אמרי בינה/דיני הלוואה/כג
|
< הקודם · הבא > |
שטרי חוב המאוחרים כשרים ובמד"א שכתוב בו דאקנה ובל"כ דאקנה פסולים אם לא מפורש בשטר דמאוחר הוא כן כ' בש"ע (סי' מ"ג סי"ב) והרמב"ם (פכ"ג ממלוה) סתם ולא חילק בין כ' דאקנה או לא ותמה המ"מ הא בש"ס ב"ב (דף קנ"ז) פריך ואס"ד דאקני לא משתעביד מאוחרין אמאי כשרים דאקני הוא הרי בלא כ' בו דאקני פסולים ולכאורה יש לומר דהנה הרמב"ן והרשב"א מחולקין אם יכול לחזור משעבוד דאקני דלא עדיף לדידן שעבוד מקנין לר"מ דסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וקודם שבא לעולם יכול לחזור כמו כן לדידן בשעבוד וכמבואר מחלוקת הפוסקים (סי' קי"ב) ובש"ך שם הוכיח דאינו יכול לחזור ממה דהוכיח הש"ס ממאוחרין דכשרים על כרחך דדאקני משתעבד ויקשה דמ"מ נחוש דלמא הדר בי' ויטרוף מלקוחות שאל כדין ובתומים הקשה אם ניחוש לדלמא הדר ביה אם כן למ"ד בלוה ולוה וחזר וקנה לבתרא משתעבד ופירש רשב"ם דהדר ביה מקמא ויקשה משט"ח מאוחרין אמאי כשרין וי"ל למ"ש נ"י פ' א"נ דלר"מ שעבוד עדיף מקנין ואינו יכול לחזור אם כן יש לומר ה"מ ר"מ הוא דאינו יכול לחזור אבל מעיקרא שבא הש"ס להוכיח ממאוחרין דכשרין דדאקני משתעבד ולדעת הרשב"א דיכול לחזור יקשה אמאי כשר אף אם דאקני משתעבד וא"ש הוכחת הש"ך ועיין מ"ש בדברי חיים דיני גב"ח (סי' ט"ז) ובהגהותי שם באורך בזה:
ולדעת הש"ך דחיישינן על חזרה יש ליישב דעת המרדכי פי"נ המובא ברמ"א (סי' ר"ט ס"ד) אם אמר שיקנה דבר שלא בא לעולם כשיהיה בעולם קנה אעפ"י שעכשיו אינו בעולם וקשה אם כן מה הקשה הש"ס ממאוחרין דכשרין הא דאקני הוא הא במאוחר אינו חל השעבוד רק אחר כך כשבא הזמן אם כן משעבד לכשיבא לעולם וכבר עמד על זה שם בקצוה"ח ולמה שכ' י"ל דהמרדכי שם סובר כשיטת הרמב"ן דא"י לחזור מדאקני דאם יכול לחזור יקשה ממאוחרין אמאי כשרים כהוכחת הש"ך. והנה המקנה קידושין (דף ס"ג) כתב לפרש דעת הזאת שבמרדכי ורמ"א דהיינו שנתן לו שטר ואמר שיזכה בו לאחר שיבא לעולם והשטר קיים בידו אחר כך לכך זכה אף דאמירה היה קודם שבא לעולם אין בזה כלום כיון דלא חזר עד שבא לעולם אמרינן דמסתמא ניחא ליה וזכה בו הזוכה מיד כשבא לעולם אף דלא ידע המוכר בתפיסתו עיי"ש ולפי זה יש לומר דהש"ס הוכיח ממאוחרין דדאקני משתעבד וממילא אינו יכול לחזור או משום דהוי מפני נעילת דלת דלא תקנו שלא יכול לחזור או שעבוד עדיף ממכר וכדעת רמב"ן ולכך מאוחרין כשרין אף דבמאוחרין שמשעבד לכשיבאו לעולם מהני אף לרבנן כיון דלא חל רק אחר כך מ"מ אם לרבנן שעבוד לא עדיף מקנין אם כן היה יכול לחזור ויקשה מאוחרין אמאי כשרין ניחוש דלמא הדר בי' הלוה ויטרוף מלקוחות שלא כדין ומשני ה"מ ר"מ ולר"מ שעבוד עדיף מקנין וא"י לחזור כמו שכ' הנ"י פ' איזהו נשך. ולפי"ז יש לומר דהרמב"ם סובר ממה דקאמר הש"ס בלוה ולוה דיחלוקו ע"כ שהוא מטעם חזרה כמו שכ' המרדכי סוף פרק מי שמת ועל כרחך הא דמאוחרין כשרין אף בכתוב בו דאקני צריך לומר דלא חיישינן על חזרה וכמו שכ' שם בתומים. אם כן שוב ממילא לא צריך כלל לדאקני כיון דלא מתחיל השעבוד רק אחר כך ומהני אף בכל קנין כדעת הי"א שברמ"א הנ"ל וכמו שביאר הדברים בס' המקנה הנ"ל והש"ס מתחילה היה סבר דאי דאקני משתעבד אינו יכול לחזור רצה שפיר למפשט ממאוחרין דכשרין דמשתעבד דאם לא כן ניחוש על חזרה ומדחי ה"מ ר"מ דלדידיה שעבוד עדיף ואינו יכול לחזור אבל אחרי ששמענו מר"ה דסובר יחלוקו בלוה ולוה ואחר כך קנה והוא מטעם דיכול לחזור ור"ה סובר כר"מ דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם כמבואר פ' א"נ ועל כרחך לדידיה שעבוד לא עדיף מקנין אם כן יקשה לדידיה מאוחרין אמאי כשרין ניחוש דלמא הדר ביה ועל כרחך למסקנא דלא חיישינן על חזרה אם כן ממילא ל"ב במאוחר דמשעבד לדאקני כיון דהוי כאומר לכשיבא לעולם כיון דלא חל השעבוד רק אחר כך וכמו שכ' הקצוה"ח להקשות על המרדכי כן יש לומר ע"ד פלפול:
ובטו"ז מובא תירוץ נכון על דברי הרמב"ם דשטר מאוחר הוי כאלו הקנה בפירוש לשעבד הנכסים שיקנה אחר כך ולכך איחר זמנו מה שאין כן כשכתב הזמן של עכשיו לא שיעבד לו אלא נכסים שיש לו עתה וכל שטר מאוחר הוי דאקני בפירוש ונשתעבד לדידן דדאקני יכול לשעבד. וכנראה מדבריו יתכן זה דוקא כשאיחרו העדים מדעת הלוה דאז שפיר הוי כמשעבד בפירוש אבל כשאיחרו שלא מדעת הלוה מניין לנו לומר דהתרצה הלוה לזה שישתעבדו אף הנכסים שיקנה אחר כך כיון דדאקני לאו ט"ס הוא. אולם בספר בני יעקב (דף כ' ע"ד) ראיתי שהאריך גם כן לתרץ דברי רמב"ם על דרך זה והוסיף דאף אם כתבו העדים השטר מאוחר בלא דעת הלוה והמלוה גם כן כשר דמסתמא אמרינן דניחא ליה טפי בשעבוד דאקני דספיקא הוא אם יקנה וימכור ממה שישתעבד לו מעכשיו עיין שם ויש לגמגם בזה הא העדים המה כשלוחים של הלוה וצריך שיכתבו ויחתמו בציוויו של הלוה וכאלו הוי מפי כתבו ובזה נגמר השעבוד וכיצד יכתבו בדבר שלא נצטוו מן הלוה ואף אם ניחא ליה ללוה אם כתבו שלא מדעתו היעלה על הדעת שלא יהיה הלוה יכול לבטל אחר כך השטר אם כשיודע לו ימחה בדבר דהא אף בזכות גמור יכול למחות אם כן כשימחה אחר כך ויאמר דלא ניחא ליה לשעבד הדאקני יתבטל השטר לגמרי דהוי כשינוי בשליחותן וזה לא ניתן להאמר דסתמא קתני מאוחרין כשרין. וגם אף בזכות אם אינו מזכה לו דבר רק מוציא ממנו יש סברא לומר דלא מהני כמו"ש בקצוה"ח (סי' רמ"ג) להוכיח מדברי רשב"א נדרים (דף ל"ו) ואף שכבר כתבתי בכמה מקומות בד"ח ובח"ר ולמעלה (סי' י"ג) להוכיח דזכיה מהני אף כשאינו זוכה בשום דבר מ"מ כאן מניין לנו לומר דהוי זכות גמור דניחא ליה ללוה לשעבד אף הדאקני למען ירויח שיעבוד הנכסים עד זמן האיחור לכן נראה דשלא מדעת הלוה לא מהני:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |