אמרי בינה/דיני הלוואה/פד
|
< הקודם · הבא > |
אם משכן לו שדהו או אפילו ב' שדות אינו יכול לכופו שיחזיר לו חצי המשכונא בחצי המעות כמבואר ש"ע (סי' ע"ד ס"ה) וכ' הטו"ז במטלטלין שאין להמלוה פירות כיון שאין זה תועלת להמלוה כופין על מדת סדום ובתומים כ' אף שאין לחלוק עליו בלי ראיה מוכרעת מ"מ לא מסתבר שיהי' זה מדת סדום שיכול לומר יותר שיש לי משכון שוה הרבה תדחיק עצמך לפרוע. ולא אדע הפחד של מאור הגולה התומים ז"ל הא הדבר מבואר בב"י דאין לחלק בין מטלטלין לקרקע וכן כ' הש"ך (ס"ק ח"י) דפשוט הוא דאין חילוק בדינים אלו בין משכון קרקע או משכון מטלטלין וכן הסברא דכיון דאין כופין על מדת סדום בתחלת ההלואה שילוה לו על משכון כדי חובו אם אינו רוצה עד שישכין לו משכון ששוה הרבה כשהלוהו נשתעבד לו כל המשכון על כל החוב יכול לעכב עד שישלם לו כל החוב:
והנה דין זה במשכון קרקע דלא נפדה לחצאין ואם פורע החצי אוכל המלוה כל הפירות הוא מתשובת רשב"א המובא ב"י יו"ד (סי' קע"ב) דכולה משכונא אשתעבדא ליה לכולה מלוה ואנו רואין המעות כאלו הן פקדון עד שיפרע הכל והביא ראיה מש"ס קידושין (דף כ' ע"ב) אמר אביי את"ל עבר עברי נגאל לחצאין משכחת לחומרא זבניה בר' ויהיב נ' ואיכסף וקם על ק' אי אמרת נגאל לחצאין יהיב ליה נ' ונפיק ואם איתא דכל שנפרע חצי המלוה נוטל חצי הפירות אם כן אף את"ל שאינו נגאל לחצאין ה"מ שאינו יכול לכוף את רבו לקבל ממנו כסף מקנתו לחצאין אבל אי ארציה ואיתרצי נגאל חציו והרי זה עובד את רבו יום אחד נמצא שזה פרעון גמור בחציו והאיך אמר אביי שהוא פקדון אלא מכאן שאף על פי שגואל לחצאין אינו יוצא מכלל שעבודו לכך הוי כפקדון עד שיפרע הכל עכ"ד. וכל המעיין יתפלא ע"ד הא הרשב"א בחידושיו לקידושין שם הקשה היכי הוי כפקדון והא איהו לפרעון קבלינהו ואף שאינו נגאל לחצאין היינו שאינו יכול לכוף להאדון אבל אי אתרצי וקבל לפרעון אמאי לא הוי פרעון וכ' דהכא בקבל סתם כו' והכא כיון דקבלינהו בסתם ומדינא לא הוי פרעון דבר תורה חשבינהו להו כפקדון עד דפרע דמי כולה אבל אי אתני בפירוש שיהא פרעון בין שת"ל נגאל או אינו נגאל פרעון הוי ויהיב ליה מאי דאישתאר עליה ונפיק עיין שם וכיון דעל כרחך הסוגיא איירי דקבל סתם בזה אמרינין שלא קבלו כלל לפרעון מה הוכיח גם בחידושיו שם מדברי אביי דמשכנתא אף דנגאל לחצאין אין הלוה אוכל פירות הא אביי אמר כשת"ל אינו נגאל לחצאין גם מנ"ל לאביי דאי אינו נגאל לחצאין הוי פקדון בקבלו סתם דלמא באמת הוי פרעון רק דאינו יכול לכופו בגאולת חצאין אבל אי קבלינהו הוי פרעון. וראיתי בשע"מ (סי' ע"ד) שהאריך בזה לתמוה ע"ד הרשב"א והניח דבריו בצ"ע:
ולפע"ד דברי הרשב"א נכונים וברורים דסובר בדברי אביי דודאי כשת"ל דאינו נגאל לחצאין ויהיה חומרא וקולא ובכל צד יהיה הקולא להעבד שיהיה בעל כרחו של האדון והברירה יהיה ביד העבד מה שירצה אחר כך בקבלת המעות של האדון אם ירצה יהיה הנתינה לפדיונו ואם ירצה יהיה פקדון דזה ודאי אין סברא שיכול לכוף להאדון שיקבל כפי שירצה אחר כך ועל כרחך צ"ל שקבל האדון ברצונו ועל זה הקשה הרשב"א באם קבל ברצונו אף אם אינו נגאל לחצאין מ"מ כיון שקבל לפרעון אמאי לא הוי פרעון ומתרץ דאיירי שקבל בסתם והעבד נתן לו בסתם בזה הברירה ביד העבד וכיון דהדין דאינו נגאל לחצאין הוי כפקדון ואם ירצה העבד יאמר אחר כך דהא כבר קבל על פרעון אבל באתנו בפירוש שיהיה פרעון אם כן התרצה לזה וממילא מוכח דאינו עובד לרבו יום אחד ולעצמו יום אחד דאם נאמר באת"ל דנגאל לחצאין היינו שהעבד זוכה מיד שלא יעבוד לו רק יום אחד לרבו ויום א' לעצמו אם כן אף מה"ד אינו יכול לכוף לרבו על זה דאינו נגאל לחצאין מ"מ כל שנתן לו העבד המעות על גאולת חצאין ממילא זוכה העבד בחלקו ואיך יכול שוב לומר שיהא פקדון אלא ודאי דאף אם נגאל לחצאין מ"מ אין העבד זוכה מיד בחלקו רק אם נגאל לחצאין זוכה האדון בהמעות ונחשב לו על שנים האחרונים ממילא אם אינו נגאל לחצאין הברירה ביד העבד אף שהתרצה לתת לו חצי דמי פדיונו מ"מ כיון דהשתא אינו זוכה כלום רק על שנים האחרונים וכיון דנותן סתם והדין דאינו נגאל לחצאין בעל כרחו יכול לומר שהוא פקדון אבל אם היה הדין נותן שזוכה מיד בחלקו אם כן אף שהתרצה האדון וקבלו לשם פרעון והעבד זוכה מיד בחלקו איך יכול לומר שיהא פקדון אף דאינו נגאל לחצאין מ"מ כל שנתנו לו וקבלו האדון וזיכה לו בחצי עבדותו כבר נגמר הפדיון רק כיון שאף אם היה הדין דנגאל לחצאין היינו שיכול לשום לו החצי העבודה משנים האחרונים כפי ששוה עכשיו לכן כשנתן לו המעו' בתורת פדיון מ"מ אינו נותן לו רק כפי הדין ואם הדין דאינו נגאל לחצאין נעשה פקדון ועיין ספר המקנה קידושין שם. ומ"ש הרשב"א דבממשכן סתם כשגואל לחצאין נעשה המעות כאלו הן פקדון ודאי המעות הן באחריות המלוה רק לענין זה שלא יהיה נגרע המלוה מזכות פירותיו רואין כאלו הן פקדון אבל ודאי פרעון הוא אף שהתרצה וקבל סתם לא נגרע על ידי זה מפירותיו כ"ז שלא אתני הלוה בפירוש אבל כשלא אתנו על זה רק שנתן לו סתם בפרעון רואין כאלו הוא פקדון לענין שלא יגרע המלוה מפירות כל המשכונתא אבל באחריות של המלוה הן ואף אם אחר כך רוצה הלוה שיחזיר לו המעות אפשר דאין המלוה מחויב להחזיר לו שעל זה נתן לו המעות לפרעון חובו ודברי השער משפט שכתב שם בקבל סתם להסתפק אם הוא באחריות המלוה או לא אינם נראין דודאי כיון שנתן לו על פרעון חובו והמלוה קבלו סתם הוי פרעון גמור רק לענין שיהיה המלוה נגרע מפירותיו חשבינן כפקדון כיון דאין הלוה זוכה כלום כעת כל זמן דלא אתנו בפירוש ברצון המלוה ואין המשכון יוצא משעבודו כלום וז"ב ופשוט בדברי הרשב"א להמעיין היטב ועיין תשובת רשב"א (ח"ד סי' ר"צ) אף דמזכיר גם כן לשון פקדון מ"מ ודאי המובן רק לענין זה שלא יהי' נגרע המלוה מזכותו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |