אמרי הצבי/בבא קמא/פד/א

אמרי הצבי בבא קמא פד א

דף פ"ד ע"א

ג

[ג] (י) דאי לא תימא הכי טריפה שהרג את השלם מאי עבדינן לי' אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן לי'. ופירש"י מאי עבדינן ליה הא גברא קטילא הוא והו"ל עדות שאאי"ל דהא אם משתכחי עדים זוממין פטורים דגברא קטילא בעי למיקטל והילכך איהו נמי פטור והכי אמרינן באלו הן הנשרפין (דף ע"ח) עכ"ל. ובתורי"ד כתב וז"ל טריפה שהרג את הנפש היכי קטלינן ליה קשיא לי ומעידין אנו את איש פלוני שהוא בן גרושה הרי אי אתה יכול להזימה שא"א לקיים בו ועשיתם לו כאשר זמם לעשות וא"כ אל נקבל עדותם ויהיה כשר. תשובה. הטריפה שהרג הוא הגורם שלא תוכל להזימה מפני שאין חייבין עליו מיתה שהרי אף ההורג את הטריפה פטור אבל כשמעידין שהוא בן גרושה אין זה שמעידין עלין גורם שלא תוכל להזימה אלא מפני שא"א לעשותן בני גרושה ומש"ה עדותן קיימת עכ"ל. והנה הקושיא מהא דבן גרושה הקשו התוס' בריש מס' מכות שם ותירץ כיון דלוקין הוי כאשר זמם והוי שפיר יכול להזימם ע"ש. אולם רבינו התורי"ד כתב לן דבר חדש ולא ראיתי עוד סברא זו בשום מקום. והנה לכאורה י"ל בזה בסוגיא דמס' סנהדרין שם (דף ע"ח) דהנה רבא קאמר שם ההורג את הטריפה פטור וטריפה שהרג בפני ב"ד חייב דכתיב ובערת כו' שלא בפני ב"ד פטור דהו"ל עדות שאאי"ל ולא שמה עדות. עוד שם ואמר רבא עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין עידי טריפה שהוזמו נהרגין רב אשי אמר אפילו עידי טריפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין ויעוין ברש"י שם ועיין ברמב"ם (פ"כ מהלכות עדות ה"ז) עדים שהעידו על איש טריפה שהרג והוזמו אין נהרגין שאפי' הרגוהו בידיהן אין נהרגין לפי שהוא טריפה וכן העדים שהיו טריפה והעידו בדבר שחייבין עליו מיתת ב"ד והוזמו אין נהרגין שאם יוזמו זוממיהן אין זוממיהן נהרגין שלא הזימו אלא טריפה עכ"ל ועיין בכ"מ שכתב דפוסק כרב אשי לפי שאינן בזוממי זוממין כלומר וכיון שכן הו"ל עדות שאאי"ל ואינה עדות וקשה לי האיך דנין עפ"י עידי טריפה הא הו"ל עדות שאאי"ל שהרי אנו אומרים שאין זוממין נהרגין ואפשר לומר דבשעת עדותן לא הכירו בהן שהיו טריפה עכ"ל הכ"מ. ולכאורה היה נראה מדברי הכ"מ במ"ש דלא הכירו מקודם שהעדים הם טריפה וגמרו הב"ד הדין ע"פ העדים הללו וחל שפיר הגמ"ד אף כי נודע אח"כ שהעדים הם טריפה וחל הגמ"ד על הנידון ורק דאין גומרין עתה הדין על הניזומים הואיל דעכשיו נודע לנו שהעדים הניזומים הם טריפה וא"כ הוי העדות של המזימים עדות שאאי"ל והיה קשה לי על הכ"מ דאמאי לא נתבטל הגמ"ד שגמרו הב"ד על הנידון הרוצח. וע"כ צ"ל דכוונת הכ"מ הוא דבאמת נתבטל הגמ"ד שגמרו הב"ד על הרוצח בעוד שלא היו יודעים שהעדים הם טריפה וכ"ה הפירוש בגמרא ג"כ דרב אשי סובר דאפי' עידי טריפה שהוזמו אין נהרגין לפי שאינן בזוממי זוממין וא"כ לא מהני כלל העדות שהעידו העידי טריפה הואיל דלא שייך בהוהזמה ואף שגמרו הב"ד ע"פ עדותן שהעידו בראשונה וחייבו להרוצח מיתה ע"פ עידי טריפה הללו שהעידו הב"ד ולא היו יודעים שהעדים הם טריפה מ"מ עכשיו שנודע לנו שהם טריפה בטלה לה הגמ"ד של הב"ד וגם הנידון פטור ועי' לעיל (על דף ע"ד ע"א) בסוגיא דמיפך והזמה כתבתי שם שכ"ה הפירוש בהכ"מ וכן מורה לשון הכ"מ עיין לעיל (שם) [אוק"ט אק"ה] ורבא דסובר דעידי טריפה שהוזמו נהרגין דסובר דעל הזוממין לא קפדינן שהעדים המזימים יהיה שייך בהם דין הזמה כיון דהזמה חידוש הוא וכמ"ש רש"י (שם) וא"כ ממילא גם הנידון נהרג שפיר ע"פ עידי טריפה שהעידו עליו והא דקאמר רבא עדים שהעידו בטריפה והוזמו אין נהרגין דבעדות הראשונה שמעידין על הנידון בעינן דיהיה שייך בהו דין הזמה ובטלה העדות לגמרי ומיירי ג"כ שבשעה שהעידו העדים לפני הב"ד על הנידון הרוצח לא היו יודעין שהרוצח היא טריפה וגמרו ב"ד הדין ואח"כ נודע שהרוצח היא טריפה דאל"כ האיך גמרו ב"ד להדין וע"כ צ"ל שלא היו יודעין אז שהרוצח היא טריפה וכ"כ הערוך לנר (שם) הבאתיו לעיל (על דף ע"ד שם) אלא דקשה לישנא דהש"ס דאמאי הוצרך הש"ס למנקט על העדים דאין העדים הניזומין נהרגין הלא גם הגמ"ד שגמרו ב"ד על הנידון הרוצח ג"כ בטלה לה ונפטר הרוצח ג"כ עדיפא הי"ל למנקט הלשון על הנידון דנפטר הנידון וממילא ידעינן דמכ"ש דהעדים הניזומין נפטרו ולא עבדינן בהו דין הזמה ולכאורה י"ל בזה טובא:

(ב) ולדברי התורי"ד יתפרש לנו פירוש אחר בהסוגיא דסנהדרין (שם) והוא דלכאורה י"ל לפי סברת התורי"ד הנ"ל דסובר דעיקר מה דאמרינן דעדות שאאי"ל לא שמה עדות כלל הוא דוקא היכא דהמניעה לההזמה הוא מכח הנידון אבל היכא דאין המניעה דהזמה מן הנידון רק מן העדים בכה"ג אף דאין יכול להזימם ג"כ שמה עדות א"כ תקשי לרב אשי דסובר דעדי טריפה שהוזמו אינן נהרגין דהוי עדות המזימין עדות שאאי"ל הלא לא הוי המניעה מן הנידון בשלמא לרבא א"ש אלא לרב אשי תקשי לכאורה. אולם באמת א"ש דהא כשאנו דנין על עידי טריפה א"כ הוי העדים הנידונין ולא שייכא בהו הזמה מכח מה שהם טריפה וא"כ בא המניעה להזמה מכח הנידונים ולא שמה עדות ורבא סובר דבנידונים של העדים הניזומים לא איכפת לן כלל מה שלא יוכל העדות של המזימים לבא לידי הזמה הואיל דהזמה חידוש הוא וכמש"פ רש"י ז"ל וא"כ גם לרב אשי דסובר דגם בעדים הניזומים ג"כ בעינן שהעדים המזימים יהיו יכולים לבא לידי הזמה ומש"ה עידי טריפה שהוזמו אינן נהרגין משום דהעדות של המזימים לא יוכל לבא לידי הזמה הואיל דהעדים המזימים באו להרוג הטריפה אבל מ"מ העדות שהעידו העידי טריפה על הנידון הרוצח שהרג וכדומה שפיר הוי עדות מעליא ואף שלא יוכלו לבא לידי הזמה מ"מ זה לא הוי בגרמתו של הנידון הרוצח רק בשביל שהעדים הם טריפה ובכה"ג לא משגחינן במה שלא יוכלו לבא לידי הזמה דדומה ממש לעדות שהעידו על א' שהוא בן גרושה דשפיר הוי עדות מעליא אף שלא יוכל לבא לידי הזמה וכמ"ש התורי"ד וא"כ לרב אשי דסובר דעדי טריפה שהוזמו אין נהרגין מ"מ עדותן שהעידו על הנידון הוי עדות מעליא ושפיר יכולין הב"ד לגמור הדין אם עידי טריפה העידו על א' שהרג הנפש ולא קשה תו קושית הכ"מ שהקשה לרב אשי דהאיך גמרו הב"ד הדין ע"פ העדות של העידי טריפה והוצרך לומר דבזה לא ידעו אז שהעדים היו טריפה אבל לפי האמור ל"ק כלל דאפי' אם ידעינן שהעדים הם טריפה ג"כ מהני עדותן וא"כ מובן הא דהוצרך רב אשי לומר דוקא בעדים שאינן נהרגין אם הוזמו העידו טריפה ולא נקיט על הנידון משום דהנידון שפיר נהרג אם העידו עליו עידי טריפה משום דהמניעה לההזמה לא הוי בשביל הנידון אלא בשביל העדים עצמן ובכה"ג לא איכפת לן במה שלא יוכלו לבא לידי הזמה. מיהו הא דנקט רבא על העדים דקאמר עדים שהעידו בטריפה והוזמו אינן נהרגין ולא נקיט על הנידון גופיה דאינו נהרג אם היו טריפה והעידו עליו זה אכתי אינו מיושב שפיר. ומעתה נוכל לומר דגם הרמב"ם סובר כן דפוסק כרב אשי דאם הזוממי זוממין לא יוכלו לבא לידי הזמה גם כן אינן נהרגין אבל הנידון שפיר חייב אם העידו עליו עידי טריפה ומשום דהמניעה דהזמה לא הוי בשביל הנידון וכסברת התורי"ד הנ"ל:

(ג) והנה אם עידי טריפה העידו על אחד שחילל שבת וכדומה דלפי תורי"ד הנ"ל מתחייב הנידון ורק דאם הוזמו העידי טריפה לא עבדינן בהו דין הזמה משום דהעדים המזימין לא יהיה שייכא בהו דין הזמה כיון דלא באו להרוג אלא להטריפה ומניעת הזמה הוא מכח הנידון דהיינו מכח העדים הניזומין שהם טריפה יש לעיין אם הוזמו העידי טריפה אם חייב הנידון עוד משום דהא לא שייכא בהו הזמה או דעכ"פ נפטר תו הנידון. ונראה דמ"מ נפטר הנידון דנהי דלא שייכא הזמה בהו מ"מ הכחשה מיהו הוי וכמו דקאמר הש"ס הזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחשה מיהו הוי עיין במס' כתובות (דף כ' ע"א) ועי' בריב"ש מובא בש"ך (ס"ס ל"ח) דהזמה שלא בפניהם פסולים מיהו הוי וא"כ ה"נ מיפסלי עכ"פ העידי טריפה שהוזמו ועיין לעיל (על דף ע"ד ע"ב) [אוקי"ג] מ"ש בדברי הריב"ש וי"ל בזה. מיהו דעת הרבה פוסקים חולקים בזה על התורי"ד הנ"ל ועיין בב"י (ס"ס ל"ג) כתב בשם המרדכי דאם אין הנרצח טריפה יכול הנרצח להעיד ודייק הב"י הא אם הנרצח טריפה פסול להעיד ובד"מ כתב דזה דוקא בד"נ אבל בד"מ כשר להעיד ועי' בש"ך (סי' ל"ג ס"ק ט"ז) שמפלפל הרבה בזה במ"ש הב"י דטריפה הוה פסול הגוף הקשה הש"ך מסוגית הש"ס דסנהדרין (דף ע"ח) הנ"ל דמבואר דהטעם דסובר רב אשי דעידי טריפה פסולים לד"נ דוקא משום דהוי עדות שאאי"ל אבל בד"מ דשייכא בתשלומין אף שהם טריפה כשרים להעיד ורבא סובר דעידי טריפה כשרים גם בד"נ וכמבואר בסוגיא שם אלמא דלא הוי פסול הגוף והביא ג"כ דברי הכ"מ הנ"ל ועיין בט"ז (שם) שהקשה ג"כ כן והביא ג"כ הא דסנהדרין (דף ע"ח) וכתב הט"ז די"ל דסוגיא דסנהדרין שם איירי כשהעידו לא הוי טריפה עדיין ועיין בכ"מ (פ"כ מהלכות עדות הלכה ו') עכ"ד הט"ז ועיין באו"ת שם. אבל עכ"פ מבואר דס"ל דעידי טריפה שהעידו בד"נ לא הוי עדות כלל משום דאין יכולין לבא לידי הזמה ולא מקבלין הב"ד כלל לעדותן לדידן דפסקינן כרב אשי ולא כרבא ופטור הנידון אף שהמניעה לההזמה הוא מכח העדים ולא מכח הנידון ודלא כשיטת התורי"ד הנ"ל:

והנה לכאורה היה אפשר לומר דגם להתורי"ד הנ"ל דס"ל דהא דעדות שאאי"ל לאו עדות הוא הוא דוקא היכא דהמניעה להזמה הוא מכח הנידון מ"מ יש סברא לומר דעידי טריפה שהעידו על הנידון לא דיינין כלל על עדות זה אף שאין המניעה להזמה בא מכח הנידון והטעם דעידי טריפה פסולים משום דהוי פסול הגוף וכמ"ש הב"י (בס"ס ל"ג) שהבאתי לעיל ולפי סברת הב"י נוכל לומר כן בשיטת התורי"ד הנ"ל. מיהו כבר חלקו כלם על הב"י בסברא זו וכמ"ש הש"ך וגם האו"ת הוכיח כן והביא ראיה דהרי חזינן דכהן טריפה כשר להקרבה אלמא דלא הוי פסול הגוף וההורג טריפה דפטור הוא משום דגברא קטילא קטיל וי"ל בזה:

(ד) אולם מה שצ"ע אצלי ע"ד התורי"ד מהא דסנהדרין (דף מ"א) א"ר חנן עידי נערה המאורסה שהוזמו אין נהרגין מתוך שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו כו' וכיון דאינהו לא מקטלי איהו היכא מיקטלה הו"ל עדות שאאי"ל וכל עדות שאאי"ל לא הוי עדות ה"נ קאמר מתוך שאין נהרגין שיכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו אף היא אינה נהרגת דהי"ל עדות שאאי"ל כו' ע"ש והלא התם המניעה להזמה לא הוי מכח הנידון ורק מכח עצמן של העדים ודומה ממש לעידי בן גרושה והתוס' בריש מס' מכות הוקשו באמת מסוגיא זו דסנהדרין (דף מ"א) והוכרחו לתרץ תירוץ אחר ע"ש ולשיטת התורי"ד הנ"ל קשה קצת לתרץ כתירוצם של התוס' יעו"ש וצ"ע כעת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף