ארץ חמדה/ברכות/יח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ארץ חמדה TriangleArrow-Left.png ברכות TriangleArrow-Left.png יח TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שם
דף יח כי החיים יודעים שימותו אלו הצדיקים , ר"ל ע"ד שוב יום אחד פני מיתתך. ופירשו שיחשוב בלבו תמיד פן מחר יגיע עתו ויחשוב תמיד להכין צדה ליום מועד. והמתים אינם יודעים מאומה אלו רשעים, ר"ל שהרשעים לא לבד שאינם שמים אל לבם פן ימותו מחר אבל אינם יודעים מאומה אם ימותו. כמ"ש כי אין חרצובות וגו' לא די שאינם חרדים ועצבים מיום המיתה אלא שלבם בריא, להם כאולם שנאמר ובניהו בן יהוידע בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי, רב פעלים מקבצאל שרבה וקבץ פועלים לתורה, ר"ל כי מי שהשאיר מעשיו לזכרון עד, הנהו חי לעולם בלב הדורות הבאים וזכרו לא ימות לנצח ואחר שריבה וקבץ פועלים לתורה, וזה נשאר לנצח, הנה גם במיתתו קרוי חי, ובהשכיל יותר. הנה עיקר חיי האדם מצד היותו אדם הוא חיי השכלה והמדע, כי ההרגש והתנועה בה יוגדרו חיי כל הבע"ח למיניהם, ובזה נעלה האדם שגדרו גבוה יותר היותו חי מדבר אם לא בשיחיה החיים המדעים המיוחסים אל האדם, נמצא כמו שבחייו לא יתחייב אליו החיים האמתים מצד היותו אדם. רק בהיותו עוסק בעיון ומושכלות, כן במותו הגם שבטל ממנו התנועה וההרגש, מ"מ לא מת עיקר הדבר אשר בעבורו היה קרוי חי באמת. הוא ירד והכה שני אריאל מואב שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני. ע"ד שפירשתי כי אחר שעיקר כוונת המשכן והמקדש לא היה שישרה ענין האלהי על העצים והאבנים שבהם הוסד הבית רק ושכנתי בתוך בני ישראל מבואר כי עת ימצא איש עלה למעלה ראש להיות מרכבה לשכינה יהיה הוא עצמו המקדש, וכמ"ש לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל לבנות בית וגו' ואבחר בדוד להיות על עמי ישראל, ר"ל שדוד היה במקום המקדש כי עליו חלה המרכבה האלהית והוכן על מכונתה, וז"ש שהוא הכה שני המקדשים כי לנגדו בטלו המקדשים כי עליו שרתה הקדושה יותר מעל המקדש, והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג דתני ספרא דבי רב ביומא דסתוא, כי הנה כל העוסק בתורת העולה כאילו הקריב עולה, וכן בכל הקרבנות, וקודם שנחרב הבית בודאי היו למדים תורת הקרבנות לעמוד במקום הקרבנות וידוע דהאש של מעלם היה רבוצה ע"ג המזבח כארי. כי מדה זו שהיתה אוכלת את הקרבנות ומקבלת אותם לרצון היה מדת אריה שלמעלה כידוע ליודעים, ובהיפוך יש אריה מצד הרע הטורף ושואג ומכלה את הכל. וע"י הקרבנות היו מבטלים כחו, ועז"א שלש משמרות הוה הלילה. ועל כל משמר הקב"ה שואג כארי, יען ששואג על העדר הקרבנות ובעולם מיחס לו שאגת הארי, כי מדה זו מתעוררת לבקש חלקה. ובניהו בן יהוידע היה לומד ספרא דבי רב שהוא תורת כהנים שבו מבואר דיני הקרבנות והיה עולה לו במקום קרבן ובו הכה את הארי, ביטל הארי הטורף כי היה כקרבן ממש, ואמר לרבותא ביום השלג כי פרשת הקרבנות אין לאמרם אלא ביום כמבואר באו"ח ס"א, ובקיץ היום גדול אבל בחורף היום קטן ואעפ"כ למד פרשת הקרבנות בכל פרטיהם והכה את הארי בתוך הבור במעונות אריות והררי נמרים ויהרוס כחו ויערוץ חילו:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף