אמרי בינה/דיני טוען ונטען/לז
|
< הקודם · הבא > |
אין נשבעין על קרקעות וכ' הרמ"א (סי' צ"ה) וי"א דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי וי"ח ועיין ש"ך (ס"ק ח') דבית הו"ל כקרקע דמה"ט נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ובקצוה"ח הביא דברי המג"א (סי' תרל"ז) דהוי משום אגב אע"ג דלא אמר ליה אגב כיון דמונחין על הקרקע אצ"ל אגב ועוד י"ל דהוי מתורת חצר כיון דקונה הקרקע קונה הבית שעליו בתור' חצר ומ"מ העלה הקצוה"ח לדינא כמו' שכ' הש"ך דבית הוי כמו קרקע והביא דברי תוס' פ' א"נ שכתבו דריבית בקרקע שרי והקשו מבית בבתי עיר החומה ריבית הוא והתורה התירה. ובאמת הא מבואר בכמה דוכתי בעשה תיקון בבית קנאו בחזקה אף דלא שייך אגב וחצר ואם נעל פתח הבית קונה כמבואר (סי' קצ"ב) ואם בית לאו כקרקע דמי בתיקון לא קנה מטלטלין כמבואר גיטין (דף כ"ב) החזיק בעציץ אף עציץ לא קנה משום דמטלטלין לא מקנו בחזקה ועוד הא מבואר ב"ב (דף נ"ג) המוצא פלטרין בנכסי הגר וסד בהן סיוד אחד קנאן הרי אף דלא עשה שום תיקון בקרקע מ"מ קנה ואי לאו כקרקע אמאי קנה ולזה כיון ש"ב הרב הגאב"ד קאנין מ' צבי הירש נ"י:
אך קשה מהא דקתני בתוספתא ב"ק (פ"י) גזל עבדים והזקינו אילנות והזקינו פירות והרקיבו בית ונתנגע מטבע ונפסל כו' אומר לו הש"ל עבדים והזקינו ומכרן אילנות והזקינו וקצצן בית ונתנגע ונתצו כו' משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל שהיא בעינה ולא שינה אותה מברייתה משלם כשעת הגזילה עכ"ל. ואמאי בית ונתצו חייב לשלם כשעת הגזילה הא קרקע אינה נגזלת ואף דנתצו כיון דל"ה דבר המטלטל ולא קנה בקנין הגזילה אינו חייב באחריותו והא דקתני אילנות והזקינו וקצצן י"ל דאיירי בעציץ שאינו נקוב או דקנה אילנות ממנו ואין צריך לקרקע וגזלן אחר כך ממנו אבל בית אי הוי כקרקע וכיון דעומד לנתוץ מה עביד בזה ומתחלת הגזיל' לא נתחייב כלל דקרקע כל היכא דקאי ברשות הבעלים. והתוספת' שם קאי למ"ד דקרקע אינה נגזלת דלא כר"א ב"ק (דף קי"ז) מדקתני שם באותו פרק הגוזל את השדה ונטלה אנס יאמר לו הרי שלך לפניך. וראיתי בספר חסדי דוד דמפרש לתוספתא זו דס"ל עבדים כקרקע וכן אילנות ובית ומ"מ במכרן אחר שהזקינו ויכול להוציא מיד הלוקח אף בלא דמים הואיל ועשה מעשה ומכרן שוב אינו יכול לומר לנגזל הרי שלך לפניך חייב לשלם כשעת הגזיל' כל שעשה מעשה והוציאן מתחת ידו וכן אילנות וקצצן הואיל ועשה מעשה ובית ונתצו אע"ג דד"ת לנתצו מ"מ הרי עשה מעשה ושוב אינו יכול לומר ה"ש לפניך כמו שהיה יכול לומר אם לא נתצו עיין שם עוד באורך ודבריו תמוהין הא כיון דקרקע אינה נגזלת ואינו חייב בהשבה ואם נאבד ממנו פטור ורק בעשה מעשה אחר כך להזיק חייב לשלם מטעם מזיק ולא שייך ביה כל הגזלנים משלמין כשעת הגזילה אם כן בעבדים והזקינו ומכרן וכן אילנות ובית ונתנגע אף דעשה מעשה להפסידו אינו חייב לשלם רק כשויה של שעת הוצאה מן העולם כשאר מזיק בעלמא כמבואר בש"ס ובכל הפוסקים והא דכ' הרמב"ם (פ"ט) מגזילה וש"ע (סי' שע"א) חייב להעמיד לו בית או שדה כמו שהיה בשעת הגזילה או ישלם דמי מה שהפסיד היינו אם לא נפחת מאליו כלל וישלם מה שהפסיד כמו כל מזיק דמשלם כפי דמי בשעת ההיזק וע"כ צריך לומר דהתוספתא סובר עבדים לאו כקרקע וכן אילנות איירי כנז' ובית סובר דתלוש ולבסוף חיברו לאו כמחובר וחייב לשלם כשעת הגזילה או הבית או הדמים אבל אי הוי כקרקע דאינה נגזלת ולא קאי ברשות הגזלן כשנתנגע ועומד לנתוץ ואסור בהנאה למה ישלם כשעת הגזילה ועיין ש"ס ערכין (דף כ' ע"ב) וברש"י שם ותוס' ד"ה אעפ"י וצ"ע ועיין שעה"מ (פ"ג ה"ג) מאישות שהאריך בענין זה לאיזה דברים תלוש ולבסוף חיברו הוי כמטלטלין:
טענו ענבים העומדים לבצור חייב שבועה כמבואר ש"ע ס"ב והרמב"ם (פ"ב) משכירות כ' המוסר לחבירו דבר המחוב' לקרקע לשמור אפילו ענבים העומדים ליבצר הרי הן כקרקע בדין השומרין וכן הוא בש"ע (סי' ש"א) ומשמע אפילו א"צ לקרקע והוא תמוה ועיין ש"ך שהאריך בזה. וראיתי בקצוה"ח שכ' דהרמב"ם לשיטתו דסובר בשומרין בעינן משיכה ובפירות העומדין ליבצר אי אפשר במשיכה כיון דמחובר הוא וחזקה לא מהני בהו כיון דהוי כמטלטלין לא מקנו בחזקה ולא משכחת אלא באגב וכיון דבקרקע לא שייך חיוב שמירה גם במטלטלין שעליה לא נתחייב כמבואר ב"ק (דף קי"ז) דאם קרקע אינה נגזלת גם בפרה אינו מחויב לפי שלא משך עיין שם ולכאורה י"ל הא משכחת שיהיה שומר שכר אם הקדים לו שכרו לשומר שכר דהוי שומר שכר אף בלא משיכה כמו בשכרו לפועל לעשות מלאכה וכ"כ בפשיטות הנתיבות (סי' רצ"א ס"ק י"ב) אם כן הוי כמטלטלין רק בשביל חסרון קנין לא שייך בהו דין שמירה שפיר משכחת שיהי' בדין שמירה על ידי תשלומין דמים מתחילה דבקרקע ליתא בעצם בדין שמירה ובפירות העומדים ליבצר אם הוי כמטלטלין למה כ' הרמב"ם הרי הן כקרקע בדין שומרין. אולם כבר הבאתי לעיל דיני הלואה (סי' פ"ב) דעת התוס' רי"ד ז"ל מס' ב"ק דאף בקבל שכר שמירתו אם לא משכו אינו מתחייב ועיין שם מה שכ' די"ל בסילק שמירתו ומסר לו המפתח והקדים שכרו י"ל דסגי. ובלא"ה משכחת לה על ידי קנין חצר או אגב אם מקנה לו הקרקע גם כן הבעלים להשומר והא דמס' ב"ק הנז' אינו דומה לזה דשם כיון דקרקע אינה נגזלת אין הגזלן קונה הפרה אבל אם הבעלי' מקנו להשומר הקרקע שיקנה אגבה או בתורת קנין אגב או בתורת קנין חצר להענבים העומדים ליבצר שיהיה ברשותו לשמירה מהני קנינו כמו בקנין משיכה למטלטלין שיתחייב בשמירה. ועל כרחך הא דכ' הרמב"ם הרי הן כקרקע כדין שומרין לאו מחמת חסרון הקנין רק דהוי בעצם כקרקע דאיתמעט מדין שומרין:
ודמי קרקע אם הוא כקרקע מחולקין הרמב"ם והראב"ד כמבוא' בש"ע (ס"ו) ויש להעיר בדברי תוס' כתובות (דף מ"ב) ד"ה הפלת דהקשו דלא מחייב ק"ש על העבד דהוי כקרקע הא לפי תביעתו הוא תובע בן חורין דל"ה כקרקע וראיתי שם בס' הפלאה כיון דצריך גט שיחרור הוי כפירת ותביעת קרקע. ויש לגמגם בזה די"ל דמעוכב ג"ש לענין זה בן חורין הוא דעבדים הוי כקרקע משום דכתיב והתנחלתם ומעוכב גט שיחרור כיון דאיסורא לא מורית לבריה לאו כקרקע הוא ודינו כבן חורין לענין שבועה. ועיין קצוה"ח (ס"ק ח') וי"ל בדברי תוס' כיון דשם קאי לר"ש דאף העמדה בדין לא מהני לענין ק"ש ולענין אם מודה מיפטר כשיט' התוס' שם וכיון דאם מודה מיפטר שפיר הוי כקרקע ואינו דומה למפקיר עבדו גיטין (דף ל"ט) דשם כופינן ליה שישחררנו אבל שם לאביי אליבא דר"ש דמקרא וכיחש לא הוי ממון לשום דבר אף אחר העמדה בדין י"ל דהוי כקרקע. ועוד י"ל למה שכ' הר"ן והריטב"א קידושין (דף כ"ח) דעל גוף לא שייך שבועה אף אם עבד לאו כקרקע עיין שם אם כן בלא"ה אינו חייב ק"ש על תביעת גוף:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |