אמרי בינה/דיני עדות/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות ה

סי' ה

כתב הרמב"ם (פ"ב ה"ט) הלכות רו"נ אדם טריפה שהרג את הנפש נהרג כו' והוא שיהרוג בפני ב"ד אבל בפני עדים פטור שמא יוזמו ואם הוזמו אינן נהרגין שהרי לא זממו אלא להרוג טריפה וכל עדות שאינה ראוי להזימה אינו עדות בדיני נפשות ע"כ ומדסיים אינו עדות בדנ"פ משמע דבד"מ הוי עדות והקשה הלח"מ (סוף פ"כ) מהלכות עדות הא בסנהדרין (דף ע"ח) אמרו סתם כל עדות שאי אתה יכול להזימה אינו עדות ומשמע בין בממון בין בדנ"פ ובש"ך (סי' ל"ג) מדחיק א"ע בזה בדברי רמב"ם דקאי לענין חקירות עיי"ש ולכאורה י"ל בפשיטות דהא התוס' ריש מכות העלה דהיכא דאי אפשר לקיים דין הזמה כמו במעידין שהוא ב"ג וב"ח מקיימינן במלקות וכתבו דהיכא שבאו לחייבו מיתה וזממו להרוג את הנפש לא מקויים כאשר זמם במלקות דהא בהדיא כתיב נפש בנפש גבי הזמה דעדות נפשות ול"ח יכול להזימה במלקות אבל בלא כוון אלא לשוי' ב"ג דליכא כ"א לאו בעלמא כיון שלקו חשיב שפיר יכול להזימה ובתוס' כתובות (דף ל"ג) כתבו דל"ח עדות שאין אתה יכול להזימה אלא במעידין על הטריפה דאי"א לקיומי בשום דבר לא במיתה ולא במלקות דגברא קטילא בעו למיקטל משמע לכאורה דאף מלקו' אינו חייב ועיין נו"ב (סי' ע"ד) בהתוכחו עם הגאון הספרדי בעל דברי אמת ז"ל שכתב להדיא כן דלא עשו שום דבר דגברא קטילא בעו למקטל והרשיעו את הרשע כתיב וזה לא מיחשב רשע דגברא קטילא בע' למקטל עיי"ש. אמנם נראה באמת די"ל דחייבין מלקות כיון דמ"מ העידו עליו להרשיעו ולפסלו לעדות דהא טריפה כשר לשאר עדיו' כמבואר בש"ך (סי' ל"ג) וכן לשבועה פסלי אותו ובזה חשוב עדות גמור שהרשיעו את הצדיק כאשר יבואר לפנינו דלא כנו"ב. רק מ"מ אף אם הוזמו לוקין לא מקיימינן בזה כאשר זמם כיון שזממו להרוג נפש אין במלקות כאשר זמם וכן כתב להדיא בתוספות שנ"ץ ריש מס' מכות וז"ל דהתם היינו גבי טריפה כיון דלהרוג באו ל"ח לי' עדות שאתה יכול להזימה משום דלוקין בלבד אבל הכא שלא באו להרוג אלא לעשותו בן גרושה או לחייבו גלות כיון דאי מתזמי לוקין חשבינן ליה שפיר עדות שאתה יכול להזימה עכ"ל הרי דעיקר הטעם דמלקות לגבי מיתה אף מיתת הטריפה חמור ול"ה כאשר זמם כלל במה שלוקין דבב"ג זממו ג"כ לחייבו מלקות אם יעבוד ע"ג מזבח מקיימינן ע"י מלקות כאשר זמם אבל בהעידו להרגו ולבערו מן העולם בזה לא מקיימינן כאשר זמם במה שלוקין העדים וזה ג"כ כוונת הרמב"ם וכל עדות שאינה ראוי להזימה אינו עדות לגבי דנ"פ היינו דל"ת כיון דלוקין מקיימינן בזה כאשר זמם כמו בהעידו על ב"ג וב"ח קאמר דלגבי דיני נפשות שהם זממו להרוג לא מקיימינן בזה דין הזמה עם מלקות אף אם ילקה לכך אינה עדות ואינו נהרג על פיהם אבל מ"מ י"ל דנאמנים לפסלו וממילא לוקין ג"כ משום דעברו על לאו דלא תענה ברעיך עד שקר:

והנו"ב שם ד"ה שוב שכתב דהיכא דבא לפוסלו לא מקרי הרשיעו הצדיק לחייבו בשביל זה מלקות והוכיח מדברי תוס' הנ"ל עיי"ש ותמהני הא התוס' שם קאי דבעינן בכל אופן לקיים עכ"פ דין הזמה במלקות רק לגבי טריפה כיון שהעידו להרגו לא מקיימינן בזה דין הזמה אבל משום ל"ת ודאי לוקין כשבאו לפסלו דאל"כ לא משכחת לקבל עדות לפסלו בלבד והא דכתב שם (ובסי' ע"ב) דעד המחייבו שבועה כשהוזם א"ב תורת הזמה כלל ואף מלקות אינו חייב דלא הרשיעו כלום בעדותו והביא ראיה מדברי רמב"ן מלחמות סוף סנהדרין והמעיין שם ברמב"ן יראה דזה דוקא אם לא נגמר הדין עדיין כדי לפסלו אבל בנגמר הדין ודאי דלוקה וגדולה מזו מבואר בדברי רמב"ם (פרק כ"א) מעדות עדי קנוי וסתירה שהוזמו לוקין אף דלא הרשיעו רק לשתות ועיין ירושלמי פ"א דסוטה דמבואר דאף עדי קנוי בלבד שנמצאו זוממין לוקין אף דשם לא הרשיעה לשום דבר עדיין כיון דל"ה סתירה מ"מ לוקין ומכ"ש כשבאו לפסול אדם לעדות ולשבועה. ועיין בדבריו (סי' נ"ז) שם כ' ג"כ דבעדים שבאו לפסול כשר א"י בחקירות כיון דל"ש בם הזמה ואף מלקות אינן חייבין דלא איכפת ליה במה שפוסלין אותו לעדות והוסיף עוד אף לד' הש"ך (סי' ל"ח) דחולק על הריב"ש ופוסל עדות שלא בפני בע"ד לפוסלו דאיכפת ליה לשבועה מ"מ מן התורה לא איכפת לי' דכשכנגדו נשבע ונוטל תקנתא היא ול"ש בזה מלקות מה"ת ול"ש כאשר זמם כלל. והנה כבר כתבתי לעיל להוכיח דא"י בחקירות פסול אף אם ל"ש כלל דין הזמה מ"מ צריך שיהיו בגדר הזמה וממילא כשהעידו לפסול עדי' צריך דו"ח וי"ל דא"י פסול לגבי' זה דאף דל"ש דין הזמה לעשות בו מ"מ בעי שיגביל העד הזמן שיתפס לשקרן כשיוזם כמו שכתבתי למעלה בארוכה (סי' א') וגם מ"ש דל"ש מלקות מה"ת קשה עליו הא מ"מ כיון דתקנתא הוא שיהיה שכנגדו נשבע ונוטל ונ"מ בעדותן לפסלו ודאי דחייבין מלקות וממיל' שייך בזה הזמה ולתירוץ השני של התוס' מ"מ כיון דיש מקום לקיים הזמה בעינן שיהיה יכול להזימם ממילא א"י פסול עכ"פ מדרבנן כיון דנ"מ לגבי הזמה לדין מלקות:

גם יש ראיה מש"ס שבועות (דף מ"ח) דפריך לר"ח דסובר בהדי סהדי שיקרא ל"ל מהא דאחד אומר גבוה ג' מרדעות וא' אומר חמש עדותן בטלה ומצטרפין לעדות אחרת מאי לאו לעדות ממון ועיי"ש ברש"י אעפ"י שידענו שאחד פסול וקשיא לר"ח. ומה הרשיעו בזה שהעיד בשקר ואעפ"כ מיפסל לעדות ואמאי הא בלאו דלא תענה לא מיפסלי דהוי לאו שאין בו מעשה רק מקרא דוהצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע ובזה במה הרשיעו במה שהעיד שקר הן אם גרם שלא יקדש החודש הן אם גרם לקדש כיון דעיקר הדבר תלוי בב"ד אם יקדשו אף בטעות החודש מקודש ואם לא הוי מעובר א"כ אף דנ"מ לגבי כמה ענינים לענין ממון מ"מ זה ל"ה רק גרמא בעלמא מה שיתקדש החודש ע"י עדותו או שלא יתקדש וככל אשר יעשה עפ"י ב"ד הגדול קם ויהי' באמת והעד רק סיבה וגרם לזה ומה שייך הרשיעו בזה ואמאי מיפסל אף אם עובר על ל"ת מ"מ הוי לאו שא"ב מעשה:

וראיתי בתשובת רבינו עק"א ז"ל (סי' קע"ו) שכתב דעדות החודש אם הוזמו אין שום עונש על העדים דגם מלקות ליכא דהא לא העידו כלל על רעיך וע"כ מוכח דגם לתירוץ הא' בתוס' מכות דדוקא כאשר זמם לאחיך בעינן יכול להזימה אבל היכא דלא העידו כלל על אחיך אינו צריך יכול להזימה עיי"ש וע"כ הכוונה כמו שכתבתי דעיקר עדותן הוא על ענין שיתקדש או שלא יתקדש ומה שנעשה ע"פ הוא כדין אף אם בשקר העידו תלוי בקדושת ב"ד הגדול אולם דבריו צ"ע הא מש"ס שבועות מבואר דמיפסל בהעיד בשקר וע"כ דלא תענה קאי גם ע"ז ואף הרשיעו חשיב כיון שיהי' נ"מ לכל ישראל ושקר העידו בפני ב"ד ובודאי לוקין בשביל זה. וגם מפסל לעדות אם הוכחש האחד מן שנים כמבואר שם בחידושי ריטב"א בהא דמתרץ רבא אליבא דר"ח הוא ואחר מצטרפין לעדות אחרת של ר"ח דהוי להו תרי וחד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכתב ריטב"א דל"ת כיון שכבר הוכחש ע"א בהכחשה אינו כלום להצטרף עם אחד קמ"ל דהא עדות אחרת מקריא ואיגלאי מלתא למפרע דהאי אמר קושטא וכשר לעדות זו ולכל עדיות שבעולם ואידך דהוי חד במקום ב' פסול אף לכל עדות דעלמא ואע"ג דהאי תירוצא אליבא דר"ח הלכתא הוא דכ"ש דמוד' ר"ה בהא עכ"ל הרי מבואר דהמוכחש מתרי מיפסל אף דלא העיד ברעך ממש:

גם מ"ש הנו"ב שם בע"א המעיד לחייב שבועה דלא מיפסל אם הוזם אח"כ מבואר ברמ"ה סנהדרין (דף כ"ז) להדיא להיפך דכתב שם לפרש דאסהידו תרי בחד דמיירי בחד סהדי גרידא כגון דאתא לחיוביה שבועה ואיתזים עיי"ש הרי דבזה לכ"ע למפרע נפסל אף דלא הרשיעו לחבירו רק לחייבו שבוע' ובאמת יש להבין הא בקרא כתיב לא תענה ברעיך עד שקר וכללא הוא כ"מ שנאמר עד הרי כאן שנים עד שיפרוט הכתוב אחד א"כ מנ"ל דע"א עובר על ל"ת ועיין תוס' ריש מס' סוטה ובס' יראים (סי' רמ"ג) היטב:

עוד כתב שם רבינו הגדול דלענין עדות להכחיש עדים הראשוני' ל"ב יכול להזימן ואם עדים אמרו פלוני הרג ובאו ב' והכחישו דלא הרג מה יכול להזימם שייך בהא דהא לא רצו לחייב לשום דבר ע"י עדותן אלא לפטור להאיש שהעידו עליו הכת הראשונה וגם מלקות אינם חייבין דל"ש בזה ל"ת ברעיך דהא לא העידו כלל על רעהו להפסידו בשום דבר וע"כ דל"ב בזה יכול להזימן עכ"ד וג"כ מוקשה הוא חדא אם אינם עוברים כלל על לא תענה למה נאמנים נגד הראשונים להכחישן כיון דתרי לגבי תרי נינהו ונתקבל עדותן של הראשונים מטעם חזקת כשרות שלהן דכשרין הן ולא יעברו על לא תענה ברעיך עד שקר ואם המכחישין אינם עוברים על ל"ת א"כ עדיף חזקתן של הראשונים ובאיזה כח יכולין להכחישן כיון דלאו תורת עדות עליהן ואינם עוברין על לא תענה אלא ודאי כיון דלדבריהם העידו הראשונים בשקר ועברו על לא תענה ופסולין המה אף דקיי"ל כר"ה זו באה בפ"ע ומעידה מ"מ כיון דאחד מכת זו וא' מכת זו פסולין להעיד הרשיעו לפסול אותן לאיזה אופן עוברי' על לא תענה ברעיך ועוד כיון דע"י עדותן רצי לבטל המצוה מן הב"ד לקיים ובערת הרעה אין רשעות גדול מזה ובודאי עברו על לא תענה ברעיך שהעידו שהב"ד פטורין ואינם חייבין במצות ביעור וכיפור הארץ בדם שופכו. הדרן לדברינו דודאי נראה דהיכא דהעידו לפסול לאדם והוזמו דלוקין ועברו על לאו דלא תענה להרשיעו וא"כ י"ל אף אם העידו על טריפה שהרג דלא מקבלין עדותן להרגו מ"מ כשהוזמו חייבין מלקות דזממו לפסלו:

אך יש לדון דכיון דא"נ שיהרג ע"י עדותן הואיל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן ומלקות לגבי מיתה לא מתקיים בזה דין הזמה ועדותן בטילה ממילא נתבטל מכל וכל אף שלא לפסלו מטעם דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמו בעדים הקרובי' ורחוקים לזה דאמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמו"ש ראב"ד הטעם משום דכתיב עפ"י ב' או ג' עדים יקום דבר דבעינן מגזה"כ לקיים כל הדבר ולא החצי כמבואר ברא"ש (סוף פ"א) דמכות:

אולם יש לדון בזה דהא מבואר סנהדרין (דף פ"א ע"ב) ההורג נפש שלא בעדים מכניסין אותו לכיפה כו' וקאמר בש"ס מנא ידעינן ואמר רב בעדות מיוחדת ושמואל אמר שלא בהתרא' ור"ח אמר אבימי כגון דאיתכחש בבדיקות ולא אתכחש בחקירות ועיי"ש ברש"י והרמב"ם פסק ככל האופנים [ובפירוש המשנה שם יש ע"כ ט"ס דקאמר אף באם אתכחש בחקירות וז"א דכן מבואר בש"ס ולא אתכחש בחקירות וכן פסק הרמב"ם בהלכותיו. ומזה ראיה למ"ש לעיל (סי' א') לחלק בין חקירות לבדיקות דחקירות תליא בהזמה ויש ריעותא בגוף כח העדים לדעת אם אמת יהגה חיכם לכן אף להכניסו לכיפה א"נ משא"כ בבדיקות דרק מצד גזה"כ וחק התורה לבטל עדותן ומיהו עדות אמת הוא וכמו"ש רש"י] וק' לכאורה נימא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דנתבטל לענין להמית אותו במיתת ב"ד הראוי לו או מטעם דהוי עדות מיוחדת דגזה"כ הוא לא יומת ע"פ ע"א. או מטעם דהוי שלא בהתרא' או מטע' דלא נמצא נכון הדבר ואתכחשו בבדיקות יתבטל ג"כ לענין להכניסו לכיפה ואף דדבר זה לא נאמר רק ברציחה וחומר דשפיכת דמים והלכה למ"ס הוא כמו שכתב הרמב"ם בפה"מ ובהל' רוצח. מ"מ אף דרק הלמ"ס הוא ברציחה למסור להב"ד להכניסו לכיפה ולא בעניני חייבי מיתת ב"ד מצד איסורים אחרים. עכ"פ נלמוד מזה דמקיימינן מן העדים מה דנוכל לקיים ולא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. ובאמת כלל הזה דיקום דבר לומר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מחזקינן אף בעדות דיני נפשות דרציחה:

וע"כ נראה ללמוד מזה דע"כ לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בעלה כולה רק היכא דהריעותא והחסרון הוא בהגדות העדות כמו קרובים לזה ורחוקים לזה דנתבטל דבר מהגדות עדותן דגזה"כ הוא לגבי קרובים לומר דהוי כלא הגידו והעידו דהא דקרובים פסולין להעיד לאו מטעם משקר הוא רק גזה"כ הוא אף משה ואהרן כמבואר ש"ס ב"ב (דף קנ"ט) ואף דבממון לא אברא סהדי אלא לשקרא כמבואר קידושין (דף ס"ה) והעיקר הוא לדעת אמיתת הענין ע"כ גזה"כ הא דקרובים א"נ הוא שיהא עדותם כאלו לא הגידו וממילא לא נודע אמיתת הענין וכן כתב בס' בית מאיר (סי' י"ז) וכיון דהעידו לקרובים ולרחוקים לא נוכל לחלק דבורם ולקיים חצי דבר. משא"כ היכא דמחזקינן לכל דבריהם רק שחסר תנאי בדבר שלא נמסר לב"ד כמו עדות מיוחדת באחד רוא' מחלון זה וא' רואה מחלון זה דמצד הסברא היינו למדין ממה דכתבה התורה עפ"י ב' או ג' עדים יקום דבר לדון ע"י עדותן רק גלי לן רחמנא לא יומת עפ"י ע"א שלא נמסר לב"ד הדבר עד שיהיו רואין שניהם כאחד כמבואר מכות (דף ח' ע"ב) מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה עיי"ש דמבואר דצריך לימוד לזה מטעם דסתמ' עפ"י ב' או ג' משמע דל"צ רק שיעידו שנים אף דלא ראו זה את זה בשעת מעשה וגלי לן הקרא דלא יומת ע"פ ע"א לפטרו אבל עדותן אמת אלא שאין מיתתו מסורה לב"ד וכמו שכ' רש"י סנהדרין שם לכן ל"א בזה עדות שבטלה מקצת בטלה כולה דלא נתבטל שום דבר מדבריהם רק התורה חסה בדנ"פ וגזרה שלא נמסר לב"ד:

ובאמת יש לעיין אם עברו הב"ד והרגו לזה שחייב מיתה בעדות מיוחדת אם חייבין עליו די"ל דלא קאי עליו רק בלאו דלא יומת עפ"י ע"א ולא אהדריה לאיסורא קמא דמכה נפש מות יומת ודומה קצת למ"ש תוס' ביצה (דף י"ב) הטעם דנו"נ דאין קרובין ביו"ט משום דכתיב לכם ולא לגבוה ולא אהדריה קרא לאיסורא דדוקא לגבי גיזה דלא הותרה בפסולי המוקדשין כלל בהדיא והואיל ואישתכח סמך בהו לאיסורא מוקמינן לה באיסורא קמא אבל גבי יו"ט דאוכל נפש הותר והה"ד נדו"נ מטעם מתוך וכיון דהותרה בהדיא ל"א דאהדריה לאיסורא קמא דלמאי דאהדרי' אהדריה ולמאי דלא אהדריה קאי רק בעשה עיי"ש וה"נ דכוותיה כיון דכתבה התורה בהדיא ע"פ ב' או ג' עדים יקום דבר המשמעו' הוא לדון עפ"י בכל דבר רק לגבי עונשי מיתה גלי לן הקרא דלא יומת עפ"י עדות מיוחדת ומ"מ לא אהדריה לאיסורא קמא וליתא רק באזהרה אבל לא לחייב מיתה אם דנו עפ"י עדות מיוחדת ויש לחלק משם דמ"מ כיון דלא נמסרה לב"ד שוב הוי בכלל מכה נפש אבל מ"מ לא נוכל לומר בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה כיון דבאמת מקיימינן כל הדבר רק שחסר תנאי שלא נמסר לב"ד וכן אם לא התרה בו דליכא שום ריעותא לגבי עדים וידענו אמיתת הדבר וקיום הדבר ע"י רק מצד אחר בא הפטור דלא ניתנה התרא' אלא להבחין בין שוגג למזיד וכן אם הי' הכחשה בבדיקות דרק מצד חק וגזה"כ הוא דכדי לחייבו מיתה בעינן נכון הדבר ואין זה נכון אבל אמיתת הדבר ידענו מן הגדתם לכן מה דנוכל לחייבו ע"פ עדותם מקבלים עדותם ומכניסין לכיפה כיון דרק מצד גזה"כ שחסר תנאי בדבר לא נמסר לב"ד ל"א בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה כיון דלא בטל שום דבר מן עדותן שאפשר לדון ע"י משא"כ לגבי קרובים דע"כ מסלקינן כל עדותן מצד הקרובים והוי כלא העידו ולא נודע אמיתת הדבר לכן אמרינן בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה. ועיין בעה"ת (שער ל"ח ח"ד) דפירש בש"ס (ב"ק דף מ"א ע"ב) אלא כשהמית אדם עפ"י ע"א היינו עדות מיוחדת דאחד ראה מחלון זה שהשור הרג את אדם ואחד ראה מחלון אחר והשור אינו נהרג דכמיתת בעלים כך מיתת השור והי' ס"ד דעכ"פ חצי כופר ישלם קמ"ל קרא דבעל השור נקי דתם אינו משלם כופר הרי דאף דהא בהא תליא מ"מ ל"א עדות שבטל מקצתה בטלה כולה וכיון דלא מקבלין עדותן להרוג השור ממילא לא נקבל לענין כופר זה ל"א כיון דאין רעותא בגוף העדים ועיין תשובת רע"א ז"ל (סי' ק"ה) כנראה דלא ראה אז דברי בעה"ת הנז':

ולפ"ז גם בנתבטל דבר מדבריהן בשביל דהוי עדות שאי אתה יכול להזימן כמו בהעידו בטריפה שהרג הנפש ידענו באמת אמיתת הענין רק גזה"כ הוא לדון מיתה אי אפשר דבעינן לגבייהו דעדים שנוכל לקיים בהו דין הזמה ולא נוכל לקיים בשביל שמעידין על הטריפה ואין החסרון בעדותן ונכלל בהכתוב ע"פ שניים או ג' עדים יקום דבר רק מצד חק התורה דכתיב ועשיתם להם כאשר זמם דבעינן שיהיו ראוי' לקיים בהם כאשר זמם אבל אמיתת הענין ידענו לכן ל"א בזה עדות שבטלה מקצתו בטלה כולה ומקבלין העדו' עכ"פ לפסלו. ואם מעידים על הטריפה שהרג בפני ב"ד של שלשה בזה ודאי נאמנים לפסלו ול"ש בזה עדות שבעלה מקצתה בטלה לכ"ע כיון דלגבי דין נפשות הוי כהעידו חוץ לב"ד דלקבלות עדות לדון דין נפשות בעי כ"ג כמבואר רמב"ן על התורה פ' שופטים ובכ"מ (פ"ד) הלכות עדות רק לפסלו די בפני שלשה ודאי ל"ש בזה עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כיון דלא נתבטל המקצת ודומה לזה מבואר בתומי' (סי' ל"ד ס"ק כ"ד) רק אף בהעידו בפני כ"ג יש מקום לומר דל"א בזה עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה כמ"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף