמרה אסתר אל תרחק ממנו כי צרה קרובה עכ"ל. להבין זה אקדים שאמרו רז"ל דישראל נתחייבו כליה בימי אחשורוש על שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר וכתבו המפרשים דאף דהדור שהשתחוו לצלם היה כמה דורות שלפני דור זה שבימי אחשורוש מ"מ נתחייבו מטענת פוקד עון אבות על בנים וכתבתי בדרוש דימים נוראים דלמה באמת כן אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, הוא מטעם לפי דפסקינן בח"מ דכופין על הבנים לפרוע חוב אביהם. אמנם לדעת בעל עשרה מאמרות דמפרש דענין החיוב דאדם לגבי הקב"ה הוא רק דין קנס ולכך וידוי מכפר כמו מודה בקנס א"כ נסתר האי טעמא דהא פסק המרדכי דדוקא בחוב הוא דכופין את הבנים אבל בקנס לא קנסינן בנו אחריו והנה לפי מה דילפינן בגמרא מקרא דלמען תפוס הרעה בלבם דהקב"ה מעניש את האדם על מחשבה דע"ג מזה מוכח דאין החיוב דאדם הוא מצד קנס משום דאיכא לאקשויי לדעת הסובר דמלאכי השרת אינם יודעים מה שבלבו של אדם א"כ אין עדים על המחשבה והקב"ה אינו יכול להעיד מטעם דאין עד נעשה דיין עיין לעיל בדרוש חג השבועות. ונראה ליישב כאן בענין אחר משום דבכל לילה יד האדם כותבת את חטאיו ודינו כמו שהוציא עליו כתב ידו בלא עדים דפסקינן בח"מ דאם הוציא עליו כתב ידו בלא עדים דגובה מנכסין בני חורין, אמנם לדעת בעל עשרה מאמרות דסובר דהחיוב הוא מצד הקנס ובקנס קיי"ל מאשר ירשיעון אלהים פרט למרשיע א"ע, א"כ בהאי דיד האדם כותבת הוא מרשיע א"ע ופטור והדק"ל איך נענש אדם על חטאיו בלא עדים ע"כ צ"ל כדעת התוס' דסברי דמלאכי השרת יודעים מה שבלבו של אדם, והנה המפרשים הקשו דלמה כתיב ועברתי אני בארץ מצרים אני ולא מלאך דלמה באמת כן הוא ויש בזה שני תירוצים הא' כמו דאיתא בזוהר משום דמה"ש אינם יודעים מה שבלבו של אדם לכך אינם יודעים להבחין בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור ע"כ, ותירוץ הב' נראה לי עפ"י מ"ש בס' דברי שלום דכתיב גבי כורש ואנכי הולך לפניך ולמה לא שלח מלאך לפניו להורות דהמלאך עדיף מכורש ואילו היה מלאך משמרו היה כורש סבר דהוא עדיף ממלאך דודאי הנשמר עדיף מהשומר אבל לגבי הקב"ה ליכא למטעי ע"כ. והנה בנ"ד ג"כ הקב"ה רצה להורות דהמלאכים עדיפי מישראל לכך נאמר ועברתי אני ולא המלאך שלא יטעו לומר דישראל עדיפי מטעם דהנשמר עדיף מהשומר ולגבי הקב"ה ליכא למטעי. אמנם באמת יש שני הוכחות דישראל עדיפי ממלאכי השרת. הא' הוא כמו דאיתא במדרש דישראל אומרים שירה תחלה ואח"כ המלאכים כי ישראל עדיפי, והוכחה הב' הוא כמו דאמרינן בגמ' דישראל חביבין מטעם שמזכירין את השם אחר ב' תיבות שנא' שמע ישראל ה' וגו'. והמלאכים אומרים אחר ג' תיבות שנאמר קק"ק ה' צבאות וגו'. אכל אי אומרים דהמלאכים אומרים הללו את ה' א"כ מצינן שג"כ המלאכים אומרים השם אחר ב' תיבות. ובזה יובן כוונת המדרש הנ"ל כי אסתר שאמרה אל תרחק ממני שדעתה היתה שישראל פטורים אף שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר מטעם דהיתה סוברת דהחיוב דהאדם הוא מצד הקנס ואין קונסין בנו אחריו. ואין להקשות דא"כ איך נענש אדם על מחשבה מטעם דיד האדם כותבת הא מודה בקנס הוא וצ"ל כדעת, התוס' דמה"ש יודעים מה שבלבו של אדם וא"כ יש עדים אף על המחשבה ומודה בקנס בעדים הוא חייב. ואין להקשות דא"כ האיך כתיב ועברתי אני ולא מלאך דהא מוכח עכשיו דמה"ש יודעים מה שבלב ויכולים ג"כ להבחין בין טפה של בכור, גם זה אינו כי התירוץ הב' הוא עיקר דלכך נאמר ועברתי אני להורות שהמלאכים עדיפי מישראל ורק על סברא זו יש ב' הוכחות להיפוך הא' מטעם דישראל אומרים שירה תחלה ואח"כ המלאכים והב' מכח שישראל מזכירים את השם אחר ב' תיבות והמלאכים אחר ג' תיבות אבל בשעה ששמעה אסתר שתחלה עליונים ואח"כ תחתונים מקלסין א"כ מזה נסתר הוכחה הא' וע"כ מוכח דהמלאכים עדיפי וגם ע"י ששניהם אומרים הללו את ה' וגו' א"כ מוכח דשניהם מזכירים השם אחר ב' תיבות וא"כ מלאכים עדיפי ולכך סברה כתירוץ הב' ועברתי אני דהמלאכים עדיפי ולעולם החיוב הוא מצד קנס וא"כ שפיר אמרה אל תרחק ממנו כי צרה קרובה. פשוט מהא דהוכחת אסתר היתה דישראל פטורים מכח ששמעה שעליונים תחלה ואח"כ תחתונים מקלסים וזהו שטען השר הרשע הזה רוצה לאבדם א"כ הפוך הסדר דעליונים ותחתונים כמו ששמעה אסתר באמת, וכ"ז שלא תהפכם ע"כ מוכח דפטורים הם וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |