אמרי בינה/דיני שבת/טז
|
< הקודם · הבא > |
המג"א (סי' שי"ח ס"ק ב') הביא דברי הרמ"א ביו"ד (סי' ק"ב) אם נתערב דבר שבישל בשבת לאחרים בטיל ול"ה דשיל"מ דומיא דתרומה ותמה ע"ז דתרומה לא הוי אצל שום אדם דשיל"מ דלכהן גם היום מותר ולישראל לעולם אסור אבל הכא כיון שחל עליו שם דשיל"מ לאחרים אף לדידי' לא בטיל כמו (פ"ב דבכורים) אם נתערבו הבכורים אסור אף לזרים אע"ג דלגבייהו הוי דשאל"מ כיון דלכהנים הוי דשיל"מ לאכול בירושלם אף לזרים אסור והאריך עוד בזה ובאחרונים השיגו עליו דהא הרמב"ם בפיה"מ שם הביא הירושלמי עשו ירושלם כדשיל"מ וחומר הוא שהחמירו בירושלם וזולתו לא וא"כ כאן לאותו איש ל"ה דשיל"מ ועי' כו"פ (סי' ק"ב) ובפ"מ שם, ובס' ח"ד כ' שם דלגבי בכורים יש לזר שני איסורים כשאוכל חוץ לירושלם איסור זרות ואיסור חוץ לירושלם לכך לא נתבטל אף לזרים לענין לאכול חוץ לירושלם דנהי דאיסור זרות נתבטל הואיל דאין לו מתירין מ"מ איסור דחוץ לירושלם לא נתבטל דזה יש לו מתירין משא"כ כאן כיון דלדידיה אין לו מתירין מכל וכל מותר עי"ש ודבריו צריכין תבלין דהא גם שם אין לו מתירין כיון דאסור לזרי' לאכול אף בירושלם כמ"ש הרמב"ם בפה"מ שם וגם פ"ד דבכורים אולם י"ל כונתו דהא ע"כ עיקר הוכחת המג"א כך הוא אף דשם מצד חומר שהחמירו בירושלם הוא היינו דאף מה שאסרו לכהנים שלא לאכול חוץ לירושלם ואף באלף ל"ב מטעם דשיל"מ זהו רק חומר דמדינא ל"ה דשיל"מ סוג זה כיון דאינו מתיר למה שהי' אסור כמו דפסקינן ביו"ד (סי' ס"ט סי"ד) בבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה שנתערבה באחרות דמותרים בבישול דלצלי לא נאסר מעולם ודומה להא דיבמות (דף פ"ב) דתרומה ל"ה דשיל"מ דלכהנים לא נאסר מעולם וכן פסקינן דפת שנאפה בתנור עם צלי דמותר לאכול בחלב דלא כשיטת הרי"ף כיון דעם בשר לא נאסר לעולם לא הוי בסוג חומר דדשיל"מ וה"נ דכוותה דלאכול בירושלם לא נאסר מעולם וא"כ מה"ד הי' ראוי לומר שיתבטל כיון דלאכול בירושלם דוק' זה לא נכנס בגדר דשיל"מ לכך אמרו בירושלמי דעשו ירושלם כדשיל"מ אולם לזרים אינו מותר כלל אף לאכול בירושלם בקדושת בכורים א"כ לגבי דידהו ל"ה כלל דשיל"מ והי' מהראוי לומר דנתבטל ומותרין לאכול אף חוץ לירושלם אולם כיון דלכהנים החמירו חז"ל לעשות כדשיל"מ וצריכין לאכול בירושלם דוקא ממילא חל על כל התערובות קדושת בכורים ושוב אסור לזר דגם לא נוכל לעשות מילי דרבנן כחוכא לומר דיש על התערובת קדושת בכורים לחייבו להכהן לאכול בירושלם וזרי' יהיו מותרין לאכול אף חוץ לירושלם ודומה להא דעירובין (דף ע"ו) אי לגבי דהאי בית לגבי דהאי בית וברש"י שם אי משוינן להכא הכי ולהכ' הכי הווין מילי דרבנן כחוכא ואטלולא ולא ניתן פ"פ לרדות עי"ש ועי' מ"ש בהגהותי לד"ח ח' יו"ד (סי' כ"ד) ועי' חידושי רשב"א ריש נדה. וה"נ דכוותה כיון דמצד קדושת ירושלם עשו אות' לגבי כהנים כדבר שיל"מ ואסרוהו לכהנים לאכול חוץ לירושלם רק בקדושת בכורים איך נוכל לומר דלגבי זרים לא יש על תערובות זה קדושת בכורים ולהתיר להם לאכול ואף אם נחמיר לאכול בירושלם לא יצאנו מידי חובה כמ"ש בירושלמי שם ויש מחיצה לאכילת זרים לכך הוכרחו חכמים לאחוז צד החומר ולאסור לזרים ולהחזיק לתערובת הזה בקדושת בכורים שכהני' לבד יאכלו בירושלם ומזה למד המג"א ג"כ לנידון הרמ"א הנ"ל כיון דלגבי כל העולם הוי דשיל"מ מדינא דלא חסר מסוג זה התנאי השייך לחומרא דדבר שיל"מ כיון דהיום אסור לכ"ע ולמחר יהי' מותר צריכין להחמיר ולומר שהם אסורים לאכול בשבת וצריכים להמתין עד למחר לאכול בהיתר וא"כ מחזקינן לתערבות זה שהוא בא ממעשה שבת לאסרו על כולם מלאכול בשבת ממילא שוב בהכרח לאסור על זה שבשלו כיון דהדין לקנוס אותו ולאסור עליו לעולם דאי להכא מחזקינן להתערובות למעשה שבת לאסרו על כולם מלאכול בשבת איך נחזיק לגבי המבשל כאילו נתבטל ויהי' מילי דרבנן כחוכא לכן מהראוי להחמיר בכל אנפי ולאסור על המבשל ג"כ והח"ד רצה לחלק דשם לגבי בכורי' כיון דאיסור זה שלא לאכול חוץ לירושלם חל ג"כ על הזר שוב באנו לדון גם לגבייהו דזרים לדשיל"מ מבלי לאכול חוץ לירושלם כיון דלענין זה יש לו מתירין וממילא חל גם לגבייהו חומר דשיל"מ וכיון דהוכרחנו לדון לגבייהו בחומר בכורים שוב ההכרח לאסור לזרים דזר אסור לאכול אף בירושלם קדש דבכורים משא"כ כאן כיון דלדידיה אין לו מתירין מכל וכל מותר אולם דעת המג"א לא כן הוא רק דן במה מצינו שכיון שנחזיק לצד החומר לאסור לכהני' רק שיאכלו בחומר קדושת בכורים שוב נאסור לזרים כן בזה כיון דלגבייהו כ"ע מחזקינן למעשה שבת שוב אסור לדידי' דלא יהיו מילי דרבנן כחוכא גם י"ל כמו שדן הח"ד שם הדבר לב' מיני איסורין א' איסור אכילת חוץ לירושלם אף לזר ב' איסור זרות. כן נמי בזה כיון דאסרוהו חז"ל למעשה שבת שלא להנו' ממעשה שבת ביום השבת וכן קנסו להמבשל לאסור עליו לעולם א"כ בנתערב כיון דלכ"ע אנו דנין התערובת לדשיל"מ מבלי להנות היום מן מעש' שבת כן לגבי המבשל הוי ג"כ בסוג זה דדשיל"מ עכ"פ שלא להנות ביום השבת מן מעשה שבת וכיון דבהכרח אנו צריכים לדון גם לגביה דהמבשל לדשיל"מ ולאסור עליו מלאכול בשבת שוב מחזקינן התערובת למעשה שבת ובהכרח לאסור עליו לעולם רק אם נתערב אחר השבת בזה מותר אף לדידיה אבל בנתערב בשבת אין לומר דמתחיל הבטול לאחר שבת כיון דהחזקנו לאסרו בשבת לא נוכל להתירו דא"כ נימא גם לגבי בכורים כן:
ויש להביא ראיה לדעת המג"א מדברי הרא"ש בפירושו לנדרים (דף נ"ט) במה דקאמר שם הש"ס דלכך סאה תרומה טמאה שנפלה במאה חולין תעלה וס"ד דהש"ס שם דלא הוי דשיל"מ דאי בעי מתשיל עליה דאיירי בתרומה שבא ליד כהן והביא משם רבינו אליעזר ממי"ץ ץ שפי' דל"מ למתשל עליה שהרי לא קרא עליה הוא שם תרומה ומשמע דאכהן קאי אבל ישראל שהפריש' מצי למתשל וכ' הרא"ש וצ"ל לפירושו דאע"ג דיכול הישראל להחזירו לחולין הו"ל דבר שאל"מ דלא שכיח כלל שישאל עליה אבל כל זמן שהוא ביד הישראל זימנין דצריך לי' ואכיל לי' עי"ש ומשמע דכונת הרא"ש להקשות כיון דלגבי ישראל זה שהפריש' הו"ל דשיל"מ א"כ בהכרח לאסור עליו וא"כ מחזקינן לגבייהו לתערובת תרומה שוב יהי' אסור לכהן לאכול תערובת תרומה טמא' וע"ז מתרץ דאף לישראל ל"ה בגדר דשיל"מ ודוחק לומר דכונתו הי' להקשות דלגבי כהן שבא התרומה לידו יהיה כדשיל"מ הואיל דהישראל יכול להחזירו לחולין כיון דאין זה ביד כהן א"ו כונתו הי' כיון דעכ"פ לגבי הישראל הוי דשיל"מ מהראוי להחמיר אף לכהן דאין חילוק בין הבעלים לאחרי' כמ"ש המג"א וע"ז מתרץ כנ"ל עכ"פ מוכח מדבריו דאם לגבי א' הוי בגדר דשיל"מ אסור לכ"ע אף לזה שאל"מ:
אולם דעת הר"ש שם דאיירי אם נתערב בכורים בתרומה דאין כאן נמי לזרים רק לכהנים לכך הוי דשיל"מ והא דתנן דבכורים עולים באחד ומאה איירי כשנתערבו בחולין דלענין זרים לאו דשיל"מ הוא עי"ש ומשמע מדבריו שאם נתערב בחולין אף לגבי כהנים לא הוי כדשיל"מ או אפשר דאוקי כל חד אדינו לגבי זרים מותר ולכהנים הוי דשיל"מ אבל לא נראה כן שם מדבריו ותמהני על היש"ש מס' יבמות (פ"ח סי' ז') שכתב על פירוש הר"ש דאפילו נתערבו בחולין אין עולין להתירו לאכול חוץ לירושלם רק דשם בבכורים עלייה לאכול בתורת בכורים בירושלם ועולין בא' ומאה לאכול לזרים וכ' וכן יראה מפי' הרמב"ם ודוקא בדשיל"מ אבל אם נתערב בחולין בירושלם ובאת לאסור לערל ולטמא ולאונן בטל ברוב עכ"ד וצ"ע חדא דברי הר"ש והרמב"ם מחולקים מן הקצה אל הקצה לדעת הר"ש בטל שם בכורים מכל וכל כשנתערבו בחולין בא' ומאה דלא מצינו מחיצות בירושלם ולדעת הרמב"ם אסור לזרים דשם בכורים נשאר על התערובות וכיון דאסור לזרים מנין לו להתיר לכהן ערל או טמא ואונן לאכול קדושת בכורים בירושלם ודבריו צ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |