אמרי בינה/אורח חיים/ט
|
< הקודם · הבא > |
בש"ע (סי' כ"ז) דאם יש לו שתיהם ויש לו איזה אונס שאינו יכול להניח אלא אחת מניח אותה שיכול ובמג"א שם דאף באונס קצת וכתב ב"י משום דאם יש לו שתיהם אסור להניח של ראש קודם של יד ומ"מ נראה שאם לא הניח אלא אחת מהם אעפ"י ששתיהן בידו ול"ה לו שום אונס יצא ידי אותה מצוה משקיים ולכאורה יש לעיין למה יצא ידי תפילה של ראש אם הזיד ולא הניח מקודם של יד שיש לו הא עבר על עשה מה"ת לאות על ידך והדר ולטוטפות בין עיניך וכ"ז שבין עיניך יהיו שתים הא הוי מצוה הבאה בעבירה דבשעת עשיית המצוה עבר על עבירה ובכה"ג לכ"ע הוי מצהב"ע אף דהעביר' לא גרם למצוה כמבואר מדברי תוס' סוכה (דף ל') במצה של טבל וכדומה. וה"נ דכוותי' ומהראוי לומר דלא יצא ידי מצות של ראש עד שיסלק ויניח מתחילה של יד. וראיתי בפ"מ שהעיר למה לא נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד ל"מ דאפילו במ"ע כמו תורם מרעה על היפה פריך בש"ס תמורה דנימא אי עביד ל"מ. אולם זה יש ליישב למ"ש המהרי"ט דאם לא יתוקן האיסור במה דנאמר לא מהני בזה לא אמרינן דל"מ וה"נ דכוותי' הא מ"מ הי' בין עיניו השל ראש ועבר על כ"ז שבין עיניך יהיו שתים ודוחק לומר דאם נאמר ל"מ והוי כמונח בלא כונה על ראשו דבזה אינו עובר וגם למ"ש תוס' תמורה בצורם אוזן בכור דל"ש לומר ל"מ במידי דאף נעשה ממילא סגי וה"נ י"ל דאף אם נעשה מאליו קיים המצוה דל"נ וקשרתם רק על של יד ובשל ראש אם נפל ממילא על ראשו לכאורה ג"כ סגי וא"כ ל"ש בזה לומר דלא מהני ועיין פ"מ במ"ז (סי' י"ט) שכתב בהא דאם קרא כ"ש במקום צואה דחוזר וקורא דאינו מטעם אי עביד ל"מ למ"ש סמ"ע (סי' ר"ח) דוקא אם לא יצוייר באופן אחר משא"כ כאן שהמקום גורם ויראה דהוי דרבנן עי"ש והכי נמי דכוותה כיון דאפשר לקיים מצות של ראש ואין החסרון בגוף המצוה רק מצד אחר דאין עליו של יד ובכה"ג לא שייך לומר אי עביד לא מהני. אולם מטעם מצוה הבאה בעבירה יש להתבונן דהא ודאי אף בעבר על עשה שייך לומר מהבב"ע כמו איסור גזל דפסול למצוה אף דכבר עבר על העבירה מ"מ חשיב מהבב"ע במה דעושה בשעת המצו' דעובר על מ"ע והשיב את הגזילה והנה מאז נתקשיתי בדברי השו"ע דפסק (סי' תרמ"ט) דבמצוה דרבנן לא פסלינן מהבב"ע וביו"ד (סי' ש"מ) פסק בקורע חלוק הגזול דל"מ כמבואר מדברי ירושלמי פ' האורג ואמאי הא לקרוע על מתו ל"ה רק מצוה דרבנן ורציתי לומר דע"כ לא פסק המחב' דבעבירה דרבנן לא איכפת לן במהבב"ע רק היכא דכבר עבר העבירה קודם קיום המצוה אבל במקום דעושה עבירה בשעת קיום המצוה כמו בקורע בחלוק הגזול דמזיק לחבירו בידים בזה מפסיד העבירה את המצו' במצוה דרבנן. אך י"ל דגם בגזילה אף דאין מפסידו בקיום המצוה מ"מ בשעת המצוה עובר עבירה במה דלא מקיים העשה והשיב ומעכב של חבירו ת"י בגזילה. אולם למ"ש הריטב"א סוכה שם להקשות למה בגזל קרקע יוצא דקרקע אינה נגזלת הא מ"מ עובר עבירה במה דיושב בסוכת חבירו שלא ברצונו ומתרץ כיון דאין המצו' מוציא' מרשו' הבעלי' הוי כאלו גזל קרקע אחרת ובחמדת שלמה (סי' ל) ביאר הדבר בשלמ' בקרקע כיון דאינו חל על הקרקע שם גזל דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא מה איכפת לן במה שעבר עבירה בשעת קיום המצוה אבל במטלטלין כיון דנגזלים ומפקיע בגזילתו מרשות הבעלים וחל על גוף החפץ שם גזל פסול משום מהב"ע עי"ש ואף לצנועין דיכול להקדיש דבר שאינו ברשותו מ"מ יצא מרשות בעלים והוי שם קנין גזל על החפץ דאם משתמש בו הגזלן אינו חייב לשלם דכל הגזלנים משלמים כשעת הגזילה ויצא מרשות הבעלים דנקנה ע"י יאוש ושינוי רשות כמו שכתבו תוס' ב"ק (דף ס"ז ע"ב) בסוף דבריהם וא"כ לדברי ריטב"א הא דגזל הוי מהב"ע הוא משום דעשה העבירה מקודם וחל על החפץ שם גזל אבל במה דעוש' איסור בשעת קיום המצו' דמשמש ואינו מקיים והשיב לא פסל את המצוה דהוי כאלו עושה עבירה אחרת וכמו בקרקע כיון דאינו הפקיע מרשות הבעלים כמו כן במטלטלין נימא כיון דכבר נפקע מרשות הבעלים לא איכפת בהעבירה שעושה בשעת המצוה ועיקר הפסול הוא בשביל עבירה הראשונה וכיון דדעת המחבר דבמצוה דרבנן לא איכפת לן א"כ אף בקורע בחלוק הגזול אף דעושה עבירה בשעת המצוה מ"מ אינו מפקיע בזה יותר מרשו' בעלי' דודאי לא נשתנ' ע"י קריע' הזא' ואף דעוש' עבירה דמזיק לו לבעלים ודעת תו' מדהקשו בלולב של אשיר' דנימא מהבב"ע מבואר דדעתם אף בעבירה שאינה חל על החפץ ג"כ פסלינן מהב"ע י"ל בגזילה הוי עביר' אף בשעת מצוה במה דאינו מקיים והשיב ומדברי רמב"ן מלחמות שם דכתב באוונכרי דחייש ר"ה לגזל מנכרי אף דאסור מ"מ כיון דאינו חייב בוהשיב ל"ה מהב"ע נרא' דסובר ג"כ דעיקר פסול מהב"ע בשביל שעושה עבירה בשעת המצוה ובאמת יש להבין מה הקשו תוס' מלולב של אשרה דילמא רק פסול מהב"ע הוא כשעושה העבירה בשעת המצוה כמו בגזל ואי כמו"ש הריטב"א א"כ לא התחילו כלל להקשות מאשרה ואם נאמר דבלולב של אשרה גם כן הוי העביר' בשעת קיום המצוה דרוצה אז בקיום של ע"ז אך בזה לא מתרץ תוס' מידי ובאמת י"ל דזה כונת היש מפרשים שהבי' תוס' שם דגרסי על מתניתן דאתרוג של אשרה מ"ט משום דהו"ל מהב"ע והתוס' כתבו דגרסא משובשת היא ולהנ"ל י"ל דשפיר הוי מהב"ע דבשעת המצו' עש' עבירה דרוצה בקיומו של ע"ז וקצת י"ל בדברי הש"ע למ"ש הט"א ר"ה בטעמא דר"י בשופר של שלמים דלא יצא הטעם דהיכא דאם נאמר דלא יצא יתקן האיסור ולא יעבור אף אמימרא דרחמנא בזה לכ"ע אמרינן דלא יצא ועיין רמב"ן ורשב"א יבמות (דף ק"ג) ובכה"ג י"ל אף במצוה דרבנן פסלינן כדי לתקן האיסור וכיון דמבואר יו"ד שם דאסור לאחות הקרע שקרע על מתו ואף הלוקח אסור לאחותו וכיון דעוש' איסור חדש במה דקורע חלוקו של חבירו דבכה"ג אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם נאמר דיצא ידי חובת מצות קריע' אוסר על הבעלי' לאחותו ואם נאמר דלא יצא יתקן עכ"פ קצת איסור זה שיהיה רשאי לאחותו לכך אמרינן בזה לכ"ע דלא יצא משום מהב"ע כדי לתקן קצת האיסור דאם יתקיים המצוה יתוסף האיסור עכ"פ במצוה דאורייתא אף דלא נקרא האיסור על שם החפץ פסלינן לדעת תוס' ורמב"ן מטעם מהב"ע ויקש' למה יצא ידי חובת תפילין של ראש בהזיד והניח קודם של יד:
אך נראה הא דמבואר מדברי תוס' סוכה מדהקשה על מצה של טבל דהוי מהב"ע וע"כ קרא איירי היכ' דהוי כזית בלי המעשרות כמו שכתבו תוס' פסחים וא"כ לא חשיב מצו' הב"ע דהא קיים המצוה בלא העבירה ומזה הוכיח בספר חמדת שלמה חלק או"ח (סי' כ"ז) דדוקא היכא דהעבירה והמצוה נעשים בשני זמנים נפרדים כגון לולב הגזול אז יש חילוק אם יכול לעשו' המצוה בלא העביר' או לא אבל היכא דהמצוה והעבירה נעשים בעשייה אחת אין לחלק כלל ותמיד הוי מהב"ע וכן מדוקדק לשון התוספות שכתבו דקאכיל איסורא וקנפיק ידי מצה דהיינו שנעש' בעשי' א' ובזה גם כאן שייך מהב"ע אולם נרא' דדוקא במצה של טבל דגוף החתיכה הוא חתיכה דאיסורא כל זמן שלא הפריש ממנו את המעשרות בזה כיון דעושה העביר' בשעת עשיית המצוה מופסל משום מהב"ע אבל בהניח של ראש קודם של יד אף דעובר בזה על כ"ז שבין עיניך יהיו שתים מ"מ אין החסרון והריעותא בגוף התפילה של ראש רק בשביל שאין עליו של יד והי' באפשרות לקיים המצוה של ראש בלעדי העביר' באם הי' קושר מקודם של יד בזה הוי כאלו עושה עביר' אחר' בלעדי קיום המצו' ואינו מגרעו קיום המצו' כיון דה"ל באפשרות לקיים המצוה בשלמות ודוקא גבי מצה כ"ז שלא הפריש ונשאר בטבלו הוי כל חתיכה של איסור ואינו מבורר איז' הוא של היתר אף דהי' יותר מכזית והי' יכול להפריש ושישאר שיעור כזית מ"מ כ"ז שלא הפריש המצו' הוא העבירה משא"כ היכא דהעבירה הוא מצד אחר שגורם להמצוה שיהי' עביר' כמו תפילה ש"ר דבעצמותו הוא מצו' רק העדר תפילה ש"י שלא הניח מתחלה גורם להעבירה בזה יוצא ידי מצוה:
וכן נראה ראי' מהא דמבואר ר"ה) דף כ"ח) דהמודר הנאה ממעין דטובל בימות הגשמים ולא בימות החמה וכן מחבירו דאינו מזה עליו בימות החמה והטעם כמו שכ' הר"ן נדרים משום דיש לו הנאת הגוף בהדי מצוה ולא אמרינן בדיעבד אם טבל או היזה עליו דלא יצא כמבואר שם אם מצות להנות ניתנו דאף בדיעב' לא יצא והטע' משום דהוי מהב"ע ואף למ"ש רמב"ן ורשב"א יבמות (דף ק"ג) ובספ' טורי אבן שם דלאו משום מהב"ע לחוד אמרינן דלא יצא רק משום דיתוקן בזה העביר' דאם נאמר דלא יצא לא עבר כלל מ"מ גם טעם מהב"ע שייך ובזה נימא אף דהעבירה הוא בלעדי המצוה בהנאת הגוף מ"מ כיון דעשה עבירה בשעת המצוה נימא לגרוע המצוה מטעם מהב"ע אלא ודאי כיון דמשכחת המצוה בלתי עבירה ואין המצוה העבירה רק מצד אחר דנתכוין ליהנות או אף דלא נתכוין מ"מ הוי פס"ר וכמ"ש ריטב"א שם ואף לדעת הר"ן חולין דלגבי הנאה לא איכפת לן בפס"ר כתבתי במ"א לבאר דבאיסור נדרים דהוי איסור חפצה מודה הר"ן דאסור בפס"ר מ"מ אסור רק לכתחלה אבל בדיעבד אם עבר לא מפסל מטעם מהב"ע כיון דהי' יכול לעשות המצו' בלעדי הנאת הגוף הוי כדבר אחר גרם ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני ר"ה (סי' ג') בדברי הכלבו דכ' במודר הנאה משופר דאסור הוא בעצמו לתקוע דיש הרבה נהנין כשתוקעים ובדיעבד יצא ולא הוי מהב"ע וכ' משום דבידו לעשות המצו' ושלא ליהנות ודומה לדברי תוס' סוכה הנ"ל ואנכי העירותי שם בהגהותי דהיכא דהעבירה והמצוה נעשין כאחד אין לחלק בזה כמבואר מדברי תוס' במצה של טבל ולמ"ש דברי אאמ"ו ז"ל נכונים וברורים דבכה"ג אף דנעשה העבירה והמצוה כאחד לא מפסל המצוה משום העבירה כיון דאין העבירה על המצוה. וא"ש נמי בתפילין וכנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |