אמרי בינה/דיני פדיון הבן/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני פדיון הבן ב

סימן ב

עוד כתב שם המים חיים כשנותן מתנות כהונה לכהן ואין הכהן רוצה לקבלו דיצא ידי נתינה דנתינה בע"כ שמי' נתינה ואף לשיטת הפוסקים דפסקו להחמיר לגבי נתינה בע"כ בגיטין פ' מי שאחזו מ"מ כיון דהכא ממונא הוא מספקא לא מפקינן ממונא וכדפסקינן ביו"ד (סי' ס"א) גבי גר שנתגייר אם ספק אם נשחט' קודם שנתגייר או לאחר שנתגייר פטור. וכיון שהישראל נתנו בע"כ לכהן אף שלא רצה לקבלו הוי נתינה ושפיר קרינן ביה ונתן לכהן. וכ"ת שאני גבי גט וכן גבי בתי ערי חומה שבגט הו"ל כאלו נתחייב זה ליתן וכן בבתי ערי חומה מחויב לקבל אבל הכא אין הכהן מחויב לקבל המתנות ואם אינו רוצה יתנם לכהן אחר ולקיים מצות נתינה ליתא דכיון דטה"נ לבעלים ליתנה לאיזה כהן שירצה לכהן ראשון שבירר לו ליתן לו המתנות אם לא רצה לקבלו הו"ל נתינה בע"כ דשמיה נתינה וקיים מצות נתינה לכהן והאריך בדברי הב"י א"ע (סי' קמ"ג) והעלה דאף שלא קבל ולא בא לידו נמי הוי נתינה. ואף שיש כהנים אחרים בעיר הוא בעצמו זוכה במתנות וכן בתו"מ ויכול למכרם לכהנים והדמים שלו. זה תורף דבריו ובקצוה"ח הוסיף לדון דבפדיון הבן לכ"ע להוי נתינה בע"כ נתינה מעלייתא דפרעון בע"כ שמי' פרעון וכמ"ש הרשב"א גיטין שם דאין אנו יכולין להעמידו בחובו בע"כ אם רוצה לפטור מחיובו כן נמי בפדיון בנו. ובנתיבות העלה דוקא כשמחייב למלוה מיוחד פרעון בע"כ שמיה פרעון משא"כ במתנות כהונה דקריה רחמנא מתנה אין מזכין לו בע"כ וכשאחד אינו רוצה נשאר חיובו לשאר כל הכהנים עי"ש (סי' רמ"ג):

ולע"ד יש לחלק בין תרומה ושאר מתנות כהונה לפדיון הבן. עפ"י המבואר בתשובת רשב"א (סי' ח"י) דלכך אין מברכין על מצות צדקה והענקה ומתנות עניים והלואת דלים משום שאינה תלוי' כלה ביד העושה שאפשר שלא יתרצה בו חבירו ונמצא מעשה מתבטל. ובמתנו' כהונה אין מברכין על נתינתן דאין הישראל נותן משלו אלא שהש"י זכה אותן לכהן ומשלחן גבוה קא זכו אבל פדיון הבן ועל הפרשת חלה ומעשרו' מברך מפני שאינו מברך על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון התלוין בו ועי"ש עוד בתשובה על הרבה מצות כגון בקו"ח ותנחומי אבלים שאין מברכין מפני שהן תלויות ביד אחרים דדלמא לא מקבלו מיני' ובידם לעקור ממנו מצוה זו. וסיים שם ומנ"ל דמתנות כהונה אין מברכין עלייהו משום דאמרינן דכהנים משלחן גבוה קא זכו דמאן דיהב מתנות כהונה לא יהיב לי' מדידי' אלא דרחמנא נינהו כדכתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומתי עי"ש באורך. והנה מזה מבוא' לכאורה חדא כפ"ח וחדא דלא כדבריו במה דכתב דנתינה בע"כ הוי נתינ' בתו"מ מוכח כן מתשובת רשב"א הנ"ל מדלא כתב הטעם דלכך אין מברכין על נתינת תו"מ משום שאינו תלויה כלה ביד העושה שאפשר שלא יתרצה הכהן ונמצא מעשה מתבטל כמ"ש על מצות צדקה והענקה ע"כ דסובר דנתינה בע"כ שמי' נתינ' לגבי' מתנות כהונה וקיים בזה מצות השם אף שאין הכהן רוצה לקבלו. לכך הוכרח לומר טעם אחר משום שאינו נותן משלו. ואף אם טה"נ ממון מ"מ גוף הנתינה אינו נותן משלו רק כהנים משלחן גבוה קא זכו. וכן בפדיון הבן דכ' דצריך לברך שאינו מברך על הנתינה רק על הפדיון ע"כ צ"ל נמי שסובר דיכול לפדות בע"כ וקיים בזה המצוה דאל"כ ל"ה מחויב לברך שאינו תלויה כלה ביד הנותן. אמנם מ"ש הפ"ח דכיון שקיים מצות נתינה הוא בעצמו זוכה בתו"מ למ"ש הרשב"א דכהנים משלחן גבוה קא זכו וקנאו השם ונתן לכהנים א"כ הוי ממון גבוה כ"ז שלא זכה בהן הכהן וכיון שהכהן אינו רוצה לזכות נשאר ממון גבוה ואיך יכול לזכות בו הנותן אף דכבר נפטר ונפקע ממנו מצות נתינה שכבר יצא במה שנתן בע"כ להכהן ומה יעשה שאינו רוצה לקבלו מ"מ במה נעשה ממון שלו וכ"ז שלא זכה בהן כהן נשאר ממון גבוה. אמנם זה דוקא בתו"מ שכבר הפריש וחל שם קדושה עליהן בזה קנאו השם וכהנים משלחן גבוה קא זכו אמנם בה' סלעים דפדיון שאין על האב רק חיוב לפדות ונכסיו משעובדין מטעם ערב בזה י"ל כיון שרוצה לפרוע והכהן לא רצה לקבלן נפטר מחיובו והממון נשאר שלו כיון שלא יצא מרשותו כן הי' נראה לכאורה:

אולם אחר העיון נראה דאדרבא משמע דאכתי לא נפקע ממנו המצוה במה שא"ר כהן זה לקבלו דתשובה זו ברשב"א העתיק ממה שהשיב רבינו יוסף אבן פלט להראב"ד וראיתי תשובה זו באורך בס' אבודרהם (בדף ז' וח') ושם כתב עוד ולא דמיא הכנסת כלה לפדיון הבן דמברכין עליה דאלו בפדיון הבן אע"ג דמימנע כהן מלפדות אכתי רמיא מצות פדיון על האב ומחויב לפדות את בנו או לפדות הבן את עצמו. אבל הכנסת כלה לחופה דמשום גמ"ח הוא דמזדקקינן להו אי מימנעי ולא בעי לעיולינהו לחופה מעיקרא לה האי מצוה לגמרי מינן עכ"ל הרי דבאמת החיוב לא נפקע ממנו רק מ"מ כיון שמקיים המצוה כשהכהן מקבלו חייב לברך דהוא מצוה שמוטל עליו חיוב ליתן לכהן אחר וא"ד למצות הענקה וג"ח דהלואה דמ"מ מצוה זו נפקע לגמרי ונתבטל מכל וכל כשאין הלא רוצה לכך פטור לברך אבל בפדיון הבן ובנתינ' תו"מ לא נפקע המצוה לכך חייב לברך על מצות הפדיון אבל בתו"מ כיון דמשלחן גבוה קא זכו פטור מלברך. ועיין טו"ז יו"ד (סי' שכ"א סק"ז) דמכוין קצת לטעם זה דאין מברכין על נתינת פטר רחם יע"ש. ומ"ש הפ"ח כיון דהתורה זיכתה לבעלים לתת לאיזה כהן שירצה אם לא רצה לקבל כבר קיים המצוה וזוכה בו אינו מובן אף דיש לו זכות זה מ"מ עיקר המצוה רמיא עליו שיתן לכהן וכ"ז שלא זכה הכהן לא קיים מצות נתינה. ומ"ש הקצוה"ח דפרעון בע"כ שמי' פרעון דא"י להעמידו בחובו בע"כ מלבד מ"ש הנתיבות לא אבין בשלמא במלוה ולוה הלוה לא נשתעבד רק לשלם וכיון שרוצה לשלם נפטר מחובו אף שלא בא ליד המלוה דעל דעת זה לא נתחייב ונשתעבד למלוה שיהי' נשאר בחיובו לעולם אבל במתנות כהונה דהתורה רמי' עליו החיוב אף שאין כהן זה רוצה לקבלו מ"מ ע"י מה נפקע חיובו שחייבו התורה. וביותר תמוהין דברי הפ"ח אף לדבריו שכבר נפטר מחיובו וקיים המצוה ע"י מה שנתן בע"כ מ"מ מ"ש שאח"כ כיון שכבר נפטר מחיובו נשארו הה' סלעים וכן התרומה להנותן תמהני לא מבעיא בתו"מ שהן חלק גבוה וכהנים משלחן גבוה קא זכו וכמו"ש הרשב"א בתשובה פשיטא דכ"ז שלא זכה בהן הכהן לא יצאו מרשות גבוה ונשאר לגבוה כמו שהו' קודם נתינתו דאף אם נתינ' בע"כ שמיה נתינה ל"ה נתינה רק לענין שנפטר הנותן מחובו אבל מ"מ המקבל לא זכה בע"כ דאין זכיה בע"כ וכן מבואר להדיא ברשב"א גיטין (דע"ד) א"כ כיון שלא זכה הכהן במה יצא מרשות הגבוה ואיך זוכה בו הנותן להיות כממון שלו. אלא אף בה' סלעים דפדיון דל"ה ממון גבוה דלא חל עליו שם קדושה בהפרשתו רק חוב הוא עליו מ"מ אף אם נאמר דנפטר מחיובו ופטור אח"כ מן המצוה ואינו מחיובו ליתן משאר נכסים מ"מ הה' סלעים אלו נשתעבדו אח"כ ונשארים אפותקי מפורש לכהני' ועיין ס' תורת גיטין שם דאף בפורע חובו לחבירו בע"כ ג"כ לא נעשה הפקר דאף דנפטר מחובו מ"מ המעות הן משועבדין להמלוה כמו שמעיקרא הי' לו שיעבוד גם על המעות הללו ובזריקת המעות אף שנפטר הלוה משיעבוד גופו ונכסיו אבל מ"מ ממעות שזרק לא אזל שיעבו' המלוה שלא מחל השיעבוד שיש לו עליהן עי"ש בנועם דבריו וא"כ הה"ד בפודה בה' סלעים בע"כ אף אם נאמר שנפטר מחיובו דגוף וגם השיעבוד נכסי נפקע מ"מ ממעות זה לא נמחל השיעבוד ונשאר לכהנים שיעבוד על מעות זה:

אך י"ל דתלי' בשיטת הר"ן ותוס' במזיק מתנות כהונה דפטור מטע' ממון שאין לו תובעין דתוס' סברו דמ"מ לצאת יד"ש מחויב דהוי כמזיק ממון של רבים והר"ן שם סובר דכהן לית ליה שום זכות קודם שנתן רק המצוה רמיא עליו לקיים מצות נתינה וכיון שנתבטל המצוה פטור לשלם עי"ש באורך מס' חולין (דף קל"א) וא"כ י"ל כ"כ בממון דה' סלעים דליתא שום זכות לכהנים רק חיוב נתינה יש עליו וכיון שכבר נפטר מחיובו שוב הממון שלו. אמנם לא נראה כן דבה' סלעים דפדיון חזינן בש"ס דטרפי מלקוחות ושיעבוד יש לכהנים על החוב הזה כמבואר בכורות (דף מ"ח) א"כ דומה לפורע בע"ח בע"כ דאף דנסתלק מחיובו מ"מ נשאר השיעבוד על המעות הזה להכהנים:

ומ"ש הפ"ח דאף אם הוי ספק בנתינה בע"כ ג"כ פטור ממצות פדיון דהממע"ה דומיא דגר שנתגייר וספק לגבי מתנות כהונה. יש לעיין לכאורה אף דמבואר במתנות כהונה לית ביה רק משום ממון והממע"ה מ"מ י"ל דזה דוקא רק היכא דהספק נולד אם נתחייב או לא אבל כאן שהי' חייב בבירור רק הס' הוא אם כבר נפטר מחיובו ע"י מה שפדה בע"כ י"ל דמוקמינן אותו על חזקתו הראשונה ומחויב לפדות שוב שנית וכה"ג הביא בס' רי"ט אלגזי הל' בכורות (פ"ח דף צ"ו ע"א) משם הר"י קורקוס בהא דפליגא רב ושמואל בפודה תוך ל' ונתעכלו המעות דקיי"ל כרב באיסורין אף דהוי רק ממון מ"מ כיון שודאי חייב בפדיון ואנו מסופקין אם הוא פדוי או אינו פדוי חייב לפדות ועי"ש שפלפל דלכאורה דומה לדברי רשב"א גיטין (דף ע"ח) דבנולד הספק לפנינו על הפרעון אמרינן יחלוקו מ"מ בס' בדבר מצוה ל"א יחלוקו רק דחייב לפדות עי"ש וה"נ דכוותי' כיון דכבר נתחייב בבירור לפדות והס' אם נתינה בע"כ שמי' נתינה ונפטר מחיובו מהראוי הי' להיות יחלקו ובמתנות כהונה מצד מצוה חייב. וראיתי בספר שעה"מ (פ"ט מה' מעשר ה"ב) שהקשה על מ"ש תוס' ב"ב (דף פ"א) דדוקא בדמאי דל"ה אלא ס' דרבנן אינו צריך לקיים מצות נתינה מבואר מדבריהם דבס' השקול אע"ג דקיי"ל הממע"ה חייב לקיים מצות נתינה מס' הא בגר שנתגייר וס' עד שלא גלגל עיסה וס' אחר שגלגל מחויב להפריש אבל לתת אינו מחויב. וכן הקשה ממתניתין דמס' יבמות (דף צ"ח) הגדילו התערובות מוכרין את התרומה והדמים שלהם חזינן דפטור מס' לקיים מצות נתינה ומחלק דשם גברא גופי' לאו בר מצוה היא דשמא הוא כהן ואינו ב"ח על מצות נתינה כלל משא"כ שם בבכורים דגברא ב"ח הוא ומצווה על נתינה רק הס' בפירות הללו אך הקשה ממס' בכורות (דף ח"י) מת א' מהם רע"א הממע"ה הרי אע"ג דליכא למימר בהוא חזקת פטור מ"מ אינו מחויב לקיים מצות נתינה מס' עי"ש. והנה מה שהקשה מיבמות גבי כהנת שנתערבה ולדה בולד שפחה כבר הביא הריטב"א יבמות שם להקשות וז"ל יש מקשים כיון דס' דאורייתא הוא היכי שרינן לעשות כן ולגזול את השבט ולבטל מצות נתינה ומתרצים שלא חייב הכתוב מצות נתינה לישראל אלא בודאי ואין כאן משום גזל עד שידע בודאי שהוא חייב בנתינת תרומה עכ"ל. ומה שהקשה מבכורות במת אחד מהם י"ל דדוקא בתו"מ דכתיב בהו נתינה יש בהן מצוה פרטיות שחייב לקיי' מצות נתינה וכמ"ש הרמב"ן במנין המצות (שורש י"ב) אבל בבכור דהו ממילא של כהן לכך אף דהי' בודאי א' של כהן מ"מ אמרינן הממע"ה הואיל דודאי הוחזק הבעה"ב בטלה חי מעיקרא כמ"ש תוס' ב"מ (דף ק') ועיין במהרי"ט (ח"א סי' ל"ט) ובקה"ס (סוף כלל א') ועוד י"ל שם בבכורים כיון דחזקת מר"ק של הקרקע מסייעו ללוי וכן הח"מ של הבעלים דלאו בכורים הוא ואף אי מתנות שלא הורמה כמי שהורמה דמיא מ"מ יש בהן טה"נ לכך כיון דמסייע להן חזקות אלו כתבו תוספות שפיר דחייב במצות נתינה משא"כ בשאר דוכתי. הדרינן לכללי דהמוציא מחבירו עליו הראיה:

ועוד י"ל דוקא שם דשדה בחזקת חיוב קיימא להפריש תו"מ משא"כ לבכורים לאו בחזקת חיוב קיימא דבא לידו בספק אם קנה קרקע או לא אבל לתו"מ קיימה בחזקת חיוב לכך חייב לקיים מס' מצות נתינה וכן בדמאי אי הי' ס' מה"ת הי' חייב מספק לקיים מצות נתינה דהי' בחזקת חיוב התבוא' אבל היכא דל"ה חזקת חיוב פטור מספק ומיושב קושית השעה"מ שם ממתנות כהונה בתיש הבא על הצבי' דאומר לכהן הבא ראיה דחוששין לזרע אב וטול ואע"ג דס' דאורייתא הוא א"ח לקיים מצות נתינה מס' וביותר יקשה ממתניתין דחולין (דף קל"ב) בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כולן פוטרים את כולן וכן פסק הרמב"ם (פ"ט) מבכורים שכ"א ואחד ס' והממע"ה ואמאי לא מחייבינן מס' לקיים מצות נתינה ולמ"ש א"ש דשם לא קאי בחזקת חיוב הבהמה הזאת ומדין ממון הממע"ה:

אולם כל החלוקים דחוקים והברור דגם תוס' מודים דדין ממון הוא והממע"ה אף דיש ס' בקיום המצוה דנתינה מ"מ כיון דממון הוא פטור רק שם בבכורים דהוי ס' וא"י להביא הבכורים עד דמקדש להו ומפריש תו"מ ורמינן עליו חיוב לקיים מס' המצוה אם מדאורייתא או מדרבנן ע"ז פריך הש"ס מעשר ראשון דלוי הוא למאן יהיב ליה אף דמס' פטור ליתן מ"מ מה נרויח בזה דמחייבינן לי' בהבאות בכורים ולבטל מ"ע דנתינה ע"י קריאת שם בכורים ל"מ אם נאמר דמד"ת א"ח בהבא' בכורים אם משום דספיקא דאורייתא מה"ת לקולא או משום דמד"ת אזלינן בתר חזקת מר"ק או משום כיון דהוי ס' דלמא מעייל חולין בעזרה וצריך שיקדיש להו וזה א"ח לעשות מד"ת כמבואר מדברי חידושי הר"ן חולין (דף כ"ג) וכמו שכתבתי בזה לעיל דיני שחיטה (סי' כ"ד) ודאי פריך שפיר דמבטל ע"י הפרשה מצות נתינה דאורייתא אלא אף אם נאמ' דמד"ת חייב בס' להפריש בכורים פריך בש"ס למאן יהיב מעשר שני וכפי' רשב"ם דאין לנו לעשות תקנה לגזול הלוים וע"ז כ' תוס' אע"ג דבדמאי א"ח לתת מס' הרי דלא אכפת לן בביטול מצות נתינה אף אם קרא שם וע"ז תירצו דשם ל"ה אלא ספיקא דרבנן א"צ לקיים מצות נתינה וכאן הוא ס' דאורייתא ואף דבכל ס' פטור מן ממון אף בספיקא דאורייתא היינו היכא דהס' בא ממילא אבל כאן לעשות תיקון שיקרא שם בכורים ועי"ז יצטרך להפריש מעשר ושיתבטל מצות נתינה מה ראו חז"ל על ככה מ"ש מצוה זו מזו. עכ"פ זה דוקא היכא דליכא חזקת חיוב. אבל בנידון דהפ"ח דיש חזקת חיוב ודאי אין לפטרו מס' אף אם נאמר דהוי ספק אם מהני הפדיון בע"כ וכמ"ש. וראיתי בתשובת יד אליהו (סי' ל"ז) בא' שהחזיק עצמו לכהן ונפדה ע"י כמה בכורים ואח"כ נתברר ע"י עדים שבר ישראל הוא וכ' שהבנים שהם בספק אם נפדו ע"י כהן זה פטורין מלפדות מטעם דהולכין בתר רוב כהנים ואימר שלא נפדו ע"י כהן זה ואף באם ל"ה בעיר רק שנים ג"כ פטור דהממע"ה וכ' אף שהי' בחזקת חיוב מ"מ ל"ה כא"י אם פרעתיך הואיל דשניהם בס' עי"ש ולענ"ד דבזה חייבים לפדות שנית כמ"ש הואיל דהחיוב היה בודאי וכמ"ש משם הר"י קורקוס וגם מ"ש למיזל בתר רוב יש לדון באם אזלו לכהן הוי קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה:

הדרן לעיקר הדין דנראה דל"מ פדיון בע"כ וכמו שהבאתי מדברי אבודרהם. וכן הוכיח במישור הקצוה"ח מתוס' קידושין (דף ט') דבעי ס"ד של הכהן. וראיתי למי שכתב לחלק דאף אם מהני הפדיון בע"כ היינו אם נתן כסף אבל בפודה עם שוה כסף ל"מ בע"כ כמבואר בב"ש (סי' כ"ז) משם המרי"ט דאף אם נתינה בע"כ שמי' נתינה מ"מ בשוה כסף לא שמי' נתינה. ולענ"ד בפדיון הבן ליכא לחלק בהכי אם פרעון בע"כ שמי' פרעון מהני אף בש"כ כיון דידענו מכלל ופרט דמהני הפדיון בשוה כסף כך לי שוה כסף כמו כסף ועיין תוס' ריש קידושין דכתב והא דאצטרך קרא לפדיון הבן דש"כ ככסף ולא ילפינן מנזיקין וע"ע לפי שבא למעט קרקעות עי"ש ובודאי כמו בנזיקין הדין דאף דיש לו כסף מ"מ יכול לסלק בשוה כסף כמבואר בש"ך ח"מ (סי' תי"ט) כן נמי בפה"ב אם מהני בע"כ ויכול לפרוע הפדיון בע"כ ממילא כ"כ מהני נמי בשו"כ א"ו דעת התוס' דפדיון בע"כ ל"מ ובעינן סמיכת דעת של הכהן דבו תליא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף