ארץ חמדה/בבא בתרא/עג/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ארץ חמדה בבא בתרא עג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר רבה בב"ח לדידי חזי לי האי אקרוקתא (צפרדע) דהוה כי אקרא דהגרוניא ואקרא דהגרוניא כמה הוה שתין בתי אתא תנינא בלעא אתא פושקנצא בלע לתנינא סליק יתיב באילנא תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא, אמר רבה בר שמואל אילו לא הואי התם לא הימני'. יל"פ שמודיע ההבדל בין העוסקים בחכמת חיצונית ובין העוסקים בתורה שכבר ראה אקרוקתא משל על העוסק בחכמה החיצונית ומצפצף בה תמיד כצפרדע (אקרוקאדעל) שהוא גדול ונורא מצד עצמו והחכם הזה היה שקול בחכמתו כנגד אקרא דהגרוניא ששם היו שתין בתי מדרשות (אוניווערזיטעטין) ללמוד בם ששים מיני חכמות והוא עצמו ידע את כולם, ואעפ"כ אתא תנינא הנחש המסית לדרכו התאוה ובלעו והשחית את חכמתו כמו שקרה להרבה פילוסופים שבסוף נשחתה חכמתם. אבל אתא עורבא הוא הת"ח כנמשל לעורב כמ"ש חז"ל שחורות כעורב אלו ת"ח שמשחירים עצמם על דברי תורה והם אכזרים על בניהם כעורב והוא בלעא לתנינא ונצח היצה"ר וסליק ויתיב באילנא בעץ החיים תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא ר"ל עפמ"ש המחקרים כי עץ הדעת טוב ורע רומז לחכמה החיצונית ובו יש אחיזה לנחש להסית למינות כי השכל האנושי עלול לטעות ועץ החיים רומז לחכמה האלהית. ועז"א אזיל יתיב באילנא עץ חיים היא למחזיקים בה פוק חזי חילא דאילנא, ואמר ר"פ בר שמואל אי לאו דהואי התם לא הימני' הוא מפרש שהוא עצמו ג"כ סליק ויתיב באילנא דחיי והאמין בה' מצד החכמה האמתית ואי לא שהיה התם בעץ החיים והיה נוטה אחר החקירה לא הימני' והיה טועה באמונתו כי מצד החקירה א"א להאמין אמונה שלמה:

דרך ב' הענין שראה שנמצא באדם כח אחד אשר יש בטבעו למסור נעשו על קדושת שמו ית' וזה האקרוקתא כח הצפרדע שראה בגוף האדם וכח זה מתפשט בכל העיר הוא הגוף שנמשל לעיר קטנה היינו בכל אבריו ועיר הזאת כוללת ששים בתים כאקרא דהגרוניא היינו ששים אברים ראשיים (כמ"ש במק"א) רק אתא תנינא בלעא הוא הכח הנחש והתאוה שנמצא באדם הוא היצה"ר בולע הכח הזה עד שלא ירגישו האדם בנפשו כי התנין עומד לנגדו ואתא עורב ובלעא לתנינא ר"ל שיעמוד האדם נגד יצרו התאוני כי צריך כח האכזריות שנמצא בנפש האדם שיתאכזר ע"ע ולא יחוש על חייו ותענוגיו לכבוד ה' וזה הכח ימשול בעורב כמ"ש שחורות כעורב מי שמשחיר עצמו על דבר ההלכה כעורב, ר"ל שממשיל כח האכזריות בנפשו בל יחוש על חייו הזמניים במה שמתגבר כח זה בנפשו. וסליק ויתיב באילנא דחיי כי בסור הנחש יאכל מעץ החיים שהוא התורה להשיג מלך הכבוד ובזה תראה כמה נפיש חילי' דאילנא שע"י עץ החיים כבש כח הנחש.

דרך ג' לפרש בזה מחז"ל על דהמע"ה בשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו, אמר לפני הקב"ה רבש"ע יש בריה שבראת בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני, באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת וא"ל דוד אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך, ולא עוד אלא שכל שירה שאני אומרת משלתי עליה שלשת אלפים משל שנאמר וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף ולא עוד אלא שאני עוסקת במצוה גדולה וזו היא המצוה שאני עוסקת בה יש בשפת הים מין אחד שאין פרנסתו כ"א מן המים ובשעה שהוא רעב נוטלני ואוכלני לקיים מה שנאמר אם רעב שונאך האכילהו לחם, ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך אל תקרי ישלם לך אלא ישלימהו לך. הענין שיש ללמוד מן הצפרדע בכמה אופנים להכיר טובת הבורא על ברואיו ולומר לפניו שירות ותשבחות. (א) שנמצא זאת בטבע הבע"ח וכן בטבע האדם. (ב) שכ"ש וק"ו בטבע האדם שיתרון טבעו על הבע"ח כאור השמש על אור הנר. (ג) שכ"ש האדם שמצוה עליו, וז"ש שלשת אלפים משל ר"ל ממני ילמדו הלימוד בשלשה אופנים וק"ו, ולא עוד אלא שיש בריה בכרכי הים ר"ל כי השם ברא בטבע הבע"ח הדורסין שהם שונאים להנדרסים כמו החתול להעכבר וכדומה ומ"מ הם נזונים מהם, ומזה ילמד האדם מוסר בל ירע בעיניו אם שונאו מתפרנס על ידו הלא החתול מתפרנס מן העכבר הגם שהוא שונאו, וז"ש שהבריה שבכרכי הים שנוטלני ואוכלני הגם שהוא שונאי מתפרנס ממני מזה ילמדו בני אדם לקיים מה שכתוב הם רעב שונאך וגו':

שם
ואמר רבה בב"ח זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע ואמרינן ליכא מיא, ובעינן ליחות לאקורי נפשין ונפק בת קלא ואמר לן לא תחותו הכא דנפלת ליה חציצא לבר מרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא ולאו משום דנפישי מיא אלא משום דרדיפי מיא, אמר רב אשי ההוא זיז שדי הוא דכתיב וזיו שדי עמדי. רמז בזה לכת הנזירים אשר נמצא בימי קדם שהיו פורשים מבני אדם וכל עניני העוה"ז ומתבודדים ביערות ואוכלים צמחי השדה, ואין נושאים אשה ולא נהנים מן העולם, אמנם כבר בארו החכמים הנאמנים, כי דרך זה לא יתכן בעיני ה', כי אדרבה איש הזה בודק מרותחין ונכוה באש, כי כל שפורש א"ע יותר, כן הוא עלול לתאוה אם יבוא תאוה לפניו, ומה שמרויח בפרישותו שאינו רואה הרבה ענינים ותאות לפניו כן מפסיד שתאוה היותר קטנה שתזדמן לפניו היא שעמיק במורשי לבבו ותבעיר בו אש ולהבת, וז"ש שראה צפור שאינו עומד במים, ר"ל בעניני העוה"ז, רק עד קרסוליה ולא יותר ר"ל רק מה שעומד ברגליו בעולם השפל וכולו נטוע בעולם העליון במושכלות ובפרישות, אמינא ליה הכא מיא, בהנהגה כזאת אין מקום לשום תאוה ויצה"ר, ובעינא למיחש ר"ל שרצה לבחור ג"כ דרך הזה להתבודד ולפרוש מן העולם, הזהירתו ב"ק בל יבחור בזה, כי בר נגרא, הוא העוסק לתקן אש חומרו העץ לעשותם כלים נאים ויקרים, והוא על צד המשל העוסק לתקן את חומרו ולנקותו מתאות העולם, נפלה לו חצינא שהוא הכלי שבו פועל זאת, אבדה לו הכלי הזאת ר"ל שנפסק כחו ע"י תאוה אחת שנטבע בה במצולה ועדיין לא מטיא על ארעא ולא נחה נפשו מזעפו, ולא משום דנפישי מיא, כי זה באמת אינו כי במדבר לא ימצא הרבה תאות, רק המים המעטים הם רדיפי וחזקים ותאוה אחת אשר יתאוה תהיה בחוזק גדול וקשה לפרוש, עתה מגלה פתרון החידה שכוון על זיז שדי, הוא הנזיר הדר בשדה במדבר (זונדערלינג):

שם
ואמר רבה בב"ח זימנא חדא הוה אזלינא במדברא וחזינא הני איוזי דשמטין גדפייהו משומנייהו והוה נטפן נחלי דמשחא מתחותייהו, אמינא אית לי חולקא בהדייכו לעלמא דאתי, חד דלי לי גדפא וחד דלי לי אטמא, כי אתאי לקמיה דר' אליעזר אמר לו עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין. הענין עפמ"ש הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה, והענין כי כבר אמרו המחקרים האדם מדיני בטבע, שטבעו לחיות חיי הקיבוץ לא יתבודד ביערות, ומ"מ מתנאי החכמה שיפרוש א"ע מן הישוב ולא יסייע אל הקיבוץ בחרישה וזריעה ומלאכה כמ"ש רשב"י אפשר אדם חורש בשעת חרישה וכו' וזה לכאורה היפך טבעו. אבל ה' ברא זאת בטבע הבע"ח למען ילמד ממנה האדם, והוא כי במין האווז נמצא אווז הבייתי והאווז המדברי ושניהם מין אחד (עיין בגמ' חולין) ובזה הראה שהגם שהאווז הוא בטבעו מן הבע"ח הבייתים. ובטבעו להיות בין קיבוץ בני אדם, מ"מ נמצא ממינו מתבודד במדבר והוא האווז הבר, וע"ז שמו חז"ל האווז לסימן אל החכמה, שהרוצה לעסוק בחכמה שמתנאי לפרוש מן הישוב צריך ללמוד מטבע האווז, ועז"א הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה שנאמר חכמות בחוץ תרונה, היינו שלא תתקיים רק בחוץ, חוץ מן הישוב. וזה שהמליץ רבב"ח שראה אווזי דאזלינא במדבר, היינו ת"ח המתבודדים במדברים ונחלי דמשחא הוא משל על ריבוי החכמה שנמשך מתחותי', והנה ידוע שדעת הרמב"ם ז"ל שעיקר השלמות הוא השכל העיוני והעיון והפלוסופיא, ודעת הבאים אחריו אינו כן רק עיקר השלמות תלוי במעשה, ומצינן שבזה היו מחולקים אלו החכמים שכאשר שאל להם אית לי חולקא בהדייכו לעלמא דאתי, ר"ל במה אזכה עמכם לעוה"ב אם בעיון אם במעשה, חד דלי גדפא לרמוז אל העיון המעועף למעלה לחשוב מה שלמעלה מהטבע כמ"ש אין עוף אלא תורה, וחד דלי לי אטמא רומז אל ההליכה ברגל והמעשה, אר"א ועתידים ישראל ליתן עליהם את הדין, ר"ל שהגם שת"ח האלה צריכים לפרוש מן הישוב מפני שאין מוצאים שם מכוחה ללמוד מפני ענים מ"מ ישראל שאין מחזיקים הת"ח הללו שימצאו פרנסת ביתם ושלא יצטרכו לפרוש מן הישוב עתידים ליתן ע"ז דין וחשבון:

דרך ב' במאמר הזה צייר כי ראה עשירים המלאים כל טוב ושלות עוה"ז בריבוי ושפע יותר מן הצריך עד שימליץ שהשומן ורוב הטובה מושכים כנהרות רבבות נחלי שמן וצייר איך כי ע"י ריבוי העושר נשבתו אלה מכל מיני השלמות אשר בם ישתלם האדם, כי האדם ישתלם או בעיון או במעשה, נגד העיון ממליץ מרוב העושר נמרטו כנפי שכלם אשר בם יגביהו עוף לעלות על כנפי השכל, עז"א דשמטין גדפייהו, ונגד המעשה שיעשה בממונם צדקה וגמ"ח אומר שנחלי דמשחי נגדי מתחותייהו, שלא המשיכו השומן אל הכלים ומקום המחזיק ברכה שהוא ליד העניים רק הלך לאבדון על פני המדבר ר"ל שאבדו את ממונם על הבלי העולם ותאוותיו, אמינא, צייר כי חשב בלבו אם יש איזה אפשריות שהעושר בכללו ורוב הטובה תועיל להביא את האדם אל שלימותו, וז"ש אם אפשר להיות חולקא בהדייכו, ר"ל אם אהיה עשיר כמוכם אם אפשר להיות לי ע"י העושר חלק לעוה"ב (בכ"י המחבר זצ"ל לא סיים איך יתפרש לפ"ז סוף המאמר, ולפי ענד"נ כך הוא) חד דלי לי גדפא ר"ל שרמז לו שאם היה לי עושר והייתי עוסק בתורה מתוך הרחבת הלב הייתי מגביה לעוף בחכמת התורה, וחד דלי לי אטמא ר"ל שאחרי שאני בעצמי עוסק בתורה ומילתא אלבישייהו יקירא בודאי הייתי מחזיק גם לומדי תורה, ואטמא הוא ירך רומז לחיזוק וקיום, ואמר רב אשי עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין, שהשי"ת משפיע עושר לישראל כדי שיוכלו לעסוק בעצמם בתורה וגם להחזיק ידי לומדי תורה והם מפזרים העושר על הבלי העוה"ז, (ואחרי שעסוקים אנחנו בביאור מאמר זה, יש לפרש כן ואמר רבב"ח זימנא חדא הוי אזלינא במדברא רומז לדור הזה שהוא הפקר כמדבר, שכל איש הישר בעיניו יעשה, וסרו ממדת הבושה. וחזינא להני אווזי רומז על אלו שמתנהגים בגובה וגאון כטבע האווזים שבמהלכם יתראה בהם מדת הגאוה והלוך וטפוף ילכו ושארי ענינים (כידוע לכל מתבונן בהם ובטבעם) כן צעירי עמנו כל ישעם וכל חפצם לשמור ולקיים חוקי המאדע והפאליטיק. דשמטי גדפייהו משמנייהו שע"י עשרם אבד מהם כל מדה טובה וישרה כי המדות הנעלות יועילו לאדם כאשר יועילו הנוצות להאווזים להגין עליהם מחורב ביום וקרח בלילה ולשוט על פני המים. וכן האדם המדות הטובות מגינות עליו מכל פגעי הזמן ולמצוא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, והוי נטפן נחלי דמשחא מתחותייהו כי יפזרו את עשרם על כל הבלי עוה"ז, ואמינא אית לי חולקא בהדייכו לעלמא דאתי , האם מכל הפזור השמתם לבכם להשיג איזה דבר שיועיל לכם לעוה"ב, חד דלי לי גדפא וחד דלי לי אטמא , ע"ד שמובא במדרש איכה, שהכנפים רומזים לבנות והירכים רומזים לבנים, ור"ל שראיתי אחד מהם שפיזר מעות לבנותיו להשיאם לת"ח ואחד פיזר ללמד את בניו תורה. ואר"א עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין , ור"ל על אותן השני דברים, שכל מי שחננו ה' כעושר הלא בקל יכול להשיגם, ובעו"ה לא נמצא רק יחידים שמפזרים לקחת לבנותיהם אנשים ת"ח, ולהספיק לבניהם שיעסקו בתורה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף