אמרי בינה/דיני הלוואה/כה
|
< הקודם · הבא > |
כתב בש"ע (מ"ג סכ"ג) בשני בעלי חובות באחד יש זמן מבורר ובהשני זמן סתם כשבאין לגבות ואין ב"ח רק כדי חוב א' נותנין לזה שיש לו זמן מבורר והשני אינו יכול לטרוף מלקוחות דיאמרו הנחנו לך מקום לגבות כי זמנך קודם עד אם יכתבו הרשאה וכ' בתומים ע"ז דלהסוברים דבשטר שאין בו זמן כיון דאינו מוכח מתוכו אפילו ראו עדים שטרו בידו מ"מ אף מזמן שראו אינו טורף ממשעבדי כמבואר לעיל (ס"א) אם כן א"י הלקוחות לומר הנחנו לך מקום לגבות דעד שזמנו מבורר מחל לו שיעבודו והוי רק כמלוה על פה. ובנתיבות כתב דלהסוברים דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר יכולין הלקוחות לומר כיון דהנחנו לך מקום לגבות מב"ח וידענו דאת קודם למי שזמנו מבורר ושמענו הקול ואף דמחלת השעבוד מן משועבדים ודינך כמלוה על פה מ"מ הנחנו לך מקום לגבות מב"ח דאת קודם ואת דאפסדת נפשך שלא כתבת זמן בשטר. ובאמת לפי דבריו אינו ראיה מדברי הרא"ה כתובות שהביא בתומים דכתב דוקא בשטר אקנייתה אבל בשטר הלואה סתמא לא אתיא דאין השעבוד חל אלא מזמן המוכח מתוכו ואפילו היה עדים דהוא בר אחד בניסן ראוי לטירפא מן אייר ואילך כיון דאין השעבוד חל רק מאייר. דיש לומר דהרא"ה אזיל לשיטתו דסובר ר"פ מי שהי' נשוי דמלוה בשטר מאוחר קודם למלוה על פה מוקדם אם כן לא יוכלו הלקוחות לומר הנחנו לך מקום לגבות דאף מב"ח יש קדימה להמלו' בשטר שזמנו מבורר אף אם באמת דין מלוה על פה יש לי מקודם אבל אם מלוה על פה קודם יש לומר דיכולין הלקוחות לומר הנחנו לך מקום לגבות מן ב"ח כיון דאת קודם:
אך באמת יש לומר דהא מבואר בסמ"ע (סי' ק"ד ס"ק ג') דאף דמלוה על פה מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר היינו אם באו ביחד לגבות לכתחילה אז יש לו דין קדימה אבל אם קדם המאוחר וגבה אז מה שגבה גבה ועיין שם סמ"ע (ס"ק ל"א) ובאמת כן נראה מסברא דבזה לא גרע מלוקח כיון שכבר גבה ועיין שם בתומים דעשה סמוכין לדברי הסמ"ע ואם כן יכול ממילא המלוה בשטר שיש לו זמן ניסן סתמא לומר לו יהיה דאני קודם מ"מ כיון שאין לשטר שלי דין שטר עד אייר ועד אייר איני רק מלוה על פה כיון שמי שיש לו זמן מבורר קדם וגבה ומה שגבה גבה שוב אני בא לגבות בכח המלוה בשטר שנעשה מאייר ואילך. ואין לומר דהא יש להקשות אמאי בלא"ה אינו יכול לגבות מן הלקוחות זה שיש לו בשטרון בשטרו ניסן סתמא הא אף אם הוא קודם הוי כאשתדוף בני חרי דגובה ממשעבדי כמבואר (סי' קי"א) וה"נ כיון דכ' בשטרו ניסן סתם וא"י לברר לכן אינו יכול לגבות מבני חרי והוי כאשתדוף. אך זה אינו דכיון דהוא גרם לנפשו ופשע במה שכתב בשטרו סתם לכן אינו גובה מלקוחות ואם כן אף בזה כשנאמר דלא מתחיל השעבוד רק מאייר ואילך ועד אייר הוי מלוה על פה מ"מ יאמרו הלקוחות את אפסידת אנפשך במה שלא כתבת זמן מבורר ובפשיעתך קדם המאוחר לגבות מהבני חרי. אולם באמת ז"א דוקא אם נאמר דהוי מלוה בשטר כשמברר מתי בא לידו אז חל השעבוד אף לגבות משדה הזאת של בני חרי אם ימכור אותם אז שפיר יכולין הלקוחות לומר הנחנו מקום לגבות כיון דעדיין השעבוד שלך קיים ומה לנו בזה שאת גרמת בפשיעתך דלא כתבת זמן מבורר בשטרך ובשביל זה מדחי אותך המאוחר וקדם וגבה מ"מ אנחנו אומרים עדיין שעבודך לפניך וכלפי שמיא גליא דשעבודך קיים על השדה הזאת ובאם תברר בעדים שראו אצלך השטר מקודם היית גובה וטורף גם עכשיו מן המאוחר דמה שקדם וגבה לא מהני דלא עדיף מלוקח אבל אם נאמר דעד אייר מחל השעבוד ולא הוי רק מלוה על פה ומן אייר ואילך נעשה מלוה בשטר אז אף דמלוה על פה קדם למלוה בשטר מאוחר מ"מ לא נוכל לחייבו בשביל דלא כתב זמן מבורר ואף דבפשיעותו אשתדף מ"מ לא בשביל זה נוכל להפסיד לו שעבודו מאייר ואילך כיון דאחר שגבה המאוחר הוי כלוקח ונפקע השעבוד מן השדה הזאת יכול לטרוף מלקוחות מאייר ואילך. שוב ראיתי בס' תפארת שמואל מהגאון מהרש"ק ז"ל שהקשה באמת למה לא הוי כאשתדוף וכ' מתחילה לתרץ הואיל דהוי על ידי פשיעותו ושוב כתב דדוקא היכא דבודאי אישתדוף בני חרי אז גבה ממשעבדי אבל הכא מקרי ספק אישתדף דשמא זמנו באחד בניסן ונתנו להמאוחר הבני חרי שלא כדין ואע"ג דאינו יכול להוציא ממנו מ"מ לא מקרי אשתדוף בני חרי כיון דלאו משום ודאי הוא אלא מספק ויכול לומר הרי בני חרי לפניך הם בעין עכ"ד וזה כמו שכ' דעדיין יש לגבות מן המאוחר וזה דוקא אם יש תורת שטר על זה שיש לו ניסן סתם אבל אם עד אייר לא הוי רק מלוה על פה אף דיש לו דין קדימה אם היה מברר מ"מ לא נוכל להפסיד שעבודו מאייר ואילך כיון דהמאוחר קדם וגבה ואינו יכול להוציא ממנו אף אם יתברר דזמנו קודם וז"ב לענ"ד ועיימ"ש בספר ד"מ (סי' קי"ט):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |