אמרי בינה/דיני עדות/מא
|
< הקודם · הבא > |
הא דפלג"ד מבואר מדברי רש"י יבמות (דף כ"ה ע"ב) וז"ל רבא פליגי אפילו אמר פ"ר לרצונו הוא ואחר מצטרף להורגו לרובע דכיון שזה מתכוין לעדות נאמן הוא אצל חבירו וא"נ ע"ע מה שאמר נרצונו כו' נראה בעליל דרק אם מתכוין להעיד וכיון דיש תורת עדות על חבירו לכך מקבלין עדותו ולא נתבטל במה שהוסיף לומר לרצונו אבל אם אינו מתכוין להעיד על חבירו דוקא רק שמגיד דבריו כהויתן בזה ל"א פלג"ד. ולפי"ז בהרגתיו דפלג"ד הוא רק אם מתכוין להעיד ובפני ב"ד שיש בזה תורת עדות להנוגע להתיר את אשתו בזה אמרינן פלג"ד] אבל אם מספר סיפורי דברים בעלמא שלא בפני בית דין שזה הרגו לפלוני בזה יש לומר דלא אמרינן פלגינן דיבורא ואנחנו לא נוכל למפלג דבורו רק אם נוכל לקבל כל דבריו כהויתן ואם לא נוכל לקבל ולהאמין על הכל לא מקבלינן את הנשמע וצורך לנו מדבריו להאמין רק אם מתכוין להעיד בתורת עדות שפלוני אינו חי אז פלג"ד ואולי גם כן צריך דוקא שם עדות בפני ב"ד הואיל דרש"י דייק נתכוין לעדות ואפשר במקום דאין צריך הגדה בפני ב"ד אז אף שלא בפני ב"ד ג"כ אמרינן פלג"ד רק דוקא נתכוין להעיד לעדו' בזה פלג"ד:
וראיתי בח"מ (סי' י"ז ס"ק ט"ז) שכתב שם בעבד ושפחה ל"א פלג"ד דעבד משים עצמו רשע ואינו נאמן ודוקא במתכוין להעיד עכ"ל ודבריו סתומים מה בעי בזה מתכיון להעיד ולמ"ש כוונתו על פי לשון רש"י הנז' דבסיפר דברים בעלמא כמו דאינו נאמן להשים עצמו רשע כמו כן אינו נאמן על גוף המעשה. וכן נראה דהא לר' יוסף דאינו סובר פלג"ד והוכרח לומר דגזלן דאוריית' כשר לעדות אשה ול"א דיהיה נאמן בתורת מגו ואנן סהדי דאומר אמת דמגו דהיה יכול לומר דאינו חי וע"כ דאינו נאמן מטעם חזקת כשרות להשים עצמו רשע ואמרינן דשקר הוא רק הואיל דמעיד בתור' עדות נאמן דסובר גזלן דאורייתא כשר לעדות אשה וכמו"ש לעיל. ולר"י ע"כ צריך לומר דמעיד בתורת עדות להתיר האשה ובשביל זה נאמן ואם אינו מעיד בת"ע א"נ להשים עצמו רשע. כמו כן לרבא אף דסובר דגזלן דאורייתא פסול וע"כ הא דנאמן הוא מטעם דפלג"ד בעינן ג"כ דוקא שיתכוין להעיד דאז פלג"ד ולא כשאומר סיפור דברי' בעלמא. ובאמת יש להבין דברי הח"מ דדן בעבד דל"א פלג"ד דעבד משים עצמו רשע וא"נ הא אם נאמר דמשים עצמו רשע יהי' עכ"פ דהרגו ממנ"פ ואם נאמר כיון דגזלן דאורייתא פסול לעדות אשה לכך אין יכולין לקבל עדותו וכמו"ש הרמ"ה סנהדרין הבאתיו לעיל (סי' ט"ל) בפירוש ד' ר' יוסף דאמר לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת רשע עד היינו דגזה"כ הוא שלא לקבל עדות רשע יקשה דזה א"ש לענין מיתה אבל בזה יהיה נאמן דעשה מעשה רשע במגו דהי' אומר נהרג בשלמא בש"ס דמוקי רב יוסף טעמא דת"ק דסברו גזלן דאורייתא כשר לעדות אשה ולא אמר דמטעם מגו נאמן הטעם הוא דמגו במקום דמשים עצמו רשע ל"א וכמו שכתבתי לעיל לפרש דברי מהר"ש מקינן שבש"ך (סי' פ"ב) דהוכחתו מר' יוסף. וזה אתי שפיר באדם כשר דשייך לומר א"א משים עצמו רשע אבל בעבד לדברי הח"מ דסובר דעבד מע"ר אם כן יהיה נאמן מטעם מגו כיון דל"ה נגד חזקה ואי דמ"מ אין אדם משים עצמו רשע לפוסלו לעדות לשאר ענינים מה דעבד נאמן ורוצח וגזלן א"נ. אם כן לא נוכל לקבל כל דבריו יקשה דשוב נימא פלגינן דיבורו לקבל העדות דנהרג כמו בכל אדם כשר כשאומר הרגתיו וצ"ע:
וראיתי בס' ב"א דדייק בדברי רמב"ם דכתב (פי"ב ה"ג) ישראל שאמר הרגתיו ה"ז תנשא די"ל בפסולי עדות לא פלגינן דיבורא דיש לומר לשיטת הסוברים בדעת רמב"ם דעד א' כשר נאמן מדין תורה בעדות מת בעלה ופסול נאמן מדרבנן ולמ"ש תוס' כתובות (דף ח"י) לחד תירוץ הא דעדים שאמרו כ"י הוא זה ואנוסים היינו מחמת ממון דאינן נאמנין ולא אמרינן פלגינן דיבורא משום דקיום שטרות דרבנן לא אמרינן פלגינן דיבורא לפסול השטר והכוונה כיון דמד"ת עדים החתומים על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד ול"צ קיום כלל וא"כ אף אם היו אומרים מחמת נפשות בפי' ל"ה מהימנו אך חכמים הצריכו קיום וכיון דהוא רק מדרבנן הנאמנות לא פ"ד ולהך סברא ע"כ הא דבהרגתיו פ"ד הוא משום דעד א' נאמן מן התורה והאריך להוכיח דלשיטת רמב"ם בפ"ד סובר ע"כ תירוץ זה של תוס'. ואם כן ממילא דוקא בעד ישראל כשר דנאמן מן התורה אילו אמר נהרג לכך פ"ד אבל פסולי עדים דאינו נאמן רק מדרבנן לא אמרינן פ"ד ולכך דייק רמב"ם ישראל עכ"ד בכו"כ מקומות. ולענ"ד כל דבריו מוקשים. מ"ש דרמב"ם מוכרח רק לתירוץ הזה של התוס' ז"א הא לדבריו דבעדות הנאמן מדרבנן לא אמרינן פ"ד אם כן לרמב"ם כל עדות שבשטר לא הוי רק דרבנן לא נימא פ"ד וזה מבואר להיפך וגם אף אם נאמר דלרמב"ם פירוש המשניות סוף נדרים דפירש פ"ד דמקבלין כל דבריו רק הנוגע לאחרים א"נ מ"מ אי אפשר לומר דנקבל כל דבריו רק הואיל דאינו נפסל על ידי עצמו נקבל העדות וגזירת הכתוב דכל זמן שלא נפסל על פי ב"ד דכשר להעיד כבר כתבתי לעיל דז"א. וגם י"ל בלא"ה בקושית תוס' דכיון דלדבריו יצטרך לשלם אם יגבה המלוה בשטר זה הוי בע"ד או כמו"ש לעיל כיון דלא קרעינן אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אולם גוף דבריו לדינא לומר דהיכא דגוף העדות אינו מועיל רק מדרבנן לא נימא פלגינן דיבורא זה לא ניתן להאמר ויש כמה ראיות להיפך ולדעת כמה מחברים כל דין עדות בזמן הזה דליכא סמוכין לא הוי רק דרבנן מטעם שליחותייהו דקמאי עבדינן ואף אם נאמר דבזה כיון אם היה מומחין היינו מקבלין עדותן על ידי פלג"ד לכן גם עתה מקבלין מכל מקום נראה כל דתיקנו רבנן כעין דאורייתא תקנו וכיון דמהני עדותן עכ"פ מדרבנן למה לא נימא פלגינן דיבור' לקיים עדותן:
וסברת תוס' הוא מצד אחר כיון דמדאורייתא עדים החתומין על השטר הוי כהגדה וכנחקרה עדותן בב"ד ואף אם יאמרו בפירוש אנוסים היינו מחמת נפשות לה"נ מטעם כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וחז"ל הצריכו קיום לכך כיון דאמרו כ"י הוא זה ממילא נתקיים השטר ושוב אינו חוזר ומגיד רק כשאמרו מחמת נפשות נאמני' במגו דהיה אומרים אין זה כתב ידינו או היו שותקים מלקיים השטר וכיון דלא אמרו מחמת נפשות רק מחמת ממון ואנן נימא לדון דהיה מחמת נפשות מטעם פלגינן דיבור' ולקבל עדותן דאנוסים אמרינן כיון דנתקיים השטר לא פלגינן דיבורא לפסול השטר כיון דעכ"פ ידענו דנתקיים השטר שוב אינו חוזר ומגיד ועיין ש"מ כתובות שם בלשון הר"י הלוי ז"ל בתירוץ הראשון על קושיא דנימא פלגינן דיבורא ונראה מבואר שם בהקושיא דלא ק"ל דנימא פלגינן דבורא דהיו אנוסין מחמת נפשות רק כמו דנראה מפי' המשנה לרמב"ם סוף נדרים דפלגינן דיבורא היינו דנאמן להנוגע לאחרי' ולא לפסול עצמו ומתרץ דאיכא שטרא בחתימת ידם דמכחיש בהאי סהדותא דאף על גב דאין כתיבת ידם יוצא ממקום אחר מ"מ מכי חתמו כבר נחקרו עדותן וגלויי מלתא בעלמא הוא דבעו לאסהודי אח"י לכך כשאמרו מחמת נפשות דל"מ נפשי' רשעים מהימני' להו דהפה שאסור הוא כו' אבל מחמת ממון דמשוו נפשייהו רשעים לא מהימני וכיון דא"נ נמצא השטר עומד על חזקתו עיי"ש וזה נמי סברת תוס' כיון דקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דיבורא לפסול השטר ואמרינן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל היכא דבעצם העדות אף דל"מ רק מדרבנן אם יש מקום לקבל עדותן ע"י פלג"ד יש בו כל דין תורת עדות ואמרינן פלגינן דיבורא. והא דדייק רמב"ם ישראל שאמר הרגתיו הוא רבותא אף דישראל כשר הוא מ"מ מקבלין דבריו שאמר הרגתיו ופלגינן דיבורא להתיר האשה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |