אמרי בינה/דיני עדות/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות כא

סי' כא

אם אחד העיד על חבית יין בניסן והשני על חבית שמן באייר והתובע תובע שניהם ול"א לא כי חייב ליתן לו הפחות כן כתב הסמ"ע (סי' ל' ס"ק ח') והאחרונים העתיקו הדברים לדינא מבלי חולק. ולענ"ד יש להבין את זה דהנה מבואר בש"ס גיטין (דף ע"ו) בהותנה תנאי בגט ע"מ שתשמשי את אבא וחזר והתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז רצתה משמשתו רצתה נותנת לו ר' זוז ואין אחד מן הראשונים וא' מן האחרונים מצטרפין וכן מבואר באה"ע (סי' קמ"ג ס"י) ועיי"ש בב"ש ובמהרי"ט חלק אה"ע (סי' ל"ח) הקשה בזה הא קיי"ל כריב"ק דמצטרפין ורצה להוכיח מזה דלגבי עדות נשים לא מצטרפין ועיין ב"י (סוף סי' ל') דכתב העושה דבר אחד בפני עדים על תנאי אם מצטרפין ע"א מעדים ראשונים וא' מאחרונים לומר שהיה תנאי בענין זה עיין סו"פ מ"ש בגמרא ע"מ שתשמשי את אבי הרי מבואר דלמד מש"ס דגיטין לד"מ. ובס' תו"ג שם הרגיש בקושית המרי"ט וכ' סברא נכונה דהיכא דאי אפשר לקיים העדות שיהיה ע"פ שני עדי' לא מצטרפין דדוקא לענין חיוב ממון הב"ד פוסקין ע"י שני עדים כיון דזה העיד על מנה בניסן וזה על מנה באייר מ"מ עפ"י שניהם חייב זה להמלוה מנה משא"כ שם לקיים התנאי כ"א מעיד על דבר אחר ולקיים דברי שניהם בלתי אפשר דאם כן היינו דנין עפ"י ע"א והתורה אמרה ע"פ שנים עדים יקום דבר עיי"ש והדברים נכונים:

וכן ראיתי שכבר קדמוהו בזה בס' בני יעקב (דף קע"ז ע"ב) והביא שראה כן בשיטת תלמיד רמב"ן מכ"י שהקשה לו קושית מהרי"ט ותירץ דל"ד לדריב"ק דהתם שאני דהא מיהא אמנה קא מסהדי אבל הכא זה מעיד ע"ת זה וזה ע"ת זה וה"נ התם אם חד מעיד אמנה וחד מעיד אשוה מנה לא מצטרפי וה"נ דכוותיה עכ"ל אם כן מכ"ש היכא דזה מעיד על חבית יין וזה על חבית שמן דהוי שוה ר' מכ"ש דלא מצטרפין כיון דאף אם יתן שמן לא מיפטר לדברי עד שמעיד על יין ואם כן אם נחייבו לשמן יתקיים דברי העד אשר העיד על שמן ולדברי תלמידי רמב"ן אף באחד מעיד על שוה מנה ל"מ:

אולם יש להבין אמאי הא המלוה התובע שניהם יכול לומר שכל מה שיתן אם מנה אם שוה מנה מקבל על חוב אחד או על שוה או על מנה ואף בשני מינים כמו יין ושמן ג"כ יכול לומר הרני כאלו התקבלתי על איזה שיאמרו הב"ד וכיון דלדברי שניהם יש לו חיוב על הלוה למה לא יצטרפו בשלמא בגט על תנאי ל"מ חדא דלגבי גט אינו יכול לומר הרני כאלו התקבלתי. וגם בכל תנאי אין החיוב לקיים התנאי דאם אין ברצונה לקיים התנאי אין בידו לכופה רק שיתבטל הגט ולכך כיון דאי אפשר לבטל הגט רק ע"י מניעת שני התנאים לא נוכל לקבל עדותן דליכא כאן רק ע"א על כל תנאי משא"כ היכא דנתחייב לשלם וזה מעיד על שוה מנה וזה על מנה והמלוה תובע שניהם כל מה שיתן לו יכול לומר הרני כאלו התקבלתי. ומצאתי בחידושי רבינו יונה סנהדרין (דף ל') שכתב וז"ל עוד י"ל דאחד אומר חבית של יין וא' אומר של שמן דאפי' תובע את שניהם וכ"א מעיד בזמנו בלא הכחשה שאין מצטרפין של"ש למימר הכא אמנה מיהא קא מסהדי דהא כל חד וחד אמין אחד בפ"ע מסהיד ובעה"ב אינו תובע דמים אלא השמן עצמו והיין עצמו ואין שם שני עדים לא על היין ולא על השמן עכ"ל הרי דפשיט' ליה ג"כ דבתובע דוקא לא מצטרפין אבל נראה מדבריו דדוקא כשבעה"ב אינו תובע רק שרוצה דוקא בשני המינין ואינו אומר הרני כאלו התקבלתי אבל אם תובע דמים היינו השווי' או השמן והיין עצמו אזי חייב לשלם הפחות:

אמנם מדברי תלמידי רמב"ן דכתב אף בא' אומר דוקא וא' אומר שוה ג"כ אין מצטרפין משמע קצת הטעם דהנתב' יכול לומר אני יודע שאין אני חייב כלום רק לדבריך ולדברי שני העדים אני חייב לך יין ושמן ואין אתה יכול להוציא ממון עפ"י עד אחד רק אתה רוצה לחייב אותי מן הפחות ולומר כאלו התקבלתי אני איני רוצה בזה ותליא במחלוקות הראשונים אם יכול המלוה למחול להלוה בע"כ דלוה. ועיין מח"א הלכות זכיה מהפקר (סי' י"א) שהעלה דמדברי תוס' קידושין (דף י"ט) דמחילה ל"ה הקנאה אלא סילוק בעלמא וממילא מהני אף בע"כ וכתב שם דלדע' הריטב"א שם דהמחילה הוי הקנאה י"ל כל שלא רצה הלוה במחילתו לא זכה עיי"ש ועיין ר"ן כתובות פ' נ"ש מ"ש בשם הרא"ה בהא דמוחלת כתובתה יש לה מזונות אי נימא דמוחלת יהיה לה מזונות כל אחת תמחול וכ"כ הריטב"א שם ובספר הפלאה שם כתב דסברתם אינו מובן מ"ש דכל אחת תמחול דהא בודאי א"י למחול בע"כ דביד היורשים הברירה דא"ר לקבל מחילתה כיון דהוא ריעותא להם. ולמ"ש המח"א א"ש כיון דאינו בגדר הקנאה רק סילוק רשות ל"ב צד קנין ומהני אף בע"כ ועיי"ש במח"א דכתב די"ל אף לדברי ריטב"א קידושין דמחילה מצד הקנאה הוא מ"מ כל כה"ג דהוי הקנאה דממילא אפילו בע"כ של הלוה מהני עיי"ש ודברי ריטב"א כתובות הן עד נאמן לזה דמהני [ועיין מקו"ח (סיתמ"א סק"ד) ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בד"ח דיני חמץ (סי' ד')] וכבר כתבתי בזה לעיל דיני דיינים (סי' כ' אות ב') א"כ שפיר כ' הרבינו יונה ז"ל דדוקא אם התובע אינו תובע דמים אבל אם התובע רוצה לומר הרני כאלו התקבלתי לפי ערך כל מה שיתנו לו יהיה מסולק הנתבע בשביל זה הן אם חייב לו יין הן שמן שפיר חייב לשלם אף בע"כ של הנתבע הפחות משני מינים. וכן י"ל כוונ' הסמ"ע ג"כ דדוקא אם התובע אומר הרני כאלו התקבלתי אבל אם תובע דוקא ורוצה שיתן לו שני מינים אז אין הב"ד יכולין לחייבו אף מין הפחות כיון דליכא שני עדים על אותו מין אמנם מדברי תלמידי רמב"ן משמע דרק במנה ומנה בזה חייב אבל בחד מעיד על מנה וחד על שוה מנה דלא מצטרפי משמע אף אם המלוה אומר ממנ"פ יתן לי מנה כי לדברי חייב לי ג"כ שוה מנה ויש לי עוד עד ע"ז א"כ יאמר אם אינו חייב לי המנה מקבל אני על שוה מנה ומה יפסיד. המלוה בזה ולמה לא יצטרפו משמע קצת דדעת תלמידי רמב"ן דא"י לומר הרני כאלו התקבלתי בע"כ של הנתבע ולכך לא מצטרפין גם בזה וצ"ע:

ולפי דברי תלמידי רמב"ן נראה לכאורה אם ע"א מעיד על פנוי' שראה שנתקדשה לשמעון וע"א מעיד שראה שנתקדשה אל ראובן דאין מצטרפין לאסרה לעלמא כיון דלדברי זה שהעיד שראה שראובן קדשה העיד דמכח ראובן נאסרה ואם יגרשה או ימות ראובן תהיה מותרת וזה שהעיד שראה ששמעון קדשה מוסיף וגורע בעדותו ממה שהעיד הראשון דזה אומר ששמעון קדשה וכ"ז ששמעון יגרשנה או ימות היא מותרת לא מאחר ואנן צריכין להחזיק לא"א משניהם דאם נאמר אם גרשה אחד מהם שוב תהיה מותרת כיון דליכא שוב רק ע"א א"כ מקבלין חצי עדות וע"כ צריכין לקבל דברי שני עדים ורק מה ששניהם מסכימין דהיא א"א ולא איכפת לן ע"י מי רק אם שניהם גירשוה מותרת ממנ"פ א"כ אם אמרו שנתגרשה על תנאי נקבל ג"כ עכ"פ מה ששניהם מסכימין דעדיין א"א היא כ"ז דלא נתקיים שני התנאים ותרוויהו בא"א מסהדי א"ו כיון דלא נוכל לקבל רק חצי עדותן אין הב"ד יכולין לקבל כלל דעפ"י שני עדים יקום דבר וא"כ בקידושין בכה"ג ג"כ לא נוכל לקבל עדותן. ועיין ספר מח"א הלכות עדות (סי' ו') שהוכיח מדברי רמב"ם (פי"ב) הלכות גירושין דסובר אף אם שנים מכחישין בקידושין למי נתקדשה אמרינן כיון דלא אתכחשו עכ"פ שהיא א"א נשארה א"א. ובספר דברי אמת וכן השעה"מ (פ"ט) מאישות השיגו עליו מטעם הכחשת העדים דחד פסול הוא. ולמ"ש אף אם העידו על זמנים נפרדים ג"כ לא מקבלין עדותן כיון דכל אחד מעיד על דבר אחר ודומה לאם תובע חבית יין ושמן דוקא בעינא ויש שני עדים על כל אחד ואחד דפטור משניהם כיון דלא נוכל לקבל דברי שניהם וכמו בגט דא"א לעשות קיום הגט עפ"י תנאי אחד מחמת צירוף עדותן וה"נ דכוותיה ועיין נתיבות (סי' ל' ס"ק ב'):

אך יש לעיין לפי"ז בהא דמבואר ש"ע (סי' ל"ד סכ"ח) אם שני עדים מעידים על אחד שהוא פסול כגון אם אחד אמר שגזל ואחד אמר שהלוה ברבית דמצטרפים לפסלו ומשמע אף אם העידו על אנשים נפרדים זה מעיד שגזל מראובן וזה מעיד שהלוה ברבית לשמעון מצטרפים ג"כ לפסלו וכן מבואר שם בסמ"ע (ס"ק ס"ח) ועיין בכנה"ג (אות נ"ג) שהאריך להביא כו"כ פוסקים דס"ל אפילו במעידים על שני מיני עבירה מצטרפין ודעת רבינו אליהו מזרחי דרק במין עבירה אחת והוא האריך בביאור דברי רבינו ירוחם מקור הדין שברמ"א שם דס"ל דרק על מין עבירה אחת אז מצטרפין ומ"מ כתב כיון דכל הני רבוותא מסכימים דאפילו מעידים על שני מיני עבירות מצטרפין הכי נקטינן ומצאתי בש"מ סנהדרין שבסוף ספר חמרא וחיי (דף כ"ז) בהא דחד אמר קמאי דידי גנב וכתב משם הרב המאירי ז"ל וז"ל שמעינן מיהא דכל שהעידו במין עבירה אחד אעפ"י שהעידו זה במעשה אחד וזה במעשה אחר הרי העד נפסל בכך וכן למעלה קמאי דידי אוזיף כו' ומ"מ צריך שיעידו שניהם על מין עבירה אחד או שניהם בגזילה או שניהם בגניבה או שניהם בערוה עכ"ל וזה נגד כל הפוסקים ובפרט מה לי גניבה או גזילה ועכ"פ דעת כל הפוסקים דלעולם מצטרפין לפוסלו והגרא"ו ז"ל כתב (בסי' ל"ד) דכיון דקיי"ל כריב"ק מצטרפין. ובזה במה יחזור לכשרותו לפי דברי עד שמעיד שגזל אם מחזיר לראובן יחזור לכשרותו וזה אומר שאם יחזור לשמעון חוזר לכשרותו והב"ד אינם יכולין לקבל דברי שניהם דלא יוכלו לקיים הדבר ע"י ע"א ובכ"ז מה שידענו משניהם שזה פסול מקבלין סהדותן ואמאי. ואפשר דבזה באמת א"צ חזרת דמים כלל לחזור לכשרותו רק קבלות תשובה שילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבידה. ועיין תומים שם (ס"ק כ"ו) שהביא משם ס' הראב"ן באם קרובי לוה מעידין שהלוה ברבית דנפסל ע"י דפלגינן דבורן ואמרינן שהלוה לאחר וכשירצה לחזור לכשרותו לא תליא תשובתו בהחזרת רבית כ"א די שילך למקום שאין מכירין ויחזיר אבידה עיי"ש דאם נאמר שיהיה חייב להחזיר להלוה שוב הוי הקרובים נוגעים בדבר. וה"נ י"ל אף דאנחנו מקבלין דברי שני עדים שזה פסול מ"מ להוציא ממנו ממון אי אפשר דאין הב"ד יכולין לדון ע"י ע"א ודי שיחזיר לכשרותו כשמחזיר אבידה. אך קצת יש לחלק משם דשם אחרי שהב"ד רואין שהחזיר אבידה ראינו שחזר בתשובה ואמרינן שבאמת אולי העידו הקרובים שקר או יהי' באיזה אופן שיהיה מ"מ אנן סהדי שחזר בתשובה ואף שהעדים אומרים שכ"ז שלא החזיר הרבית עדיין פסול הוא מ"מ כיון שאח"כ ראינו שהדבר נוגע לממון קרוביהם שוב א"נ אבל בב' עדי צירוף מה מהני חזרת תשובתו כ"ז שלא החזיר לאחד מהם מעידין שני עדים כשרים שעדיין עומד בפסולו ואף דכ"א א"נ להוציא ממון ע"פ ע"א מ"מ שניהם מעידין שלא שב בתשובה ונשאר בפסולו וא"כ אמאי מצטרפין יחד ומקבלין מהם עדותן. ויש עוד לעיין בזה ועיין במ"ש בסי' שאחר זה:

ודע דבגט דלא מצטרפין זה דוקא אם מעידין על חיוב קיום התנאי דעדיין יש בידה לקיים הגט ע"י קיום התנאי וכיון דאם תנאי זה אמת ל"מ קיום התנאי השני וכן אם הראשון משקר והשני אמת ל"מ קיום התנאי הראשון לכך אין להם צירוף אבל אם מעידין על ביטול התנאי היינו שכבר עבר זמן ולא נתקיים שום תנאי משני התנאים בזה ודאי מצטרפין כיון דלדברי שניהם שלא נתקיים שום תנאי מעידין על ביטול הגט ועדיין א"א היא וז"פ והוצרכתי לכתוב זה שראיתי בס' שער משפט (סי' ל' ס"ק ד') שעמד ג"כ על סברא הזאת של התו"ג וכאשר כתבו תלמידי רמב"ן וכתב ולפי"ז אף בשטר ע"ת בכה"ג שיש ב' עדים שמעיד כ"א ע"ת אחר שהי' שכשיעשה כן הלוה יפטור מהחוב והלוה רוצה לקיים שני התנאים לא מצטרפינן להעדים לפטור את הלוה מה"ט עכ"ל ודבריו אינם אלא דברי תימא כיון דאחר שיקיים הלוה שני התנאים יש לפנינו שני עדים המעידין על הפטור למה לא מצטרפין וכמו"ש ג"כ גבי גט על תנאי דודאי אחר ביטול הגט ע"י שלא נתקיים התנאי מצטרפין וכמו שכתבתי. ועיין ספר בית מאיר (סי' קמ"ג) ובמה שיש לעיין ע"ד עפ"י מה שכתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף