אמרי בינה/דיני גביית חוב/לב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני גביית חוב לב

סי' לב

א

א) אם המחה לחבירו חוב במעמד שלשתן ונמצא הלוה עני ואין לו חוזר וגובה מראובן מפני שהטעהו כן הוא בש"ע (סי' קכ"ו ס"י) ומשמע אף בלא ידע ראובן חוזר עליו ועיין בש"ך. (ובסי' ס"ו) במכירת שטרות בכה"ג ל"ה מק"ט במוכר שטר חוב והיה עני רק בכלל אונאה ואין אונאה בשטרות. והבעה"ת (שנ"א) כ' בזה די"ל דהוי מקח טעות במוכר שטר חוב א"ד לוקח היה לו לפרש וכשלא פירש י"ל כי לפי מזלו קנהו וכתב ולזה יש קצת ראיה מירושלמי ראובן היה חייב לשמעון סמכוה לגבי לוי אפרסן לוי לית ראובן חייב וכ' ולזה יש לבעל הדין להשיב ולומר שאין זה דומה לזה כיון שהממחה אומר תן לזה מעותי והוא אומר הן אתן בודאי אם הוא עני ועשו ערמה ואין לו אין לך טעות גדול מזה שהטעהו אבל לוקח כיון שמכר לו השטר וקבלו ממנו אינו מפרש שיהיה באחריותו אם לא מצאם ללוה מסתמא ניחא לי' דלהוי ליה אידך לוה דידיה ואין רצונו שזה יתחייב לו כלום ואף זה אינו מטעהו דדלמא קנה נכסי היום או מחר ונ"ל בהכי כי היכא דלהוי נקרא עבד דידה ועיין בקצוה"ח דמוכח מזה דלא הוי כמום במקח ואינו אלא בכלל אונאה ואין אונאה לשטרות רק על סברת בעה"ת לחלק בין מוכר שטר חוב לבין המחהו במעמד ג' כ' ואכתי לא איתברר לנא. והוליד מזה חדשות דבמע"פ שהוא גופו ממון יש בו דין אונאה וכבר כתבתי בזה בכמה מקומות דהוא דבר זר לומר דהא מ"מ לא הוי דבר המטלטל ולא עדיף מקרקעות והא דצריך לומר יצאו שטרות שאין גופו ממון הוא משום דהוי דבר המטלטל אבל במלוה על פה כבר אתמעט דל"ה דבר המיטלטל ועיין לעיל דיני הלואה (סי' ס"ג אות כ"ב):

אמנם להבין דברי בעה"ת לחלק בין מוכר שטר חוב להמחהו מע"פ במעמד שלשתן י"ל דבמוכר שטר חוב כיון דאינו קנה רק השעבוד והחיוב ואף דהוא עני מ"מ יש להמוכר שעבוד עליו והלוקח זוכה שכל נכסיו אף שהוא עני שישתעבדו לו ואינו חסר בקנינו כלל [ולא מבעי אם כ' בשטר דאקני ישתעבדו הנכסים שיקנה אחר כך. הגם דראיתי למרן זקני הגאון הצדיק זצל"ה בדברי משפט (סי' ס"ו ס"ק ב') שהעלה במוכר שטר חוב שיש בו דאקני דאין הלוקח השטר חוב טורף מנכסי דאקני דהלוקח לא זכי בדאקני הכתוב בשטר חוב דאף דשעבוד עדיף מקנין ומהני קנין דאקני שיחול השעבוד אף דהוי דבר שלא בא לעולם מ"מ לענין מכירה הוי דשלבל"ע ולא נקנה ללוקח השטר חוב ובמ"א דנתי אם כן אמאי שטרי המאוחרין כשרין אף דכתוב בו דאקני ניחוש דלמא ימכור המלוה השטר חוב והלקוחות לא יהיו נזהרין מלקנות כיון שהלוקח לא זכה בה דאקני וכשיבא לב"ד יטרוף הלוק' דלא נדע שהוא מאוחר הגם דיש לחקור גם בזה אם יכול המלוה למכור השטר חוב קודם זמן הכתוב בשטר די"ל כיון דהורע כחו של בטל השטר דאינו טורף רק מזמן השטר ולא מתחיל השעבוד רק מזמן הכתוב בשטר אם כן קודם הזמן הוי רק כמלוה על פה ואין השטר רק כמו שטר ראיה דאינו נקנה בכומ"ס מ"מ יש לדון דמחוסר זמן ל"ה דשלבל"ע דזמן ממילא אתי כן נמי בזה כיון דודאי יבא הזמן הכתוב בשטר ויחול השעבוד יכול למכור מהשת' בכומ"ס אם כן אם נאמר דהלוקח לא זכי בדאקני יכול לבא לידי קלקול שיגבה שלא כדין וי"ל כיון דאם היה נשאר השטר חוב אצל המלוה היה טורף היה ללקוחות להיות נזהרים להשאיר לגבות להמלוה כיון דהבריר' ביד הלוקח השטר חוב לחזור ולמכור להמלוה ואז המלוה טורף אף מדאקני כיון דזכות הדאקני לא הוי במכיר' נשאר אצלו עם שעה"ג ממילא כשחזר וקנה השטר יכול לגבות אף מדאקני ואף להסוברים דיכול למכור אף שעה"ג מ"מ נראה דאם חזר וקנה מהלוקח כיון דמדאורייתא לא הי' מועיל המכירה ונשאר אצלו השעבוד הגוף רק מדרבנן היה מהני המכירה כשחזר וקנה טורף אף מדאקני והיה ללקוחות ליזהר ולכך שטרי מאוחרין כשרין. אולם מ"מ אף אם נאמר דהלוקח השטר חוב לא זכה בזכות הדאקני אף אם לא כתב כלל בהשטר דאקני מ"מ מיניה דידיה משתעבד והקונה השטר חוב קנה זאת לכך אף שנמצא שהי' עני מ"מ הקנין שקנה זכות השטר חוב יש ויש] אבל בממחה לו חובו במעמד ג' זה היה שיזכה בהחוב לתקנת סוחרים שזה רוצה לגבות ממנו חובו אף דהיה לו כבר שעבוד על ראובן מ"מ רוצה לגבות ממנו החוב בפרעון ואינו רוצה בשעבוד בעבד לוה דהא בלא"ה יש לו שעבוד על הראשון ואפוכי מטרתא ל"ל לכך הוי טעות בגוף הקנין ואנן סהדי דלא על השעבוד ושיהיה זה לו לעבד היה דעתו ולכך כ' הבעה"ת כיון דהממחה אומר לזה תן מעותי והוא אומר הן אתן בודאי הוי כמום במקח דדעתו היה לקבל ממון מזה ולא שעבוד היה דעתו וכיון דנתברר דאין לו אז אין טעות גדול מזה. ולפי זה היה נראה דזה דוקא היכא דהמחהו בשביל חוב שחייב לו אבל אם מכרו לו חוב בעל פה במעמד ג' דומה למוכר שטר חוב דאין אונאה בזה כיון דזכה בחיוב ושעבוד שקנה.

אך יש לדון דהבעה"ת כ' בהוא אומר הן אתן דודאי אין לך טעות גדול מזה ובעה"ת לשיטתו דמעמד ג' ל"מ בע"כ כמו שכ' משמו הש"ך (ס"ק כ"ח) אבל לדעת הש"ע דמהני אף ע"כ אם כן אם קנהו בעל כרחו שלא אמר אתן י"ל דאם היה אז עני לא הוי מקח טעות ומדברי המחבר כאן משמע דבכ"מ חוזר וגובה מראובן מפני שהטעהו וי"ל דעיקר קנין מעמד ג' כיון שהוא מתקנת הסוחרי שיצטרך לסלק לזה מעות ואין לו אם כן נתקן רק שזה יקבל החוב בעד סחורתו ולא נחית לקנות השעבוד על לוי ולכך הוי כמום בגוף המקח משא"כ במוכר שטר חוב:

ג

ג) דעת הש"ך הנז' דמעמד שלשתן אינו בע"כ רק ברצון שלשתן לדידן יראה דהוי ספיקא דדינא ויש לדון כיון דעיקר תקנתא הוא משום תקנת הסוחרים ואם הסוחר לא יסמוך דעתו בטלה עיקר התקנה ומטעם זה דעת הר"א ממיץ גבי חובת עכו"ם כיון דלא סמכה דעתו דאשר פיהם כו' הסוחר לא יסמוך דעתו להכי לא תקנו בחובת עכו"ם וכמו שכ' הקצוה"ח (ס"ק ה') אם כן כיון דלדידן יש ספק אם מהני בע"כ וממילא אין בידו להוציא בב"ד מן הלוה השלישי כשלא נתרצה שוב אין הסוחר סומך דעתו וי"ל דשוב לא מהני אף אם תפס שמעון ממנו אף דיכול לומר קים לי דהתקנה היה שיועיל אף בעל כרחו מ"מ כיון דהשתא לדידן יש ספק להב"ד ואין מוציאין שוב לא סמכה דעתו ובטלה עיקר התקנה ומה"ט יש לומר בלוה שאמר למלוה רבית קצוצה שיש לי בידך תנהו לפלוני דלא מהני בזה מ"ג כיון דאין ב"ד יורדין לנכסיו י"ל דלא סמכה דעתו ולא שייך בזה קנין מעמד שלשתן דלא תקנו רק שיסמוך דעתו ובזה שלא נחתינן לנכסיו לא סמכה דעתו וע' בחידושי רע"א ז"ל שנסתפק בזה די"ל כיון שאין עליו שום שעבוד רק קיום מצוה דמה"ט אין הב"ד יורדין לנכסיו י"ל דלא שייך בזה קנין מעמד ג' והניח בצ"ע ולמה שכ' י"ל גם כן אף אם בליכא שעבוד חל קנין מ"ג מ"מ כיון דאין יורדין לנכסיו לא סמכה דעתו על זה ולא נתקן בזה קנין מע"ג:

ברם י"ל דבמקום שהוא ספיקא דדינא אף דליכא סמיכת דעת מ"מ מהני תפיסה כיון דאם היה ידוע ליה שנתקן מ"ג אף בעל כרחו היינו יורדין לנכסיו ממילא מספק אין מוציאין מיד התופס ודומה לכל הקנינים במקום שהוא ספק אף דכל קנינים תליא בסמיכת דעת וכיון דמספק א"מ מהמוחזק נאמר דלא יועיל תפיס' דכל דלא מוציאין ממנו ליכא סמיכת דעת ומ"מ מהני תפיס' כמו דמצינו נגבי ספק שהוא בקנין אגב (סי' ר"ב) וכדומ' במשיכ' בכל ספיקות בקנינים מהני תפיסה ולא אמרינן כיון דמספק אין מוציאין ליכא סמיכת דעת ולא מהני שוב הקנין השתא אף לענין תפיסה כן נמי בספק אם נתקן קנין מ"ג בע"כ מ"מ מהני תפיסה:

וראיתי בספר שער משפט שכ' לדון לחלק בין אם הגבהו בחוב לאם נתן לו החוב או פקדון במתנה דבמתנה יכול להחזיר להממחה אבל אם המחהו בעד חוב אינו יכול להחזיר להממחה וחילו ממה שכ' הרשב"א ר"פ התקבל בהא דקאמר בש"ס שם דספוקי מספקי ליה לרב אם הולך כזכי או לא גבי ממונא לקולא גבי איסורא לחומרא הרי היכא דמספקא לן אם זכי או לאו אין לשליח להחזיר לבעלים הראשונים כיון דעכ"פ חייב למי שנשתלחו לו אבל במתנה כיון דהוי ספיקא דדינא אם זכה המקבל במ"ג בע"כ מוקמינן ליה בחזקת בעלים הראשונים. ולדעתי יש לחלק מדברי הרשב"א גיטין הנ"ל דכ' דל"ד לחוב ופקדון דכיון דמה שיש בידו משל אחרים הוא דמשדר ליה ספיק' לקולא דבעלים הוא והיינו כיון דהספק אם לאו כזכי הוא צריך השליח לקבל עליו אחריות וכמו שכ' הרא"ש שם דלשמואל אף דיכול לתפוס במקום דאינו חב לאחרים מ"מ אם אינו מקבל אחריות יכול לומר את לא מהימנת לי וכמו שבארתי לעיל (סי' ל"א) ואם כן אף אם נאמר דרב דאמר אינו יכול לחזור הוא מספיקא אם הולך כזכי הוא או לא מ"מ כיון דעיקר הספק הוא אם יצטרך השליח לקבל אחריות ועל זה השליח הוא מוחזק לכך ספיקא לקולא דבעלים הוא כיון דלא שייך לאוקמי בחזקת בעלי' הראשוני' מה שאין כן בנידון זה בהמחהו במעמד ג' בעל כרחו כיון דספק' הוא אם זכה המקבל או לא מוקמינן לה אחזקת בעלים הראשון וגם חובו של הבע"ח על חזקתו דעדיין לא נפרע:

ד

ד) ראיתי בס' המקנה קידושין (דף מ"ח) דהקשה אמאי הוי מעמד ג' כהלכתא בלא טעמא למה לא משתעבד להנמחה מטעם עבד כנעני ותירץ דמלוה אינו קונה ואכתי יש לדקדק הא נוכל לומר דמשתעבד מצד הנאת מחילת מלוה שזה מוחל לו החוב כדי שישתעבד לזה. ונראה ליישב דבשלמא בנותן לו דבר בעין ובהאי הנאה יקנה האחר השדה שפיר קונה אף דקבל מאחר אבל כאן מה הנאה חדשה יש לו הא מה דמוחל לו צריך שישתעבד כנגדו להנמחה הא זה שמוחל לו צריך שישתעבד להאחר ואי במה דנשתעבד לו זה מלוה חדשה ויש לו הנאה דמוחל לו המלוה ישינה זה קאמר בש"ס וקאמר אלא מעתה כו' דכפתי ושקלי לאלתר ועיין מה שכ' אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסוף ס' דברי משפט (סי' קכ"ו סק"א):

ה

ה) ואם יכול הראשון שהמחהו לבע"ח שלו למחול דנחלקו הפוסקי' הרבה בזה אם אלים כחו דמע"ג ממוכר שט"ח לחבירו או לא והש"ך (ס"ק י"ב) האריך בזה וכ' ואפילו תאמר דאינו יכול למחול ולא מצי למימר קים לי בכה"ג וכמו שהכרעתי (סי' ס"ו ס"ק כ"ד) מ"מ לענין קידושין אין תלמיד כמוני מכריע בין ההרי' הגדולים ופשיטא דיש להורות דאינה מקודשת אלא מספק וסיים ודלא כמהר"מ יפה שכ' בפשיטות דהוי מקודשת. ויש להבין הא כיון דפסק דאינו יכול למחול ומוציאין ממון איזה ריעות' וגרעון יש במקדשה במע"פ שביד אחרים הא קנתה המלוה וא"י למחול ומוציאין ממנו אף אם מחל לו המקדש אם כן שוב סמכה דעתה ואין ריעותא רק דלא סמכה דעתה כמבואר בש"ס פ' האיש מקדש שהביא הש"ך שם ואם כן כיון דלעולם מוציאין מן הלוה אף אם מחול מה"ת לא תסמוך דעתה ולפי פסק הש"ך דהכריע דמוציאין ממון אם כן שוב סמכה דעתה ודוחק גדול לומר כיון דיש פוסקים דמהני מחילה שוב לא סמכה דעתה דמה"ת נאמר כן ודברי מהר"מ יפה נכונים בזה כיון דפוסק דאינו יכול למחול למה לא תהיה מקודשת בבירור. ובתומים הביא משם מהר"ם גלאנטי דלמ"ד במעמד ג' אין האשה מתקדשת אף בקרקע לא קנה כי תליא זה בזה והשיג עליו כיון דכל הטעם הוא דלא סמכה דעתה ואף דיצטרך לשלם באשה לא אפסדיה או דהאשה בושה לתבוע בעלה בב"ד על הנזק וזה לא שייך במקח שדה. ומה דפשוט ליה תמהני הא הש"ך (סי' ק"ץ) כ' בפשיטות להיפך דבקרקע לכ"ע לא קנה ובקידושין אבל באיניש אחרינא כ"ע מודו עיין שם ועיין שם בקצוה"ח דחולק על הש"ך מתוס' ב"ב דכ' משום דאשה בושה לבא בב"ד לתבוע מבעלה ולכך לא סמכה דעתה ממילא בקרקע כה"ג קנה בשטר חוב דאין המוכר מתבייש לתבוע ללוקח במה דמחל. וקצת י"ל לדעת הש"ך דהוכיח מדברי רש"י דלא קנה דודאי לא סמכה דעתה ומה לו למיקם בדינא ודיינא ולהכניס את עצמו בזה רק באשה דיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא מכנסת א"ע אף בתגר זה רק כיון דבושה לתבוע מבעלה לא סמכה דעתה דאין כאן כסף קידושין כלל ומ"מ כבר הסכימו האחרונים דבקרקע קנה בשטר דאחרים:

ובתומים (סי' ס"ו) כ' לראיה ברורה דאינה יכולה למחול מב"ב (דף קמ"ח) דשכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני דמהני הואיל דאיתא בבריא במעמד שלשתן ואם כן יהיה היורש יכול למחול אלא ודאי דאינו יכול למחול אף בבריא ולא אבין הא להסוברים דמכירת שטרות הוא רק מדרבנן וגם כן מהני בשכ"מ ואין היורש יכול למחול מטעם שלא תטרוף דעתו א"כ כ"כ במע"פ אם ליתא כלל בבריא שפיר ל"ה מהני בשכ"מ לכך אמר רבא אמר ר"נ הואיל דאיתא בבריא במעמד ג' דמצינו דחל הקנין מהני נמי במתנת שכיב מרע כמו במלוה בשטר ושוב בשכ"מ שלא תטרוף דעתו שוב אין היורש יכול למחול כמו בשטר חוב ושני הדיני' אמר רבא אמר ר"נ. ובאמת י"ל דגם במעמד ג' היו מתקנים מפני תק"ה דלא יהי' יכול למחול רק כיון דבשטר חוב מצינו דיכול למחול לא רצו חכז"ל לאלם כח מלוה על פה ממלוה בשטר להסוברים דגם במע"ג יכול למחול כמו שכ' הפוסקים הסוברים כן אבל במתנת שכ"מ כמו דמצינו בשטר חוב דלא מהני מחילת היורש משו' שלא תטרוף דעתו דשכ"מ כן במלוה על פה לא מהני שוב מחילתו כיון דעכ"פ גוף עצם הקנין מהני בבריא וז"פ לענ"ד ועמ"ש לעיל דיני הלואה (סי' ס"ג אות ל"א):

ו

ו) הטור הביא ד' תשובת הרא"ש ראובן קנה סחורה משמעון וא"ל אעמידך אצל לוי שאני עושה לו מלאכה ונותן לי כך וכך לשנה ולכשיגיע הזמן יתן לך שכרי במקומי והעני מי שהיה חייב ליתן לו המעות אם חייב הלוקח ליתן לו המעות והשיב שחייב שזה לא נתחייב לו עדיין מעות ללוקח בשעה שקבל עליו ליתנם שעדיין לא נעשה המלאכה דאינו מתחייב במעמד ג' אלא אם כן היה בידו מעות משל מי שמצוה לו וכיון שקנה ממנו הסחורה נגמר המקח וחייב הלוקח ליתן לו ועיין בפרישה ובתשוב' הרא"ש (כלל ס"ט) והסמ"ע (ס"ק כ"ג) דכ' הא דלא חייבו הרא"ש רק מפני של"ה בידו משעת המחאה הא בלא"ה לדעת הרא"ש לא מיפטר ולא נסתל' חיובו של הראשון הוא משום דאמ' לו הלוה מזלך גרם שהעני וכבר השיג על זה הש"ך (ס"ק מ') כיון דהיה יכול לחזור עליו קודם לכן לאו ברשותו העני עיין שם ובס' נה"מ על רבינו ירוחם (דף פ"א ע"ב) וראיתי במהרי"ט (ח"א סי' קכ"ב) שהוכיח מדברי הרא"ש הנז' באם ראובן אמר לשמעון תן לי סחורה ואעמידך אצל לוי בעל חוב והמחהו אצלו דבהא לכ"ע אין שמעון יכול לחזור ולתבוע מראובן דמי הסחורה שיאמר אלמלא לא נתרצית לקבל מלוי לא הייתי מתחייב לך עיין שם באורך ולכך דן הרא"ש כיון שעדיין לא היה חייב לך הוי אונאה אבל בלאו הכי היה הלוקח יכול לומר לא לקחתי אלא על דעת שתקח מלוי המעות וכן כתוב בספר תפארת שמואל דהוי כאלו התנה הלוקח עמו דאדעתא דהכי הוא לוקח הסחורה שיטול המעות מלוי ובאם לאו אינו חפץ לקנות וכן משמע בתשובה להדיא. ולכאורה יקשה מדברי תשובת הרא"ש שם (סי' ז') בראובן שקנה תבואה משמעון בממון ידוע וכ' על הממון שטר חוב וקודם שקנה מידו שאל מי יתן לו התבוא' אמר יהודה יתן לך ובאותו מעמד קבל יהודה על עצמו לתת התבואה לראובן ואחר כך קנו מיד ראובן על השטר חוב קנין גמור ויהודה טוען אחר כך שלא היה בידו משל שמעון שום דבר והשיב כיון שלא רצה לחייב א"ע ולהשתעבד באלו המעות עד שיהודה אמר לו ליתן התבואה הוי ליה תן לו ואני נותן לך דהוי כקבלן וממי שירצה יפרע הרי דלא נפטר שמעון בזה. אולם ל"ק דבהך דתשובת הרא"ש (סי' ה') איירי באמר לו אין לי מעות שאתן לך אבל אעמידך אצל פלוני וכן בדין דמהרי"ט לא נתחייב ראובן כלל רק שיתן לו סחורה שיעמידהו אצל לוי בעל חובו לכך אינו יכול לחזור על ראובן דכבר סילק לו דמי הסחורה ועד"ז קנה שלא יתחייב לו מה שאין כן (סי' ז') שראובן קנה משמעון התבואה ונגמר המקח ביניהם רק בטרם שקנו מן ראובן על הדמים שבשטר חוב שאל מי יתן לו התבואה העמידו אצל יהודה לכך אף דיהודה נתחייב מטעם תן לו ואני פורע כיון דלא רצה להשתעבד את עצמו לחייב במעות עד שיהודה אמר לו ליתן התבואה הוי קבלן וממי שירצה יפרע כיון דכבר נגמר המקח בין ראובן ושמעון וכבר נתחייב ליתן לו התבואה דאף ביצא השער מהני אף באם אין התבואה בידו מ"מ קנין צריך ומה שכתב לו שטר חוב זה אינו עושה קנין דכבר כתבו האחרונים (סי' ל"ט) דלא כמבי"ט שהביא הש"ך שם דשט"ח אינו עושה קנין כלל ואם כן על כרחך עובדא דהרא"ש איירי דכבר הי' קנין המועיל על העמדת התבוא' ורק בטרם שקבל קנין על חיוב והשתבעדות השטר שאל מי יתן לו התבואה והעמידו אצל יהודה שפיר כ' הרא"ש דממי שירצה יגבה מה שאין כן בהך (דסי' ד') דלא נגמר חיובו מקודם כיון דהוי כאלו התנה הלוקח דאדעתא דהכי הוא לוקח הסחורה שיטול המעות מפלוני שעשה אצלו מלאכה וכמו שכ' שם בשאלה בפירוש דאמר לו אין לי מעות שאתן לך אבל אעמידך אצל פלוני ולא נתחייב מקודם לכך לא יכול לחזור אצלו ודן הרא"ש דחוזר מטעם אונאה שהי' סבר שזה יתחייב לו המעות ולא נתחייב לו ומדמה להא דאמר מכור לי באלו אע"ג דאמר באלו משמע הן רב הן מעט כיון שהזכיר מכר נתקיים המכר וצריך להחזיר אונאה ה"נ כיון שקנה ממנו נגמר המקח ואם הבעל מלאכה לא יתן חייב הלוקח ליתן הדמים. אך יש להבין בדברי הרא"ש שמדמה להא דמכור לי באלו ובמכור לי באלו מספק' ליה להרא"ש בפסקיו פ' הזהב אי הלכה דקנה ומחזיר אונאה או כר' אבא דאמר משמיה דר"ה קנה ואין לו עליו אונאה וכן הביא הטור ורמ"א דעתו (סי' רכ"ז ס' י"ט) ועיין שם בסמ"ע וטו"ז וכאן כ' הרא"ש כיון שהזכיר מכר נתקיים המכר וצריך להחזיר אונאה ואיך פסק דה"נ כיון שקנה ממנו נגמר המקח ואם בע"מ לא יתן חייב הלוקח ליתן הדמים ואמאי מחייבו כיון דבשעת חיוב העמידו אצל זה שעובד אצלו וכנראה העני אחר כך אף דלא קנה אז החיוב של בעל המלאכה כיון דעדיין לא נתחייב לו מ"מ אחר כך כשגמר המלאכ' אצלו ונתחייב לו רק שהעני איזה אונאה יש בדבר כשמכר לו בעד חוב זה. וצ"ל דאיירי עובדא דהרא"ש דהואיל דהעני לא נגמר אצלו המלאכה ולא בא לידי חיוב לכך הוי אונאה בהמקח ומה שכ' הרא"ש כיון שקנה ממנו נגמר המקח לאו דהי' קנין כבר דאם כן כבר נתחייב הקונה ובלאו אונאה יכול לחזור עליו לדעת הרא"ש רק שכיון שנזכר המקח לא יכול לומר אדעתיה דהכי לא קניתי וכיון שקבל הסחורה יכול לתבוע מדין אונאה ועדיין צריך עוד ביאור הדברים:

ז

ז) גם בחוב שלא הגיע זמן פרעון יש בו דין מעמד שלשתן כמו שהאריך הש"ך (סק"א) ודלא כמו שכ' בתשובת מהרשד"ם. ובתומים כ' ראיה דיש בו דין מעמד ג' מהא דרב מרי בר רחל בש"ס ב"ב (דף קמ"ח) דאיסר גיורא דהוי ליה תליסר אלפי זוזי בי רבא דאמר רבא היכי נקניהו רב מרי אי במעמד ג' לא אזלינן ומה כל החרדה ימנה שליח בעדים להביא שלו מרבא וצריך לומר דהוי פקדון ביד רבא בזמן ועל היתר תשמישו והו"ל הזמן לטובת הנפקד גם כן ואינו יכול לתבעו תוך זמנו ואינו יכול לכופו להחזירו תוך זמנו במה שהוא לטובתו ועל תנאי זה קבלו ותקנו משיכה בשומרים דלא למיהדר ביה תוך זמנו ומבואר משם דאפילו תו"ז שייך מעמד ג'. ולא אבין אם היה ביד רבא פקדון בזמן ועל היתר תשמישו אם כן אף קנין סודר אף אם תאמר דמטבע נקנה בחליפין לא מהני דיכול רבא לקנות בהלואה וכן אגב לא מהני ולא מבעי לדעת הש"ך (סי' רצ"ב) דאין הנפקד חייב להחזיר למפקיד אותן מעות ויכול ליתן מעות אחרים תחתיהן ודאי לא שייך להקנות בקנין סודר ואגב. ואף דהח"צ בהגהות טו"ז (סי' ע"ג) משיג עליו דלדידן דקיי"ל כר"נ נאנסו לא חייב להחזיר אותן מעות מ"מ כיון דאיירי בנתן לו רשות על זמן וכ"ז שירצה אין צריך להחזיר לי כי יכול להשתמש בו והוי כאלו נתן חפץ בידה שהברירה יהיה בידו כל זמן שירצה יהיה קונה דכ"ז שאינו רוצה אין לו בו קנין ולכך אינו חייב באונסין וכשירצה קונה אותו בעל כרחו של הנותן אם כן יכול רבא לומר שירצה לקנות והוי כמלוה ואינה נקנה לא בחליפין ולא באגב [ועיין נתיבות (סי' רצ"ב) שמיישב בדרך זה דברי הש"ך דכוונתו גם כן על דרך זה וכבר כתבתי לעיל דיני טו"נ (סי' ט"ו) דלא יתכונו דבריו למה שכתב הש"ך (סי' מ"ז וצ"ט) לענין בעל חוב כשאומר הלוה ממון שיש בידו שהם פקדון דאינו נאמן כיון דיש לו רשות להשתמש הוי כשלו הרי דסובר דאף כשאינו רוצה להשתמש בהן סובר הש"ך דהוי כשלו ועיין תשובת שארית יוסף (סי' כ"ה) שהביא דברי האלפסי היכא דאיתא פקדון גבי חבריה וכי תבע מניה יהיב לי' כמקרקע דמי דקיי"ל כל היכא דאיתא ברשותיה דמריה איתא וכ' דמלשון הנ"י משמע שהאלפסי אינו מדבר רק בפקדון מטלטלין ולא במעו' פקדון דכ' ומיהו מטלטלי דפקדון יכול להקדיש כו' והטעם נ"ל לפי שמעות פקדון יכול הנפקד להוציא דישתמש בהן ולפיכך חייב בגניבה מה שאין כן במטלטלין עכ"ד וזה נוטה כדברי הש"ך אולם דבריו תמוהין מעובד' דאיסר הנז' דמבואר דפקדון זוזי יכול להקדי' ולהקנות. ואולי ס"ל דשם היה מעות צרורין ביד רבא ודוחק] וצ"ל לדעת התומים דרבא לא רצה לזכות בו דאז יהי' חייב באונסין דיהיה כלוה ואם יחיה מרי בר רחל ויתבע ממנו יהי' חייב באונסין אולם מ"מ זה דוחק דהיה רבא יכול לזכות בהן בתשמיש על תנאי אם ימות איסר יזכה בהן מעכשיו ולא יחול על זה קנין סודר ולא קנין אגב ואם יחיה יתבטל זכייתו ולא יתחייב באונסין ויש לדחוק לדבריו דמ"מ הש"ס נקט בפשיטות דמטבע לא נקנה בחליפין ולית ליה ארעא ודוחק ומקושיתו דהיה לו לשלוח שליח אין להכריע בזה די"ל גם כן דהיה לו לאיסר שטר מרבא ולא הי' מצוי בידו אז וכדומה אולם בלא"ה דעת כל האחרונים דאף בחוב שהוא תוך זמן יש קנין מעמד ג' ואינו דומה לכתובה דשם אפשר שלא תבא לידי גביה לעולם אבל חוב שהוא ברור שיבא ליד גביה לכ"ע יש בו קנין ע"י מעמד ג':

ח

ח) עוד הביא הש"ך ד' מהרשד"ם בשמעון שקבל עליו במעמד ג' לשלם לראובן בעד לוי מסחור' של לוי שבידו אחר שיקבל ממנו פרעון חובו שחייב לו לוי כיון דאפשר שתזלזל הסחורה ולא יעלה לסכום חוב שמעון דומה לכתובה ולא הוי מנה לי בידך וכ' הש"ך דאיירי שלא היה הסחורה שוה בבירור בשעת מעמדות כדי חוב שניהם והיה הדבר בספק אבל אם אז היה שוה כדי חוב שניהם קנה מדין מע"ג אף שהי' אפשר שתזלזל אחר כך ובקצוה"ח כ' כיון דלוי אינו יכול לכוף לשמעון שיקח לו מהסחורה כדי חובו והשאר יחזיר לו דכל זמן שלא פרע חובו אינו יכול לכופו להחזיר לו כמבואר (סי' ע"ג) ואם כן כיון דאינו יכול לתבוע עכשיו לא הוי מנה לי בידך עכשיו דיכול להיות דבזמן הגביה אם תזלזל הסחורה אין לו כלום ומשום הכי אין בו דין מעמד ג'. ולכאורה י"ל כיון דעכשיו שוה כדי חוב שניהם ואם לוי יסלק לשמעון חובו במעות כפי חובו יכול לעשות כן אם כן זכות זה זכה בו ראובן וכיון דיכול לסלקו במעות שלוי חייב לשמעון והוי כמו שיש לו עכשיו דבר ברור בידו עכ"פ ולמה לא יזכה אף אם לא סילק לו ראובן אם נמכר הסחורה על ידי שמעון ונשאר מותר מכפי חובו שחייב לוי לשמעון ואינו דומה לכתובה דאפשר שלא יבא כלל לידי גביה אבל כאן אף דאפשר שתזלזל הסחורה ולא יהיה מותר ביד שמעון מ"מ כיון דעכשיו שוה כדי חוב שניהם הוי כמו שיש לו עכשיו זכות אצלו מה ששוה בבירור ובידו לסלקו חובו וכפי ששוה עכשיו ידענו שיש לו אצלו ואז אף אם לא מסלקו הוי עכ"פ כמו שיש לו אצלו עכשיו רק שממושכן אצלו והוי כמו אם ראובן השכין משכון אצל שמעון ששוה מאה על חמשים ושוב העמיד ללוי מהמשכון ישתעבד גם ללוי על חמשים דאף אם תזלזל המשכון ולא יהיה שוה רק חמשים לא יגבה לוי כלל מ"מ נראה דאזלינן בתר השתא הואיל דשוה מאה עכשיו ואם השוי' של המשכון כמו עכשיו דנראה דזכה לוי אחר שקבל שמעון חובו וה"נ דכוותיה כיון דעכשיו שוה בבירור זכה ראובן בהמותר מה שאין כן בכתובה דגם עכשיו אין לה על בעלה כלל ושעבוד הוא רק אם יבא לידי גוביינא. ואף דזכות זה שוה ממון למכור בספק בעד טוה"נ מ"מ שום חיוב ליכא עליו אבל בסחורה שלו רק שראובן לא יקבל רק אחר שיגבה שמעון חובו מ"מ עכשיו הוא סחורתו ויכול לסלקו מכל וכל אבל כשאין הסחורה שוה בבירור עכשיו כפי חוב של שניהם ל"ה חוב ברור לכך א"ב דין מע"ג:

ט

ט) אם המחהו שיתן לו הבעל חוב מעותיו כדי שיקנ' בעדו סחור' הביא הש"ך משם מהר"ם אלשקר לא קנה מדין מעמד ג' ולא הוי אלא שליח וכ' הש"ך הטעם כיון דנשאר זכות לראשון לכך לא מהני וכ' הקצוה"ח דהיינו דוקא שיקנה לו סחורה דעדיין יש כח לראשון בו ולא הוי אלא שליח אבל אם המחהו שיתן לו מעותיו בהלואה כיון דמלוה להוצאה ניתנה הוי כמתנה וצריך ליתן למי שהמחה. וראיתי בנתיבות משפט הספרדי (דף פ') שהביא כן משם מהר"ש חיון דאף בדרך הלואה קנה מדין מע"ג וכ' דמדברי מהר"ם אנשקר נראה שחולק על זה ואף דיש לחלק דשם שליח שוויה מ"מ מתוך המשך דבריו שם (סי' ס"ג) נראה שסובר דאף באותו נידון של מהרש"ח א"ב דין מ"ג. ובתומים (סק"ב) כ' להביא ראיה מש"ס ב"מ (דף ע"א) דפריך בנכרי שלוה מישראל והעמידו אצל ישראל לתת לישראל השני בריבית דאסור בשלמא זה לחומרא אלא ריש' דישראל שנותן במעמד הנכרי מעותיו לישראל השני דקתני מותר כיון דאין שליחות לנכרי איהו שקיל ריבתא ושם יש מעמד ג' ונסתלק הלוה וקנה הנמחה וכיון דהלוה פטור בזה נסתלק הישראל ומכ"ש ברישא דנכרי היה הלוה פשיטא דישראל השני נעשה לוה לראשון והנכרי נסתלק לגמרי ואסור ומה חומרא יש בזה עד שהתוס' שם כתבו במסקנא ל"א לחומרא ובלא נו"נ ביד מותר וקשה הא באופן זה לכ"ע מ"ג קונה אפילו שאינו ישראל אלא ודאי כיון דנותן רק בהקפה ועדיין יד ראשון הממחה בו לא שייך בו מעמד ג'. ובאמת לטעם הש"ך בנידון דמהר"ם שיקנה לו סחורה אתי שפיר דלא הוי רק כשלוחו כיון דאף אם נאמר דקבל השליח כבר יכול גם כן לבטל שליחותו אם כן המעות שקבל השני מעות דראשון הוא מה שאין כן בהלוא' אם נאמר דזכה כבר נסתלק הראשון לגמרי דמלוה להוצא' נתנה ואם כן למה לא יקנה בהלואה דלדידן מלוה ברשות בעלים לאו לחזרה ניתנה ואם כבר העמידהו שיתן לו בהלואה למה לא נאמר כאלו כבר זכה בו ונסתלק הראשון לגמרי. ובאמת היה נראה לחלק דדוקא באם ממחהו לתת לקנות סחורה בעדו בחנם דאין לו שום זכות וקנין בממון זה אז לא הוי רק כשליח ולא נסתלקו הבעלים מחוב זה כיון דאף אם קבל הממון יכול לבטל השליחות. אבל אם המחהו לתת להאחר ושיקנה בעדו סחורה ובשכר שירויח כך וכך דבזה אם כבר קבל המעות וחוזר בו ומבטל שליחותו וחוזר דאינו יכול לחזור כיון שכבר זכה בהמעות לעשות שליחות בו וצריך שישלם לו מה שהבטחהו בזה י"ל דמהני דדומה להלואה והיכא דאם כבר קבל א"י לחזור הוי כנסתלק לגמרי:

וראיתי בפרישה יו"ד (סי' קס"ט) שכ' שם על דברי הטור שכתב בישראל שחייב לאינו ישראל בריבית ובקש להחזירם מצאו חבירו ואמר תנם לי ואני אעלה לך כו' ואפילו העמידו אצל האינו ישראל ואמר לו הא"י תנם לישראל זה והפטר כו' אסור דכיון דקיבל מיד ישראל נראה כנותן ריבית לא"י בשליחו' וכתב הפרישה מה שכ' נראה אע"ג דאין שליחות לנכרי מ"מ א"ב ריבית ממש שהרי זה המקבלו אינו מקבלו אלא בשביל הנכרי וכ' שם בהגהו' בנו והעיקר דבכה"ג קנהו במעמד ג' כמו שכ' בח"מ (סי' קכ"ו) דכשהנכרי הממחה זוכה ישראל המקבל מישראל המומחה עכ"ל. הרי מבואר דפשיטא ליה אף דמקבל רק בהלוא' ועדיין יד הראשון הממחה בו שייך בו דין מעמד ג' וכשיטת הר"ש חיון ז"ל והקצוה"ח. ובקושית התומים בנכרי שחייב לישראל הא הוי ריבית גמור י"ל למה שיש לדון דהיכא דנעשה על ידי קנין דמעמד ג' איסור לא תקנו חז"ל בזה שיועיל הקנין דומיא למה שכ' הרמ"א (סי' רל"ה) משם הר"ן בתשובה דאף בפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר מ"מ אם מכרו בנכסים מועטים לא מהני הקנין ה"נ לא תקנו היכא שנעשה איסור על ידי קנין זה לא מהני וכיון דאם נאמר דישראל השני נעשה בקנינו לוה לישראל הראשון איתעביד ביה איסור בזה לא תקנו חז"ל שיועיל קנין דמעמד שלשתן. שוב ראיתי בספר שע"מ (ס"ק ד') שכ' גם כן דבדבר האיסור לא תקנו דלקני וכמו בפעוטות והגם דיש לחלק דבנידון דתשובת הר"ן וכן בנידון שדן השע"מ דגוף הקנין הוא באיסור מה שאין כן בזה דגוף הזכיה אינו באיסור רק מה שהתנה על הריבית מ"מ י"ל כיון דמעמד ג' הוא הלכתא בלא טעמא וגם בגוף הקנין החסרון דלא שייך בזה קנין במלוה על פה ומשום תק"ה תקנו כן במלתא דאיסורא לא תקנו דליקני ולקמן אי"ה בקונטרס הקנינים יבואר בדין זה דבאיזה אופן נאמר דבאיסורא לא תקנו. ועיין בספר חות דעת (סי' קס"ט ס"ק ח') ויש בזה להאריך טובא בש"ס דב"מ וראשונים המובא בש"מ שם והוכרחתי לקצר כאן ועיין מה שהבאתי לעיל דיני הלואה (סי' מ"ו) שהבאתי דברי ריא"ז כ"י גיטין שכתב על קנין דמעמד ג' שהוא הלכתא בלא טעמא הללמ"ס וכן דברי רמ"ה ב"ב (פ"ט סי' פ"ג) שכ' דקנין מעמד ג' הוי קנין דאורייתא ואינו יכול למחול ודברי מבי"ט בספר קרית ספר עיין שם בק"ס (פ"ו) ממכירה ובפרק (ט"ז) ממלוה ובמה שכ' שם ויבואר עוד אי"ה בקונטרס הקנינים ועל כרחך כוונתם דאלם קנינו כמו הללמ"ס ואם כן יש לדון דגם במלתא דאיסורא מהני קנינו מ"מ מדברי כל הראשונים מבואר דקנין קליש הוא והבו דלא לוסיף י"ל דבמילתא דאיסור לא מהני וכיון דאין ראיית התומים מוכרעת כ"כ לדינא בהמחהו בהלואה י"ל אם תפס המקבל מן הבע"ח הממון דמהני תפיסה ויכול לומר קים לי כשיטת הר"ש חיון והגה' אין שום הפריש' והקצוה"ח דמלוה להוצאה נתנה ואם כבר קנה השלישי שוב יד להממחה בזה רק דנתחייב גופו לשלם ונכסיו מצד הלואתו:

י

י) כשלא היה אצל שמעון ממון דלא קנה במעמ"ג כ' הרמ"א (ס"ב ואפילו מחל המלוה ללוה יכול לחזור בו כ"ז שלא קנה בקנין ועיין בש"ך (ס"ק ט"ז) כשפטר המלוה את הלוה לגמרי פשיטא דמהני אף בלא קנין ודלא כסמ"ע. ובאורים כ' דאם פטרו בפירוש בין יתן בין לא יתן ודאי דמתחייב הב' מתורת ערבות רק בפטרו בסתם שלא יחזור בזה מחולקים דדעת הסמ"ע דצריך קנין ודעת הב"ח והש"ך דהה"ד בלא קנין והניח הדין בצ"ע. ומצאתי בתשובת הרמב"ם (ח"א) הנדפס בלייפציג (סי' ר"ז) שנשאל על ראובן שהיה טוען על שמעון בחוב י"ד דינרים והיה מודה במקצת עד שבא לוי ואמר לראובן ארצה בטובתך שתמחול לשמעון הי"ד דינרים שאתה תובע לו ותתפוש לו קנין על זה מחילה גמורה ואני אתן לך מכאן ועד כו' ששה דינרים וג' זוז ומתוך כך נתרצה ראובן עם לוי על זה ותפס קנין לוי לראובן על זה ושטר בקנין ועדים ובהגיע הזמן תבע ראובן מלוי ענה אותו ואמר איני נותן לך כלום אלא אם יתן לי שמעון שבשבילו עשיתי לך שטר זה ענה ראובן ואמר אין לי על שמעון כלום שכבר תפשת אתה קנין ממני שמחלתי לו הכל בשביל הששה שתתן לי והשיב שאעפ"י שלא הודה לוי לראובן שהיה שמעון מודה לו במקנת הרי יש לראובן להשיב את שמעון שאין לו בידו כלום מאותן י"ד דינרים ועכשיו שאמר לוי מחול לי התביעה כולה ואני נותן לך ששה דינרים ומחל לו בקנין ונקנה מן לוי על כך הרי לוי נשתעבד לראובן ואלו לא קנה ממנו על כך הי' יכול לחזור בו ולומ' לו חזור על בעל דינך שלא חסרתיך עד עכשיו כלום שלא היה לך עליו אלא שבועה הנה הוא לפניך לך והשביעו כי אותה מחילה בטעות הוא שלא מחלת לו אלא על מנת שאתן לך אני ועכשיו שאין אני נותן לך הרי מחילתך מחילה בטעות לך חזור אליו והשביעו אלא כיון שקנה ממנו על כך הרי שעבד עצמו באותו החוב ואינו יכול לחזור עיין שם ומדבריו יש ללמוד דעל ידי מחילה סתם לא נתחייב ויכול לחזור וכדעת הסמ"ע:

יא

יא) כשהמחהו אצל אחר והודה הנותן שטעה אם במתנה הוא אינו נאמן אף ביש לו נכסים וצריך ליתן להמקבל וחוזר וגובה מנותן בש"ע (סי"ד) ובש"ך (ס"ק ס"ז) תמה ע"ז דלמה יתחייב לשלם הא יכול לומר אלו ידעתי שיש טעות לא ציותיך ליתן ולא הוי אלא גרמא וגם שאתה גרמת לעצמך שלא נזכרת וטעית וכמו שאתה הית טועה כן גם אני ואתה התחייבת בעצמך שהודית ולא נזכרת בטעות ועיין בתומים מה שכתב בזה. ולענ"ד אפשר לומר דלא צריך לחייבו מדין מזיק רק כיון שהיה לו להנותן טובת הנאה ליתן להמקבל מתנה חייב לשלם הואיל שזה נתן על פיו מה שהודה בעצמו שלא היה לו אצלו. ודומה קצת להא דמבואר ירושלמי פ' הנזקין בראובן שמכר שדה באחריות והלוקח נתן במתנה לאחר ואחר כך טרף ממנו דיכול הלוקח לחזור על המוכר אף דלא אפסיד ליה כלום יכול למימר ליה בעי הוינא מיתן וישלם לי טובו עיין שם וברשב"א קידושין (דף כ"ו) וכן פסקינן בש"ע (סוף סי' רמ"א) וכאן נמי כיון דרצה ליתן במתנה לחבירו ולקבל טובה ממנו הרי נהנה מחסרון של חבירו ולכך חייב לשלם לו אף אם לא הי' רק גרמא ואף דיש לחלק מד' הירושלמי מ"מ נראה שכן ד' בעה"ת והטור:

אמר המחבר אחרי ראיתי הענינים מתרחבים ומתפשטי' לכמה ענפים וההוצאה מרובה וגם שלא יהיה ספרי זה גדול הכמות הוכרחתי כי פה תהי' שביתתי ולהפסיק בין הפרקים ולא אביא הפעם עוד רק מעט מקונטרס הקנינים אשר לי בעזה"י כי גם רמזתי בכמה מקומות עליו וחשבתי לסדרו בדיני מו"מ ויען גם את זה אפס קצהו אביא ולא כולו קראתיו שם בפ"ע. ואם אזכה להוציא לאור כסדרן עפ"י הלכות הש"ע חה"ג אשלם חובתי בל"נ. וד' יחזקני ויאמצני לתורה ולתעודה אכיה"ר:

תמו דיני גביית חוב כל תשא עון וקח טוב.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף