אלשיך/תהילים/צב

אלשיך תהילים צב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מזמור שיר כו' טוב להודות וכו'ראוי לשום לב מהו כפל מזמור ושיר. ועוד שנראה שבא לזמר ולשורר את השבת ושוב אינו מזכירו בכל המזמור אלא שאומר כי טוב להודות לה'. ועוד מי לא ידע כי טוב להודות לה' ועוד למה מחלק הדבר לשנים ובמלות שונות טוב כו' ולזמר כו'. ועוד מי לא ידע ששמו ית' הוא עליון. ועוד אומרו להגיד בבקר חסדך כו' למה יחס הגדת החסד אל בקר וגם שיהיה א' והאמונה אל הלילה ושיהיו לילות רבים. וגם למה מפרט עשור ונבל וכנור. וגם אומרו עלי הגיון בכנור כי הלא גם העשור ונבל היה עלי הגיון שהיה הוא הוגה בזמרו. ועוד כי בין למ"ד כי מזמור זה אמרו משה כמזמורים הקודמים בין לאומר שאמרו אדם הראשון לא לזה ולא לזה היו כנור ונבל ועשור. אמנם הנה גם לאומרים שאמרו משה יראה שלא ימעטו שלא אמרו אדם תחלה אלא שחזר ובא לו למשה ברוח קדשו והנה אמרו רז"ל כי כשחטא אדם היה מיד מת אם לא ששבת הופיעה והגינה עליו וכן אמרו בפרקי רבי אליעזר שאמרה שבת בכל ששת ימי המעשה לא נהרג הרג ובי אתה מתחיל ונוצל אדם מדינה של גיהנם והתחיל משורר. ונבא אל הענין בהזכיר שני דברים אחד מפורסם בדברי רז"ל כי כשחטא אדם מיד נסתלקה שכינה לרקיע הראשון ועל ידי כן נתקלל העולם בעשר קללות כמ"ש בספר הזוהר וחסרו ו' דברים מן העולם והב' מאמרנו בס"ד על פסוק וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום והוא כי קול ה' של רחמים בא לרחמו שלא ימות רק יקבל ענשו ולמה זכה לכך הלא הוא לרוח היום הוא רוח יום השבת שהיה מתחיל להופיע מיום הששי והגינה עליו והנה נמצא שהיה לו לאדם להחזיק טובה לשם הרחמים שקבל סניגוריא מיום השבת וריחם עליו ולעשות תיקון על שכינה שנסתלקה לרקיע. ונבא אל הענין והוא כי אמר הנה מהשבת ומה' נמשך לי חיים אך איני עושה עיקר על מציאות חיי מצד עצמי רק על שבהחיותם אותי אודה את ה' על אשר גמל עלי בל אהיה כפוי טובה לקוני וזה אמר הנה עלי מזמור ושיר בשביל יום השבת שגרם לי הטובה:

ב

ומה שאייחס לטוב לא על מציאות חיי שלא מתי כי אם מה שהוא טוב הוא להודות כו' כי על ידי הצלתי אודה את ה' מה שאין כן אם הייתי מת מיד כי לא שאול תודה ולא מות תהלל יה:

(א) או שיעור הכתוב גם שיאות מזמור ושיר ליום השבת שהליץ עלי שנמשכו לי חיים ותיקון העולם:

(ב) אבל טוב הוא להודות לה' שקבל הסניגוריא ומפרש ואומר מה שאמרתי שהוא שיר הוא להודות לה' שריחם עלי במדת רחמיו ומה שאמרתי מזמור הוא ולזמר לשמך עליון שהוא לשמך אותו שעלה ונסתלק למעלה הוא שם אדנות הוא שכינה מדת הדין שנסתלקה למעלה וזהו לשמך עליון שנסתלק עליון מעל הארץ שעל ידי זמירות תשוב תעלה דתוקן העולם.

ג

ועל הדבר הראשון שהוא טוב להודות לה' אמר זה אין צריך בשש כי אם להגיד בבקר חסדך כי במה יודע כי האריך לו ימיו הוא ית' ולא יקיים אומרו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אם הוא במה שיכנס קצת מהלילה ואינו מת אולי הוא ית' כוון באמרו ביום אכלך על יום כ"ד שעות מבקר יום הששי ולא מהלילה שקדם כענין ויהי ערב ויהי בקר כי אם שהלילה הלך אחר היום ותופס לילה שאחר אור היום אך יודע בבקר שכבר הושלם יום ולילה ועודנו חי ואז יודה ויגיד חסדו ית' וזהו להגיד בבקר חסדך שהוא מה שטוב להודות לה' אך על הבחינה השנית הנקראת אמונה שהיא לאחרית הימים שהוא אומרו ולזמר לשמך עליון אינו עתה בבקר כי אם ואמונתך יהיה הזמר בלילות:

ד

ואי אלו לילות הם הלא הוא אותם שהם עלי עשור ועלי נבל הוא המנגן בלילות עלי עשור וכו' הוא דוד שבא לתקן כי הוא אדם כנודע ויתקן באשר ה' אתו כי אינו מי שיצטרך להתחיל לנגן בידיו ולהגות בזמר בכלי הנגון כי אם הוא אותו שיזמר עלי הגיון בכנור שהוא שמה שהיה מזמר היה על היות תחלה הגיון בכנור מאליו כי היתה רוח צפונית מנשבת בכנור והוגה מאליו והוא על דוד כי הוא עצמו אדם הראשון והוא מזמר על תיקון השכינה הוא שמך עליון שהזכיר שנסתלקה למעלה ועל ידי מזמורי דוד מתקנת וחוזרת ועל ידי כן מתקיימת אמונת טוב העתיד לאדם במלך העתיד מלך המשיח והיה זה בלילות שהיה דוד מזמר בכל לילה ובזה ביאר אומרו ואמונתך בלילות והיה זה ע"י מה שהאריך לאדם הוא ית' שאל"כ לא היה יוצא שת לעולם שמזרעו יצא דוד לתקן את אשר עותו כי הוא אדם הוא דוד הוא משיח ואדם התחיל לשוב ודוד גמר התיקון להכין לזמן מלך המשיח כמו שאמרו ז"ל אלה תולדות פרץ כו' שאמרו רז"ל כל תולדות שבמקרא חסרים חוץ מב' אלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ והטעם כי על ידי חטא אדם הראשון לקה העולם בו' דברים שהם זיוו חייו קומתו מאורות פירות הארץ פירות האילן ועל כן אלה תולדות השמים כו' מלא כי ששה דברים היו בו מה שלא היו אחרי חטא אדם ויתוקן על ידי מלך המשיח שהוא בן פרץ ועל כן אלה תולדות פרץ מלא והלא עדיין צריך טעם למה נרמז מילוי בפרץ שם ולא בפרשה שמזכיר לידתו אך הוא כי שם שמספר מביאת דוד לעולם אשר על ידו היה התיקון על כן שם נרמז ועוד אמרו בספר הזוהר כי מלבד אלו הששה דברים הנאמרים גם כן נתקלל האדם עשר קללות ובאת רבקה וגלגלה עשר ברכות ויתן לך האלהים כו' שהן מתקיימות לעתיד לבא כמאמרם ז"ל וגם לזה צריך תיקון והוא ע"י דוד בזמירותיו וכמאמרנו באמרו ותדבר על בית עבדך למרחוק כו' וזה אחשוב כוון פה באמרו עלי עשור ועלי נבל וכו' שהוא כי ישוב אדם בדוד לזמר בלילות עלי עשור שהוא נבל עשור של עשר יתרים לרמוז תיקון לבל יעדרו העשר ברכות ועלי נבל סתם בעל ו' יתרים להכין תיקון הששה דברים שלקה העולם וה' עזרו כי היה עלי הגיון בכנור כי היה שירו על היות הגיון בכנור עצמו מאליו מאתו ית' כמדובר:

(ב) או שיעור הכתובים ענין המשנה שיהיה אדם נותן הודאה על העבר וצועק על העתיד לבא וזהו טוב להודות לה' על העבר שנתן לי חיים ולזמר וכו' על העתיד על היות שמך עליון שנסתלקה שכינה ויהיה העולם הולך ומתקלקל ועל ידי זמירות יתוקן שהם של דוד כאשר יבא ופי' על הא' להגיד וכו' ועל הב' ואמונתך שאנו מאמינים שתתקן הוא עלי עשור וכו' ככל האמור:

ה

כי שמחתני כו' אמר אדם הלא אמרתי כי אודה את ה' ואזמר לשמך עליון והלא יחסדני שומע באמת באמור כי לא יתכן כי בכל לבי אני אומר כן כי מי יאמין שלא אתעצב על שלא תבצר ממני המות תחת היותי מוכן לחיות לעולם על כן אני אומר כי חלילה לי מזה כי הלא אדרבה שמחתני ה' כו' והוא כי הנה הטעם היותר צודק אל היות עונש אדם מות ולא יסורין וחי לעולם הוא כי הן האדם היה מרכבה אל השכינה ולכוונה זו בראו ית' אלא שבהעוותו נתקלקל ונתעכר חומרו מלסבול קדושת רוחניות השראת שכינה עד סור ופסוק זוהמת נחש מישראל מה שאין זה מתקיים כראוי עד ימות גבר ויחיה שתתמרק חלאת זוהמתו בכור הארץ ויתחדש החומר זך בלי שמרי זוהמא כיום הבראו בימי בראשית ויוכן לקבל השראת שכינה אז יותר מבמתן תורה כי אז עדיין היה להם יצר הרע אך לעתיד יסיר ה' את לב האבן ויתן לנו בשר באופן כי טובה היתה לנו המות כי בה נבא אל השגת שוב ה' את שיבת היותנו עם רוחנו גויותינו סובלים השראת שכינה עלינו אחרי מירוק החומר במעבה האדמה מה שאין כן אלו נשאר האדם ואשתו חיים כאשר המה כי אז אפי' חיו אלף שנים פעמים לא תוסר מעלינו חלאתנו ולא נשוב עוד אל היותנו כדאים להשרותו ית' כבודו עלינו גם כי נתמרק ביסורין על אשר חטאו ועל כן היטיב אשר דבר ר' מאיר במה שמצאו כתוב בספרו והנה טוב מאד והנה טוב זה מות וזה יאמר אדם לפניו ית' הנה אומר לה' כי שמחתני ה' בפעלך שקנסת עלי מיתה ולא הנחתני בחיים כי על ידי כן במעשי ידיך שהוא כעין הגוף הדק וזך שהייתי מעשה ידיך כשעשיתני במעשה ההוא עצמו ארנן לעתיד שתשוב תחדשני ארנן לעתיד מה שאין כן לו השארתני חי לעתיד שהלא לא אהיה רק עכור ולא כמעשי ידיך ואמר מעשי ביו"ד הרבוי להיות שתי מעשים של בריאה ושל עת התחיה שע"י היות שני פעמים מעשה ידיו יהיה יותר זך וקיים לעד ועל כן ירנן שלא יקרנו כמאז ששלט בו יצר הרע ונתעכר:

או שיעור הכתוב כי שמחתני ה' בפעלך והוא כי הנפש שהיא באדם אומר הנה שמחתני במה שהנחתני בגופי הוא פעלך אשר פעלת אך יותר מגדר שמחה היטבת לי בגזירת המות לאחר זמן ולא השארתני חי לעולם כי עתה במעשי ידיך ארנן לעתיד שהוא בשובך לעשות אותי זך ועל זה ארנן שהוא יותר מגדר שמחה:

או יאמר מעין מאמר רז"ל על התחיה לישב דעת המתמיהין איך יקום מת אחר העשות עפר והשיבו להם מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לא כל שכן ומעין זה יאמר אדם הראשון לראית התחיה כי שמחתני ה' בפעלך שהיה הכל יש מאין דלא הוה והוה אם כן מזה אבטח שבמעשי ידיך דכבר הוה שודאי ארנן בתחיה שתשוב תעלני: או יאמר הכתוב הטעם שכתבנו שטרם יחטא היו גוף ונפש זכים יאותו יחד אך אחר זוהמת נחש ויתעכר הגוף יוכרח למות לזכך החומר להיות בחברת הנפש וחי לעולם וזה אמר איני קץ על המות כי הלא אני הגוף אומר כי שמחתני ה' בפעלך בהיותי עם הנפש שהיא פעלך מזווג עליון כנודע וגם הנפש תאמר במעשי ידיך הוא הגוף יציר כפיך זך לא אקוץ כי אם ארנן בחברתו כלומר מה שאין כן בהתעכרו לכן הנה טוב מות לתקן:

ו

ואופן התיקון על ידי גלגולין עד גמר הטהרה בתחיה לא יכילם רעיוננו מה שחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו ידח כי הלא מה גדלו מעשיך ה' וכו' והוא בשום לב שהל"ל איש חכם לא ידע כו' האם ישבח עומק מחשבותיו ית' שאיש בער לא ידע כו' אך אחרי אומרו כי טוב מות שע"י כן יהיה זך לעתיד כאשר בהיות יציר כפיו והותר אמר לא אוכל לפרטם כי אם לומר הלא ראיה לעינינו מה גדלו מעשיך הנגלים ה' הוא עולם ומלואו שאין איש יכול לראות ולהבין כלו ולא מקצתו עם היותו נגלה מזה נדון מקל וחומר כי מאד מזה עמקו מחשבותיך הבלתי נגלים מלהשיגם ואין להרהר חלילה כי אין משיג:

ז

כי הלא אפילו מי שהוא בגדר איש חשוב כנודע מכל אנשים שבמקרא אעפ"כ שהוא בגדר איש חכם וחשוב הוא בער לא ידע וכסיל הוא גם הוא האיש הנזכר שלא יבין את זאת ויתמה על החפץ:

(ו) או שיעור הכתוב הנה אין לאיש להרהר מקל וחומר ומה אם הנגלה יפלא בעינינו כי מה גדלו מעשיך ה' ומה גם מחשבותיך הנסתרים כי מה עמקו מחשבותיך:

(ז) וזה הוא ק"ו כל כך ברור כי איש בער יקרא אשר לא ידע וכסיל אשר לא יבין את זאת. או יאמר הלא אמרתי שעמקו מחשבותיך בגלגולים במה נדע כי כן הוא לזה אמר איש בער לא ידע מעצמו ענין הגלגול וכסיל מהתורה כי כסיל הוא מקביל אל חכם כמה ד"א בן חכם ישמח אב ובן כסיל כו' לא יבין את זאת הוא ענין כי מאיש לוקחה זאת והוא כי מאי זאת כי לא לוקחה זאת כאשר היא רק עצם צלע אחד אך הוא מאמרנו בביאור התורה כי בתחלה ומה גם למ"ד דו פרצופין נבראו נפש חוה היתה בו ואפילו לדברי הכל כל נפשות אישי ישראל היו בו כמאמרם ז"ל בש"ר ונפשה גם היא וכשהוסרה מאדם לא צלע עצם בלי נשמה הוסר ממנו כי אם בכל הנפש אשר היתה בו כי נפשה הוסרה ממנו גם היא וזהו לוקחה זאת שאל"כ למה על כן תקרא אשה לא לוקח רק עצם אך הוא כי זאת כמות שהיא לוקח ממנו ואם כן אין לך גלגול גדול מזה וקל וחומר הדברים אם עודנו בחיים יש גלגול כל שכן אחר מות כחז"ל שאל"כ מאי זאת וזהו וכסיל לא יבין את זאת שאלו יבין היה הגלגול נודע אליו. או יאמר הלא אמרתי שהמות הוכרח על כי מתחלה צדקו יחדו הגוף הזך עם הנפש ואח"כ נפגם הגוף והוכרח למות ליתקן בתחיה על זה אמר איש בער וכו' וכסיל לא יבין את זאת הוא זאת התורה אדם כי ימות באהל וכו' כי למה יטמא אשר באהלו אם לא שבמות אדם זוהמת נחש נשארה דבקה בגופו והיא תדבק לאשר באהלו הנה המשכיל בזה יבין כי טוב היה המות לאדם וזרעו ליטהר מזוהמת ההיא לשוב בזכוך בתחיה:

ח

ואם יאמר איש מה יעשה אדם בראות רשע וטוב לו ויפקפק בהשגחה לזה אמר בפרוח כו' הוא להשמדם כו' או ימשך זה מפסוק הקודם לומר איש בער יקרא וכסיל מי שלא יבין וכסיל ג"כ אשר לא יבין כי בפרוח וכו' הוא להשמדם עדי עד. או יאמר בפרוח רשעים בנכסים כמו עשב ויציצו שהוציאו ציץ הם הבנים שהצליחו גם בבנים הוא להשמדם עדי עד לנכות זכיותיהם:

ט

ואתה מרום כו' הנה יפול לב אדם על קושי א' לומר כי הלא מרגלא בפומא דגדולי עולם שהחוטא פוגם למעלה ומקרא מלא דבר אליהוא אם חטאת מה תפעל בו אך האמת הוא כי בו ית' חלילה לפגום כי אם ענין מאמר התורה צור ילדך תשי שעל ידי עונות בלתי מקבלת השכינה שפע רב טוב מלמעלה והוא תשות מעין דדי המינקת שבאין יונק יותשו דדיה כי לא יבא חלב בהם אך הפגם האמור בדברי חכמי האמת הוא שהחוטא פוגם בשורש נפשו הדבק למעלה לפי בחינת העון וזה יהיה ענין הכתוב הלז והוא כי אחר אומרו שנראה יפריחו רשעים וכו' ויציצו בנים כו' הוקשה לו שאחר שבהעוותם הם פוגמים למעלה חלילה למה יאריך להם עד ינכו זכיותיהם ולא יכריתם בהחלם לעוות ועוד כי איך אמרנו להשמדם עדי עד שנראה שהוא בדור ראשון או שני והלא לעומת זה ידענו שאדרבה לבלתי ידח ממנו נדח מגלגל פעמים שלש עם גבר על כן להשיב על כל זה אמר ואתה מרום כו' לומר חלילה לאל מפגם כי אתה מרום במעלתך לעולם ה' כמאמר אליהוא אם חטאת מה כו' כי בין יזכו בין יחטאו לעולם אתה ה' בלי שינוי ופגם חלילה ואינך מאבדם מיד כי אם מגלגל עמהם פעמים שלש כי אם אחר שהפריחו רשעים ויציצו פועלי און שיציצו בגלגול פעם שנית:

י

ותראה כי עדיין הם אויביך בגלגול הב' הנה הנם אויבים לך כבתחלה וזהו כי הנה אויביך עדיין אתה ה' כלומר מתנהג ברחמים ואם חוזרים שלישית ותראה עדיין כי הנה אויביך אז יאבדו לגמרי והאבדון הוא כי יתפרדו מאתך. וילקה שרשם הדבק בשכינה וזהו הפגם כי חלק שורש נפשם הדבק בשכינה שנפגם ואם עד שלשה גלגולים יקלקלו תאבדם ממך שיתפרדו כל פועלי און אך בך חלילה איו פגם. או יהיה יתפרדו כענין הכתוב אצלנו על ממקום קדוש יהלכו כי אחר שהיו רשעים קבורים חזרו בגלגול כרשב"י ובאו במקום תיקון ליקרב אל הקדושה למעלה אדרבה וממקום קדוש יהלכו ויתפרדו עוד מהקדושה כי יוסיפו להרשיע וזה יאמר תדע למה יאבדו הוא על כי במקום שעל ידי הגלגולים היה להם להתקרב אל מקום קדוש אדרבה יתפרדו כל פועלי און בגלגוליהם. או יאמר אויביך שהם מכעיסיך יאבדו לגמרי אך הפועלי און להנאתם לא יאבדו אך יתפרדו בצד מה מן הקדושה כענין עונותיכם היו מבדילים כו':

(ח) או יאמר אם יאמרו לו מה תתהלל אדם והלא יצאו ממך דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה על כן אמר הנה אלה רשעים זרים ופסולת הם אצלו כי הנה בפרוח רשעים הם דור אנוש ויציצו כל פועלי און הם דור המבול להשמדם וכו' כי פסולת היו:

(ט) ולא פגמו חלילה כי ואתה מרום וכו':

(י) ואשר בני נח שבחרת בו והנה אויביך ה' שבקשו להלחם בך הנה אויביך הראוי היה מק"ו שיאבדו אלא שעל אחדותם הוכרח שיתפרדו כל פועלי און מאחדותם המסייע כלומר שעל כן הפיצם ה':

יא

אמנם אין לי חלק בהם כי אחרי כן בימי אברהם אחר שנתפלגו בהיות אברהם בן מ"ח שנה אז ותרם כראים קרני כי מבת לוט והלאה החל עניני כמ"ש ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום כלו' כי אני מצד הקדושה ואשר היו חיצונים כבר אבדו ומאז ותרם כראים וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ותרם כראים כו' רבותינו ז"ל בפר"א אמרו פסוק זה על מנחם בן עמיאל שעתיד לנגח לד' רוחות העולם ולפי דרכנו יאמר שאחר ספרו מאבדן הרשעים הרגיש מה היה שהוא לא נגעל לגמרי בחטאו ביום שנצטוה ומה גם למאז"ל מין היה אפיקורוס היה קוצץ בנטיעות מושך בערלתו היה ואדרבה הוסיפו לו ימים ושנים והיה משורר מזמור זה לפניו ית' ברוח הקדש לז"א הנה אדרבה ותרם כו' והוא כי הנה אמרו רז"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן א' היה לו במצחו והוא כמפורש אצלנו במקומו שהוא רמז שעל ידי קרן מלכות דוד שהוא מעם אשר בו האחדות שהיה עתיד לצאת ממנו נתרצה קרבנו וזהו שאומר אדם ותרם כראים קרני הוא מלכות דוד שהוא קרני שלי כי אני אני הוא שבקרבני שהוא קרן מלכות היוצא ממני ושני גדולות עשיתי עמי א' הגדולה והרוממות שנית ההמשך והוא כי דוד נמשח ע"י קרן ובשמן המשחה משא"כ שאול ויהוא כ"א בפך ובשמן אפרסמון שהקרן רמז אל הגדולה ושמן המשחה אל ההמשך והוא כי שמן המשחה אינו מתמעט ואינו מתייבש כי שיעורו עודנו קיים ותמיד הוא רענן שאין יובש שולט בו כמשאזל שהיו ב' טיפין ממנו יורדין על זקן אהרן והנמשח ממנו כאשר הוא רטוב ורענן כך גדולת הנמשח בו נמשך תמיד ועל ב' הדברים אמר על הא' ותרם כראים קרני שהיה הרוממות גדול כראם כי היה בקרן וגם היה בשמן רענן הוא שמן המשחה שהוא רענן תמיד ורומז התמדה:

יב

ואם יאמר איש הלא בנית כל טובך במזמור הלז באמור כי אתה דוד וכל מעשה תוקף תקונו עליך הוא ומי יגיד שכך הוא לז"א ותבט וכו' לומר הלא הוא כי כאשר נדבר עלי בב"ד של מענה בגן עדן שהיה הוא בו הביט עיני בשורי המביטים בי לחייבני בקמים עלי מרעים הם כחות הטומאה להמיתני כמאמרו ית' ואראה והנה לעומתם תשמענה אזני מהמיימינים ומהפכים בזכותי שיאריכו לי:

יג

בזכות מי שעתיד לצאת ממני אמרו צדיק כתמר יפרח הוא דוד שהוא אדם עצמו כתמר שמפריח לע' שנה יפרח שהוא דוד שהוא כתמר שחי שבעים שנה ובחיים חייתו בסוף השבעים יפרח בימיו לו בן הוא שלמה וזהו יפרח והפרח כארז בלבנון ישגה:

יד

ואחר שיהיו דוד ושלמה שתולים בבית ה' למעלה אחר סלוקן מן העולם לא יסור שבט ומחוקק שבחצרות אלהינו יפריחו הם הנשיאים שנמשכו בלשכת הגזית שהוא בחצרות היכל ה':

טו

ואחרי כן בדורות האחרונים המתיחסים לשיבה גם שלא תהיה הפרחתם רבה לא יבצר בצד מה שינובון ואחרי כן דשנים ורעננים יהיו בסוף השיבה בימות המשיח או גם אחר סילוק גם הנשיאים ההם עוד ינובון בשיבה שאחר ימי שנותם ע' שנה עוד ינובון בקבר ששפתותם יהיו דובבות בקבר שהלכותם ילמדו ויזכרו ישראל שעי"כ דשנים ורעננים יהיו נמצא שבזכות דוד והיוצאים ממנו שהם כיוצאים ממני העמידני ה' ועמדה זכותם לי:

טז

להגיד כי ישר כו' אמר הנה מדברי אלה אני נוגע בכבוד עצמי שאני אומר שהייתי ראוי שלא יאריך לי כ"א שידינני כמשפט רשעים אלא שהביט בבאים ממני לז"א איני חושש על כבוד עצמי כי טוב הוא שיאמרו שהעולה היתה בי ולא שיאמרו שהיא בו חלילה שידברו נגד יתברך שנשא פני ולא קיים מאמרו באמרו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי עתה מאמרי זה הוא להגיד כי ישר ה' ואינו נושא פנים כי בזה שאמרתי שהוא צורי להאריך ימשך שלא היתה עולתה בו כי אם בי בלבד ושעשה בשביל העתיד לצאת משיאמרו חלילה שלא עשה הדין ונשא פנים ליציר כפיו ויחשדוהו:

(ח) או שיעור הכתובים בפרוח רשעים כו' שהם רשעים וייטב להם בעוה"ז הוא להשמדם עדי עד:

(ט) ואם יאמר איש והלא נפשותם חלק אלוה ממעל ואיך ישמידם ה' והם חלקו אך אין מהשמדם לך פגם חלילה כי הנה ואתה מרום לעולם ה' נקרא ה' כי לא שנית:

(י) והנה זה אשר תעשה להם שתביאם בגלגול פעם שנית והנה אויביך ה' עדיין עודך עם היותם אויביך שמך נקרא עליך וזהו אויביך ה' כ"א עוד בשלמות הנם אויביך בשלישית אז יתפרדו נפשותם מאתך כי בעצמם פגמו וזהו כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און כלומר כי אפילו מה שיתפרדו ממך אינו אלא כאשר אין עתיד לצאת מהם דבר טוב כי הכל פועלי און משא"כ לאשר עתיד לצאת צדיק ממנו כי תאריך לו:

(יא) כי כן עשית לי כי אחר שחטאתי גזרת עלי רוממות בזרעי שהוא דוד וזהו ותרם כראים קרני וכו' כבקודם:

(יג) אלא שהיה עתיד כי צדיק כתמר יפרח הוא דוד והנה עדיין לא יצא ידי חובת הקושי הראשון איך יאמר על הרשעים שיעשה להשמדם עדי עד ונפשותם חלק אלוה ממעל ואיך יאבדו חלקיו יתברך והנה לזה החל ואמר כי יתפרדו ממנו כאשר בשלשה גלגולים יהיו אויבי ה' ושאין עתיד לצאת צדיק מהם:

(יד) אך עדיין יתחמץ לבב אנוש איך חלק אלוה יפרד ויאבד על כן גומר מאמרו ואומר שתולים בבית ה' כו' לומר הנה גם אלה שתולים נפשותם בבית ה' למעלה אלא שמה שבעולם הזה הנקרא חצרות אלהינו אינו עיקר הנפש כ"א הפרחה בלבד מעיקר הנפש שהיא למעלה התפשטות ממנה בלבד כלומר כי מזה בין תבין כי מה שיתפרד ויאבד אינו כ"א ההפרחה וההתפשטות לא השורש:

(טו) ועכ"ז עוד יעשה הוא יתברך לבלתי ידח ממנו נדח כ"א עוד ינובון בשיבה אחר שבעים שנה לא יגעל בהם על שאז אין תשובתם שלמה כי בוטל כחם לחטא ועכ"ז אם עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו לפניו ית':

(טז) וכל זה שאני בא בטענות לבל יראה ניגוד בהשגחתו הוא כדי להגיד לעם כי ישר ה' כי אני לעצמי איני צריך טענות כי ידעתי כי הוא צורי שלא מתי ביום הראשון ובמה שגזר עלי מיתה ידעתי כי לא עולתה בו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.