אפיקי ים/ב/פניני ים

פניני ים

אשר לקטתי ואספתי מפי סופרים וספרים, אודות כמה דברים שהם עיקר ויסוד גדול בחיים, והנהגות טובות ונחוצות, לפי סדר היום, והרבה מהן ראיתי לאנשי מעשה שנהגו כן, השם ית' יזכנו להתרגל בהן.

א

א) בקומו ממשכבו בזריזות, אף קודם ברכת התורה, יראה לקיים המצוות התלויות בלב. ויקבע בנפשו באמונה שלמה:

א) שהבוית"ש ברא כל עולמות העליונים והתחתונים יש מאין.

ב) שהוא ית' המנהיג מכל העולמות והמשגיח עליהן, והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים.

ג) שהוציאנו ממצרים באותות ובמופתים ונתן לנו כל התורה שבכתב ושבע"פ ע"י מרע"ה.

ב

ב) אח"כ יאמר: הנני מו"מ לעשות רצון הבוי"ת, והנני מבטל כל המחשבות שיעלו בלבי נגד רצון הבוי"ת כחרס הנשבר, וכוונתי לעבוד אותו ית' בלא שום פני' כלל, רק לעשות נ"ר לפני' ית"ש, ואף מה שאעשה לצרכי גופי, כאכילה ושתי' ושינה, כוונתי רק לחזק גופי לעבודתו ית'.

ג

ג) ענין גדול הוא להתנות: כשאזכיר בכל היום שם אד' ב"ה, כוונתי, שהוא אדון הכל, ובמקום שנכתב שם הוי' ב"ה, כוונתי, שהוא אדון הכל והוא הי' הו' ויהי', וכשאזכיר שם אלקים ב"ה, כוונתי, שהוא השליט בכל העולמות כולן ותקיף ובעל כל הכחות כולם.

ד

ד) ואז יתפלל מקירות לב: יהר"מ ד' או"א, הן גלוי וידוע לפניך שרצוני לעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם, לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תוה"ק באהבה, בין המצוות התלויות במעשה, ובין המצוות התלויות בדבור ובמחשבה, ולתקן את כל אשר שחתי מנעורי ועד היום הזה, ולשוב בתשובה שלמה לפניך, אלא שהשאור שבעיסה מעכב, אנא רחום ברחמיך הרבים, רחם נא עלי, ותן בי כח לעמוד כנגד היצה"ר הבוער כאש בקרבי, ותן בלבי הכנעה וענוה, והצילני נא מדבורים אסורים: מלה"ר ומרכילות, מליצנות ואונאת הבריות מלהלבין א"ח ומלהתכבד בקלון חבירי, מכעס וממחלוקת, וטהר לבי לעבדך באמת, ועזרני נא לשוב בתשובה שלמה לפניך, ולתקן את כל אשר שחתי, ותקנני נא בעצה טובה מלפניך, והאר נא עיני בתורה"ק לכוין לאמתה של תורה, ושלא להכשל ח"ו בדבר הלכה, ואזכה לראות דור ישרים יברך, בוב"ב עוסקים בתורה ובמצוות, אכי"ר.

ה

ה) לפני הליכה לביהכ"נ יפריש צדקה, היינו, מה שמשלם בכל חודש לאיזו צדקה, כמו על הישיבות וכדומה, יחלק לתת מזה מעט בכ"י, וירויח בתרתי: א) תחת מצוה אחת בכל חודש, יהיו לו קרוב לשלשים מצוות, וכבר כ' הרמב"ם ז"ל, דזהו הפי' במשנה, והכל לפי „רוב” המעשה. ב) קיום מצוות צדקה לפני התפלה ובכל יום.

ו

ו) הן למותר לדבר ע"ד ק"ש בזמנה, ודקדוק בהפרשת המלים, ושיכוין לצאת מ"ע של ק"ש ויצ"מ, רק נחוץ להזכיר דכשיאמר ואהבת וגו' יכניס בלבו אהבה עצומה להבוית"ש, בזכרו רוב טובותי' עמו כ"י חיי', וכי חנון ורחום הוא, ארך אפים לו וגדל חסד עמו, ויזהר מאד בתפלה בצבור, שלא לבטלה בשום פעם, יהיה מה שיהיה, ודי כשיתבונן שבתפלה בבית מפסיד בכ"י קרוב למאה מצוות, מעניית אמן ויהש"ר, והוא ערך שלש אלפים מצוות בחודש, יהש"ר מברך, יענה בכל כוונתו.

ז

ז) בידעו מאיזה חולה, יתפלל עלי' בתפלתו, אף אם לא בקש ממנו, ויקיים בזה מ"ע של ואהבת לרעך, ועיקר הענין של בקור חולים הוא להתפלל עלי'.

ח

ח) לקבוע לימוד אחר התפלה וטוב שיהי' במשנה, והעיקר ללמוד בכ"י בס' מוסר, לדעת חובתו בעולמו, ובל"ז הולך בחשך, ובפרט בעניני הדבור לבל יהי' הפקר, לדעת האסור והמותר, גודל העונש לאינו נזהר, וגודל השכר לנזהר בזה, כי בעוה"ר גדולה ההפקרות בזה.

ט

ט) לקדש מעשי' הגשמיים ולעשות הכל לש"ש, וקודם אכילתו בכ"פ יאמר: הנני מכוין לאכול כדי לחזק את גופי לעבודת הבוי"ת, וללמוד על שלחנו לפחות פרק אחד, וראיתי אנשי מעשה לומדים בכ"י תשעה פרקים, ובחודש אלול ח"י פרקים, בשתיית טייא ישאיר כשיעור רביעית ויותר להצטנן מעט. ויברך בנ"ר בלא ספק.

י

י) ידע האדם, כי אף שקשה מתחלה להזהר מלה"ר ורכילות וכיו"ב, אבל כבר נבחן בכור הנסיון שלא יקשה ההרגל בזה, רק איזה שבועות, ואח"כ יהיה לו בנקל מאד, ודי בשיתבונן כי יוכל להפסיד כל עמלו בתורה ובמצוות ע"י לה"ר וכיו"ב, כמ"ש הסה"ק, כי כל זכיותי' נכתבים על מי שדבר עלי', ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וזהו הפי' בפסוק „נפש” עמל עמלה „לו” כי אכף עלי' פיהו.

החיים והמות ביד הלשון, הוא ממש כפשוטו, כי מבואר בסה"ק, דבלימוד התוה"ק נחשב כל תיבה ותיבה למצוה בפ"ע, ולהפך גם בדבורים אסורים, כל מלה ומלה הויא עבירה בפ"ע, והאדם אם לחיים ואם למות נידון בתר רובו, וא"כ כשמפקיר פיו, בודאי הוא רובו עונות, כי ברבע שעה שמדבר לה"ר, מתקבץ ערך שלשה אלפים מלים [הח"ח ז"ל כותב כי בחן בעצמו, ובמינוט אחד מוציא אדם מאתים מלים] ולהפך בלמוד התורה, בודאי הוא רובו זכיות.

בלה"ר אחת יוכל לעבור על כמה מאות אלפים לאוין, כגון אלה שחץ שחוט לשונם ועט סופר מהיר, ומלשינים על אדם במכתבי העתים, ונקראים ע"י מאות אלפים איש, ועל כל אחד שמקבל הלה"ר [כי ישנם הרבה, בעוה"ר, שמאמינים במ"ע וחושבים שאחרי' אין להרהר ואין לחשוב] עובר על לאו דלפני עור.

אם אחד מדבר לגנאי על חבירו, ואומרים לו, מדוע תדבר לה"ר, משיב, הלא אמת הוא, ואינו יודע כלל, כי זהו „אמת'ע לשון הרע”, דאם הוא שקר, הלא מוש"ר, וגרוע יותר ויותר.

יא

יא) ע"כ טוב מאד להתרחק מכל חבורה, ואם נתפס בחבורה ופתאם נסבבו הדברים לדבר לה"ר, אם יש בידו להוכיחם ע"ז, החובה עלי' להוכיחם, או להשיאם לד"א, ואם אין בידו כ"ז, יעזבם ויציל את נפשו.

יב

יב) יסוד גדול בחיים, שלא לבוא לידי לה"ר ושנאת חנם ומחלוקת וכעס וכיו"ב, הוא המ"ע „בצדק תשפוט עמיתך” לדון חבירו לכף זכות, וענין של כף זכות הוא, בין אם יש לצדד בעצם הענין שעשה או שדיבר, לומר שהדין עמו, או שבשגגה בא לידו, או שלא ידע את חומר האיסור, ואפי' אם נתברר לו, שכל הסברות ל"ש בזה, יחשוב אולי חיסר המספר איזה פרט, או שהוסיף איזה פרט קטן, שעי"ז נשתנה הענין לגנות עלי', וכלל אחז"ל באבות „אל תדין א"ח עד שתגיע למקומו”, כן החובה לקבוע ללמוד בס' „חפץ חיים ושמירת הלשון” דאל"כ בודאי יכשל בהרבה דבורים אסורים.

יג

יג) כל היום, לבד ההכרח לעסוק במו"מ באמונה, וג"כ לשם שמים כדי שיוכל לחיות ולעבוד את הבוי"ת, יתעסק אך בתורה וחסד, וקודם כל לימוד יאמר: הנני מכוין ללמוד תוה"ק לשמה ככתוב ולמדתם וגו', וכשעושה חסד בגופו או בממונו, יאמר: הנני מו"מ לקיים מ"ע של ואהבת לרעך וגו'.

יד

יד) יקדים בעש"ק להכין עצמו לכבוד ש"ק, ויתבונן במ"ש הסה"ק, כי באותו זמן שמקבל שבת פה בעוה"ז, יקילו מעלי' עונשי הגיהנם בעוה"ב. וכבר כ' הרמב"ן ז"ל, כי כל יסורי איוב ר"ל אינם כלום נגד שעה אחת יסורי גיהנם, והוא חשבון נורא, וממילא ה"ה לענין לצאת מן השבת.

טו

טו) יום הש"ק לבלות כולו בקדושה, ללמוד וללמד, ונחוץ לקבוע לימוד בהל' שבת, דאל"כ עלול להכשל בכמה וכמה איסורים חמורים, וראיתי אנשי מעשה שמחזרים במשך השבת על כל משניות מס' שבת ועירובין, ואשרי מי שיוכל להתרגל שלא לדבר בו דברי חול.

טז

טז) במועדים לחזר על המס' השייכה לאותו מועד, וענין גדול לחזר על מס' חגיגה בכל רגל, אחרי שאין בידינו, בעוה"ר, לעלות ולראות ולקיים בפועל.

יז

יז) עיקר גדול להסתיר מעשי' הטובים, אם לא שמכוין שממנו יראו וכן יעשו, וח"ו להתפאר בהם.

יח

ח"י) לפני השינה יתבונן היטב במעשי' של כל היום, וגם בעש"ק במעשי' של כל השבוע, והוא ענין גדול ונחוץ מאד, קודם השינה יאמר: הנני מכוין לישן כדי לחזק גופי לעבודת השי"ת.

אלה הדברים אשר יעשה האדם וחי בהם, השי"ת ברחמי' יזכנו לשמור ולעשות לטוב לנו כל הימים.

---

באו חשבון

כלל גדול למי שרוצה לשמור פי' ולשונו באמת, שלא יבוא לידי מחלוקת ולה"ר ורכילות והלבנת פנים ועוד עונות חמורות כיו"ב, שיקנה לנפשו בכסף מדת הסבלנות להעביר על מדותי' תמיד, והיינו שיסכים בדעתו להוציא על מדה הק' הזו ג' וד' שקלים לשנה [ובעשיר לפי עשרו] כי עפ"י רוב בא למחלוקת ע"י דבר קטן, שנדמה לו ברעיוני' שפלוני נגע לו באיזה זהוב וכדומה, ואין אדם רואה חובה לעצמו, ומעמיד על קו הדין שלא לוותר כלל, ונצב כעמוד ברזל נגד חבירו, וממילא בא לידי מחלוקת דכולהו איתנהו בה וע"י הלבנת פנים מפסיד כל עולמו, ועלול לבוא לידי עניות, ע"י לה"ר ורכילות וכיו"ב כמ"ש בסה"ק, ומחשבון שבוע א' יראה שבהתקבצות כלם לשנה, עולה לג' וד' שקלים, לכל היותר, ולעומתם נתרבו לו כמה מאות עונות חמורות הנ"ל והוא ממש כאותו קמצן שקמץ מלחמו לנפשו, עד אשר הגיע לשערי מות, אבל אם יסכים שיוציא ע"ז ג' וד' שקלים בשנה כעל שארי מצוות, הלא ינצל מכמה מאות עונות חמורות, וייטב לו בזה ובבא.

וע"כ יאמרו המושלים ביצרם באו חשבון

· מעבר לתחילת הדף