אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות יג

סימן יג

אף דקיי"ל לפי דמים משלם אעפ"כ קיי"ל באוכל תרומה כזית וא"ב ש"פ דחייב כרבנן ולא כא"ש פסחים (דף ל"ב) ועיין כ"מ (הכ"ג) שהקשה הרי אמרו שם אי דלית בי' ש"פ קרן נמי לא לשלם ואהדיר לי' לעולם דאית בי' ש"פ משמע דאי לית ביה ש"פ לד"ה קרן נמי אינו מחויב וכ' ואפ"ל דהאי קא ס"ד הוא אבל לקושטא דמלת' כיון דת"ק יליף מדכתיב ואיש כי יאכל קודש בשגגה ואכילה בכזית הרי תלה הכתוב דבר בכזית אפילו א"ב ש"פ עכ"ד וקשה הא מבואר בברייתא הראשונה האוכל כזית משלם קרן וחומש א"ש אומר עד שיהי' בו ש"פ ולס"ד דר"פ שם א"ש תרתי בעי א"כ ע"כ איירי רבנן בלית בו ש"פ פשיטא דחייב ומה הוסיף א"ש בדבריו עד שיהיה בו ש"פ ואם סובר דאף ביש ש"פ בעי כזית ע"כ רבנן סברי דאף בלית ביה ש"פ חייב והא דפריך הש"ס ואי לית ביה ש"פ קרן נמי לא לשלם היינו על ברייתא שניה דקתני פחות מכזית משלם את הקרן ואינו משלם את החומש וע"כ כיון דאינו משלם חומש ל"ב כפרה על פחות מכזית פריך שפיר שקרן נמי לא לשלם כמו כל גזל פחות מש"פ לכך מוקי ביש בו ש"פ רק כיון דא"ב כזית ל"ב כפרה אבל באכל כזית דבעי כפרה מבואר מברייתא דמשלם קרן וחומש וכמו דל"מ מחילה של הכהן באוכל בשוגג כן ל"מ מחילה אף על פמש"פ ובכל גזל פמש"פ דא"ח לשלם הטעם הוא משום דבתר הכי מחל כמבואר סנהדרין (דף נ"ז):

אך נראה באוכל כזית בשוגג והוא פמש"פ אף דחייב קרן וחומש מטע' כפרה מ"מ אינו חייב לשלם דוקא לבעלים ויכול ליתן לכל כהן שירצה כיון דחיוב ממון ליתא על פמש"פ רק שחייב להפריש מטעם כפרה ויכול ליתן לכל כהן שירצה כמו בחומש שאינו חייב לתת דוקא לבעלי' כן נמי בפמש"פ חייב להפריש ויכול ליתן לכל כהן שירצה דעל חיוב דמים לבעלים מהני מחילה. וכן נראה דהא דקתני במתניתין (פ"ו) דתרומות אם רצה הכהן למחול אינו מוחל היינו החיוב כפרה אבל החיוב ממון מוחל ואינו חייב לתת דוקא לכהן זה ועי"ש בר"ש היטב ובתוס' ב"ק (דף ק"י) ד"ה כסף ובפנ"י שם ועיין תוס' כתובות (דף למד) דלאביי הא דבשוגג חייב דתשלומין דתרומה כפרה הוא ואינו פוטר מטעם קלבד"מ והא דצריך לשלם משום כפרה היינו להפריש ועיין בספר בית יעקב שביאר הדברים כיון דחייב להפריש וחל שם קדושת תרומה ממילא חייב לתת לכהן כמו כל תרומה. ולפי"ז נראה דלאביי אליבא דרנבה"ק אינו חייב לשלם דוקא לכהן זה שאכל תרומתו כיון דלענין חיוב ממון פטור מטעם דקם לבד"מ רק צריך להפריש מטעם כפרה ושוב הוי נתינה זו כמו שאר מצות נתינת תרומה ויכול ליתן לכל כהן שירצה. ולפי"ז קשה בש"ס כתובות שם היה יכול לומר הנ"מ בפשיטות בין אביי ורבא בזר שאכל תרומה בשוגג דלרבא דמיתה ביד"ש אינו פוטר מתשלומין מחויב לשלם לכהן זה שאכל תרומתו מצד חיוב ממונו ולאביי פטור מדין ממון דמיתה ביד"ש פוטר מתשלומין רק החיוב עליו להפריש מטעם כפרה וחל ע"ז שם תרומה א"כ יכול לתת לכהן אחר ודוחק לומר כיון דעכ"פ לצאת יד"ש חייב לו בתורת ממון כייפינן ליה לשלם תרומה זו לבעליו וגם בצל"ח פסחים (דף ל"ב) כתב דלרנבה"ק אף לציד"ש פטור א"כ ודאי לאביי א"ח רק להפריש ויכול ליתן לכל כהן שירצה והיה לו לש"ס לומר נ"מ זה ולא יקשה דיתחייב משעת לעיסה דבש"ס איירי במזיד אבל אם איירי בשוגג ל"ה כוונת קנין ול"ש שיקנה בתורת גזלן כיון שלא נתכוין לגזול דבשוגג ל"ה גזלן כמו שכתב הכ"מ שם ובמח"א הלכות גזילה וא"כ א"ח בלעיסה רק מטעם מזיק דחייב אף בשוגג כפי מה שהזיק אבל מ"מ שמין לו והגוף שייך לבעלים ועבור אכילה שייך לומר קלבד"מ וא"ח רק להפריש לצאת ידי כפרתו והארכתי בזה בסוגיא שם ליישב. ועיין ירושלמי (פ"ו) דתרומות דיש בזה מחלוקת תנאים אם הפרשתן מקדשתן ורבי ס"ל דנתינתן מקדשתן עי"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף