אמרי בינה/דיני שבת/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני שבת יט

סימן יט

כתב הרמ"א שם אם קצץ פירות מן המחובר לחולה בשבת אפי' הי' חולה מבעו"י אסור לבריא בשבת משום שגדל והולך בשבת ויש בו מוקצ' והיינו אם לא נגמר בישולו כמו שכ' המג"א וקשה הא בלא"ה אסור מטעם שמא ירבה בשבילו וילקוט הרבה בשלמא לדעת הרשב"א לא חיישינן שיתלוש ב' פעמים רק שיעש' בצורה אחת ובזה לא עשה איסור דאורייתא אבל לדעת הר"ן דרבויי בשיעורא הוי איסור תור' ניחוש שיקצור עוקץ א' שיש בו יותר מכפי מה שצריך לו לחולה וראיתי אח"כ במשבצות שנראה שהרגיש בזה אולם לענ"ד ע"כ כונת הרמ"א לא על פירות נפרדים רק אם נשאר ממה שאכל החולה מאותו פרי דאם קצר עוקץ א' שיש בו שנים וא"צ לחולה רק לא' בזה אף לדעת הרשב"א דליכא כאן איסור תור' ברבויי שיעור' מ"מ אסור מצד מוקצה להמבואר ברשב"א חולין שם דדוקא בשוחט דבחייה אינו ראוי לכוס ואגב הכנתו של חולה נתקנה לו לבריא דע"כ איתקנה כולי בהמה על ידי החולה דא"א לכזית בשר בלא שחיטה אבל דלעת אפשר להכין ממנה מה שצריך לחול' לבד והשאר איסור הקצאתו רביע עליה והוא מוקצה לבריא עי"ש וה"נ דכוותה דהא מחובר הוא איסור מוקצה רק מה שצריך לחולה לא איתקצה ומה של"צ נשאר עליו שם מוקצה ואסור רק אותו הפרי שצריך ממנו לחול' אגב הכנתו איתקנ' כולה דא"א בלא תלישה וזה מותר אי לאו משום שגדל והולך וממילא אף לדעת ר"ן דרבויי בשיעורא הוי איסור דאורייתא דליכא למגזר כיון דפרי פרטית הנקצר בבצירה אחת לא איתקן לחולה ונשאר בהקצאתו א"כ למה ירבה בשיעורא ואם לחוש שיבצור פרי גדול שהנשאר יהיה לצורך ברי' בזה אינו עוש' איסור תור' כמו שמוכרח לומר לגבי שחיטה אף אם די בקטנה ושוחט גדולה אינו עושה איסור תור' וכמ"ש לעיל (סי' י"ז):

והנה המג"א הקש' על הרמ"א למה יהי' אסור בפירות בשביל שגדל והולך בשבת הא מתבטל ואף דהוי דשיל"מ הא כיון שנולד בתערובות מתבטל כמבואר יו"ד (סי' ש"כ ס"ב) ובתוס' ב"ק (דף ס"ט) ובאמת בש"מ ב"ק שם כתב כן דכיון כשלא הי' ניכר מעולם נתבטל אף בדשיל"מ ולכאורה י"ל דעד כאן לא כתבו להקל ולומר דאף דשיל"מ מתבטל בלא ניכר האיסור מעולם רק באיסור דרבנן כמו לגבי יין היוצא מן ענבים (סי' ש"כ). אבל באיסור תורה כמו שם בב"ק לא מתבטל מדרבנן בדשיל"מ אף דלא הי' ניכר האיסור מעולם ולכך כתבו התוס' שם דמה דהיינו יכולים לתקן איסור דאורייתא היינו מתקנים שוב מצאתי כן בשעה"מ הל' יו"ט (פ"ה) ושם הקשה עוד מנדרים (דף נ"ח) אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם ופירש"י והר"ן דהוי דשיל"מ כיון דבידו לאכלו קודם הביעור ושם לא הוכר האיסור אלא מעט שיוצא ונתגדל הוא מתערב עם ההיתר והוכיח מזה דבאיסור דאוריית' מחמרינן לומר דשיל"מ אף בלא ניכר האיסור ובאמת למ"ש הר"ן נדרים דבדבר שהוא מותר עכשיו עדיף ואף בשא"מ לא נתבטל כיון דיכול לאכול בהיתר עכשיו כמו פת שאפו עם הצלי דאסור לאכול בכותח והא דבשביעית בעי דוק' מין במינו ע"כ משום דיבא לזמן איסור וכמ"ש השעה"מ הל' מ"א (פ"א ה"ד) עי"ש וכתבתי בזה במקום אחר א"כ י"ל דמב"מ והוא מותר עכשיו עדיף טפי להחמיר ממה שאינו בטל מצד שיש לו מתירין למחר ואף בנולד בתערובות לא מתבטל היכא דיש לו היתר עכשיו ולפ"ז י"ל הא דהקש' השעה"מ וכן יתר האחרוני' עי' צל"ח ביצה (דף ל"ז) בהא דשנים שלקחו חבית בשותפות דאנן קי"ל (סי' שצ"ז) לענין תחומין דמותרין מטעם דיש ברירה בדרבנן ובהמה אסורה מטעם דינקי תחומין אהדדי ולמה לא מתבטל כל אחד בחלק חבירו אף דהוי דשיל"מ מ"מ הא נולד האיסור בתערובות ודחקו עצמם השעה"מ והצל"ח דשם עכ"פ האיסור בעולם משא"כ בענבים עי"ש. ולמ"ש י"ל דלגבי תחומין דיש לו מתירין עכשיו ללכת במקום ששניהם יכולים ללכת חמור טפי ואף בלא ניכר אינו בטל אולם זה דוחק א"כ היכא דזה עירב למזרח אלפים וזה למערב ולא נשאר לא' כלום להוליך לצד חבירו אז יתבטל וא"כ עיקר דשיל"מ שייך שם בההיתר למחר ובזה יתבטל כיון דנולד בתערובות וגם הדבר מוכרח דבכה"ג מה שגדל בטל ממה דמותר לשחוט ביו"ט וכמ"ש המג"א כאן ברם נראה קצת לומר דשם לגבי תחומין לא נקרא שנולד האיסור בתערובות רק דומה קצת להיכא דשניהם ההיתר והאיסור באו בתערובות דזה גרע ולא מתבטל כלל אף בלא דשיל"מ כמ"ש המרדכי מהא דיבמה שרקקה דם וכמ"ש השעה"מ שם ועיין פלתי יו"ד (סי' ק"ב) ושם בלקחו בהמה בשותפות כ"ז שלא חלקו חלק זה אוסר ע"ז כיון דלא נתברר של מי הוא ואימתי מותר רק אחר שחלקו אז סמכינן על ברירה לומר הוברר שזה חלקו מאתמול אבל מ"מ קודם שנתברר לא הי' ניכר לפניו חלק ההיתר ואין לו חשיבות יותר ממה שנתערב בו היינו היניקה והגידול מחלק חבירו שיבטל אף היכא דיש לו מתירין כיון דעכ"פ ההיתר לא הי' ניכר לפניו אדרבא דומה קצת לבאו ההיתר והאיסור לעולם בתערובות ועכ"פ אף אם אינו דומה מ"מ בדשיל"מ שפיר לא בטיל בכה"ג עוד י"ל דהא בלא"ה שם בתחומין כיון דמוליך הכל ביחד דומה לטומאת משא דלא מתבטל כמבואר בבכורות (דף כ"ג) כיון דנושא הכל ביחד אך י"ל כיון דזה ל"ה רק מדרבנן י"ל בנולד בתערובות ג"כ מתבטל אף דנושא ביחד אולם י"ל דמ"מ בדשיל"מ אז אף היכא דלא היה ניכר האיסור בלתי תערובות דנתבטל היינו לענין אכילה ושתיה דאזלינן בתר רוב אבל לא היכא דנושא ביחד ועיין מג"א (סי' תצ"ח ס"ק כ"ח) והעירותי בזה בהגהותי בקונטרס מים חיים שבס' ד"ח (סי' כ"א) די"ל אף אם צריך לכל האפר לכסות ג"כ מתבטל מטעם דנולד בתערובות מתבטל אף בנושא הכל ביחד אולם אינו מוכרח להקל בתרוויהו הן לענין משא שנושא ביחד והן דהוי דשיל"מ ובכ"ז לא נחמיר דלא יתבטל די"ל דבזה מהני חומר דדשיל"מ הואיל דנושא הכל ביחד וכונת המג"א שם לקחת האפר לאחדים חלק אחר חלק דכיון דאינו נושא הכל ביחד בכל פעם אמרינן דזה רוב וכמ"ש תוס' בכורות שם ובשנים שלקחו בהמה כיון דהוי כנושא ביחד הכל מה שמושך חוץ לתחומו של חבירו מה דנתערב אף דלא הי' ניכר מקודם מ"מ לא מתבטל בדשיל"מ:

ובזה יש ליישב דברי תוס' עירובין (דף מ"ה) ד"ה אבעית אימ' שכ' אע"ג דהוי דשיל"מ ואמר ר"א ריש ביצה דאפי' באלף ל"ב אפי' בספק דבריהם בעירוב הקילו ועמד ע"ז בשעה"מ ובתשובת רע"א ז"ל כיון דר"א מדמה ספק דבריהם כמו דלא בטיל בדשיל"מ ה"נ ספיקו אסור' והרי גם בעירוב אמרינן סוף ביצה גבי אשה ששאלה מים ומלח דדשיל"מ ל"ב א"כ גם ספיקו ליתסר ולמ"ש י"ל דהא דפריך הש"ס וליבטיל מים ומלח לגבי עיסה היינו אף דדומה לטומאת משא דלא מתבטל כיון דנושא הכל ביחד לא שייך לומר אחרי רבים להטות וה"נ כשמוליך העיסה בהכרח מוליך המים ומלח מ"מ פסיקא לי' להמקשה דלא החמירו כ"כ לענין תחומין ולכך מתרץ שפיר דהוי דשיל"מ דתרתי קולי לא מקילינן בתחומין דיתבטל אף דנושא הכל ביחד ואף במקום דהוי דשיל"מ אבל לדון בי' ספיקו להחמיר בספקא דרבנן דתחומין ס"ל לתוס' דבעירוב הקילו ולפי זה י"ל דזה ג"כ סברת תוס' ב"ק הנ"ל והרמ"א בשם האו"ח דמה שגדל לא מתבטל הואיל דהיניקה ומה שגדל ונצמח מתפשט בכל הפרי דומה לטומאת משא וכיון דהוי דשיל"מ ג"כ לא מתבטל והא דמותר לשחוט בהמ' ביו"ט ואמרינן דנתבטל מה שגדל אף דהוי דשיל"מ וגם דמתפשט בכל אבר ואבר היינו כיון דבלעדי ביטול לא יהי' באפשרות לשחוט שום דבר ביו"ט לא רצו חכמי' להחמיר משום שמחת יו"ט כיון דלא סגי בלא"ה לא נכנס בסוג דשיל"מ דא"כ לא יהי' באפשרות לאכול רק מה שנשחט מאתמול בשלמא בתערובות כמו ביצ' שנולדה ביו"ט וכדומה אף אם אין לו דבר אחר לאכול ביו"ט מ"מ לא נתבטל מטעם חומר דשיל"מ דזה הוי דבר המזדמן על צד המקרה לא משגחינן על מה שיתבטל משמחת יו"ט משא"כ לענין מה שגדל בבע"ח ביו"ט אם נאמר להחמיר שלא יתבטל מטעם דשיל"מ להמתין עד למחר לעולם יתבטל משמחת יו"ט והתורה התירה להדיא אך אשר יאכל לכל נפש יעשה לכם ואדרבא מצינו דהתירה לענין שחיטה ביו"ט דהתירה סופן משום תחלתן ונותנין העור לפני הדורסן וכדומה מצינו שהקילו משום שמחת יו"ט ק"ו דלא לחמיר מצד מה שגדל משא"כ בקוצץ מן המחובר בשבת לחולה דהוא דבר המקרה ומזדמן אסור לבריא בשביל מה שגדל דלא מתבטל מטעם דהוי דשיל"מ וכמו שכתבתי דנתוסף עוד טעמא דהוי כטומאת משא:

אך להמבואר מדברי הכ"מ (סוף פ"א) מהל' אבות הטומאות משם הר"י קורקוס דדוקא בנבל' דנתערבה בשחיטה דבאפי נפש' קאי אלא שאינה ניכרת אמרינן לענין טומאת משא דטומאה כמאן דאיתה דמי משא"כ בנתערב לח בלח הוי הכל כמו המתבטל עי"ש ולדבריו לא אתי שפיר מ"ש אולם המל"מ הל' משכב ומושב הרבה להקשות ע"ז דמש"ס בכורות שם מבואר דאף בלח בלח אמרינן טומאה כמאן דאיתא דמי ודברי רמב"ם שפסק דבהמ' ששפעה חררת דם אינ' מטמאת במשא יש ליישב כמ"ש האחרונים ואכ"מ בזה:

ועוד נראה קצת ראי' דבדרבנן המתבטל ברוב אף כמו בטומאת מש' דעושה הכל ביחד עם הרוב והמיעוט מ"מ מתבטל ולא החמירו בזה רק באיסור דאוריית' ממתני' דכלים (פי"א מ"ד) ברזל טמא שבללו עם ברזל טהור אם רוב מן הטהור טהור ואם רוב מן הטמא טמא דחוזר לטומאתו כדין שברי כלי מתכות שגזרו חכמים שיחזרו לטומאתן הישנה ונימא אף דרוב מן הטהור יהי' חוזר לטומאתו עכ"פ דמשתמש בכל הכלי ביחד והוי דומיא דטומאת משא שנושא הכל ביחד. א"ו כיון דל"ה רק גזיר' דרבנן אין דנין בו חומרא זו דטומאת משא אולם י"ל שם כיון דכבר הי' טהור רק כשחוזר ונעשה כלי חוזר לטומאתו וכיון שקודם שעשה הכלי כבר נתערב ברוב אין חל אף על הטמא שם טומא' כיון דשם כלי הוא ע"ש הרוב שהוא מן הטהור ועי"ש עוד במשנה וכן מן החלמא ומן הגללים וע"כ צ"ל כן ואכ"מ והעיקר נרא' ליישב דברי רמ"א ע"פ דרך הראשון שכתבתי לעיל דדוק' היכא דההיתר ניכר וחשיב במקומו כמו בגיגית יין בזה כיון שאין האיסור נולד רק בתערובות אין בכחו לאסור דבר שהיה ניכר בהתירו במקומו משא"כ בשנים שלקחו בהמה בשותפות אף דניכר ההיתר במקומו מ"מ בעוד שלא נתחלק אין ניכר במקומו דצריך לתנאי שיתחלק ואז אמרינן דיש בריר' והוברר הדבר למפרע שזה חלקו ומ"מ אין בכחו לבטל הכח שגדל ביו"ט מטעם דהוי דשיל"מ אף דהאיסור ג"כ לא הי' ניכר מ"מ גם ההיתר לא הי' ניכר וזה ג"כ בפירות הנתלשין בשבת לצורך חולה דהא הפירות בעצם הם מוקצה דהוי מחובר רק כיון דהי' לו חול' מבעוד יום וידע שיצטרך לתלוש לא אתקצאי ומ"מ חל שם מוקצה על כל פירותיו דמחובר הוא כדחוי בידים רק מה שנתלש אמרינן דאתברר לו השתא דזה הי' מוכן לצורך חול' אם באנו להתיר לבריא הנשאר ממה שהי' לצורך החולה אמרינן שפיר כיון שגדל בשבת ג"כ לא מתבטל קודם שתלשם דאזי היה הכל אסור רק שיתברר עכשיו דפרי זה לא אתקצאי מ"מ בטרם שהוברר הי' שם איסור מוקצה על כל הפרי משא"כ בבהמה שנשחטה בשבת לחולה דל"ה מוקצה לעולם כמ"ש המג"א (ס"ק ד') רק מחמת איסור שחיטה ואינו מוקצה מחמת איסור כיון דרק אריה הוא דרביע עליה דהיא אסורה לשחטה וכיון דנסתלק האיסור נשארה בהיתרה ומה שגדלה והוסיפה שמנינותה שפיר נתבטל כיון דהי' ההיתר חשיב וניכר במקומו והאיסור נולד בתערובות וזה ברור ובאמת לא אבין דברי המג"א שהוכיח מדברי תוס' ביצה (דף ל"ז) דמה שגדל ל"ה מוקצה אף לר"י דבהמה נמי גדלה והלכה ומותר לשחטה ביו"ט ולמה לא הוכיח מדין זה בעצמו בשוחט לחול' בשבת דמותר לבריא אולם למ"ש אתי שפיר דבבהמ' הי' ההיתר ניכר במקומו ורק אריה רביע עלי' שלא לשחוט וכשנסתלק איסור זה מותר היה אף בחיה ונתבטל אז מה שגדל משא"כ בפרי שהיה בעצם מוקצה דמחובר רק שיתברר עכשיו דזאת שנתלשה לחולה לא אתקצאי מ"מ מקודם ל"ה בכלל היתר שנאמר שיתבטל מה שגדל ובדברי תוס' עירובין (דף מ"ה) הנ"ל שכ' בעירוב הקילו ליישב קושית השעה"מ י"ל דהא כבר כתב המרדכי לדון בספק ביצה שנולדה ביו"ט דאסור מטעם דשיל"מ הוא משום דיש לצרף חזקה דהשתא נולדה עיין צל"ח ביצה (דף ג') ומ"מ בביטול לעולם לא נתבטל כיון דמעורב ודאי איסור רק בספק דרבנן בצירוף חזקת מעוברת מדמה ר"א לביטול דספק אסור משא"כ שם בעירובין אין חזקה לאיסור אדרבא י"ל כאן נמצאו העבים מאתמול וכאן היו ומהיכא תיתי לחוש לומר הנך אזלו והנך אחריני וזה פשוט:

וראיתי למי שכ' דגם לענין תערובות הקילו בע"ת רק היכא דיש לו מתירין עכשיו עדיף בזה מחמרינן גם בע"ת ולי נראה דמבואר מירושלמי סוף ביצה באר שבין ב' תחומין ר"י אומר עושה לו מחיצה כו' א"ר יודין החמירו בדבריהם יותר מדברי תורה אר"ח ולא מב"מ הוא אלא החמירו בדבריהם כד"ת והפי' הפשוט הוא דאף דמב"מ בטל מ"מ בדשיל"מ החמירו ולא כמו שפי' הק"ע דלא יתכן שיקשה ולא מב"מ הוא אליבא דר"י דלא בטל כיון דרבנן פליגי וסברו דבטל אלא ודאי דהכונה כיון דהוי מב"מ ל"ב בדשיל"מ. הרי דאף היכא דאין היתר עכשיו מ"מ בכלל דשיל"מ הוא או שישתה סמוך לבאר או ימתין למחר ורק בספק אם יש כאן איסור הקילו בתחומין או מטעם שכת' דמסייע כ"נ וכ"ה או דהוי ג"כ כעין ס"ס ספק דלמא הנך ואף אם אחריני נינהו דלמא שאבו מאתמול המים:

עוד י"ל בקושית השעה"מ הנ"ל על הך כללא דנולד איסור בתערובות דבטיל אף בדשיל"מ מש"ס דנדרים בגדולין דנגדל מעט מעט לא מבעיא אם נאמר כמ"ש בש"מ שם ובראב"ן (דף קמ"ג ע"ב) דהא דאמר ר"י ילדה שסיבכה בזקנה והי' פירות של ערלה בילדה אע"פ שהוסיפה מאתים של היתר אסור אף דר"י סובר דמב"מ בטיל שני ליה לר"י בין איסור המתערב יפה בהיתר לאיסור שאינו מתערב יפה בהית' דמה שגדל בערלה במקומו עומד ואינו מתערב בגידולין של אח"כ וגם אינו ניכר האיסור שיזרקנו ולהכי אסור ומה שאמר מב"מ בנו"ט בדבר המתערב יפה שאין בו אלא נו"ט כגון דם וחלב מהותך שנימס כו' אבל איסור שאינו נימס אם מכירו זורקו ובטיל בנ"ט ואם אינו מכירו אינו בטל עי"ש עוד ובש"מ היטב דכפי דבריהם לא אמרינן דמה שגדל אח"כ הוא ע"י שמתבלבל ומתערב יחד היניקה רק כ"א עומד בפני עצמו וא"כ הוי כמו יבש ביבש דכבר בארנו במ"א להוכיח דהך כללא לא נאמר רק בלח בלח כמו יין בגיגית דאין עוד מציאות לאיסור בפ"ע משא"כ יבש ביבש כיון דכ"א עומד בפ"ע ויש עוד מציאות לאיסור רק מטעם ביטול באנו להתיר ובדשיל"מ לא נתבטל אף דל"ה ניכר האיסור בפ"ע ועיין מ"ש בהגהותי בד"ח יו"ד (סי' ט"ו) ובדיני פסח לקמן אלא אף להמבואר בדברי הרא"ש נדרים (דף נ"ז ע"ב) שם דבגידולין יש בילה כי היניקה ולחלוחית הקרקע מבלבל ומערב יחד והיינו שאין עוד מציאות בפ"ע למה שגידל אח"כ מ"מ אתי שפיר למ"ש שם בש"מ בהא דבצל שעקרו בשביעית שכ' ואי קשי' נימא קמא קמא בטיל כי ההיא דהמער' יין נסך לבור דאפילו איסור כולו בטיל ולקולא וכש"כ הכא לגבי בצל דלחומרא תריץ ל"א קמא קמא בטיל בדבר שדרכו להוסיף מאליו דכיון שדרכו בכך הוי כמו שבא הכל ביחד עי"ש עוד וא"כ בזמן שעדיין יונק מהקרק' לא נוכל לומר שיתבטל מה שגדל בהעיקר כיון דאם ינוח יתוסף מאליו ויתרבה כח הצמיחה דזה המחיה את העיקר ג"כ ואז לא נוכל לומר דיתבטל מה שגדל כיון דמתרבה בשפע אם לא יעקור ואימתי יחול הביטול אחר שנעקר בזה שפיר לא מתבטל ביש לו מתירין כיון דהי' להאיסור כבר חשיבות וכאילו ניכר בעוד הי' מחובר לארץ משא"כ ביין הזב מענבים דמיד נתבטל וז"פ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף