אמרי בינה/דיני פדיון הבן/ח
|
< הקודם · הבא > |
מבואר בברייתא בכורות (דף נ"א ע"ב) נתנו לעשרה כהנים בב"א יצא בזה אחר זה יצא ופירש"י בב"א שהניח לפני כולן ה"ס והלך לו בזא"ז ולכהן אחד משמע דאם נתנו לעשרה כהנים בזא"ז לא יצא וכן משמע מלשון תוספתא דהביא רש"י נתן ה"ס לה' כהנים בנו פדוי נתנו לו זו אחר זו בנו פדוי משמע דוקא לאחד. אולם מדברי רמב"ם הל' בכורים (פי"א) וכן בש"ע (סי' ש"ה ס"ז) דכללו הכל ביחד נתן ה"ס אפילו לי' כהנים בין בב"א בין בזא"ז בנו פדוי מבואר דבכל אנפי בנו פדוי ועיין ר"י קורקוס שם ובמהרי"ט אלגאזי כתב דכך הי' גירסת רמב"ם בתוספתא. אולם העלה למ"ש הרמב"ם (פ"א) משקלים ואינו נותנו בפעמים רבות היום מעט ולמחר מעט אלא נותנו כולו כא' בפ"א. ופשט דברי רמב"ם נראה אף בנותן מקצ' ודעתו להשלים ל"מ בזה אחר זה ומ"ש מפדיון וצ"ל דלכתחלה דוקא קאמר שיתן בב"א למצוה מן המובחר אבל בדיעבד אפשר שיצא בנתינתו לחצאין א"כ נ"מ לענין דינא דבפדיון נמי דוקא בדיעבד כלשון הברייתא אבל לכתחלה צריך ליתן בב"א. והנה אם נדייק מדקתני יצא א"כ גם ברישא בנתן לי' כהנים בב"א וכפירש"י שהניח לפני כולן הה"ס הוא ג"כ רק בדיעבד ואמאי הא בזה עיקר נתינתו הי' בב"א רק שיתחלקו הכהנים ביניהם וראיתי בח"ס (סי' רצ"ז) שכתב דאינו יכול לכתחלה לחלק ה"ס לב' כהנים דכל שנתנה בו תורה שיעור אם מחלקו הו"ל חצי שיעור אע"ג דבדיעבד יוצא ע"י צירוף מ"מ מצוה מן המובחר לאכול השיעור בב"א או ליתן שיעור נתינתו בב"א וזה הוא כמ"ש המרי"ט אלגאזי אולם אם נותן בב"א ומניח לפני הכהנים כמ"ש רש"י אמאי קתני דיעבד הא לא חייבה התורה רק שיזכו בני אהרן בדמי פדיון וכיון שנותן בב"א למה נקוט דוקא דיעבד וכי בשביל שנתחלק בין הכהנים לא יהי' בידו לעשות כן לכתחלה כיון דעיקר אזלינן בתר הנותן והוא נותן שיעור שלם. ובאמת הא דמייתי האלגזי ז"ל משקלים המעיין שם ברמב"ם יראה דעיקר החיוב לתת מחצית השקל בב"א ואף בדיעבד לא יצא ומצאתי בס' קרית ספר מבעל מבי"ט שכתב שם בטעם דברי רמב"ם מדכתיב לא ימעיט ממחצית השקל דאי למימר שיתן חצי שקל הוה סגי לכתוב יתן חצי שקל וקאמר לא ימעיט דרוצה לומר אפילו בנתינות לא ימעיט ומבואר מדבריו דאף בדיעבד אינו יוצא מדכתיב בקרא לא ימעיט דהוא לעכב שיהי' הנתינה בב"א במחצית השקל. וא"כ י"ל דגבי דמי פדיון מהני אף אם נותן לחצאין כשדעתו להשלים ואף לכתחילה. וראיתי בספר פנים יפות מבעל הפלא' פ' במדבר על פסוק ולקחת חמשת חמשת שקלים לגלגולת כו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו דצריך ליתן חמשת שקלים לכהן א' ולא לשני כהנים והי' חשש שיקח אהרן מקצתו וא' מבניו מקצתו וא"ז פדיון לכך צריך ליתן כ"א בפ"ע ומשה זוכה לאהרן בפרט לאהרן או לא' מבניו וכיון שכבר נפדה בזכות משה הי' יכול לערבם שצריך פדיון לכ"א בפ"ע כמו שאמרו חמש ולא חצי חמש ומאד תמהני הא חמש ולא חצי חמש הוא כשאינו נותן רק חצי חמש אבל כשנותן כ"א דמי פדיון ה"ס רשאי ויכול ליתן אף לעשרה כהנים ואף בזא"ז יוצא ואולי רמז על לכתחלה חמשת חמשת שיתן בב"א אבל לזכות משה להם ל"ה צריך ואף אם מקבל אהרן ובניו שפיר דמי. ועיין תוס' בכורות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה דר' מאיר:
עוד כתב שם הרי"ט אלגזי ז"ל להקשות בדברי תוס' סוכה (דף ל"ד) דכתבו גבי ד' מינים שבלולב כיון דכולו מצוה ל"מ בזה אחר זה ואף אם בדעתו מעיקרא ליטול כל ד' מינים בזא"ז ואמאי בפדיון ה"ס דמעכבין דחמש ולא חצי חמש ועכ"ז מועיל בזא"ז אם דעתו להשלים וכ' דנתינת ממון אף בזא"ז חשיב בב"ח דקמא קמא שנתן לא קנאו הכהן עד שישלים כיון דלא נתנו אלא אדעתא שיהי' בנו פדוי כל מה שנתן הוי כפקדון ביד כהן דאף דנתעכלו קודם שישלים כיון דאם ל"ה משלים הי' חייב הכהן להחזיר נמצא בשעה שמשלים זוכה הכהן בב"א משא"כ בנטילת לולב כל מין ומין בהגבהתו אזדא לי' ואין כאן בב"א. ודבריו תמוהין מניין לנו לומר דאם לא השלים דחייב הכהן להחזיר ובפשיטות נראה כיון דכבר זכה במה שנתן לו ה"ז שלו ואף דאין בנו פדוי עד שישלים לו לשיטת רש"י ולדעת רמב"ם אף לכהן אחר מ"מ מה איכפת לי' להכהן כיון דנתן מה שנתן נתן וגם יכול לומר הא אני מוכן לקבל וכבר זכיתי וא"כ נימא ג"כ כבר אזדא אולם באמת לא אדע הדמיון כלל דלגבי ד' מינים כיון דמעכבין וכולו מצוה אחת כיצד יצטרף מה שכבר אזדא משא"כ בפדיון דעיקר קפידת התורה שהוא יתן חמש סלעים ושבני אהרן יזכו בהן וכיון דנתן וכהנים זכו אף בזא"ז שפיר דמי ודומה קצת להא דמבואר ירושלמי ריש שבת בלע חצי זית והקיאו וחזר ובלע חייב הכניס חצי גרוגרת וחזר והוציאו פטור מה בינה לבין קדמייתא תמן נהנה חיכו בכזית ברם הכא לא נתעסק בכגרוגרת שלימה אר"י פעמים שהוא מתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור היך עבידא הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרות ולא הספיק להניחה עד שנשרפה הראשונה והרי נתעסק בגרוגרת שלימה והוא פטור עי"ש עוד ובאכילה כ"ז דלא נתעכל והוא בכדי אכילת פרס מצטרף משא"כ בהוציאה אם אינו בפנינו ובפדיון מצטרפינן אף לזמן מרובה כיון דעכ"פ בא לידי כהנים ה' סלעים והוא הי' בדעתו להשלים וזה פשוט:
והנה פה עה"ק ירושלם תובב"א ראיתי מנהג אשכנזים שפודין אצל הרבה כהנים ונותן אבי הבן כל דמי הפדיון לפניהם וכנראה שסוברים דאף לכתחלה אריך למיעבד הכי. אולם ראיתי איזה מתחכמים להוסיף חומרא שאבי הבן אומר שפודה אצל הכהן הגלוי כלפי שמי' שהוא כהן מזרע אהרן. ואח"כ מחלקים הכהנים ביניהם וקראתי תגר ע"ז ולדעתי כל המוסיף גורע וכבר כתבו שחלילה לערער על כהני חזקה. ולענ"ד אם פודה כה"ג אף בדיעבד אין בנו פדוי דהא צריך שיזכה לכהן שיהי' נכסי כהן ובזיכוי כזה אם מזכה לעשרה כהנים א"כ אם כולם כהנים כשרים יזכו כולם רק אם לא נמצא ביניהם רק כהן אחד מזרע אהרן בבירור שזה לבדו יזכה בדמי הפדיון א"כ כיון דנכנס לס' אינו מבורר מי הוא הזוכה האמתי וכ"ז שאינו מבורר אף דכלפי שמיא גליא מי הוא הזוכה מ"מ כ"ז דאינו מבורר בפנינו אין לזה זכי' יותר על חבירו וצריך שיתפשר עם חביריו ולחלק ביניהם א"כ לא הגיע לכהן הברור הה' סלעים אף אם הוא לבדו הכהן האמתי מ"מ כיון שהטיל תנאי מי שהוא מבורר ואין בידינו לברר עד שיבא אליהו אין זה זכיה גמורה דאינו יכול לשלוט בהם ואין זה פדיון אם נחוש ח"ו שיש חשש על השאר ומעכבין עליו שישלוט בדמי הפדיון ויש לזה הרבה ראיות דזכיה כזו לגבי פדיון ל"מ וא"צ להאריך:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |