אלשיך/תהילים/קלו

אלשיך תהילים קלו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הודו לה' כו' אמר למעלה שיש זמן מתיחס הילול אל שם יה ויש אל שם שלם אמר עתה הודו לה' כי טוב כי הלא לעולם חסדו בין בזמן המיוחד לשם האחד בין למיוחד לזמן האחר תמיד השפע ממנו כלומר ואשר ייחדנו זמן לא למעט השלם בשום זמן כי הכל מאתו אלא שיש זמן נזכה להלל אל השלם כי נהיה מושפעים בשלמות רב. או הודו לה' כי הוא לבדו יקרא טוב ולא זולתו כי מלך ב"ו מטיב לעם ולפי האמת הוא לשיעבדוהו כי צריך להם אך מי יקרא טוב בעצם הקב"ה כי בשביל העולם הוא חסדו ולא לעצמו:

ב

ושמא תאמר הלא השכינה אשר אתנו ומשפעת בנו ממה שמקבלת מסבת הסבות החסד שסיבת הסיבות מטיב לה הלא לה' יתייחס לא כן הוא רק הודו לאלהי האלהים שהשכינה היא נקראת אלהים וה' אלהיו יקרא שהיותו אלהי האלהים הוא שמאציל לשכינה שעלולה ממנו שפע עצום גם על זה עליכם מוטל להודות כי גם זה בשביל העולם הוא חסדו כי לא היה אפשר לקבל עולם גשמי השפע מהסבה ראשונה אם לא ע"י השתלשלות הנזכר:

ג

ושמא תאמר בחינה זו צודקת אך מה תאמר על מה שהשכינה היא שם אדנות שהוא אדוני אדונים משפעת על כל שרים של מעלה שהם אדוני האומות מה חסד הוא לעולם הלא טוב היה העדרם גם על זה הודו כי לעולם חסדו לקיימו והוא ענין שבעים פרי החג כי כל עוד שלא הטהרנו מזוהמת נחש צריך יהיו ליסר העולם כנודע:

ד

לעושה נפלאות כו' ראו נא גודל מדתו לעשות חסד כי כאשר ברא את העולם אשר לא היה אז כ"א הוא ית' לבדו ולא הי' במציאות מי יעשה לו הוא ית' חסד עכ"ז עשה העולם לעשות חסד עם העולם עצמו אשר גזרה חכמתו לעשות ועל כן ראוי להודות לעושה כו' שהוא שעשה נפלאות גדולות בהיותו לבדו קודם היות עולם ושום נברא ועשה נפלאות הם מעשה בראשית על צד הפלא כי מי היה כבר שעשה חסד עמו בברוא עולם בשבילו לכן אמור כי בשביל עשות חסד עם העולם עצמו וברואיו שגזרה חכמתו ית' לעשותם עדיין עשאם גם שלא קדם מקבל החסד:

ה

לעשה השמים כו' שמים ומלאכים אינם בני קבלת חסד ולמה נבראו הנה עשאם בתבונה שהבין צרכי התחתונים למיניהם להשתלשל על ידם. או כי הנה בשמים יש מזלות מחייבים טוב לגבר או רע לו ולפעמים הפך מעלליהם ונבא לשאלת צדיק ורע לו רשע וטוב לו א"כ לא לחסד יחשב דע כי עשאו בתבונה שהבין כל הראוי לאיש ואיש לפי מעשיו וסידר בתבונתו סידור המזלות באופן יביאו על כל אדם על פי רצונו יתברך על פי מעשיו ואם ייטיב לרשע הוא לנכות זכיותיו וההפך בצדיק באופן שגם זה בשביל קיום העולם הוא חסד עד יוכן כל איש לבלתי ידח ממנו נדח:

ו

לרוקע הארץ כו' היות ארץ על המים הוא צער ליסוד ההוא היות שלא כטבעו כי יסוד העפר טבעו למטה אל תתמה כי בשביל עולם היה חסדו שיתקיימו. או יאמר כי כאשר הים הוא עליון מהארץ הד"א הקורא למי הים וישפכם וארז"ל אין שפיכה אלא מלמעלה למטה אם כן למה לא צוה ויעמדו כל המים מצד אחד ולא תהיה ארץ נרקעת על מים אל תתמה כי בשביל העולם היה חסדו בזה שעל ידי כן החי יתן אל לבו להתכשר באמור כי אין צריך אם יכעיסו את קונם רק להניח הדבר אל הטבע ויקנו יראו ויתקיים עולם:

ז

לעשה אורים כו' שמא תאמר הרי ברא הוא יתברך שני אורים גדולים ואדרבא נמשך קטרוג עד שהוצרך להקטין א' גם זה שעשאם תחלה גדולים לעשות חסד לעולם היתה הכונה שהיה טוב גדול לעולם למעט פגעי לילה והוא יתברך עשה את שלו ע"י גדולת הירח:

ח

את השמש כו' שמא תאמר אחר הקטרוג ויושם השמש לממשלת ביום הלא תמשך קנאה ומה אם בהיות שוים היה קטרוג מה גם בהיות יתרון לשמש אמר גם זה הוא הטעם כי לעולם חסדו למען ילמדו העולם להיות נעלבים שומעין ואין משיבין שיהיו כצאת השמש בגבורתו:

או מה שהמשילו ביום לבד הוא חסד שילמדו העולם האמונה כאברהם ע"י גלגל חמה:

ט

את הירח כו' שהיה נראה ששם עמה ממשלות כוכבים ולא נתן לה לבדה ממשלת הלילה והיה נראה שנותן פתחון פה שלא די עלבונה שהקטינה אלא שלא נתן לה ממשלת הלילה לגמרי כשמש ביום אמר כי לא כן הוא כי אדרבא חסד הוא לעולם והוא מאמרם ז"ל שלא נתן ממשלת לכוכבים רק מתחת ידה כי להפיס דעתה הרבה חייליה וילמדו לפייס את אשר הקניטו:

י

למכה מצרים כו' הנה יתחמץ לב הרואה מיתת בכורות אם מצרים חטאו בכורות ומה גם קטניהם מה חטאו דע כי האלהים עשה לעשות חסד עם העולם יכירו השגחתו הפרטית כי כנגד עכבם בנו בכורו ישראל עשה וגדול הוא תועלת הכלל בהכיר ההשגחה לקיים כללות העולם מהפסד בכוריהם. או למכה מצרים בעצמו ית' ולא ע"י שליח היה כי לעולם חסדו יכירו כי לא מגזרת המערכת היתה כי אם כן ימותו גם בכורי ישראל על כן עשה בעצמו להבחין משא"כ על ידי משחית שלא יבחין כיון שניתן רשות ויטעו הרואים ויאמרו כי הוא מהמזל כמפורש אצלנו במקומו:

יא

וכן ויוצא ישראל מתוכם ממש גוי מקרב גוי מטומעים בהם כיוצא בהם בלתי ראויים גם זה כי לעולם חסדו כי אם לא עשה לפנים מן השורה בזה היו אובדים ישראל ואם אין ישראל אין עולם נמצא עושה חסד עם העולם. או ויוצא ולא ע"י שליח כאמרו ועברתי בארץ מצרים כו' היה כי לעולם חסדו שאם לא כן לא היתה תקומה כמפורש אצלנו במאמר משל לכהן שתרומתו בבית הקברות כו' ויאבדו נהיה העולם בלתי מתקיים:

יב

ביד חזקה כו' אין צ"ל שהיה ביד חזקה לעכב המנגדים בל יקטרגו כעוזא שרו של מצרים כי אם בזרוע נטויה לינקם מהמקטרג כמ"ש ז"ל וירא ישראל את מצרים מת שרו שלו שר של מצרים מצרים שמו למה עשה כן וישראל בלתי ראויים הוא לעשות חסד עם העולם כי אם ישתקעו שם ישראל יאבדו ואם אין ישראל אין עולם כד"א כי כארבע רוחות כו':

יג

לגוזר ים םוף כו' הנה גזרת ים סוף קריעה אחת להעביר את ישראל לטבוע המצריים היה די אך לגזור באופן ימשכו גם כן גזרים רבים כמ"ש ז"ל שנעשו י"ב גזרים וכותל חומת מים מפסקת בין זה לזה ובכל אחד מהי"ב קרעים שבט אחד בפני עצמו ולמה עשה ה' ככה ולא קרע א' לכל שבטי ישראל אך היה לעשות חסד עם העולם שיכירו ההשגחה ולא יאבד העולם והוא בשום לב אל מאמרם ז"ל באמרם כי נעשו י"ב שבטים ולא י"ג כי אפרים ומנשה שנים המה. אך יתכן כי האלהים עשה בל יטעו ישראל ויאבדו ויבטל העולם והוא כי הנה עבר בים צרת פסל מיכה משבט אפרים ואם היה הכל קרע אחד היה מקום לשטן להטעות את איש שוגה או פתי כי חלילה חלילה הפסל נסך מיכה קרע להם את הים על כן עשה ית' כי לכל שבט יהיה לו קרע בפני עצמו וגם המקום אשר היה הוא בשבט אפרים יהיה שבט מנשה עמו לרמוז כי מי שקרע לכל א' משאר שבטים אשר אין לו פסל קרע למנשה ואגבו היה אפרים משא"כ אם היה לאפרים לבדו קרע אחד נמצא כי היות הגזרה לגזרים היה כדי שלעולם יהי חסד להתקיים ולא יאבד העולם בטעותם אם היה קרע אחד לכל שבטי ישראל:

יד

והעביר ישראל כו' על פסוק בכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ארז"ל שאמר לשון יחיד על יעקב אבינו שהעבירו בים עם בניו להראותו נפלאות שהיה עושה להם ובזה יאמר והעביר ישראל הוא יעקב בתוכו מה צורך היה בדבר אלא כי גם בזה היה כי בשביל העולם היה חסדו שאל"כ היה אפשר תקטרג עליהם מדת הדין כי המרו על ים בים סוף כאשר החלה כמ"ש ז"ל והמים להם חומה חמה כתיב מלמד שנתמלא עליהם חמה לולי חסדו ית' ואם היה כך היה העולם אבד כ"א אין ישראל אין עולם וזהו כי לעולם חסדו. ולדעת האומר במדרש שבעוד ישראל תוך המים טבעו המצריים יאמר והעביר ישראל בתוכו כו' ונער כו' לומר שלא העביר ישראל מתוכו כ"א עודם בתוכו היה מה שונער פרעה כו' וגם זה לעולם כלו היה חסדו למען עין בעין יראו ישראל כי ה' הוא האלהים מציל אותם וטובע את המצריים כאחת למען יושרשו בידיעת אחדות דין ורחמים כי בצדקת אמונתם העולם עומד :

טו

ונער פרעה כו' היה אפשר בלי שינערם כי אם שבנחת ישובו המים עליהם ויטבעו ולמה נערם אך גם זה לעולם חסדו בל יאמר פרעה שנצול כי הרוח קדים קרע הים ואחר כך בטבע נטבעו בשוב המים עליהם אך בניעור הכירו ההשגחה גם הוא גם ישראל והוא תיקון העולם:

טז

למוליך וכו' מה שהוליכם ויסב אותם במדבר ולא דרך ישרה היה כי לעולם חסדו פן ינחם העם כו' ויאבד העולם באבדם או למוליך בעצמו במדבר ולא ע"י מלאך גם זה היה כי לעולם חסדו פן יטעו במלאך כמ"ש ז"ל שאמר הקב"ה אל תמר בו אל תמירני בו ואם ככה היה עושה העולם היה אבד בחטאם:

יז

למכה כו' ראוי לשים לב כי מלכים גדולים הן הם מלכים אדירים ולמה חילקם לשנים וגם חילק אחר כך את סיחון בפני עצמו ואת עוג בפני עצמו ועוד שאחר אומרו ונתן ארצם לנחלה ידוע של ישראל היא ולמה חזר ואמר נחלה לישראל כו' או היה לו לאמרם כא' ונתן ארצם לנחלה לישראל עבדו כו'. ועוד אומר עבדו והל"ל עמו כאשר במזמור הקודם אך הנה אמרו רז"ל כי מפלת סיחון ועוג היה ראשית מפלת מלכי מדין ומלכי א"י כמ"ש ז"ל שהיה בלק אומר ב' מלכים גדולים אלו שהיינו בוטחים בהם לא עמדו לפניהם איך נעמוד אנחנו על כן אחר אומרו למכה מלכים גדולים שהם סיחון ועוג

יח

אמר ויהרוג מלכים אדירים הם ל"א מלכי א"י שארז"ל שהיו מלכי כל כללות העולם אלא שכל היה לו חלק בארץ ישראל מיוחד למלכותו ועליהם אמר ויהרוג מלכים אדירים:

יט

ופירש מה שאמרתי למכה מלכים גדולים הוא לסיחון וכו'

כ

ולעוג וכו' לומר כי כדאי כל א' וא' מאלו להטיל מורך באדירים הידועים:

כא

ועל שני אלו שהתחיל בהם אמר ונתן ארצם לנחלה כלומר גם שאינה עיקר הנחלה עשאה לנחלה:

כב

ועל ארץ המלכים אדירים שהם מלכי א"י אמר נחלה לישראל עבדו והוא נחלת ארץ ישראל נשתנית משאר נחלות כנודע שהיו המתים יורשים את החיים עד יעקב על כן לא אמר ישראל עמו כי אם ישראל עבדו שהוא ישראל סבא וכוונת כל הנצחונות ונחלות הללו לא היתה כי אם לעשות חסד עם העולם שיתקיים על ידי הנחיל את ישראל נחלות אבותם בארץ הקדושה להמשיך שפע משער השמים לקיים כל העולם בקיימם את התורה בה כנודע:

כג

שבשפלנו כו' ידוע ענין מאמרם ז"ל כי בצאת ישראל ממצרים יצאו במבט כליה ח"ו שהוא כוכב רעה שעליו אמר פרעה ראו כי רעה נגד פניכם וע"כ בהכנסם לארץ היו לפי הכוכב ההוא נהרגים ביד צריהם לולי רחמיו יתברך שהפך דמם בדם מילה שמל אותם יהושע והוא מאמרו היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם שפדה אותם מצריהם בדם מילה וזה יאמר שבשפלנו שהוא בעת שפלות על פי הכוכב הנותנם תחת צריהם להרג אז זכר לנו להורישם ארץ ל"א מלכים:

כד

ויפרקנו שפדה אותנו מצרינו בדם מילה שנתן דם מילה תחת נפשותינו ע"י צרינו כי זה לא לנו ישראל בלבד היה חסדו כ"א לעולם כלו כ"א אין ישראל אין עולם כנודע:

כה

ואחר אשר מל יהושע אותם היה להם חסרון לחם כי לא יכלו לאכול מתבואת הארץ עד הקרבת העומר והוא יתברך נתן להם לחם לכל בשר עד מחרת הפסח ע"ד נס כאשר הפליגו רז"ל בדבר על זה סמך נותן לחם לכל בשר כי גם בזה לעולם כלו היה חסדו ע"ד הקודם:

כו

ואחר שהניח להם הוא יתברך בארץ הקדושה ונשלם מאמרם ז"ל שמשנברא העולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים אז נודע בעולם כי מהארץ עשה עיקר ולא מהשמים עם היות שם מלאכי השרת וא"כ הוי אומר כי כשנודה לומר שהוא אלהי השמים לא יהיה שמהם עושה עיקר כ"א שאין חסד שעושה עם השמים וכל צבאם מחמת עצמם כ"א לשיהיה על ידם השתלשלות להריק שפע עליון על הארץ שהיא העיקר וזהו הודו ישראל לאל השמים שהוא חסד אל שעשה להם ולא היה החסד שעשה עמהם בשביל עצמם כ"א בשביל העולם הוא השפל היה חסדו כי אינם רק לקיום העולם השפל מהו גם כשישראל עושים רצונו של מקום:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.