אלשיך/תהילים/פז
< הקודם · הבא >
אלשיך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
לבני קרח מזמור כו' למה שענין זה הוא לבני קרח הוא מזמור ושיר והוא כמאמרם ז"ל על פסוק מזמור לאסף אלהים באו גוים כו' קינה מבעי' ליה אלא משל לעניה שהלכה לשאוב מים מן הבור ונפל הדלי והיתה בוכה שלא היה מי שיעלה לה את הדלי באה בת מלך והשקיפה מעל פי הבור ונפלה לתוכו שלשלת זהב מעל צוארה התחילה בעלת הדלי לרקד ולזמר אמרו לה עד עתה היית בוכה ועתה מה לך תזמרי אמרה עד כה לא הי' מי יעלה הדלי שלי כי אין דואג עלי אך עתה מי שיעלה שלשלת בת המלך על פי דרכו יעלה הדלי שלי כן בני קרח שאסף מכללם היו בוכים על טביעת אביהם בארץ באמרם מי יעלה לנו את אבינו אך בראותם שטבעו בארץ שערי ב"ה כמאמר הכתוב טבעו בארץ שעריה התחילו מזמרים כי מי שיעלה השערים יעלה את אביהם וזהו מזמור לאסף אלהים באו כו'. ובזה יתכן יאמרו פה בני קרח למה שפתח מאמרם הוא אוהב ה' שערי ציון שלא הניח את הגוים ישלחו יד בהם כי כן הוא אומר חשב ה' להשחית חומת בת ציון כו' טבעו בארץ שעריה והנה בזה מגיד מעלת קדושת הארץ ששעריה חשובים לפניו ית' וגם בו בשורה לבני קרח שיעלה אביהם כהשערים כמדובר ועל שני הדברים נאמר לבני קרח מזמור שיר לומר למה שמזמור זה הוא לבני קרח הוא מזמור ושיר אחת על קדושת וחיבת הארץ שנית על הנוגע אליהם ואמרו אל יעלה על רוח השומע ישמע מאמרנו זה שמה שאנו עושים עיקר הוא על מה שנמשך לנו על דבר אבינו כי הלא נעיד כי יסודתו של מזמור זה ועיקרו שעליו יסדנוהו לא בשביל הנוגע לנו היה רק בשביל הררי קדש להורות חיבתם אצלו יתברך:
ב[עריכה]
והתחיל ואמר אוהב ה' שערי ציון שחמל עלימו בל ישלחו יד בהם מכל משכנות יעקב ששלחו בהם יד והוא כנודע מארז"ל על דבר שחלקו כבוד לתורה בענין כניסת הארון:
ג[עריכה]
ואם תאמרי ציון אם כל הררי קדש של כל ישראל נחשבו לפניו ית' מה יתרוני על כלן דעי אפוא כי את עלית על כלם כי הלא שתים הנה קוראותיך אחת כי הלא הנכבדות הן נפשות עם בני ישראל מדובר בך כי כל מקום שיהיו מדובר שהם בך וממך. שנית כי נקראת עיר האלהים סלה שלא בלבד שבית המקדש קיים אלא אף אחר החרבן שמו יתברך נקרא עליך כי תקרא עיר האלהים סלה ולא נסתלק ממך שם זה בסילוק שכינה בחורבן:
ד[עריכה]
והביא ראיה אל אומרו נכבדות מדובר בך כמעט מהחוש ומפורסם והוא כי הנה הפסוק משולל הבנה מתיישבת אך יאמר הנה ישראל נתיישבו ברהב רדו שנה ובבבל שבעים שנה ועם כל זה לא נעשה איכותם מזגם ומראיתם כמקום תרבותם ליקרא מצריים או בבליים מה שאין כן יתר אומות כי בהיותם שקועים שבעים שנה או יותר בעיר אחת שאינה מולדתם יתערבו בבני העיר ההיא והיו כעם אחד ושם העיר ההיא תקרא גם עליהם גם אם יהיו בעלי קצוות בטבעם ומזגם הגרים עם התושבים אחר השתקעם כל כך שנים יהיו לאחדים וזה אמר כמדבר איש ישראל על עצמו ואומר הנה אין צריך לומר אשר לא ידעוני שגרתי משך זמן במצרים ובבל כי אם גם ליודעי שידעו בזה ואזכיר להם כך ודבק להזכרתי יתמהו ויאמרו יודעי בהזכירי להם רהב ובבל שנתיישבתי בתוכם מה זאת כי הנה פלשת וצור שהם הנאים וחשובים בעלי הדר וקומה מאד עם כוש שהם שחורים ונבזים וכעורים מתערבים לאחדים בהיותם בהמשך זמן רב וזהו הנה פלשת וצור עם כוש כלומר יתערבו להיות אחדים עם כוש באמנה אתם וזה המזכיר לנו רהב ובבל הוא הישראלי לא יאמר עליו רק זה יולד שם בעיר האלהים היא ציון הנז' כי כל מה שנשתקעו ברהב ובבל לא הספיק ליראות בהם תואר מצרי או בבלי ליקרא עליו שם העיר שנשתקעו שם רק תמיד יראה כאלו יולד שם בירושלים או ציון גם שהיה זמן רב ברהב ובבל:
ה[עריכה]
וש"ת הלא ולציון יאמר איש ואיש יולד בה בין יהודי או ארמאי כי הלא כל האומות מאדם הראשון יצאו והוא ממקום המזבח נברא ואם כן גם כל בני העולם נולדו בה בבחינה זו כי כל כך דבקה ציון למקום שיצאו ישראל כאשר למקום שיצאו האומות ומה בין זה שאמרת עליו זה יולד שם ליתר עמים הלא הוא כי והוא כלומר אותו שהזכרתי מיוחד לא ישוה ליתר אומות כי הוא יכוננה את ציון שירימה ויקים מעלתה למעלה כי יקדשנה למה שהוא עליון שנפשו מלמעלה עליון על כל גויי הארץ חלק אלוה ממעל ועל כן יש בו כח ואל לכוננה בשפע אשר יערה עליה ממרום מה שאין כן יתר האומות שנפשם היתה מלמטה מהחיצונים ועל כן לא יקראו על שמה כי אם ישראל שנפשם מציון עליון שכנגד התחתון שמשם ישראל כמדובר:
ו[עריכה]
ולא עוד כי אם הלא כאשר ה' יספור בעברם בר"ה כל באי עולם א' א' לפניו כבני מרון שהיא בכתוב עמים כלם בשלשה ספרים לא יכנה את ישראל בזמן הבית לירושלים או לבן ציון ובימי הגלות והם בארץ אויביהם לבבליים וכיוצא על היותם שם רק בספור בכתוב עמים יאמר זה יולד שם סלה אף אחר החורבן:
ז[עריכה]
משיבה רוח הקדש ואומרת הנה אין צריך לומר בני ישראל הזכרים כי אם גם הנקבות והוא כמאמרם ז"ל על פסוק קדמו שרים אחר נוגמם כו' שרצו מלאכי השרת לשורר תחלה על הים ולא רצה הקב"ה אלא שיקדמו שרים הם ישראל ואמרו שירה ואח"כ נוגנים הם מלאכים ובתוך כלומר בין השרים והנוגנים היו העלמות תופפות הם הנשים כמד"א ותקח מרים הנביאה כו' ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות הנה שהחשיב הוא יתברך את הנשים כאנשים להקדים למלאכי השרת וזהו ושרים שהם ישראל כמד"א קדמו שרים כחוללים שהם הנשים כמד"א ותצאן כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות לחשיבות הנזכר ועל שרים וחוללים אומר כל מעיני בך בבריאת עולם וקיומו ולא כיתר אומות ואל אנשים ונשים אמר בלשון יחיד כל מעיני בך כלומר כי לאחדים אחשיבם כי זכר ונקבה יקרא שמם אדם אחד כמד"א דקרא את שמם אדם וההיקש בכולל כי כל ישראל גוי אחד ועם אחד וכן רז"ל פירשו מחוללים על אותן נשים:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |