אמרי בינה/דיני עדות/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות יז

סי' יז

אחר שהעיד העד בב"ד והוא לאחר כדי דיבור א"י לחזור וכתב הסמ"ע (סי' כ"ט ס"ק ג') אבל בתוך כדי דיבור יכולין לחזור ואפילו עד הראשון בתוך כדי דיבור של השני כגון שבאו שנים לב"ד להעיד והעיד האחד ואח"כ הב' יכול הראשון לחזור תוכד"ד של עדות השני דחד עדות הוא כ"כ הר"ן ויש לדייק מדבריו שכתב כגון שבאו שנים לב"ד להעיד דדוק' כשבאו בב"א להיות כת אחד אבל אם באו בזה אחר זה דעדות מיוחדת כשר בד"מ אף כשמעידין על זמנים נפרדים אז אחר שהעיד הראשון אחר כדי דיבורו שוב אין לו שייכות עם חבירו אבל כשבאו ביחד אף שזה מעיד על מנה בניסן וזה על מנה באייר כיון דמצטרפין ביחד לחייבו ממון חד עדות הוא ויכול הראשון לחזור תוכד"ד של השני ועיין ריטב"א שבועות (דף ל"ב) שכתב דשני עדים פתיכא סהדותייהו דחד בדחבריה וכעדות אחד חשביה קרא וכדכתיב עפ"י שני עדים וממילא נמי בבאו בבת אחת והעידו תוכד"ד אף דכל אחד מעיד עדות אחרת מ"מ כיון דמצטרפין כיון דתרווייהו מסהדי דחייב לו מנה לענין זה פתיכא סהדותייהו דחד בדחבריה שחייב לו מנה וכעדות א' חשביה קרא נמי לענין זה כמבואר סנהדרין (דכ"ט) והוא עד או ראה או ידע מ"מ ממילא יכול הראשון לחזור תוכד"ד של השני:

אך יש להוכיח מדברי הראב"ד לכאורה דהוו כנפרדים דהריטב"א מכות (ד"ו) בהא דאמר ר"נ עדות מיוחדת כשירה בד"מ כ' וז"ל והקשו רבותינו מאי קמ"ל דהא קיי"ל כריב"ק דאמר אפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין לחייב מנה והראב"ד ז"ל תירץ דר"נ ה"ק דעדות מיוחדת כשר בד"מ כשכולם כשרים ולאפוקי אם הי' אחד מהם קאו"פ עדותן בטילה כיון דהלואה אחת הוא והריטב"א חולק ע"ז וכתב דלמה נחמיר בד"מ יותר מד"נ שאם לא ראו אלו את אלו הם שתי עדיות ואם נמצא א' מהם קאו"פ אין אחת פוסלת חברתה ועיין קצוה"ח (סי' ל"ו סק"ב) דהראב"ד סובר דקולו חומרו וחומרו קולו דהיכא דמצטרפין בכשרותן מצטרפין בפסלותן וכיון דבד"מ אפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין ממילא בד"מ אם נמצא א' מהם קאו"פ נמי הוי צירוף לבטל הכשרים עיי"ש והראב"ד מדייק בלשונו דעדותן בטילה כיון דהלואה אחת הוא משמע דוקא כשהעידו על הלואה אחת אבל אם נצטרפו ביחד על ב' הלואות והמלוה תובע שניהם ובאו והעידו ביחד לא נתבטל עדות הכשר אם נמצא אחד קאו"פ או אם חוזר אחד נשאר השני עכ"פ לחייבו שבועה וממילא שוב אין הראשון יכול לחזור תוכ"ד של השני. ברם יש להבין למה לא נאמר בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכיון דשניהם באים ובכחם לחייבו מנה ונתבטל כח החיוב של ממון ע"י שנמצא האחד קאו"פ נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואף אם הוזם אחד מהם יתבטל העד הראשון אף מלחייבו שבועה. ולדעת הריטב"א דסובר דלא נחמיר בד"מ יותר מבדנ"פ וממילא באם הוזם אחד י"ל דנשאר השני ולא נתבטל עכ"פ לענין שבועה וא"כ י"ל דכמו כן כיון דעדותו הוא על זמן אחר אף דלא נוכל לחייבו ממון רק בצירוף העד האחר המעיד על הלואה אחרת מ"מ אין לחזור תוכד"ד של חבירו ומ"מ צ"ע ויבואר עוד לקמן מזה:

והנה מדברי הר"ן והריטב"א הנ"ל לא נתבאר באם היו הרבה עדים אם ג"כ הדין כן הוא דהראשון יכול לחזור תוכד"ד של האחרון די"ל דוקא בשני עדים דפתיכא סהדותייהו דחד בדחבריה ועדות אחד חשביה קרא כמו"ש הריטב"א אבל אם יש שני כתות או יותר י"ל אף דהעידו כל אחד ואחד תוכד"ד של חבירו מ"מ שנים הראשונים אחר כדי דבור שלהם שוב א"י לחזור או די"ל כיון דמקשינן שלשה לשנים וכן אף במאה עדים דחשבינן כתרי ממילא גם לענין חזרה חשבינן כולם ככת אחת וכ"א יכול לחזור תוכד"ד של האחרון ועיין בשלטי הגבורים פ' שבועת העדות דהביא שאלה באחד שתובע לשותפו שיבא עמו לחשבון והשיב שלפי חשבונו נשאר בידו סך כך וכך ובתוכד"ד של הודאת הנתבע אמר אליו התובע שאל יתנם לו אלא בפני ב"ד ובתוכד"ד זה השיב הנתבע כוס כסף שיש לי בידך תנהו לי ואתן לך והתובע אינו מודה לו באותו הכוס וכתב דל"א בזה תוכד"ד כדבור דמי רק תוך כדי דבורו ולא תוכד"ד של חבירו וכתב דאינו דומה לעדות משום דהתם אין כפירת עדותו מחייבו קרבן עד שיכפרו שניהם והלכך אין העדות נגמרת עד שיעיד חבירו וכיון שכן כעדות אחת דמי ובדין הוא שיהיה תוכד"ד של חבירו כדיבורו שלו וכן הא דכתובות פרק א"נ ונתרי בהוא תוך כדי דבור מפני שהתראה צורך עדות הוא וכאלו התראה והעדות הכל דבר אחד עיי"ש משמע נמי מדבריו דרק בשני עדים דחשיבו כאחד דבורם כיון דאין תועלת בדברי אחד בלא חבירו אבל אם הם יותר י"ל דא"י השנים הראשונים לחזור תוכד"ד של האחרוני' כיון דגם בלא עדותן של אחרונים סגי בהראשונים אף דמקשינן שנים לשלשה ואפילו הן מאה מ"מ לענין חזרה שיהיו כולן חשובין כאחד לא מצינו. ועיין ריטב"א מכות (דף ו') בהא דאמר בש"ס כ"א כדי דיבורו של חבירו וה"נ אמרינן מס' שבועות וטעמא משום דכולהו עדים כאחד חשיבי אבל בבעלי דינין שהודה אחד מהם לחבירו ובא לחזור תוכד"ד של חבירו דבכ"מ תוכד"ד עצמו הוא בר מהני עדים בלחוד עכ"ד וזה כדברי הש"ג רק ממה דמשוו' דברי הש"ס דשבועות להא דמכות מבואר דאף מאה עדים כאחד חשיבי והראשון יכול לחזור תוך כדי דבור של אחרון אם העידו כולם תוך כד"ד של חבירו וכן הוכיח אאזמ"ו ז"ל בספרו דברי משפט מדברי תוס' פ' א"נ (דף ל"ג) ד"ה ונתרי דכתבו כ"ז דעסוקין באותו דבר חשוב הכל תוכד"ד כמבואר במכות עיי"ש:

אך הוא זצ"ל כתב שם להוכיח מדברי הראב"ד בהשגות (פ"כ) מעדות דאינו סובר כן מדכתב שם כיון דלא העידו תוכד"ד נחשב כב' כתי עדים לענין הזמה אבל אם העידו תוכד"ד מודה לרמב"ם דאם נעשו כת הראשונה זוממין אף עדות כת שני' בטלה דהוי כנמצא אחד מהם קאו"פ דכל העדות בטל כיון דכת שניה העידו תוכד"ד של כת הראשונה ואמאי הא מבואר ב"ק (דף ע"ג) אם העידו על הגניבה והטביחה בבת אחת והוזמו על הטביחה תחילה ואח"כ על הגניבה ל"ה פסולין בשעה דהעידו על הטביחה אף דהוזמו אח"כ על הגניבה כיון דהיו יכולין לחזור על העדות של הגניבה ואם נאמר דכת הראשונה יכולה לחזור תוכד"ד של האחרונ' א"כ בשעה דהעידו כת שניה אף דאתזמו כת הראשונה ולמפרע נפסלו מ"מ ל"ה נפסלין רק אחר כד"ד של כת שניה ולא גרע מאלו נעשו כת שניה פסולין אחר כדי דיבור מעדותן דלא איכפת לן כיון דבשעה שהעידו היו כשרין מכ"ש אם כת הראשונה נעשו זוממין כיון דבידם לחזור עד אחר כדי דבור של כת שניה ואמאי בטל עדות כת שניה כיון דבשעת עדותן עדיין היו כת הראשונה כשירה א"ו דכת הראשונה א"י לחזור רק אחר כדי דיבורם ולא אחר כדי דיבור' של כת שניה עיי"ש בדבריו. ואחרי בקשות אלף מחילות מכבוד קדושתו דאאזמ"ו ז"ל לא אבין כל דבריו ראשית דבר לא אדע לדמיונו דמדמה להא דב"ק דבהעידו על הגניבה וטביחה בתוכד"ד דהוו כשרין בשעה שהעידו על הגניבה הואיל דיכולין לחזור א"כ לרבא דסובר מכאן ולהבא נפסל איך יפרנס המתניתין דמכות בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת. ועלה אמר רבא והוא שהעידו כולם בתוכד"ד ופירשו בתוס' דקאי רק אדין דעדים זוממין בהא דוקא כי העידו כולם בתוכד"ד דזה הוי עדות אחת דכיון דלא העידו אמת לא התחיל עדותן רק כשהעידו בב"ד. ואמאי נתבטל כל העדות הא לא נפסלו לרבא אלא מכאן ולהבא וא"כ אז היו כשרין בשעה שהעידו ול"ה בנמצא אחד מהן קאו"פ ולמה לא יתקיים עדותן של הכת שניה וע"כ צריך לומר אף דלא נפסלין אלא מכאן ולהבא מ"מ כיון דנצטרפו יחד בהגדתן תוכד"ד ומקצתן רואין אלו את אלו ואיירי באופן דכת שניה אינה מכחשת לאלה שהעידו להזימן רק באופן שכתב הריטב"א שם שרואין קודם המעשה והרגישו בהם בשעת מעשה או שרואין דרך ראיה כללית ולא שהכירום ממש שיוכלו להכחיש את המזימים וכיון שהיה להם לדעתם צירוף בשעת ראיה והגדתם תוכד"ד לכן הוי כת אחת וגזה"כ להשוות מאה כשנים ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. וע"ז קתני בסיפא ואם לאו הרי אלו שתי עדיות אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין ואיירי אף אם העידו תוכד"ד מ"מ כיון דלא היו צירוף ראיה נחלקו עדותן. והראב"ד דהשיג על הרמב"ם מאחר דלא באו תוכד"ד ונחשבו שתי כתות לענין הזמה למה תבטל עדות כת האחרונה ע"כ דסובר דהרמב"ם איירי שהיו צירוף ראיה דאל"כ אף כשהעידו תוכד"ד מ"מ הן עדות נחלקות ועיין ש"ך (סי' ל"ו ס"ק ו') ובקצוה"ח שם ונתיבות ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסו' ספר דברי משפט (סי' ל"ו ס"ק ד' וסי' ל"ח ס"ק א') דהענ' דאף בדנ"פ אין העד מדקדק מי היה עמו. וכן דעת הראב"ד לכן כיון דאיירי דהי' צירוף ראיה רק שלא העידו תוכד"ד משיג הראב"ד ע"ז דלמה תבטל עדות כת האחרונה אבל אם היה הגדה תוך כדי דבור והוי צירוף ודאי דהן כת אחת ונתבטל כל העדות אף דהראשונים היו כשרים בשעת הגדתן של האחרונים דהיו יכולין לחזור תוכד"ד של הגדת האחרונים דהא אף לרבא דסובר מכאן ולהבא נפסלין מ"מ לא יחלוק על המתניתין כשהעידו תוכד"ד ונצטרפו יחד בראיה דאמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והן כת אחת. ועוד י"ל דהראב"ד סובר בזה כשיטת רבינו ישעי' ז"ל המובא שם בדברי אאמ"ו ז"ל דאם התרו בהן ואמרו כולן לאסהודי אתינן סגי במקום ראיה כאחת. אולם סובר דמ"מ הגדה בעינן כאחת לצרפם לכת אחת ויהיה איך שיהיה לא אדע להבין ראייתו מדברי הראב"ד הנ"ל דיסבור דא"י לחזור מעדותן תוכד"ד של כת האחרונה דאף דיכולין לחזור ובשעת הגדתן של האחרונה הי' עוד כת הראשונ' כשירה ויכולין לחזור מ"מ כיון דנתבטל עדותן והם כת אחת אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה:

ברם בגוף דמיונו להך דב"ק בער אנכי ואיני מבין דברי קדשו דמורי ורבי זקני הגאון זצ"ל דהא שם מבואר בש"ס דלר' יוסי אם אמרינן למפרע נפסל בהוזמו על הטביחה נתבטל עדותן שהעידו על הגניבה תוכד"ד וכיון דאסהידו אטביחה בשיקר' פסולין הוו אע"ג דלא מיפסלי אלא לבתר גמר עדות של טביחה מ"מ ממילא איבטלי סהדותא דגניבה אע"ג דלא איתזם עלויה ותוך כדי דבור כדבור דמי ועיי"ש בש"מ דא"ד לדלעיל דמשני שהעידו בב"א על הטביחה תוך כדי דיבור דגניבה דמ"מ אינו נפסל על הטביחה מהזמה דגניבה כיון דהיו יכולין לחזור בהן על עדות גניבה כיון דתוכד"ד היה אבל הכא אע"ג דכשרין נינהו גם אחר עדות דטביחה דתוכד"ד מ"מ כי היכא דמהני הזמה לבטל עדות דטביחה ה"נ מהני לבטל עדות גניבה שקדמה לה כיון דתוך כד"ד הוה חשיבא כאותו עדות ממש ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ועיי"ש עוד בלשון תוספות הרא"ש ז"ל דהא דלעיל דתוכד"ד גורם להכשיר העדות היינו לענין זה דלא חשבינן להו מוכחשין לבטל עדותן ואם הוזמו אח"כ משלמין דהכחשה תחילת הזמה היא אבל כשהוזמו על הטביחה נתבטלה עדות גניבה לענין זה דאין הבעלים משלמין כפל כיון שהעידו תוכד"ד של הטביחה וכן ה"נ לענין זה דבטלה עדותן ואין הבעלים משלמין כפל עיי"ש הרי מבואר דכשגמרו עדותן ונפסלו נתבטל אף מה שהעידו תוכד"ד מטעם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רק לענין אם איתזמו על הטביחה אף דנתבטלה גם עדות גניבה שהיה תוכד"ד מ"מ כיון שהיו יכולין לחזור קורים בהם כאשר זמם כי אתזמו אח"כ ג"כ על הגניבה והזמה אריכתא הוא וה"נ בדברי הראב"ד אף דכת הראשונה היו יכולין לחזור תוכד"ד של עדותן של כת האחרונה מ"מ כשלא חזרו כי אתזמו אח"כ נתבטל כל עדותן וכיון דהעידו כולם תוכד"ד אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וז"פ וברור:

ומ"ש מרן זקני ז"ל דאם נעשו כת שניה פסולין אחר כדי דבור מעדותן דלא איכפת לן נראה מדבריו דאם עדים נעשו תוכד"ד של עדותן פסולין דנתבטל עדותן ולכאורה היה נראה כן מסברא כיון דלא נגמר עדותן עד אחר כד"ד דעוד יכולין לחזור ואם חזרו לא עברו על לא תענה א"כ עיקר גמר עדות הוא אחר כדי דבור וכשנפסלו תוכד"ד אף די"ל לאוקמי אחזקה דלא הוו הדרי בהו מ"מ כיון דעיקר הגמר של עדותן הוי לאחר כד"ד הוי כמו תחילתו בכשרות וסופו בפסלות. אולם מדברי ש"מ ב"ק שם אף דבלשון הראב"ד שם כ' בעדות אחת ממש שהעידו על שניהם תוכד"ד עדות שבטלה מקצתה כו' ונפסלו ג"כ על הגניבה מדכ' לשון ונפסלו משמע קצת דמטעם פסול אתינן עלה הואיל דתוכד"ד נפסלו נתבטל אף מה שהעידו בדבר אחר מ"מ בלשון הרמ"ה שם כ' כיון דסוף עדות הטביחה מיהת מפסלי ממילא איבטלי סהדותא דגניבה מבואר דמטעם עדות שבטלה מקצתה הוא ולא מטעם פסול ועוד הוסיף שם ודוקא בתובע אחד ונתבע אחד דומיא דגניבה וטביחה עיי"ש מבואר דאם העידו על ראובן שחייב מנה לשמעון ותוכד"ד העידו ג"כ שחייב מנה ללוי אף דאתזמו על מה שהעידו לשמעון מ"מ מה שהעידו שחייב ללוי נשאר קיים דתוכד"ד עדיין לא היו פסולין כיון שהי' בידם לחזור ממה שהעידו שחייב לשמעון ואע"ג דאח"כ נתברר שלא חזרו ונפסלו למפרע מ"מ נשאר מה שהעידו תוכד"ד ואם כן ממילא ג"כ אם נפסלו מצד עבירה אחרת תוכד"ד נשאר עדותן בחזקת כשרות ושוב ראיתי בנתיבות (סי' נ"ב) דפשיטא לי' דאף אם עברו תוכד"ד של עדותן שאר עבירה שנפסלו ע"י דלא נתבטל העדות דלמפרע והביא ראיה מדברי ש"מ הנ"ל דבב' תובעי' ונתבעים דל"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא נתבטל אף שבודאי עשו עבירה תוכ"ד לא נתבטל עדות הראשונה עיי"ש ומ"מ צ"ע אמאי הא בכ"מ תוכ"ד כדבור דמי הואיל דאין אדם גומר דבריו בבירור וכיון דיכולין לחזור מעדותן תוכד"ד ואינם עוברים לא תענה עד אחר כד"ד אף דל"א הוכיח סופו על תחילתו ואמרי' עכשיו נכנס בו היצה"ר ואף אם מחשבתו היה כן מתחילה לא נעשה רשע במחשבה מ"מ יתבטל העדות כיון די"ל דלא העיד אז בבירור גמור ולא נגמר העדות עד אם אינו חוזר מדבריו תוכ"ד ומה"ט יכול לחזור תוכ"ד א"כ הוי סופו בפסלות וכן י"ל אם מתו העדים תוכד"ד או נשתתקו דאין קיום לעדותן ומ"מ הראיה מדברי הרמ"ה בש"מ היא נכונה מאד. וראיתי בספר הראב"ן (דף פ"ח ע"ד) וז"ל ואם העידו ב' עדיות בזה אחר זה ונמצא שקרן על הראשונה גם האחרונה בטילה ואם נמצא שקרן על האחרונה אם בתוכ"ד של הראשונה העיד לשני' בטילה גם הראשונה ואם לאחר כד"ד אינה בטילה דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ותוכד"ד כדיבור דמי עיי"ש מדסתם וכתב העידו ב' עדיות משמע דאף בב' תובעים ונתבעים ג"כ הדין כן ואף דכ' מטעם עדות שבטלה מקצתה כו' מ"מ י"ל הואיל דשם פסול עליהם תוכ"ד נתבטל אף מה שהעידו מקודם דעיקר גמר העדות הוא לאחר כד"ד והוי סופו בפסלות וצ"ע עדיין בזה אף כי מי יבא אחרי פשטות של מרן בעל הנתיבות ז"ל לחלוק עליו מבלי ראי' מוכרחת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף