ארעא דרבנן/קנו
|
< הקודם · הבא > |
מערכת ד- סימן קנו
קנו דבר שאינו מתכוין לר"י דאסור. אמרינן ביומא (דף ל"ד) כי קאמר ר"י דבר שאינו מתכוין אסור ה"מ באיסור דאורייתא אבל בדרבנן מותר. והתוס' כתבו שם הפך דעת רש"י וכתבו דכי אסר ר"י אפילו באיסורין דרבנן. ועיין מ"ש במשנה למלך ריש הל' שבת. והתוס' כתבו בבכורות (דף כ"ד) דאף למ"ד דר"י דאורייתא הוא דאסר אבל באיסור דרבנן דבר שאינו מתכוין מותר. לא כל איסורין דרבנן שוין לענין זה דדוקא באיסור דרבנן דאין איסורין הללו מן התורה בשום מקום אז הוא דאמרינן דכל שאינו מכוין דשרי אף לר"י. אבל באיסורין דרבנן דבמקום אחר איסור זה דוגמתו אסור מן התורה אף שבמקום זה אינו אסור כי אם מדרבנן מ"מ אף שאינו מכוין אסור לר"י משום דכל דתקון כעין דאורייתא תקון. וכתבו עוד בכתובות (דף ה') דאפי' לסברת' דר"י אוסר אף באיסורין מדרבנן מ"מ היכא דאיכא תרתי לאיסור מדרבנן וגם לא מכוין במקום מצוה שרי אבל בבכורות (דף כ"ד) כתבו דיש לחלק בין במקום מצוה למקום שאין מצוה: