אמרי בינה/דיני יום טוב/ח
|
< הקודם · הבא > |
בעוף שנדרס דצריך שהייה מעת לעת ובדיק' אחר שחיט' מבואר בש"ע שם דמותר לשחטו ביו"ט אע"ג דאתילד בי' ריעותא וזה דעת הרמב"ם והרא"ש ודעת ר"ן מובא בטו"ז שם דבעי' לא אפשיטא ואזלינן לחומרא. והנה הרא"ש כתב להוכיח דליבון רעפים אסור משום דצריך לחסמן הוא דהא ריש לקיש סבר כי האי לישנא דקאמר הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה. וביש"ש תמה על זה מה בכך דר"ל נקט טעמא דחיסום דילמא תרוויהו איתניהו בדיקה וחיסום ומתרץ בש"א ע"נ כיון דר"ל אוקמי' בקדירה חדשה ושם בשבת קאי לחייבו חטאת הי' לו לומר משום חיסום ולמה נקט משום ליבון רעפים נגעו בה משמע דר"ל אינו סובר גם בליבון רעפים טעם אחר רק טעמא דחיסום וכיון דלדידיה פשיטא ליה דלא איכפת לן במה דצריך לבודקן ולר"י יש ב' לשונות מחזקינן לישנ' דחיסו' גם לר"י ונראה קצת לומר לשיטת הר"ן דלא אפשיטא לי' מזה דר"ל לשיטתו דסובר ביבמות ר"פ החולץ אגלאי מילת' למפרע לא אמרי' א"כ לדידי' לא נוכל לומר טעמא דליבון רעפים האיסור ביו"ט הוא משום דצריך לבדוק והוי טרחא שלא לצורך דיש לומר אח"כ בא סיבה ומקרה שנפקעו או שהניח אותן יותר מדאי ואם הי' מסלקן קודם לכן לא היו נפקעים ואגלי מלתא למפרע ל"א וא"כ שפיר לא מחזקינן ריעותא לומר פן יהי' טרחא שלא לצורך כי אף אם יתברר שטרח שלא לצורך אמרינן דבשעה שטרח ללבן הי' לצורך רק אח"כ בא סיבה ומקרה שנתפקעו ולכך נקט עיקר הטעם איסור ליבון רעפים משום חיסום דהוי מלאכה ממש בבירור אבל לר"י דסובר שם בהחולץ איגלי מלתא למפרע אמרינן לדידי' שפיר י"ל האיסור משום שצריך לבדוק דאם יתפקעו נאמר איגלי מלתא למפרע דלא היו ראוים לליבון והי' טורח שלא לצורך וממה דאמר ר"י לר"ז אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן ולא פשט מזה דלא אמר לבודקן דאל"כ למה להו למימר לחסמן י"ל דבליבון רעפים אף אם יפקעו לא יהי' נעשה מלאכה רק מה דטרח שלל"צ והוי רק איסור דרבנן בזה לא חייש משא"כ בעוף הנדרס אם יהי' טריפה יהי' מלאכת נטילת נשמה ממש שלל"צ. וא"כ אף מר"ל דקאמר בליבון רעפים משום חיסום ולא טעם אחר היינו ג"כ משום דל"ה מלאכה וספק איסור דאוריית' משא"כ בנולד ריעותא י"ל דאסור:
וראיתי בספר בינה־לעתים מבעל כרתי־ופלתי שמתרץ קושי' הזאת די"ל טוב' קמ"ל דמשום לבודקן היה מותר ביו"ט שני דהוי ס"ס משא"כ לטעמא דחיסום ל"ה רק חדא ספיקא ואסור אף ביו"ט שני וקשה עליו הא במתני' כלל שם מקודם גם איסור להוציא אש וזה ודאי אסור אף ביו"ט שני ממילא גם ליבון רעפים אסור אף ביו"ט שני והטעם דלא הוי בכה"ג ס"ס כיון דספק אחד יתברר בודאי אם יפקעו או לא ודילמא יפקעו ולא יהי' נשאר רק ספק א' אם הוא יו"ט ויכניס את עצמו בספק איסור וכמו שהבאתי סברא זאת כמה פעמים משם ספר שעה"מ ואף דהוא כתב לגבי דאורייתא מ"מ לגבי איסור דרבנן ג"כ י"ל כן לכן יש לגמגם במה שכתב שם להתיר מוהל חדש ביו"ט שני מה"ט דהוי ס"ס ומלבד דהש"ע יו"ד (סי' רס"ו) אוסר לגבי מילה ס"ס ביו"ט שני. בזה שבודאי יתברר ספק א' דפן לא יעשה כתיקונו ולא יהי' נשאר רק ספק דיו"ט שני לכו"ע אסור. ויש להוכיח סברא זאת מד' הר"ן דסובר דהוי ס' בעיא דלא אפשיטא ואסור לשחוט עוף הנדרס ביו"ט ואמאי הא לדידן יהי' רשאי לשחוט מטעם ס"ס חדא דלמא רשאי להכניס את עצמו בס' ולא מחזקינן ריעותא מספק אף באתיילד ריעותא ואף להך צד דאסור להכניס א"ע בס' מ"מ דלמא תהי' העוף כשירה בבדיקתו ויתברר דלא עשה איסור דהא אף אם נאמר דמחזקינן ריעותא ביו"ט מ"מ אם עבר ושחט ונמצא כשירה הי' מלאכת אוכל נפש דמותר ומתברר דלא עשה שום איסור בשלמא ר' ירמיה שפיר בעי אם אסור בבירור להכניס א"ע בספק או לא אבל השתא דלא נפשט עכ"פ לאיסור יהיה מותר לשחוט מטעם ס"ס א"ו דזה ל"ה ס"ס היכא דס' אחד עומד להתברר ויתברר בודאי וזה ס' השקול אם יהי' כשר או לא ואם יתברר דטריפה הוא לא יהי' נשאר רק ספק א' אם הי' רשאי לשחוט ולהכניס א"ע לס' או לא:
והנה המג"א (ס"ק י"ו) כתב אע"ג דצריך בדיקה מ"מ כיון שהיה לו חזקה דכשרות מותר לשחטו ולכאורה יש להבין הא עיקר החזקה הוא דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות ובאתיילד ריעותא דצריך בדיקה מנין לנו שגם בזה יש רוב כשרות וכמ"ש הת"ש יו"ד כמה פעמים כזאת. אך י"ל אם היתה שלמה המעל"ע ששהתה קודם יו"ט בזה יש לה חזקת כשרות כמו שהי' יכול לשוחטה קודם יו"ט ולבדוק ולאכול כן גם ביו"ט אף דודאי מלאכ' שלא לצורך אוכל נפש נאסר כשבא קדושת היום אבל ספק או"נ לא נאסר אבל אם לא שהתה מעל"ע קודם יו"ט רק ביו"ט י"ל דאדרבא יש חזקת איסור כמו שהי' אסור לשחוט קודם כלות המעל"ע דאז ודאי טרפה ולא מהני בדיקה כמו כן אסור אף אחר כלות המעל"ע דדלמא תהי' טריפה כיון דעדיין צריך בדיקה ולדעת המהרש"א ביצה (דף ו') באם כלו שמנה ימים לעגל ביו"ט אסור לשחוט מטעם מוקצה הואיל דאתקצאי בין השמשות א"כ ודאי באופן זה בספק בדיקה בלא"ה אסור מטעם מוקצה כיון דבה"ש הי' אסור לשחוט ואף אח"כ ביו"ט עצמו טרם כלות המעל"ע הי' אסור דאז ל"ה מועיל הבדיק'. אולם למ"ש הלל"ח שם להשיג על המהרש"א כיון שנודע למפרע שמותר' היתה גם אתמול אף דל"ה באפשרות בשום אופן להתיר לשחוט אתמול מ"מ כיון דאתברר דהי' בטעות מותר י"ל דגם נפולה אף דתוך מעל"ע הוי טריפה ודאי מהלכה למשה מסיני מ"מ אם שהתה מעל"ע ואתברר דיצאה מכלל ריסוק אברים לדעת הר"ן ורש"י רק דצריך בדיקה מחשש שבירה או נקיבה לא הוי מוקצה וכן לדעת הרמב"ם דאף מחשש ריסוק אברים לא יצאה רק תוך מעל"ע לא הו' מהני בדיק' ואחר מעל"ע מהני כמבואר ביו"ד (סי' נ"ח) י"ל דל"ה מוקצה וגם לכ"ע מ"מ אף דאתקצאי בה"ש תנאי מהני כמו בסוכה רעועה דמהני תנאי ואף בבריאה דעת כמה פוסקים דמהני תנאי כמבואר (סי' תקי"ח) וכאן יושב ומצפה ג"כ שיעבור המעל"ע ומהני בדיקה שישחוט אות' ואינו נאסר מטעם מוקצ' ובזה י"ל דהי' בעית ר' ירמיה מי מחזקינן ריעותא ביו"ט היינו אם כלה המעל"ע ביו"ט אם מחזקינן הריעות' כמו שהי' אסור קודם כלות המעל"ע כמו כן יהי' אסור אף אחר שכלה המעל"ע כיון דעדיין צריך בדיק' ודלמ' תהיה טריפה ויעשה מלאכה שלא לצורך ופשיט ליה ר"ז מליבון רעפים מכח כ"ש דשם לא אתחזק איסורא ובכל זה אסרינן מפני שצריך לבדוק מכ"ש מה דאתחזק קצת לאיסור קודם כלות המעל"ע ואמר לי' אין מפני שצריך לחסמן תנן ואף דשם לא נאמר הטעם שצריך לבדוק יש לומר כיון דליכ' חזקת איסור משא"כ בעוף הנדרס יש חזקת איסור. וי"ל דהרמב"ם דפסק לקולא נקט בלשונו באופן שהמעל"ע כלה קודם יו"ט ולכך מותר דלא אתחזק האיסור וממילא נשמע מדבריו דאם כלה המעל"ע תוך י"ט דהוי כאתחזק בזה אסור כיון דלא אפשיטא האיבעיא דרב ירמיה.
ומיושב גם כן קושית האחרונים מה דלא קפשיט ליה ממסוכנת דשרי לשחוט ביו"ט אף דצריכה בדיקת פרכוס דשם הוי חזקת היתר ולפ"ז בנידון אם כלה המעל"ע קודם יו"ט לכ"ע מותר וי"ל דבזה גם הר"ן מוד' ועיין תשובת שבות יעקב בדין אם נחסר המרה אם רשאין לצלות הכבד ביו"ט ולטעום אם ירגיש טעם מרירות ויש להתבונן בדבריו ע"פ דברי אלה ואינו תחת ידי:
וראיתי בשא"ר שם שכ' דיש לפשוט האבעי' ממ"א מהא דהוכיח הש"ס חולין (נ"א) דבה"ר א"ב משום ריסוק איברים מדתנן ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחו הב"ע שהפריס עג"ק ומה מהני הא אם יש חשש לריסוק איברים אסור לשוחטו ביו"ט אם מחזקינן רעותא כיון דאפי' בעמדה בעי בדיקה עי"ש וכבר קדמוהו בזה בעל עבה"ג בתשובתו בספר חות יאיר (סי' קנ"ב) וכ"כ בספר הצל"ח אולם דבריהם יתכנו לשיטת רמב"ם דסובר בנפילה דבעי בדיקה לאחר ששהת' מע"ל אם נראה בה ריסוק איברים ותוך מע"ל אינו ניכר בהתיהו ולאחר מע"ל ניכר שינוי מריסוק איברים כמבואר בר"ן חולין פרק א"ט ובש"ע יו"ד (סי' נ"ח) א"כ אם בה"ר הי' בו חשש ריסוק איברים באמת היתה צריכה לאחר שהות מע"ל בדיקה. אבל לדעת רש"י ור"ן שם דלא יש שום בדיקה מריסוק איברים ונפילה צריכה שהות מע"ל כדי שתצא מחשש ריסוק איברים כי קודם לכן יש ספק ואין בדיקה לזה ולאחר ששהתה מע"ל הללמ"ס שיצאה מחשש ספק ריסוק איברים והבדיקה לגבי נפילה הוא שמא נשברו צלעותיה או נפסק חוט השדרה. י"ל דבדיקה הזאת צריכה רק בנפילה אבל בחשש מיציאתה במקום צר בה"ר ליכא חשש זה רק חשש ריסוק איברים ודי אם שהתה מע"ל שיצאה מחשש ס' זה וא"צ בדיקה אח"כ. אולם מדבריהם משמע דאף לשיטת רש"י ור"ן אם הי' חשש של בה"ר היתה צריכה בדיקה ג"כ אחר ששהתה מע"ל. וי"ל דמ"מ לא איפשטה האיבעי' למה דמסקינן בביצה (דף דף כ"ו) דאין מוקנה לחצי שבת רק באם נולד ביו"ט ואח"כ נפל המום אסור מטעם דאין רואין מומין ביו"ט ואף בדיעבד אסור או כמ"ש מהרש"א שם משם תוספות ישינים דדיחוי יתירא כולי האי לא מסיק אדעתו כלל ופשיטא דיש מוקצ' עי"ש [ומהתימא על הפ"מ בא"א (סי' תצ"ח ס"ק י"ט) דמסתפק בזה ולא הביא ודברי מהרש"א] א"כ י"ל דהתנא קמ"ל דאם נולד ומומו עמו שזה מן המוכן ואין בו מוקצה הואיל דבה"ש היה מוכן אגב אמו ומטעם איסור בכור לא אידחוי ואם נשחטה ביו"ט מותר ויכול להיות ששחטה חרש או קטן ואחרים ראו אותו. ואפשר גם אם שחטה בעצמו בעבר ושחטו ובדקה ויצאה בהכשר איגלי מילתא למפרע דלא עביד איסורא לא קנסינן ליה עכ"פ ליכא למיפשט משם. גם י"ל אם שנים אוחזין בסכין ושוחטין אותה דבזה אף אם נמצאת טריפה בבדיקתה מחשש ריסוק איברים לא עבדו איסורא דאורייתא דשנים שעשאו פטורין אם זה יכול וזה יכול פעיקר איבעי' של ר' ירמיה היה אם אחד יכול לשחוט אך י"ל לדעת הר"ן דסובר דאסור מטעם ספיקא דאורייתא לחומרא היינו לענין שאחד טדו אסור לשחוט ממילא גם שנים אסורין לשחוט כיון דשנים שעשאו פטור אבל אסור והספק נולד על איסור דאורייתא נגרר אחריו אף איסור דרבנן לאסור מספק ועיין ש"ך יו"ד (סוף סי' נ"ז) ובמה שכתבתי בפרט הזה בהגהותי בדברי חיים חיו"ד (סי' י"א):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |