ארץ חמדה/ביצה/לח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

ארץ חמדה TriangleArrow-Left.png ביצה TriangleArrow-Left.png לח TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שם ל"ח ע"א כי סליק ר' אבא וכו', הנה ידוע שכשם שמדינה חלוקה מחברתה בכל הענינים, לא ידמה אקלים לאקלים , גם בבניני המדינות, יצויר שבנין שהוא מפואר באירופא, יהיה לקלס באפריקא, ע"ד שפרשתי נכבדות מדובר בך עיר האלהים סלה, כי לא ימצא בני מפואר בכל העולם, כי אם יבנה בתכלית היופי לפי ציורי מדינה זו, לא יקולס במדינה אחרת לבד עיר המקולסת ע"י יופי אלהי לאמר שה' שוכן בקרבה, זאת העיר אשר תפואר בכל חלקי העולם, עז"א בצור נאמר את אמרת אני כלילת יופי, ובירושלים שיאמרו הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי, כי יופי של צור הוא רק במקומו לא במדינות אחרות, לא כן יופי של ירושלים, שהיא בכל העולם, ועז"א משוש לכל הארץ, ועז"א נכבדות מדובר בך , ע"י שאת עיר האלהים , הנה לא אוכל להזכיר רהב ובבל רק ליודעי, לבני הגלילות הקרובים אליו, הנה פלשת וצור עם כוש לא אוכל להזכיר רק למי שזה יולד שם, אבל לציון יאמר איש ואיש כאילו יולד בה, כי גם במדינות רחוקות יקלסו יפיו כמו שיקלסוה הנולדים בה ולמה, כי והוא יכוננה עליון, ע"י יופי אלהית. וז"ש גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו, והנה יש חילוק בין מלך לחכם, החכם יפואר יותר בקרוב מברחוק, כי לפי הדמיון הנ"ל, שאינו דומה למודי החכמות שבמדינה זו ללמודי החכמות במדינה אחרת, כי היסודות אשר עליהם יבנו המושפלות ישתנו בכל מדינה ועפ"ז יסובבו גם התולדות הנבנות עליהם, ולכן ימצא חכם גדול בתכונה עפ"י דעת קופערניקוס, ויהי למשחק בארצות אזיא, אשר מחזיקים בדעת הקודמת, משא"כ במלך יהיה הדבר בהיפוך שיותר יגדל כבודו בארצות רחוקות, כי כן הוא מלך הבא חוץ לעירו יגדל כבודו יותר מבעיר המלוכה. בזה פרשתי כבודו מלא עולם וכו' בג' דרכים, א' מלך גדול במדינה קטנה תתכבד המדינה בהמלך, מלך במדינה גדולה יתכבד המלך בהמדינה. מלך גדול במדינה גדולה יתכבדו שניהם זה בזה, אבל הקב"ה כל העולם מתכבדים בו שיש להם מלך גדול, ועז"א כבודו מלא עולם. אבל משרתיו שואלים איה המקום שהוא יתכבד בהמקום, עז"א איה מקום כבודו. ב' כי המלך ע"י שהכל רואין אותו בעיר יום ויום, ממילא אין עושין לו כבודו בתמידות, אבל הקב"ה אעפ"י שהוא מלא עולם יש לו כבוד בכ"מ כי אין רואהו, וז"ש כבודו מלא עולם כי משרתיו שואלים איה מקום כבודו, ואין רואהו. ג' כי הנה כבוד המלך יהיה ע"י הסכמת האנשים, וע"י הכנות רבות, שעושים לו מרכבות וחמשים איש רצים לפניו וכדומה, ועז"א כבוד המלך אינו כבוד עצמי לו, רק בא ע"י האנשים וההכנות, אבל כבוד השי"ת הוא מצד עצמו, גם מבלי יתנו לו כבוד כי כבודו בעצמו, בזה יבואר מ"ש במד' מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו, אבל הקב"ה אינו כן, הה"ד מי זה מלך הכבוד והוא תמוה. אמנם כבוד המלך הוא ע"י האנשים, ועז"א צריך לנהוג בו כבוד ומורא הסכמיית שלא ירכבו על סוסו וכו' אבל הקב"ה שכבודו מצד עצמו א"צ לכל ההכנות האלה, ועז"א מי הוא זה מלך הכבוד מי הוא שיהיה הוא בעצמו מלך הכבוד, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, וז"ש שאו שערים ראשיכם והנשאו וכו', ושאו וכו', כי מלך בשר ודם אם יבוא לעיר ויפתחו השערים לפניו ע"י הכרח אין זה כבוד לו, דא"כ אינו מלך אחר שאין רוצים בו, אבל כשתהיה המלוכה לו מצד עצמו שאין מי שיהיה ראוי יותר ממנו, ובא למלכות על ידי גבורתו ונפלאותיו אשר הראה אז גם כשיפתחו השערים ע"י הכרח יהיה ג"כ כבוד לו, וז"ש שאו שערים ראשיכם, כי אני אומר לכם אפי' אם והנשאו פתחי עולם ע"י הכרח, יבוא מלך הכבוד, ומפ' כי ה' עזוז וגבור מצד עצמו ואין כבודו תלוי ע"י מה שנותנים לו כבוד, אבל אחר שהוא כן שכבודו מצד עצמו, לכן אני מיעץ אתכם שעו שערים ראשיכם, ומפ' כי אעפ"י שתשאו מעצמכם בל תחשבו כי ירבה כבודו בשביל זה, לא כן, אבל מי זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד מצד עצמו. ובזה* יבואר מ"ש במלכים. ויבוא אדוניהו אל אם שלמה, ויאמר את ידעת כי אלי היתה המלוכה, ועלי שמו כל ישראל פניהם להמליכוני ותסוב המלוכה מאתי ותהי לאחי כי מאת ה' היתה לו, ועתה שאלה אחת קטנה אני שואל מעמך, בקש מאת שלמה כי לא ישיב פניך ויתן לי את אבישג השונמית לאשה. יאמר כי החששא הנופלת בבקשת השונמית מצד שאסור ע"פ הדין להשתמש בשרביטו של מלך, זה יצדק במי שהמלוכה אין ראוי לו מצד עצמו, והוא רק ע"י העם שהמליכו אותו, וצריך לנהוג כבוד ותכסיסי מלוכה למען יעמוד בכבודו, משא"כ מי שהמלכות שלו אינו מצד העם שהמליכו אותו רק דבר אלהים הוא, ממילא אין צריך לנהוג תכסיסי המלוכה, וז"ש כי הנה מצד שני דברים יבחר אחד למלך, א' מצד שהמלוכה מגיע לו שהוא הבן הבכור יורש הכתר, או מצד שהעם בחרו אותו, ומצד שניהם היה המלוכה מגיע לאדוניו, על הא' אמר כי לי היתה המלוכה, מצד שאני הבכור, על הב' אמר ועלי שמו פניהם, ואעפי"כ ותסוב המלוכה מאתי ותהי לאחי יען כי מאת ה' היתה לו, וממילא אין צריך לתכסיסי המלכות כיון שהמלוכה שלו מצד, ועתה דבר כי לא ימנע ממך ליתן את אבישג דלא שייך טעם הנ"ל:

בזה יבואר מ"ש ומיכל בת שאול נשקפה ותרא את דוד מכרכר בכל עוז לפני ארון ברית ה', ותבז לו בלבה, ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל וכו' ר"ל הלא מלך צריך להתנהג בכבוד המלוכה, כי זה כל כבודו, והשיב לה כי זה דוקא במלך הנבחר מצד בחירת העם, אבל אני מכרכר לפני ה' אשר בחר בי מאביך, כי לפעמים בוחרים מלך מצד שאין אחר, אבל אם יש אחר שכבר מגיע אליו המלוכה ולוקחין אותה ממנו אל איש אחר, בודאי שהאיש הזה ראוי למלוכה מצד עצמו, וממילא אף שלא ינהוג תכסיסי מלוכה ואפי' אם ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה, כיון שאין מלכותי מצד בחירת העם, נחזור לענין הקב"ה שכבודו מצד עצמו, אין צריך להתנהג בטכסיסי מלוכה, ולזה יושבים על כסאו וכו' וממילא גם חילוק זה יהיה, כי במלך בשר ודם יצייר שיאמר במקום פלוני היה לו כבוד, אם יצאו כל חשובי המקום לקראתו ויכבדוהו, ובמקום אחר לא היה לו כבוד, אבל הקב"ה שכבודו אינו מסובב מהאנשים המכבדים, לא יתכן לאמר שנכבד הוא במקום פלוני, שאין כבודו תלוי במקום או באנשים. וז"ש קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כלו אומר כבוד, אפי' אם ה' למבול ישב, ישב למלך לעולם, שמלכותו מצד עצמו לא מצד העם. והנה מצד החילוק שאמרנו שהמלך יגדל כבודו ברחוק מבקרוב, והחכם יגדל כבודו בקרוב מברחוק, יאמר מי לא יראך מלך הגוים. כי לך יאתה שהמלוכה מצד עצמך, כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם, מאין כמוך, כי בענין שבח החכמה יהללוך ברחוק כבקרוב. ובענין שבח המלוכה יהללוך בקרוב כברחוק:

ומ"ש הוא לענין שבח החכמה והמלכות, אבל לענין מורא החכם והמלך יהיה בהיפוך שמפני המלך ייראו יותר בפניו משלא בפניו, ומפני החכם יראו יותר שלא בפניו מבפניו ופשוט. והנה לפי ההקדמה שאמרנו ששבח החכמה יגדל בקרוב מברחוק, אם יבוא אדם מארץ מזרח לקצה המערב ויאמר שם דבר חכמה עפ"י למודי ארצות המזרח, אשר למודים האלה אינם מקובלים בארצות המערב אעפ"כ לא יוכלו להכחיש את חכמתו לאמר שלא אמר דבר חכמה, אבל כן יאמרו, דבר חכמה אמר אבל דבריו אינם נכונים. ובזה יבואר מה שכתוב, ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה, ותאמר אמת הדבר שמעתי בארצי דוקא שהיא ארץ אחרת, על דברך ועל חכמתך, שבין דבריך אמתים וגם חכמתך גדולה, ולא האמנתי לדברים כי אף שהאמנתי על החכמה לא האמנתי שיהיו גם הדברים אמתים, עד אשר באתי ותראינה עיני, והנה אמרו ת"ח שבא"י נועם, שבבבל חובלים, כי בבבל היו לומדים בדרך חריפות וממילא בן בבל שהיה אומר איזה דבר חריפות בא"י היו אומרים יש בזה חכמה אבל אינו אמת, (ע"ד אין חכמה בינה באדום אל תאמין, אין דעה באדום תאמין, דעה היינו דעה אמתית) ועז"א כד סליק ר' אבא בקש שגם מלתא היינו הדבר תתקבל לא החכמה לבד:

דרך ב'
כי סליק ר' אבא אמר יהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל ב' דרכים, א' יש חילוק בין חכמה אלהית לחכמה טבעית, חכמה טבעית משיג מלמטה למעלה חכמה בינה דעת, חכמה אלהית מלמעלה למטה דעת בינה חכמה, שלשה אלה הה שכל משכיל מושכל, חכמה שכל שהוא נמצא בכח ההיולאני, וע"י רבו יוצא אל הפועל, ע"ד וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך, חוש הראות נמצא בכח והאור מוציא כח ההיולאני אל הפועל ובחשך נשאר האור בכח. כן בסכלות נשאר השכל בכח והחכמה היא כאור שמוציאו לפועל. בינה משכיל להבין דבר מתוך דבר ודעת הוא המושכל לידע שורש דבר על אמתתו, הנה בחכמה אנושית הולך ממדרגה שפלה למעלה, וע"י החכמה והבינה בא לכלל דעת, משא"כ בחכמה העליונה הדעת קודם, ועז"א כי ה' יתן חכמה מפיו, אם נותן מתנה ממה שהוא בפיו אז דעת ותבונה ע"ד המד' ע"ז, וע"ז (ראו קרא ה' בשם בצלאל) היינו חכמה אלהית, וע"ז וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ותבונה ודעת ואח"כ בכל מלאכה, ואח"כ לחשוב מחשבות לעשות בזהב ובכסף, ואח"כ בחרושת אבן למלאות ואח"כ בחרושת עץ הכל דבר הקשה יותר קודם תחלה, וזה בקש שלמה אתה המלכת את עבדך נער קטן, בתוך עם אשר לא יספר מרוב ועבדך נער קטן ונתת לעבדך לב מבין לשמוע משפט לשפוט את עמך ואח"כ להבין בין טוב לרע, כי המשפט ע"י הידיעה מתוך הטענות לא יוכל בה אלא שגם הורגל בנסיון, ועז"א כי מי יוכל לשפוט עמך הכבד הזה:

ועז"א כמה גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה והנטיעה לנוטעה, כי החכם משיג את הבורא על ידי הבריאה, ע"ד שאו מרום עיניכם, ועד"ש איוב שאל בהמות ותורך מי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת, נמצא משיג חכמה הטבעית קודם חכמה האלהית, אבל הנביא בהיפוך משיג חכמה אלהית קודם חכמה הטבעית, והנה החכם משיג הבורא ומדותיו ע"י מדות הנפש, ע"ד ומבשרי אחזה אלוה, כי הנפש דבר הנודע אצלו, והנביא בהיפוך. האלהית נודע לו יותר מכחות הנפש ומשיג כחות הנפש ע"י כחות אלהית, עד"ש חמשה ברכי נפשי כנגד מי אמרן דוד וכו', מה הקב"ה אף נשמה וכו' ועז"א כמה גדול כחן של נביאים שמדמין הצורה ליוצרה, והיוצר נודע אצלם מהצורה, וכן החוקר כי כחות החכמה והבינה יתבררו יותר ע"י ריבוי החכמים והשינון, אבל כח הדעת יתברר ע"י התבודדות לבדו להשיג האמת מכל צדדיו. ובזה יבואר מ"ש חד מנייהו עדיף כתרי מינן. וחד מינן כי אתא להתם עדיף כתרי מינייהו, ר"ל כי בארץ ישראל החכמה היא ע"י שפע אלהית, וממילא משיגים הדעת האמתית בלא הפלפול וההקדמות ממושכל למושכל, וממילא א"צ קיבוץ, ע"ז חד מינייהו עדיף כתרי מינן, משא"כ בבל היה צריך לפלפול והיקשים עד להוציא התולדה אמתית, כמ"ש אין חכמה כחכמת א"י, ועז"א נועם זו א"י חובלים זו בבל, ובמחשכים הושיבני זה תלמוד בבלי, אבל חד מינן כי אתא להתם, שכאן מפלפל עדיף כתרי מינייהו, כי השיג הדעת ע"י פלפול שרב ועצום בבבל יותר מא"י:

בזה יתבאר מ"ש בתנחומא במרע"ה ששמע הקב"ה אומר הלכה בשם יחיד, ר"א בני אומר פרה בת שתים ואמר ואתה אומר הלכה בשם יחיד, השיב עתיד צדיק לעמוד בעולמי דייקא בחכמת אלהים, והראיה שעתיד לפתוח בפ' פרה תחלה, וממילא א"צ לפלפול ודעת יחיד עדיף, ובזה יובן ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' דייקא חכמה האלהית. והנה בכל מקום חכמה קודמת לדבור החלטי, תחלה חוקר בראיות ואח"כ מחליט הדבר איך הוא. אבל בשלמה אמרה אשר שמעתי על דברך תחלה ואח"כ חכמתך כי היתה אלהית, ועז"א כי סליק ר' אבא לא"י ושם אין נוהג פלפול להרבות חריפות וראיות בקש, לכן אמר יהא רעוא דאימא מלתא דבר אחד בלי ראיות והיקשים ותתקבל:

דרך ג'
ויאמר משה לא איש דברים אנכי גם מתמול וכו' כי בכל דבר שיאמר לפני ההמון צריך שני דברים, א' שיהיו הדברים סדורים אצל הדורש כמה ימים קודם עד שהורגל בהם, והב' שיהיה דברן טוב, ומשה טען ב' דברים א' שאמר לו הנבואה ושילך תיכף ועדיין אין הדברים מסודרים, ומי שדבריו מסודרים אצלו נקרא איש דברים, השיב לא איש דברים אנכי, ב' אמר גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך אפי' אם היו הדברים מסודרים אלי מתמול שלשום, לא אוכל לדבר מצד שכבד פה וכבד לשון אנכי. ויאמר ה' מי שם פה לאדם. או מי ישום אלם, והקשו המפרשים איך שייך בריאה על העדר, נראה לבאר עפ"י מאמרם הקב"ה ברא כל הבריאה שלמה בלי חסרון, והחסרון מצד המקבל, החילוק למשל, מלך צוה לסמות עין גנב, אח"כ הטה אליו חסד והניח אותו, ובא אליו עור ובקש אם לזה הנחת עיניו רפא את עיני, התשובה לזה לא הייתי רק שב ואל תעשה. וז"ש אני שמתי פה לאדם, אין אדם שיהיה אלם מצד טבעו, אך מי ישים אלם או חרש שצריך להשימו אלם או חרש מצד סבה, (וי"ל עוד עפ"י דברי הרמב"ן פקד יפקד) ועל הדבר לא איש דברים, א' ועתה לך תיכף, אף שלא תסדר, אנכי אהיה עם פיך, ועל זה ר' אבא כד סליק ורצה לדרוש תיכף בלי סידור בקש דאימא מלתא דתתקבל שגם יהיו הדברים מסודרים:

דרך ד'
כתבו המחקרים, בשפוע על האדם החכמה ברוב שפע, מן הנמנע להוציאה מן השפה ולחוץ לזולתו, ועז"א בישעיה ה' נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר לאחרים רק מעת לעת, אבל יעיר בבוקר בבוקר, הוא כי יעיר לי אזן, ועז"א חכמה הבאה לאדם בעבור ללמדה לאחרים באה בצמצום, אבל הבא בשביל עצמו באה בלי גבול, וז"פ שמלכת שבא שומעת שגם ויותר שהיה קהלת חכם, עוד זה היה לו שלמד דעת את העם ששני דברים אלו קשים מצד הטבע, אמרה שמעתי על דברך לפני הצבור ועל חכמתך ולא האמנתי לדברים כי הם דברים סותרים, וע"ז ר' אבא אחר שעלה לא"י, ואוירא דא"י מחכים, התירא שלא יוכל להוציא דבריו מן השפה ולחוץ מתוך רוב השפע השופע עליו, בקש דאימא מלתא דתתקבל שיוכל לאומרו ולהוציאו מן השפה ולחוץ:

ופרשתי עוד ע"ד השמים מספרים, גלגלים משמיעים קול ערב, רק ע"י התמידות אינו נשמע, וע"ז יום ליום אין אומר (בל"ע) והראיה שמשמיעים קול והם בעלי דעה הוא מצד תנועתם הסבובית, ויש אומרים שסבתו ע"י תשוקת הכוכב אל הנקודה אבל זה בטל מצד התנועה הנגדיית, וז"ש בכל הארץ יצא קום, למשל בעת שהשמש בחצי השמים שנצוצותיה מתפשטים בכל הארץ, וע"י תנועה היומית, כאשר נביט אל התנועה העצמית, נאמר כי בקצה תבל מליהם שרוצה לשוב אחור לקצה תבל, לשמש שם אהל בהם שהוא ראש לכוכבים והוא כחתן יוצא מחופתו, החתן יוצא מחופתו בהכרח, והוא התנועה ההכרחיית, ישיש כגבור לרוץ ארח בתנועה העצמיית, וע"י שני התנועות האלה שהולכות על חגורת המזלות ותקופתו על קצותם למען לא יהיה נסתר מחמתו, עוד פרשתי ע"ד הפשט, הנה ר' אבא בעירו שכבר ידעו אותו, בודאי היה אומר רק דברים כנים אמתים לשם ה' לא שיגדל שמו, אבל בעת שעלה למדינה אחרת מדרך הטבע יעלה על לבו שרוצה להודיע עצמו, וממילא יאמר דברי חריפות לא שתתקבל הדבר, אבל למען יתקבל הוא, ועז"א שיאמר מלתא דתתקבל הדבר לא שיתקבל הוא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף