אמרי בינה/דיני יום טוב/יז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני יום טוב יז

סימן יז

ברמ"א (סי' תקי"ג) פסק בנכרי המביא ביצים ביו"ט א' ומסיח לפי תומו שנולדו מאתמול דמותר וביו"ט שאחר השבת דהוי חשש דאורייתא אינו נאמן ועי"ש במג"א בשם היש"ש דמתיר כיון שרוב המוכרים ביצים הם מאותם שנולדו כבר אף דאינן מותרין מטעם רוב משום דהוי דבר שיש לו מתירין מ"מ כיון דלא הוי רק דרבנן נכרי נאמן במסיח לפי תומו והאחרונים הקשו מהא דמבואר ביו"ד (סי' ט"ו) דאין סומכין על הנכרי שהם בני ח' ימים ועיין פ"מ שם ובמ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים יו"ד (סי' ד'):

ואני רמזתי שם בהגהותי ליישב קצת דעת היש"ש דהתוס' כתבו כמה פעמים הא דצריך להשהות שמנה ימים בבהמה אף דרובן ולד מעליא יולדין החמירו חכמים לחוש למיעוט כמו דהחמירו לחוש בנפל למים שאין להם סוף וא"כ י"ל כמו דשם החמירו לחוש אף במקום דיש תרי רובא כמו שהוכיחו המחברים מדברי התוס' יבמות (דף קכ"א) ד"ה ולא היא והטעם כיון דמן הדין הי' להיות מותר ולמיזל בתר רוב וחז"ל החמירו לכן אף כשיש עוד רוב החמירו ג"כ ודומה למ"ש הכ"מ (פי"א ממעשר) דבדמאי לא מהני ס"ס וי"ל דהא דסומכין על נכרי מסיח לפ"ת דלא משקר היינו ג"כ ע"פ הרוב דאינו משקר אבל מיעוט יש שמשקרין דאם נאמר דכולם אינם משקרין במסיח לפ"ת אמאי לא סמכינן עליהם בדאורייתא אלא ודאי דחששו באיסור דאוריית' למיעוט המשקרין ואינם נאמנים לגבי דאורייתא אף כשיש רגלים לדבר ואף שאינו נגד חזקה ולכך לגבי ספק נפל אף דהוי רוב דבן קיימא הוא מ"מ כיון דחששו חז"ל על ס' נפל דהוי חשש דאוריית' לכן אף כשנתוסף עוד רוב דמסיח לפ"ת דאינו משקר ג"כ לא סמכינן עליו דמה לי חד רובא או תרי רובי אולם לגבי ביצים הנולדים ביו"ט מבואר מדברי היש"ש ביצה) פ"א סי' כ') דמהני תרי רובי והוכיח זאת מדברי ש"ס ביצ' דמתירין בלא בדק מערב יו"ט ונמצא קודם ע"ה ביצים משום דאפילו ספנא מארעא רובן יולדות ביום עי"ש הרי דאזלינן בתר תרי רובי ומשמע דאפי' לגבי חשש דאוריי' סמכינן ע"ז דלענין דבר שיש לו מתירין אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן כמ"ש הרשב"א בתו"ה (בית ד' ש"ב) ולכך גם אף בחשש דאורייתא כגון יו"ט אחר שבת סמכינן על נכרי מסלפ"ת ואין לומר אם נאמר דמסלפ"ת לא הוי רק רוב למה נאמן לגבי עדות אשה י"ל שם משום דהוי מילתא דעבידא לאגלויי וגם אשה דייקא ומנסבא משא"כ בנפל למים שאין להן סוף ואכ"מ בזה:

והטעם י"ל דאמאי לגבי ספק מוכן מהני תרי רובי ולגבי ס' נפלים לא מהני תרי רובי דהא באמת מה שכתבו התוס' דנפלים שכיח הקשו האחרונים מש"ס יבמות (דף קי"ט) דפריך נימא רוב נשים מתעברות ויולדות לימא ר"מ היא ומאי קושיא הא בזה חיישינן למיעוט' ועיין שעה"מ הלכות יבום ובס' חמדת שלמה (סי') אולם ל"ק בשלמ' להתיר כל העגלים קודם ח' ימים וכן לענין יבום דהצריכו חז"ל לחוש על כל העולם ובכל העולם בכל עת שיזדמן אם נקל לגבייהו הוי מיעוט השכיח היינו דשכיח שיזדמן גם המיעוט ואם נניח למיזל בתר רובא בכל עת יהי' מכשול להמזדמן להמיעוט לכך חששו חכמים ותיקנו דלא למיזל בזה בתר רובא כדי לתקן ולהסיר המכשול מן המיעוט שיזדמן לאחד כיון דהוא דבר ההוה ורגיל אבל שם ביבמות דאין אנו דנין על עיקר הדין וזה מילתא דלא שכיח שיזדמן שילך א' למדינת הים ולא נדע אם נולד לו ולד או לא ואינו רק דבר מקרי המזדמן בזה אית לן למיזל בתר רובא כיון דמקרה הוא ולא דבר ההוה ורגיל ושכיח והארכתי בסברא זו ליישב כמה דברי' בכמה מקומות ועמ"ש לעיל דיני שבת (סי' ל"א) ולכן גבי עגלים אין נכרי מסלפ"ת נאמן כיון דכל מה דחששו חז"ל שלא למיזל בתר רובא הוא כדי להסיר המכשול שלא יכשלו המעוטים וזה ג"כ דבר ההוה ורגיל לקנות מנכרי וא"כ יוכל אחד להכשל לכך לא סמכינן משא"כ גבי ביצים שכ' היש"ש דסמכינן על תרי רובי כיון דהוי מילתא דלא שכיחא למצוא בבוקר קודם ע"ה וכן נמי שיביא הגוי ביצים ביו"ט אחר שבת זה ג"כ הוי מילתא דל"ש רק דבר מקרי ואינו דבר ההוה ורגיל לכך אף דלא סמכינן על רובא משום דהוי דשיל"מ ובזה גזרו חז"ל לחוש לספקא אף במקום רובא מ"מ במסלפ"ת נאמן כיון דע"פ הרוב אינו משקר:

ובזה יש ליישב מה שחקר רבינו עקיבא איגר ז"ל בתשובתו (סוף סי' ל"ז) בהא דפסק הרמ"א יו"ד (סי' שט"ז) בעזים שדרכן לחלוב בלא ולד לא סמכינן על נכרי במסלפ"ת לענין לפטור מבכורה וע"כ אף דל"ה רק מדרבנן דרובן אינן חולבת אא"כ יולדת אפ"ה א"נ הואיל דיש כאן חשש איסור דאורייתא ולדעת הרש"ל והמג"א להקל במביא ביצים ביו"ט אחר שבת כיון דמן התורה מותר מטעם הרוב א"כ גם בעזים חולבות מהני מסלפ"ת עי"ש ולמ"ש אינו דומה לביצים דזה הוי דבר מקרי והזדמן משא"כ בעזים חולבת דומה לעגלים דלכ"ע אינו נאמן במסלפ"ת כמו"ש הואיל דהוי דבר ההוה ושכיח צריכין לחוש להסר המכשלה אף במי שיזדמן בהמעוט כן נמי לענין עזים חולבת דהוי דבר הרגיל ושכיח לקנות בכל עת מנכרים וכיון דהחמירו חז"ל שלא למיזל בתר רובא ל"מ אף אם נתוסף עוד רובא דמסלפ"ת:

וראיתי בנו"ב מהדו"ק באה"ע (סי' ל"א) דעלה ע"ד לומר דביש רגלים לדבר נאמן נכרי באיסור דרבנן אף בלא מסלפ"ת והביא ראיה מיו"ד (סי' קפ"ז ס"ח) וצ"ע לכאורה דבריו הא מכאן מנכרי שהביא ביצים וכן מהך דעזים מבואר אף היכא דהרוב מסייעו א"נ ואף בביצים ביו"ט דעלמא שאינו אחר שבת דליכא כלל חשש דאורייתא ובלא מסלפ"ת א"נ והראיה שהביא מיו"ד (קפ"ז) מבואר מבואר שם במקור הדין בהגהות מיימני דרופא נאמן משום דלא מרעא נפשיה אבל לא אחר גם י"ל שם כיון דלא אסרו חז"ל לרואה ג"פ מחמת תשמיש רק משום חזקה סמכינן אחזקה להתיר אבל בשאר איסורי דרבנן א"נ וזכרתי שראיתי בתשובת פ"מ שכ' ג"כ סברא זו לחלק בין היכא דעיקר האיסור הוא ע"י חזק' או לא:

ובגוף הדבר דמחמיר הרמ"א שלא למיזל בתר רובא דעלמא בדשיל"מ והוא מדברי הר"ן ביצה ראיתי במל"מ (פ"ז) ממעילה שהקשה מהא דפסחים (דף י') תיבה שנשתמשו בה מעות חולין ומעות מעשר אם רוב חולין חולין וכן בב"מ (דף כ"ו) מעות שנמצאו ובירושלם בשאר ימות השנה חולין ומשום דאזלינן בתר רובא כמ"ש רש"י שם ומע"ב בירושל' הוי דשלימ"ת וכן הקשה מהא דכ' הרא"ש חולין פ' או"ב משם בה"ג דבהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות מכה אותם וטורדם וכל דפריש מרובא פריש והא התם הוי דשיל"מ וב"ח חשיבי ולא בטלו ואפ"ה אמרינן כל דפריש:

ועיין או"ה (כלל כ"ו ס"ד) וז"ל אע"ג דברי' א"ב ברו' מ"מ נתרת שפיר היכא דיש לתלות ברובא דהתירא כגון שנוכל לומר בה ס"ס הולכין אחר רוב מ"ד אמעשר שני שא"ב ברוב ואפ"ה היכא דאיכא לתלותו ברובא דהתירה שרינן ליה כמו במעות שנמצא לפני סוחרי בהמות לפני הר הבי' חולין דתלינן ברובא דהשתא וכן בשאר ימות השנה כשנמצא בירושלם והכא אמרינן פ"ק חולין דבכ"ד אנו הולכים אחר הרוב עכ"ל. הרי דהרגיש ג"כ דתולין ברובא דהתירא אף בדבר שיל"מ ממע"ש וכקושי' המל"מ:

ולכאורה י"ל דכל הטעם דמחמיר הר"ן וחוכך בזה הוא דרוב לאו בירור הוא דודאי י"ל דאתרמי מהמעוט רק חק התורה וגזה"כ למיזל בתר רובא ובאם אח"כ יתברר או שיבא אליהו ויאמר שמן המעוט בא לידו ודאי עשה איסור בשוגג רק כ"ז שלא יודע לנו מותר לסמוך ע"ז בזה י"ל דהיכא דיש לו מתירין החמירו חז"ל שלא לסמוך על הרוב ולחוש לזה וכמו דבכ"מ ספק דרבנן הוא לקולא ולמה שכ' בס' מג"א לדעת הרמב"ם דכל מילי דרבנן אוקמי על לאו דלא תסור והרמב"ן במנין המצות השיג עליו דא"כ אמאי ספק דרבנן לקולא כיון דיש בזה איסור דאורייתא וכתב בעל מגילת אסתר דכך הותנה החכמים מיד בגזירתם שלא להשות לדיני תורה ולהקל בספיקתן. וא"כ נראה דספק דרבנן אף אם יתברר אח"כ שעשה איסור ג"כ אין לו שום עונש ול"צ לכפרה כיון דעל הספק לא אסרו חז"ל כלל. ובכל זאת חדית לן רב אשי דהיכא דהוי דשילמ"ת לא נקל ומשוינן לס' תורה לאסור מספק כן נמי י"ל כיון דמצינו בכמה דברים שהחמירו חכמים שלא למיזל בתר רובא כמו ביוחסין וכן לענין ממון קיי"ל כרב דאין הולכין בממון אחר הרוב הרי דל"ה בירור גמור י"ל דגם באיסור היכא דהוי דבר שיל"מ החמירו חז"ל שלא לסמוך על הרוב:

ולפי"ז היה נראה היכא דהוי רוב וחזקה דמעיקרא דבזה לדעת כמה פוסקים מוציאין ממון כמבואר בראשונים (פ"א) דכתובות ובבעה"מ ורמב"ן פ"ב שם חזינן דע"ז העדיפו חכז"ל לסמוך ולדון ע"י רוב וחזקה אף להוציא ממון וממילא הוי כברור גמור ובזה כ"ע מודים דאף בדשילמ"ת באיסורין לא מחמרינן ונסמוך על רוב וחזקה וא"כ א"ש כל קושית המל"מ דבמעות הנמצא הוי חזקה דמעקרא דהי' להמעות חזקת חולין דלא נעשה ונברא בקדושת מעשר ובין דיש חזקה דמעיקרא ורוב מותר אף היכא דהוי דשילמ"ת וכן בבהמה שנשחטה אמה היום ונתערבה באחרות כשניידי אמרינן שפיר כל דפריש מרובא פריש לאוקמי על חזקה כיון דיש למה דפריש חזקת היתר ג"כ ואמרינן דמה דפריש מרובא פריש וכמו שהיה מותר מעקרא לשחטו היום כן גם עכשיו לא נאסר ונשאר בהיתר הראשון ובזה לא החמירו לחוש אף דיש לו מתירין הואיל דרוב וחזקה מסייעי להדדי ועיין צל"ח סוגיא דרח"ס הכהני' (אות ק"ח) דרצה לחדש היכא דיש חזקת היתר ובאיסור דרבנן מותר אף בדבר שילמ"ת דדוקא בביצה ס' נולדה ביו"ט דאנו מספקינן אימתי נולד' וליכא חזקת היתר בזה החמירו אבל היכא דיש מכבר חזקת היתר ועכשיו נולד ספק מותר עי"ש ולכאורה הא רובא וחזקה רובא עדיף וכיון דפסקינן להחמיר ברוב לחוד במקום דהוי דשילמ"ת כ"כ מהראוי להחמיר בחזקה ג"כ אולם במקום דיש רוב וחזקה בזה י"ל דלא מחמרינן וכבר הבאתי למעלה דברי הים של שלמה דלגבי תרי רובא לא החמירו וכ"כ י"ל במקום רוב וחזקה:

וראיתי עוד בצל"ח פסחים (דף ז') דכ' דאם נאמר הטעם דחמץ בפסח לא בטיל דהוי דשילמ"ת ע"כ צריך לומר דבתר רובא דעלמא אזלינן מהא דפסחים ט' צבורין מצה ואחד חמץ כו' פירש ואתי עכבר ושקיל היינו סיפא ולדעת התוס' שם הוא לענין היתר אכיל' ואמרינן כל דפריש מרובא פריש אף בדשילמ"ת עי"ש ולענ"ד אינו ראי' דהא באמת הר"ן פ' כל שעה הקשה איך הוי חמץ דשיל"מ הא אף לר"ש אסור אחר הפסח מטעם קנס ותירץ כיון דהתערובות מותר הוי דשילמ"ת וכוונתו דלאחר הפסח לאו משום ביטול ברוב יהיה מותר רק דע"י תערובות לא קניס ר"ש ועיין בס' מקו"ח (סי' תמ"ז סק"ה) וא"כ בתשעה ציבורין דאנו דנין על החתיכה בעינא אנו צריכין גם אחר הפסח לבא לידי רוב ולהתיר מטעם דכל דפריש מרובא פריש ולא שייך לאסרו היום מטעם דשילמ"ת כיון דגם אחר הפסח יהיה מן ההכרח לבא להתיר אך מטעם דכל דפריש וזה פשוט:

ומדברי רש"י יבמות (דף קט"ו ע"ב) משמע דאזלינן בתר רובא אף בדשילמ"ת דכ' שם על הא דמבואר שם מצא כלי וכ' עליו קוף קרבן כו' טית טבל ר"י אומר הרי אלו חולין וכתב רש"י דאזלינן בתר רובא ומשמע דר"י פליג אף על טבל ג"כ ואף דטבל הוי דשילמ"ת אעפ"כ אזלינן בתר רובא ואף דלא קיי"ל שם כר' יוסי היינו משום דל"ח לשמא פינן אבל ע"ז דאזלינן בתר רובא דעלמא לא פליגי רבנן. וכן נרא' קצת ראיה דהא להסוברים דע"א א"נ במקום דאתחזק איסורא כ"כ אינו נאמן נגד רוב כמו שכ' בס' פנ"י ומקנה קידושין (דף ס"ג) ובאיסורין היכא דלא אתחזק ע"א נאמן אף במקום דהוי דשילמ"ת כמבואר מש"ס כתובו' (דף כ"ד) דע"א נאמן לומר על תבואה דאינו חדש רק ישן אף היכא דבלא עדותו הוי ספק ומ"מ עד אחד נאמן אף דהוי דשילמ"ת א"כ כמו כן מהראוי לומר דאזלינן בתר רובא דעלמא אף דהוי דשילמ"ת ויש לחלק בזה:

ויש מקום לומר דמה דחוכך הר"ן לאסור בדשילמ"ת ושלא למיזל בתר רובא היינו דוקא באיסור אכילה דבזה אף מתעסק חייב כמו דקיי"ל המתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה בזה כיון דאם יתברר אח"כ שאסור היה לאכול עושה איסור בשוגג עכ"פ ועיין ספר דברי אמת דהעלה בראיות ברורות דהא דרמב"ם סובר דכל דרבנן אוקי על איסור דאורייתא מלא תסור הוא דוקא מה שתיקנו כל סנהדרין אצל לשכת הגזית אבל מה שתקנו אח"כ לאו בכלל דאורייתא הוא וא"כ ל"צ למימר כסברת המג"א דכך התנו בתקנתם ולא אסרו ס' אף אם יתברר אח"כ שעשה איסור ולכך שייך שפיר לומר עד שתאכלנה באיסור תאכלנה בהיתר אבל במקום דמתעסק פטור כמו דשוחט אותו ואת בנו ביום אחד דאם מתעסק לשחוט בהמה אחרת ושחט את בנה דפטור ועיין תוס' שבת (דף ע"ב) דהיכא דנתכוין לדבר ההיתר ועשה בדבר איסור הוי מתעסק בעלמא וכן בנתכוין לשחוט בהמות חולין ושחט קדשים הוי מתעסק א"כ במקום דשוחט מטעם כל דפריש מרובא פריש אף אם יתודע אח"כ דזאת היה בנה מ"מ לא הוי רק מתעסק כיון דלא נתכוין רק על הרוב אולם למה שביאר רבינו עקיבא ז"ל בתשובה (סי' ה') דמתעסק פטור רק מקרבן אבל מ"מ איסורא עביד עי"ש באורך א"כ לא מתיישב בזה קושית המל"מ מהא דנתערב בהמה שנשחטה אמה היום. עוד י"ל סברא אחרת דהיכא דבהכרח אף אם ימתין למחר יצטרך ג"כ לסמוך על הרוב מצד איסור א' בזה סמכינן גם היום על הרוב אף דספק זה הוי דשילמ"ת מ"מ כיון דבין כך ובין כך אף אם ימתין על מחר יצטרך לסמוך על הרוב למה ימתין ולפי"ז כיון דקיי"ל דאין אנו צריכין לבדוק אחר ח"י טריפות וסמכינן על רוב בהמות כשרות בזה אף אם איתרמי עוד חשש אחר איסור לשחוט היום מצד דדלמא נשחטה האם היום סמכינן שפיר על הרוב כיון דאף אם ימתין על מחר יצטרך ג"כ לסמוך על רוב בהמות כשרות הם וכן גם היום על הרוב כשרים לשחוט היום. עוד נראה דאם הרוב אתחזק מכבר קודם שנולד ספק זה בזה לכ"ע אזלינן בתר רובא אף דנולד ס' אח"כ והוי דשילמ"ת ובזה מיושב מה דיש להעיר עוד מש"ס חולין (דף פ"ו) על דברי הר"ן הנז' דשם ג"כ כיון דרוב מעשיהן מקולקלין ונתחזק לאסור מה ששחטו חשו"ק מותר שפיר לשחוט אחריהן האם ועיין חידושי רע"א ז"ל עירובין (דף ל"ב) ובלא"ה י"ל שם הוי רוב וחזקה וא"ל דנימא דהוי מחצה על מחצה וסמוך פלגא לחזקה והוי רובא לחוד הא כבר כתב שם הריטב"א דפלגא ופלגא מצומצם ליכא למימר דבהא ודאי אי אפשר לצמצם אלא או רובם מקולקלין או רובם מתוקנים ודלא כמו"ש מהרש"א שם א"כ אין לומר רק רוב ובצירוף חזקה הוי בירור גמור אף לגבי ממון ומותר אף בדבר שילמ"ת ועוד יש ליישב משם בכמה אנפי אכ"מ:

וראיתי בשעה"מ (פ"ד מיו"ט) שכ' בדעת הר"ן דברובא דאיתא קמן דאלם ומוכח טפי מודה הר"ן דאזלינן בתרייהו רק ברובא דליתא קמן מחמיר הר"ן ומיישב בזה קושית המל"מ מאו"ב עי"ש ולענ"ד למ"ש הש"מ ב"מ (דף ז') משם הרא"ש גבי קפץ אחד מן המנויין דכל דפריש מרובא פריש אינו ודאי והתורה אמרה עשירי ודאי ולא עשירי ס' עי"ש הרי דגם רובא דאיתא קמן אינו ודאי רק התורה התירה ספק כזה ובמקו' דצריך להיות ודאי אינו מועיל רובא דאיתא קמן א"כ כמו דספק דרבנן לא גזרו חכמים בכ"מ והיתר גמור הוא ובכ"ז במקום דהוי דשילמ"ת אסרו כן נמי אף ברובא דאיתא קמן ובס' ש"ש (ש"ב פ"ט) העלה דרק רובא דאיתא קמן לאו ודאי הוא דאינו תליא מסברא דיכול להיות דפירש מן המועט כמו ממרובה אבל ברוב הבא מן הסברא דרוב הוא כן כמו רובא שאמרו דלמא לאו אביו זה הוי רוב מן הסברא הוי כמו ודאי עי"ש. אולם ממ"ש רש"י חולין (דף י"ב) דאחרי רבים להטות משמע בין רובא דאית' קמן בין רובא דליתא קמן דמ"ש האי מהאי הרי דשוין הן ואדרבא חזינן דרובא דאיתא קמן עדיף דל"א בזה אף מדרבנן סמוך מיעוטא לחזקה כמבואר קידושין (דף פ') וברובא דליתא קמן אמרינן עכ"פ מדרבנן לכמה פוסקים סמוך מיעוטא לחזקה וא"כ לא נוכל להעדיף עוד יותר רובא דליתא קמן ולומר דמתורת ודאי התירה התורה וברובא דאיתא קמן יהיה בתורת ספק או זה וזה מתורת ודאי או זה וזה מתורת ספק עכ"פ לגבי דשיל"מ אין לחלק בזה רק באופן שכתבתי למעלה דברובא וחזקה יש לומ' דלא החמירו חכמים לחוש אף בדשיל"מ:

והנה בתוס' ביצה (דף י' ע"ב) בד"ה איכא חד דמערב בה הקשה ולבטיל ברובא וי"ל דבע"ח ל"ב דחשיבי א"נ הו"ל דשיל"מ לאחר יו"ט ואפילו באלף ל"ב. והקשו בשעה"מ ובצל"ח אמאי קתני במתניתין אסורים דמשמע דל"ל תקנתא אמאי נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש כמו דמבואר בטיו"ד (סי' י"ז) באותו וא"ב ועיין פ"ח (סי' ק"י) דאף במפרישן במתכוון מותר ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע כיון דליכא איסור עולם רק ליומו וה"נ דכוונתו ובשעה"מ צידד לומר דכאן חיישינן ביותר כיון דזימנין מאתמול בהול משום שמחת יו"ט. ועוד צידדו לומר דאסור לעשות כן ביו"ט דמחזי כמתקן כיון שמביאו לידי היתר ודומה למ"ש התה"ד משם האו"ז דאסור לבטל איסורין ביו"ט וחקרו אם גם בנכבשינהו דאינו עושה מעשה בגוף האיסור שייך מתקן עי"ש וביות' נראה דל"ש מתקן רק במבטל האיסור דנעשה מן האיסור היתר אבל בנכבשינהו דאינו מהפך האיסור והיתר רק דמברר ואמרינן כל דפריש ואמרינן דזה לא נאסר מעולם זה מותר ביו"ט ומצאתי להדיא מבוא' באור זרוע הלכות יו"ט שכ' על דין דמתניתין שנים ומצא שלשה וקתני אסורין דמשמע אין להם תקנה להתירא ול"א נפריח אחד ונאמר דהא הוא דאתא מעלמא ומכאן תשובה על הוראתו של רי"צ שכתבתי פ' גה"נ עכ"ל הרי דסובר הא"ז בעצמו אם הי' מהני להפריח אחד רשאי לעשות ביו"ט אף דהתה"ד מביא משמו שאסור לבטל איסור ביו"ט ע"כ לחלק דזה לאו בכלל מבטל ומתקן איסור הוא וא"כ שוב יקשה עכ"פ נכבשינהו ומ"ש הצל"ח דלא משכחת שאם לא יראה ניחוש לאתי מעלמא זה דוחק גדול אם רואה מסביב שלא יש מעלמא יכול לכבשינה. אולם אם נאמר דבדבר שיל"מ לא אזלינן אף בתר רובא דאיתא קמן אתי שפיר והתוס' דכתבו לתרץ דמטעם דבע"ח חשיב ולא בטיל ולא כתבו מיד מטעם דשיל"מ כבר פירש שם השעה"מ דלמאן דסובר בדרבנן אף דשיל"מ בטיל כתבו לתרץ מטעם דבע"ח חשיבי וי"ל דסברו דרק לענין ביטול חד בתרי דהאיסור נהפך להיתר בזה לא החמירו באיסור דרבנן להנך אמוראי לאסו' דשיל"מ אבל שלא למיזל בתר רובא דכיון דהוי רק מס' וס' כזה לא אסר' התורה ומ"מ כשיתברר שמן המיעוט הוא עשה איסור בזה לכ"ע לא סמכינן על רובא בדשיל"מ לדעת תוס' בתירוץ הראשון ודוחק.

עוד כ' שם השעה"מ לפרש דברי התוס' בתירוץ הראשון דמעיקר' ס"ד כדעת המרדכי דלא מיקרי דשיל"מ רק דבר שכשיעבור זמן האיסו' יהיה נשאר בהיתרא לעולם אבל מה דחוזר ונאסר לשנה הבאה כחמץ בפסח ל"ה דשיל"מ וכ' המ"כ דלפי"ז מוקצה אינו בכלל דשיל"מ כיון דחוזר ונאסר לשבת הבא וסברי תוס' בתירץ הראשון כיון דחוזר ונאסר ליו"ט הבא אם לא אזמין להו לכך הוכרחו לתרץ משום בע"ח ובתירוץ השני סברי תוס' דלא כסברת מרדכי רק כיון דעכ"פ יהיה מותר לאחר יו"ט הוי דשיל"מ ולא בטיל אלו דבריו ובצל"ח חקר ג"כ בזה אם אומר זו"ז אני נוטל למחר ולא נטלו ונשאר על יו"ט אחר שאם נאמר דצריך הכנה שנית ל"ה דשיל"מ להסוברים דמה דחוזר ונאסר ל"ה דשיל"מ אמנם י"ל כיון שזימנו גלי דעתיה שאינו מחזיקם לגדל יונים ונשארו ממילא מוכנים:

ולענ"ד איפכא מסתברא דאם נאמר דל"ב הכנה מחדש אז דהוי כחוזר לאיסורו דהא הוא לא זימן רק השנים והשלישי לא זימן ונשאר מוקצה בלתי מוכן וכל הטעם דדבר החוזר לאיסורו לא מקרי דשיל"מ היינו כיון דאם יהיה נשאר יהיה שוב מן ההכרח לבא לידי ביטול אמרינן דגם היום נתבטל ודעת הסוברים דחמץ בפסח ל"ה דשיל"מ משום דחוזר ונאס' היינו הטעם ע"כ דמה שיהיה נשאר עד אחר הפסח לא יהיה חוזר וניעו' בפסח הבא והיינו כיון דנתבטל קודם הפסח ולא אמרינן שיאכל אותו קודם פסח ולא יהיה נצרך לביטול זה לא אמרינן רק כיון שמעורב ממיל' מותר לאכול בפסח ומה שיהיה מותר יהיה ע"י ביטול הרוב היינו ע"י תערובות לכך גם היום מותר וכאן ג"כ הא דיהיה מותרין ליו"ט הבא יהי' ע"י ביטול ברוב החד דמעורב בהב' שכבר מוכנים הן א"כ גם היום נסמוך על ביטול. אמנם אם נאמר דבעי הכנה מחדש על יו"ט אחר ואינו מועיל הכנה של כבר דכן מסתבר כיון דנשארו פקע הכנתם אז לכ"ע הוי דשיל"מ שימתין על אחר יו"ט ויהיה מותר ולא שייך לומר שיחזור ויהי' נאסר ליו"ט הבא דע"כ לא כתבו סברא זו רק לגבי חמץ כיון שזה התערובות לא יעמוד לעולם בהתירו ולפסח הבא יחזור גוף איסו' החמץ המתערב לאיסורו הראשון ושוב אתה צריך לבטלו וכיון שעכ"פ יצטרך לבא להביטול גם היום יאכלנו על ידי הביטול משא"כ בהנך יונים מה שיהיו חוזרים ונאסרים ליו"ט הבא לא משום חד דמעורב ביה הוא רק מצד עצמותן כולם בעי הכנה חדשה ולא מצד חד דמעורב דעל יו"ט הבא כולם שוין ואין כאן דבר המותר א"כ למה יהיה צריך היום לביטול כיון דיש לו מתירין על אחר יו"ט ועל יו"ט הבא בהכנה מחדש וכיון דאם יהיה נשארים על אחר יו"ט לא יהיה נצרך לבא לעולם לידי ביטול שפיר הוי דשילמ"ת שלא יהיה נצרך לבא לידי ביטול ברוב דמה שיהיה צריך הכנה מחדש לא מצד התערובות הוא רק אף מה שמותר היום חוזר לאיסורו בזה לכ"ע אין חסרון בצד שיש לו מתירין ואינו דומה לחמץ דההיתר לא יחזור לאיסורו רק האיסור ואך הביטול יתירנו בזה אמרינן דגם היום סמכינן על ביטול ברוב אבל באם האיסור היום לא יגרום צורך ביטול ברוב אח"כ הוי שפיר דבר שיש לו מתירין. אך אם נאמר דלא פקע מן השנים ההכנ' בזה י"ל דחוזר ונאסר ליו"ט הבא היינו החד דמעורב ויהי' נצרך לבא להביטול ברוב וסמכינן גם היום על הביטול ואף די"ל דיו"ט הבא יהי' מותר ול"ש לומר דשיל"מ דאז יהיה כנולד האיסור בתערובו' כיון דאינו ניכר האיסור מקוד' יו"ט הבא מ"מ עכ"פ צריך לבא לידי ביטול ברוב:

ואם נאמר דגם ביבש ביבש אם נולד האיסור בתערובות לא מחמרינן בדבר שיל"מ יש לומר בפשיטות מה דהתוס' לא תירצו מיד דלא בטיל מטעם דשיל"מ דלר"פ דסובר לעיל בספק מציאות לא מחמרינן בדרבנן בדשיל"מ ורב אשי חדית לן זאת דגם בס' מציאות מחמרינן בדשיל"מ כמ"ש המחברים. א"כ כאן דיש לפנינו ספק אימתי נתערבו הגוזלות דיכול להיות דנתערב עוד מבעוד יום קודם חלות האיסו' מוקצה על יו"ט ואם כן הא הוי כנולד האיסור בתערובות כיון דל"ה בפ"ע בזמן חלות האיסור היינו קדושת יו"ט ובזה נתבטל ברוב המוכנים לכך מתרצי משום דבע"ח חשיבי ולא נתבטל והוי כעומד האיסור בפ"ע וכיון דכבר חל האיסור אז לא מהני דנכבשינהו דניידי דשוב הוי דשיל"מ. ובתירוץ השני כתבו דעכ"פ כיון דהוי ספק דלמא נתערב החד ביו"ט בזמן שכבר חל האיסור ואז שפיר הוי דשיל"מ ומספק אסור. אולם כבר כתבתי בס' דברי חיים בהגהותי ביו"ד (סי' ט"ו) להוכיח במישור דרק לגבי יין שבגיגית היוצא בשבת בזה דהוי לח בלח סובר המרדכי דלא מחמרינן בדשיל"מ אבל ביבש ביבש דהוי כ"א בפ"ע מחמרינן בדשיל"מ וגם אם נימא דאף ביבש ביבש הדין כן כמו שנראה מדברי או"ה דגם בדברים החשובי' דלא נתבטלו בנולד איסור בתערובות בטיל אף לגבי בע"ח וכמו שכתב החות יאיר מובא בפ"מ יו"ד א"כ ע"כ הא דמתרצי תוס' דבע"ח חשיבי ול"ב היינו או דלא יש ספק אם נתערב ביו"ט או דאף מספק אסור או דפליגי בזה על דינו של האו"ה דבאמת הרמ"א לא הבי' דינו רק לגבי דשיל"מ וממילא י"ל דהיינו רק בלח בלח ולא ביבש ביבש עוד י"ל דהתוס' בתירוץ הא' סבר דרק ביצה שלא הכין אותה ביו"ט אמרינן אם רוצה לאכול היום שלא יאכלנה דהוי דשילמ"ת אבל ביונים שהזמינם לצורך שמחת יו"ט וצריך להם היום לשמחת יו"ט ל"ש לומר עד שתאכלנו באיסור ימתין עד למחר כיון דצריך להן היום לקיים מצות שמחת יו"ט יש לומר דלא מחמרינן לכן תירצו משום בע"ח ובתירוץ השני סברי דבכ"מ שייך דשילמ"ת:

ובש"ס ביצה (דף יוד) בזימן שחורים ולבנים ומצא לבנים במקום שחורים ושחורים במקום לבנים דאסורים קאמר בש"ס לימא מסייע ליה לר"ח דאמר רוב וקרוב הלך אחר הרוב. והקשו המפרשי' חדא דלמא שקולין הוי והוי ספק ואסור מטעם דהוי ספק מוכן. ועוד דלמא לעולם קרוב עדיף רק כמו דיש לומר דלא אזלינן בתר רובא במקום דהוי דשילמ"ת כמו כן ל"מ אף קרוב ועיין מ"ש בזה אאמ"ו ז"ל דיני יו"ט (סי' ח) ובס' יד יהודא ח"מ (סי' ר"ס) ולמ"ש י"ל דאם רוב וקרוב בכ"מ קרוב עדיף רק בדשיל"מ נאמר להחמיר שלא לסמוך על קרוב י"ל דשם מסייע לו חזקת היתר כיון דקודם יו"ט היו כל הגוזלות שלו מותרים לשחוט רק כשבא יו"ט נאסרו כולן רק אותן שהזמין ועתה אין אנו דנין על יתר הגוזלות רק על הנמצאות בקן והס' אם הן אלו שהזמינם ולא נאסרו עליו לשחטם ביו"ט או דלמא הנך אזדו לעלמא והני אחריני נינהו מחזקינן לאלו הנמצאות בחזקת היתר ואמרינן דאלו לא נאסרה לעולם ודומה להא דמבואר במס' נדה (דף ח"י) בט' חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת נבלה בנמצא הלך אחר הרוב וכתבו תוס' אפי' נמצא קרוב לחנות המוכרת נבלה דרוב עדיף ור"ח קמ"ל אפילו בקורבא דמוכחא. ותו כתבו בנמצא דהלך אחר הרוב אף דיש חזקה כנגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת עי"ש הרי כיון דאין אנו דנין רק על החתיכה שפירש יש לאותה חתיכה שם חזקה דמעיקרא אף דבכ"מ דאזלינן בתר חזקה היינו שלא לשנות הדבר ממה שהיינו מחזיקין קודם שנולד הספק אבל במקום דלא ידענו אם חתיכה הזאת של היתר או של איסור היה מקום לומר דל"ש לאוקמי על החזקה כיון דידענו שהיה בפנינו איסור והיתר והחזק' אינו מבררת מאיזהו פירש. דומה להא דכתב הכנה"ג יו"ד (סי' ח"י) מובא בפ"מ שם דבס' דדינא ל"ש לאוקמי על החזקה דהחזקה לא ישנה את הדין ובמ"א כתבתי להוכיח דלא כן דעת הראשונים כיון דכל חזקה דמעיקרא אינו מטעם ודאי רק מצד חק התורה שלא לבדות השתנות וכ"ז שנוכל להחזיק לאשר החזקנו מעיקרא מחזקינן אבל אין החזקה מבררת שכן היא רק שלא לבדות השתנות כן נמי בספיקא דדינא אף דנולד המקרה אשר אנחנו מסופקין אם נשתנה מהיתר לאיסור מ"מ כ"ז שלא ידענו אם אסור הוא או לא מחזקינן להיתר כאשר החזקנו עד עתה ול"ש לומר דהחזקה לא ישנה את הדין כיון דגם בכל המקרים לא נאמר שהחזקה ישנה המקרה רק כ"ז שאנחנו בס' לא נוכל להוציא מאשר החזקנו מעיקרא כן נמי בספיקא דדינא. אולם זה הכל היכא דהי' מוחזק לנו זה הדבר שמסופקין אנחנו בו אם לאיסור או להיתר מחזקינן כאשר הוחזק לו עד עתה אבל היכא דלא נודע לנו החתיכה מאיזה מין נפרש ובא. שם י"ל דל"ש כ"כ לדון בו חזקה דמעקרא כיון שלא ידענו מה היה לה להחתיכה קודם לכן אולם בכ"ז דעת תוס' כיון דאין אנו דנין על דבר אחר רק על חתיכ' הזאת לדעת מאיזה מקום פירש מוקמינן על חזקה דמעיקרא חזקת איסור אשר היה לה מקדם ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בספרו חיו"ד (סי' כ"ב) ליישב כל קושית הש"ש על דברי תוס' שם באורך. וא"כ ה"נ דכוותי' כיון דידענו שהיה כאן גוזלות המזומנים ומותרין וכ"כ רובא דעלמא האסורי' כשבא יו"ט חל עליהם האיסור מוקצה ועתה מצא שחורים במקום לבנים ואינו יודע מאיזה הם אם מן המוכנים אם מן שאינו מוכנים ויש עליהן חזקת היתר לאמור כי אלו הנמצאים נשארו בהיתרן שהיה להן קודם יו"ט וכשהגיע יו"ט לא נאסרו כי המה מן המוכנים כמו שם שאנחנו אומרים שזהו החתיכה מן החנות המוכרת בשר נבלה להחזיקה באיסור הקדום כן נמי כאן. וא"כ אם נאמר דקרוב עדיף מן רוב ל"ה נוכל לאסור מטעם דהוי דשיל"מ הואיל דמסייע לקרוב חזקת היתר והוי תרתי במקום חדא ומותר אף במקום דהוי דשילמ"ת אלא ודאי דרוב עדיף מקרוב ואז אף דמסייע חזקת היתר להקרוב ומהראוי לומר דהוי פלגי ופלגי מ"מ אסור מספק דהוי דשילמ"ת.

ועיין פ"מ במ"ז (סי' שכ"ה ס"ק ז') שכתב נסתפקתי רוב וקרוב וחזקה מסייע לקרוב אם אזלינן בתר קורבה וכעת הדבר צריך תלמוד עכ"ל ולכאורה הא מבואר מדברי תוס' נדה הנז' דאף נגד קרוב וחזקה אזלינן בתר רובא מהא ובנמצא הלך אחר הרוב. וצריך לומר דכוונתו על קורבה דמוכח דר"ח אשמעינן דרוב עדיף אף מקורבה דמוכח דמה דעדיף מקורבה דאינו מוכח זה ידענו מהך דתשעה חנויות כמבואר תוס' ב"ב (דף כ"ד) ור"ח אשמעינן דאף מקורבה דמוכח עדיף ובזה י"ל דאף דרוב עדיף היינו בליכא חזקה אבל בצירוף חזקה לקורבה דמוכח י"ל דשקולין ומ"מ בהך דמצא שחורים במקום לבנים דהוי נמי קורבה דמוכח כמ"ש תוס' ב"ב שם לר"ח אסור דאף דמסייע חזקה אסור מטעם ספק מוכן. ומיושב בזה מה שהקשו ע"ד רמב"ם הלכות יו"ט (פ"ב) שכ' בהא שמצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים דאסורי' מטעם דכל ס' מוכן אסור והקשו עליו הא למה דקיי"ל כר"ח דרוב וקרוב רוב עדיף אסור בודאי מטעם מוקצה. ולמ"ש א"ש כיון דמסייע חזקה לקורבה דמוכח אזי ל"ה רוב עדיף ונשאר בספק לכך כתב דאסור מטעם דס' מוכן אסור:

אך י"ל דאינו דומה לדברי תוס' נדה הנז' דשם כיון שהוא בס' על החזקה דמעיקרא שהיה לזו החתיכה דאם לא יעשה מעשה שחיטה תשאר באיסור וכיון שהס' עליה אם נעשה מעשה ההיתר נשארה בחזקתה אבל כאן אף דהיו מותרים קודם יו"ט מ"מ ידענו אם לא יזמינם יבא זמן האיסור עליהן ביו"ט ואף שהזמין מ"מ כ"ז שלא ידענו אם הזמין אותם שבפנינו לא נוכל להחזיקן בחזקת ההיתר כיון שלהתירן הי' צריך הזמנה וניהו דל"ה חזקת איסור ג"כ אבל לאוקמי אותן על חזקת היתר יש לפקפק ולומר דל"ה בחזקת היתר כנ"ל ועיין תוס' יבמות (דף ל"א ע"א) ד"ה נפל דכ' דיותר עומדת בחזקת היתר לשוק משום דבמיתת הבעל מישתרי אבל במיתת ערוה צריך למיתת הבעל ג"כ וה"נ י"ל דיותר עומדת בחזקת איסור מחזקת היתר כיון דצריך הזמנה להתירא ולא ידענו אם הי' על אלו ההזמנה ועדיין צ"ע בזה. מיהו בעיקר דברי הפ"מ הנז' בקרוב עם חזקה אם רוב עדיף צ"ע הא מבואר מדברי תוס' נדה שם ד"ה ואין דכ' משום דדמי החדר מצוין ביותר כדאמרינן ב"ב רוב ומצוי קאמרת ול"ח חזקה וקורבה לגבי רובא אלא בפלגא ופלגא עי"ש וממילא מדמבוא' ב"ב שם דרבא הוכיח מדרבי חייא דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב עי"ש בתוס' דהוי קרוב המוכח א"כ חזינן אף במקום צירוף חזקת טהרה של האשה כיון דלא ילפינן זה מסוטה וכמו שכתבו תוס' מס' נדה הנז' וממילא נשאר חזקת טהרה וגם קורבה דמוכח ובכל זאת רוב עדיף אף לשרוף התרומה ע"י ודברי הפ"מ צ"ע ואכ"מ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף