אמרי בינה/דיני טוען ונטען/לג
|
< הקודם · הבא > |
אין מוב"מ חייב לישבע עד שיודה בפרוטה ויכפור בשתי מעין כסף ואם תבעו ב' מעין ופרוטה והודה לו בשתי פרוטות פטור כמבואר בטוש"ע (סי' פ"ח) ומדקדקו והודה בב' פרוטות דפטור משמע דפחות מפרוטה כמו דלא הוי הודאה במקצת כמו כן אינו מגרע שיעורא דשתי מעין כיון דאינו ש"פ מאותו חסרון וכן מבואר בתוספת ר"פ שהד"י ובקצוה"ח הקשה אם כן מאי הקשה הש"ס משם על רב לאו ממילא שמעת לה מיני' דחסרה לה טענה הא שפיר לה בטוענו שתי כסף וזה מודה במחט שהוא פמש"פ דהודאה הוי לדעת הרמב"ם וש"ע ושיעורא דשתי כסף לא חסר כיון דלא חסר ש"פ. ונראה ליישב אף דהיכא דתובע שוה ומודה דוקא הוי הודאה ממין הטענה היינו כיון דכל מה שמודה הוא בכלל שוה גם כן ממון דהיינו פרוט' וכמו שכ' הרא"ש והר"ן ז"ל וזה דוקא בהודה דבר השוה ממון דהיינו פרוטה אבל בטוענו שוה ומודה בכלי שהוא פמש"פ אף דמצד החשיבות חשוב הודאה מ"מ ממון שתובע אינו ש"פ ול"ה הודאתו לזקוק אותו לשבועה רק מצד החשיבות והתובע לא תבע חשיבות רק שויה ומה שהודה בכלי אינו ש"פ ולא חשיב הודאה דלא הוי ממין הטענה כיון דלא ש"פ והוא לא תבע חשיבות רק ממון וז"פ. ועוד נראה דהא קרא קאי על פקדון ובפקדון אף דתובע שוה ומודה דוקא לא הוי ממין הטענה דבפקדון דוקא קא תבע לדעת רוב פוסקים זולת הר"ן ז"ל:
והא דבכלי אף פמש"פ חייב שבועה מביא הקצוה"ח דברי הרשב"א שנסתפק בקידושי אשה בכלי פמש"פ אם מקודשת כיון דהוי כמו ש"פ והעלה דל"מ מדקאמר בש"ס חליפין איתנהו בפמש"פ ואשה בפמש"פ לא מקנאי נפשה ובחליפין בעינן כלי הרי דלא מהני וכן מש"ס קידושין (דף י"ג) ועיין נתיבות מה שכ' דבקנין סודר מהני אפילו תפס מקצת כלי דכמאן דפסק דמי ומקצת כלי ודאי לא חשיב לענין הודאה וקידושי אשה. ואני לא אבין הא להדיא מבואר בש"ס שם (דף ח') אבל תבואה וכלים אימא מדמקרבא הנאתייהו גמר ומקני נפשיה קמ"ל הרי דאף בתורת כסף לא מהני ועל כרחך צריך לחלק לענין הודאה לקידושי אשה. ומ"ש הנתיבות לחלק בין כלי דהודא' לכלי דק"ס לא משמע כן מדברי הר"ן פ' שה"ד שכ' דמאי דאמרינן אף כלים דבר חשוב הוא לאפוק' מרוקא או לאפוקי שברי כלים כדאמרינן התם לענין חליפין מה נעל דבר המסויים אף כל דבר המסויים הרי דמדמה לק"ס כלי דהודאה ולא בעינן כלי חשוב דוקא ולענין קידושי אשה מדקאמר בש"ס כלי סתם משמע דלא מהני חשיבות לענין זה. ולגבי חשיבות דהודאה אפילו עשרה מחטין בפרוטה תבע שנים והודה לו באחד מהן חייב. ועיין באורים שכ' דכך היה ההלואה להחזיר לו בעין כעין אותו מחט שהלוהו דאי לאו הכי אזלא לחשיבותיה ובפקדון הוי ליה הילך ואי דנאבדה שוב לא הוי חשיבות ודוחק לומר דאזלינן בתר נתינה ולא בתר תביעה ועיין קצוה"ח ונתיבות דמדחקי א"ע בזה ולענ"ד על כרחך לא איירי בפקדון לדעת הב"ח המובא בש"ך דבשבועות השומרין לא מהני חשיבות ובעינן אליבא דכ"ע פרוטה אם כן למה חייב שבועה בהודה באחת יהיה נאמן במגו דנאנסה ואז היה פטור משבועה כיון דליכא בכפירה ש"פ וע"ז לא מהני חשיבות ואם כן על כרחך איירי דהתחייב להחזיר בעינא ובהלואה. וע"ד הש"ע שהוא ג"כ לשון הרמב"ם שכ' הודה בכסף וכפר בכלים חייב הקשתי בילדותי למה בעינן כלים הא סגי בכלי א' כיון דלענין תבעו כלים והודה באחד חייב ע"כ דכלי אחד הוא חשוב והוי ככפירת שתי כסף אם כן יהיה סגי בכופר בכלי א' והודה בכסף ובטור באמת כ' כפר בכלי אך לשון הרמב"ם והש"ע הוא הודה בכסף וכפר בכלים וצ"ע ובדברי רשב"א וריטב"א שבועות מבואר דכלי אחד סגי וכבר הזכרתי זאת בהגהותי לד"ח דיני טו"נ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |