אמרי בינה/דיני פסח/ו
|
< הקודם · הבא > |
כתב המ"א (סי' ת"מ) בכ"מ דישראל חייב לבערו אם לא ביערו אם בא הגוי לאחר הפסח רשאי ליתן לו החמץ דהא החמץ שעבר עליו הפסח אינו אסור אלא מטעם קנס ובזה לא קנסו וכן משמע בח"מ (שס"ג) גזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הש"ל ואם נאבד צריך לשלם דמיו נמצא דנהנה במה שמחזירו לו ואפ"ה שרי ה"נ כן ולכאורה צריך להבין למה כתב כיון דאינו אסור אלא מטעם קנס לא קנסו בזה הא אף בדבר הנאסר מן הדין בהנאה כמו יין ונתנסך או שור הנסקל בכולן מבואר ב"ק (דף צ"ח) ושו"ע ח"מ שם דאומר הרי ש"ל. וי"ל בכוונתו דהא העט"ז מביא משם הרי"צ לחלוק על המ"א דאינו ראי' משם בגזל מן ישראל א"כ גם להיפך יש קפידא דאם נחייב להגזלן שישלם תמורת החמץ יהנו הבעלים מחמץ שעבר עליו הפסח לכך אומר לו הש"ל ולא יכול לומר להגזלן שישרוף ויקיים מצות ביעור ואח"כ ישלם לו דאדרבא הגזלן אומר שהנגזל יקבלנה ויקיים מצות ביעור משא"כ נגד גוי י"ל כיון דהגוי רשאי להנו' מהחמץ והישראל אסו' ממיל' אסור לו להנו' ולסלק חיובו בחמץ הנאסר. אולם י"ל דהא אף כשהוא בעינא דיכול לומר הש"ל ודאי בדיני שמים חייב לשלם להנגזל דמים מעליא שגרם לו לעכב חמצו עד שנאסר בהנאה וזה נתחייב לשלם בעד החמץ כשהיה מותר בהנאה תיכף כשבא הזמן שאין לו לעשות בו שום דבר סמוך לזמן הביעור נתחייב מטעם גרמא לשלם לו דמי מעליא רק בדיני אדם פטור א"כ אף בגזל מישראל נימא דהגזלן לא יהנה מאיסור הנאה לסלק חיובו וא"כ נחייב אותו לשלם דמי מעליא והנגזל אינו נהנה מאיסור הנאה רק יחזיק לו הממון בעדו וחיובו מזמן גרמת ההיזק ואף בהיזק שאינו ניכר חייב עכ"פ בד"ש. וגם נכוף אותו מצד שאסור לו להנות מאיסור הנאה שיבער מן העולם ואז משלם דמי מעליא משעת גזילה וכיון דעיקר האיסור הוא מטעם קנס דעבר הגזלן על ב"י או דלא חילקו חז"ל ובכל אופנים אף במקום דלא איתעבד איסור בל יראה כמו באם גזלו נכרי דהנגזל ודאי לא עבר והגזלן אינו בר חיוב ואעפ"כ אסור כמו דהוכחתי מדברי חדושי רמב"ן פסחים (דף ל"א) מ"מ כיון דעיקר יסוד האיסור הוא מטעם קנס מהראוי לקנוס את זה שעבר על ב"י ונחייבו לבער ולשלם ממון מעליא או אף כשהוא בעין נחייבו לשלם בעד חיובו דלי"ש כדי שלא יהנה מן איסור הנאה כך היה ס"ד וא"ד לאינך איסורי הנאה דאורייתא כמו שור הנסקל יין ונתנסך דיכול לומר הש"ל דשם אסור להנות לנגזל ממנו כמו להגזלן וזה לא עשה עול יותר מזה משא"כ חמץ דעבר עליו הפסח דעיקר איסורו הוא מטעם קנס היה ס"ד לקנוס את הישראל שלא יסלק להנכרי באיסור הנאה לכך מביא ראיה מגזל חמץ דחזינן דלא קנסו לו בזה יותר ויכול לומר הש"ל כן נמי בפקדון מן הגוי יכול לומר הש"ל ולא חשבינן זה לנהנה מאיסור הנאה:
ולכאורה יש להבין בהא דמבואר בש"ס ב"ק שם גזל חמץ ועבר עליו הפסח דיכול לומר הש"ל אם בא אחר ושרפו לר"ש דסובר דהגל"מ כממון דמי חייב לשלם הא בזה הוי כנהנה מחלופי חמץ ובתשובת משאת בנימין (סי' צ"ו) הוכיח מזה דחמץ אינו תופס דמיו דאם הי' תופס למה חייב לשלם ומה מועיל התשלומין לו ובתשובת חוות יאיר (סי' מ"ח) הביא דברי תשובת בעל עבודת הגרשוני שתמה על המ"ב דלר"ש דדהגל"מ כמ"ד הא דחייב השורף לשלם להגזלן לאו משום חלופי חמץ הוא רק חלופי הדמים שגרם לו לשלם להנגזל הוא דמשלם לו ובס' אבני מלאים אה"ע (סי' כ"ח ס"ק ס"א) הצדיק את דברי המ"ב להמבואר ברמב"ן דר"ש לית לי' דינא דגרמי ודהגל"מ ענין אחר דהוי ככיס מלא מעות החמץ והשור הנסקל אבל ההיזק הנעש' ע"י גרמי מודה ר"ש דפטור א"כ במה דגרם לו להגזלן שישלם להנגזל דמים מעליא אינו חייב דר"ש ל"ל דד"ג אלא משום דגוף החמץ הו"ל ככיס מלא מעות וא"כ הוי חליפי חמץ ממש ומוכח דאינו תופס דמיו עכ"ד אך יקשה עכ"פ כיצד נחייב אותו לכתחלה לשלם דהא מה דאינו תופס דמיו זה מבואר בגמרא וכל הפוסקים דרק שביעית וע"ז תופס דמיו והטעם דהדמים מותרים בשביל שאין זה דמיהן ועכ"פ לכתחלה אסור מה"ת להחליף או לקבל דמים והדרא הקושי' לדוכת' אמאי רשאי לקבל לכתחל' דמים בעד החמץ אף דנחשב לו לכיס מלא מעות כיון דיכול לומר לו הש"ל ולסלק חיובו בזה להנגזל מ"מ למה יקח דמיהן לכתחלה ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני חמץ (סי' ט"ו) בזה ולמ"ש י"ל דהא אף דר"ש ל"ל דד"ג מ"מ בדיני שמים ודאי מודה דחייב לשלם א"כ עכ"פ במה דגרם לו שישלם דמים להנגזל חייב בעד זה בד"ש [ואף דבד"ש חייב הגזלן להנגזל אף אם הי' בעין מ"מ לא מפטר השורף בשביל זה וכמו שכתבתי בדיני נ"מ (סי' י"ב) בס' דברי חיים והטעם כיון דאין הב"ד מחייבין אותו לשלם והי' יכול לומר הש"ל וזה השורף גרם לו שישלם דמים מעליא חייב לשלם ולא פטרינן ליה בשביל זה דמה איכפת ליה בחיובו של הגזלן שהי' חייב בד"ש ויש עוד בזה אריכות דברים ויבואר אי"ה בח"מ דיני דיינים] וכיון דהשורף עכ"פ גרם לו שישלם וחייב בד"ש שפיר רשאי הגזלן לקבל דמי החמץ כיון דהשורף חייב לשלם דהוי ככיס מלא מעות והגזלן מקבלו בשביל חיובו דחייב בד"ש דגרם לו לשלם דמי' מעליא להנגזל ואין זה אצלו חלופי חמץ לכך רשאי לקבלו.
וכן יש לומר בהא דמבואר ב"ק (דף ק"ה) בגזל חמץ ועבר עליו הפסח ונשבע עליו דאמרינן בש"ס כיון דאי מגנב או מתבד חייב לשלם ממונא קא כפר לי' וחייב בקרבן וכ' שם הרא"ש ולא מיכפר לי' עד דמשלם ליה דמי חמץ מעלי' ואמאי יהי' רשאי להנגזל לקבל דמי חמץ מעליא כיון דמה"ד הוא חמצו רק הואיל דכפר בו ונשבע לא מכפר לי' עד דמשלם דמי חמץ מעליא א"כ מקבל חלופי חמץ האסור ולמ"ש אתי שפיר כיון דאף בלא נשבע עליו אף דיכול לומר לו הש"ל מ"מ בד"ש חייב לשלם דגרם לו ע"י גזלת החמץ בזמן ההיתר שיהי' נאסר א"כ כיון דרוצ' בכפרה על שבועתו דממונא קא כפר ליה חידש הרא"ש דאין לו כפרה עד אם ישלם כל חיוביו אף מה שחייב בד"ש ואין קרבן בלא קרן וחייב לשלם דמים מעליא והנגזל רשאי לקבלו בעד החיוב שחייב לו בד"ש:
ובזה יש ליישב קושית היש"ש ב"ק שם (סי' מ"ה) ובמל"מ (פ"ג מגזילה) דלדברי הרא"ש מאי מספקא לי' לרבא ב"ק (דף ק"י) כהנים בגזל הגר אי יורשים הוו או מקבלי מתנה ונ"מ בגזל חמץ ועבר עליו הפסח אי יורשין הוו היינו האי דירתי מירית ואי מקבלי מתנ' הוו מתנה קאמר רחמנא דניתיב להו והא לא קא יהיב להו מידי דעפרא בעלמא הוא והא בגזל הגר דחייב לכהנים הוא אחר שנשבע להגר והוד' ואח"כ מת הגר ובהא לכ"ע אינו יכול לומר הש"ל דהא לא מיכפר לי' עד דמשלם לי' ממון בעד החמץ ולמ"ש י"ל דהא ודאי בעד החמץ אינו חייב לשלם להגר כשהודה בחייו דאסור לו לקבל חלופי חמץ רק כפרה לית לי' להגזלן ולא מקבלין הקרבן לכפר עד דמסלק ממנו כל חיוביו הנצמח מגזילה הזאת וכל זמן שנשאר איזה חיוב אף שהוא בד"ש לא מיכפר ליה העון שנשבע לשקר על עביר' זו ואף דחיוב בד"ש בא עליו מקודם שנשבע מ"מ כיון דעל ממון זה נשבע וצריך כפרה צריך שיסלק מעליו כל חיוביו שיש לו מן ממון זה וכיון דחייב בד"ש לא מיכפר ליה עד דמשלם דמים מעלי' וזהו דוקא אם הי' הגר בחייו אבל אחר שמת נפקע ממנו החיוב של ד"ש כיון דאין לו יורשים והוי כאילו נמחל החיוב של ד"ש ואינו צריך שוב לסלק ממון מעליא כיון דלא נשאר רק החיוב ממון עם הקרבן הבא בסיבת שבועתו שנשבע בשקר שפיר אי יורשין הן האי דירתי מוריש ואף דודאי ביורשין ממש ירתי כל מה שהיה חייב לאביהן הן החיוב דלציד"ש הן החיוב דגרם ובא בסיבת השבועה מ"מ בגר לא ירתי החיוב הקדום אל השבועה אשר נתחייב בדיני שמים רק מה דכפר בשבועתו ושפיר יכול לומר הרי שלך לפניך אי לאו דמקבלי מתנה הוו ומתנה קאמר רחמנא דניתיב להו:
ולמ"ש בביאור דברי הרא"ש דעיקר מה דצריך לשלם ממון מעלייא הוא משום חיוב דלציד"ש דרמיא עליו ולא מקבלין קרבנו לכפרה עד דמסלק כל חיוביו י"ל דהב"ד לא נחתי לנכסי לגבות דמים מעליא רק דמעכב הכפר' בלבד ומיושב מה דעמד המל"מ שם על הטור ח"מ דלא הביא הדין דגזל חמץ ונשבע דחייב לשלם דמים מעליא שחידש הרא"ש ז"ל ולהנ"ל כיון דכל הטעם הוא דמעכב הכפר' ולא מקבלין הקרבן עד דמשלם דמים מעלי' כדי שלא ישאר דבר חוצץ עוד חיובו שחייב בד"ש בשביל שגרם לו היזק א"כ עכשיו דליכא כפרת קרבן בעוה"ר ליכא נ"מ ואי דחייב ממון מעליא לכפרה הא בלא"ה אף אם לא נשבע חייב לצאת יד"ש על הגרמת ההיזק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |