אלשיך/תהילים/סג

אלשיך תהילים סג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מזמור לדוד בהיותו במרבר וכו' הנה מזמור זה יסד דוד המלך להורות כמה מעלות טובות לנמצא בא"י גם שיהיה גולה ממקום למקום כי טוב להודות לה' כי נתן גלותו תחת כנפיו יתברך בארץ ולא בארץ העמים. שנית נמשכת מזאת ללמד דעת את העם ישימו לאל כל צרות הגוף אחר שנפשו דבקה בקונו ורצון מלכו של עולם טוב עמו ולא בלבד נפשו כי אם גם בשרו ישמח ויגל מאד ויתעלס באהבו יתברך אותו גם כי צר לו לגופו ובראשון החל ואמר מזמור כו' והוא כי הלא אחרי כי בורח מאימות מות איך יזמר וקינה מיבעי ליה אך הן זאת תחלת דבורו והוא כי הלא ידענו כי כל איש ישראל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה באופן כי אשרי תמימי דרך ההולכים בארצות החיים גם שיהיו גולים וז"א מזמור לדוד כו' והוא כי הלא דוד הוא אשר אמר בברחו לח"ל כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים שהוא כי להיותו בח"ל היה כמי שאין לו אלוה ועל כן עתה יאמר הנה גם כי ברוח הוא וקינה מיבעי ליה עכ"ז מזמור יאות לדוד לומר בהיותו במדבר יהודה שגלותו הוא בא"י גם כי מדבר הוא:

ב

והטעם כי הלא עתה אלהים אלי אתה כי לא יאמר עלי כאשר אם הייתי בח"ל שאדמה למי שאין לו אלוה כי אם עתה אלהים אלי אתה בהיותי במדבר יהודה כי א"י הוא ועל כן היטבתי אשר אמרתי מזמור לדוד כי זמרה מיבעי לי למימר וגם שאני בצרה שאין יסורין גדולים מהיותו בורח ממות וזהו אלהים שהוא מדת הדין ויסורין אלי אתה מכונה עלי ולבחינת חסד אל אחשבנו לזמר כמדובר והראיה שאלי אתה כי אתה עמדי גם בהיותי נרדף במדבר באימות מות כי הלא אשחרך כו' הוא כי השראת רוח הקדש לא תמצא במרי לבב כי בעיא צלותא ושמחה כנבואה ובח"ל וא"כ איככה יוכל לשחר אל אל בשירי זמרה והיותו במדברות בורח מאימות מות נפלו עליו ואכ"ז אשחרך כי שורה בי שכינה ורוח הקדש כי זה הוראה כי אלי אתה ולא זזת ממני על היותי בא"י ולא יפלא לומר כי גם כי נפשי היודעת מאד מעלת קרבת אלהים תשמח בך ולא תדאג על צרת אימת מות אך בשרי שהוא הגוף הלא יתעצב ויתמרמר בצרה לי ויעכב השמחה מלשחר אל אל ומלהקביל שכינה הבאה אלי הנה לא כן הוא כי הנה צמאה לך נפשי וגם כמה לך בשרי ולא בלבד לא יחוש גופי על תגרת האויב הרודף להרגני משמחת הדבקי בך כי אם גם בהיות עלי מות טבעית לעיניו שהוא בארץ ציה ועיף בלי מים שבטבע ימות בצמא ודרך הגוף לעשות עיקר מזה עכ"ז את מיתתו ישליך אחרי גוו גם הוא בערך הדבקו בך וישמח עם נפשי לשחרך:

ג

ועדיין יפלא היתכן כי גדר השגת השראת שכינה ורוח הקדש תהיה לך פה כאשר היה לך בישובך בעיר הקדש או כאשר היית בנוב עם שמואל אך תאמר כי מחזה שדי תחזה אך לא כמדרגה אשר ראית שם כי אם לפי ערך המקום לא כן הוא כי מה שאמרתי אשחרך הוא כמדרגה שהייתי משיג בהיותי בקדש כי כן במדרגה זו היה מה שבקדש חזיתיך ואם יאמר איש א"כ אפוא למה צמאה לו יתברך נפשי וכמה בשרי כיון שלא חסרת דבר כי הכל יש לך הלא הוא לראות עזך הוא ארון התורה הנקראת עוז כמ"ש ז"ל על פסוק ה' עוז לעמו יתן כי פה אני רואה כבודך אך לא עזך אך בהיותי במקומי זה וזה אראה ועל כן צמאה וכו' וז"א לראות לשון עתיד:

ד

ועל אשר אמרתי כמה לך בשרי שלא יחוש הגוף מיתתו הטבעית בצמא בלי מים בערך חשק הדבקה בה' והוא בשר ולא רוח כי הלא יפלא שיתאוה גם כן דבקותו יתברך גשמי ומה גם עד גדר שלא יחוש לא על מיתת אויב ירדפו ולא על מיתה טבעית שהוא בארץ ציה ועיף בלי מים וישמח על דבקות ה' וישליך מיתתו אחרי גוו על זה אמר כי טוב חסדך מחיים כו' הנה בשרי כ"כ דבקה בך עד גדר כי טוב חסדך מהחיים הטבעיים במה ששפתי ישבחונך כי גדול הוא חסדו יתברך עמי יותר מהחיים במה שתחשיב שפתי החומריים שישבחוך כי אין לגופי אושר גדול מזה ומחזיק לו יתברך טובה ממה שנותן אתה לו חיים ועל כן אין לתמוה שלא יחוש בשרי העדר החיים בארץ ציה ועיף בלי מים וישמח לשחרך ולידבק בך שרוח ה' ידבר בי ומלתך על לשוני ושפתי כי שמחת זכותך את חומרי ששפתי ישבחונך גדול לו מחייו ואם כן למה יעצב על חסרון המים וימנע מלשמוח בדבקותך:

ה

ואם יאמר איש כי הלא עדיין כמו זר נחשב תעשה את גופך כגדר נפש רוחנית אל תתמהו על החפץ כי הנה אין גופי כזולתו כי הנה כן אברכך וכו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בגמרא כי בעת סילוקו של רבי שזקף עשר אצבעותיו למעלה ואמר גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מן העה"ז אפילו באצבע קטנה שהוא שכל מה שנהנה היה שלא לכונת הנאת הגוף רק בכונת הנאת הנפש כי על כן נתקדש גם גופו כנודע שיכול אדם לעשות כל הנאותיו כמאמר או מאכל ומשגל וכל השאר לכוונת עבודת שמים ובזה יאמר דוד אחרי אומרו כמה לך בשרי שאפילו גופו תאב ודבק בה' והמשיך בזה השני כתובים הבאים אחריו אמר עתה הנה בהיות הדבר כן שגם בשרי דבק כך אברכה בחיי עודני חי לפני מותי כי אברכך שזכיתני בכל ימי חיי שבשמך אשא כפי למעלה ולומר שלא נהניתי מן העולם הזה בכל עשר אצבעותי כלומר כי היו כל הנאותי לשמו יתברך וזהו כי בשמך אשא כפי על כן לי נאה לברך על זה. או יאמר כן אברכך וכו' נמשך אל פסוק שאחריו כמו חלב ודשן כו' והוא ענין מאמר ב"ר על פסוק וימת אברהם זקן ושבע ארז"ל כי כשהצדיק נפטר מן העולם מראין לו מתן שכרו ומאשר מתענג אז בדשן נפשו שבעה והוא ישן כמפורש אצלנו שם כי ע"י מה שמראים לו בעודו מחובר עדיין עם הנפש נהנים הגוף והנפש יחד וע"י כן הנפש שבעה ולא תדאג על מה שלא יעסוק עוד בתורה ומצות והגוף מאותו עריבות נשאר כישן ולא כמת כי עוד בחינת קדושת נפשו בו להיות לו עריבות וקיום שלא יכלה וכענין רבי אחא בר יאשיה וכשמזכירין דברי תורה משמו שפתותיו דובבות בקבר וזה יאמר פה דוד אל יראה לשומע לי כי אני מן המתמיהין בספרי חשק גופי בחברת נפשי כי כאשר צמאה לה' נפשי אז כמה לה' בשרי כי הנני מביא דוגמא מאשר יקרני שהוא כי כאשר בעת סילוק הנפש מאשר מקבל הנפש הנאה ועריבות מראות אור המתן שכר שנפשם שבעה נמשך גם לגוף שנשאר ולא כמת שעל כן שפתותיו דובבות בקבר כך כשאני בחיים חייתי מברך ומשבח את ה' מאור השפע הנשפע לנפש נמשך גם לגוף וע"כ כאשר צמאה נפשי כמה לה' גם בשרי וזה אמר כן אברכך כו' לומר אל תתמהו מהמשך מהנפש שפע קדושה אל גופי כי הנה כן אברכה עודני בחיי כי בהזכיר שמך אשא כפי הגשמיות:

ו

כמו החלב ודשן שתשבע נפשי כשתסתלק שמחמת היות נפשי שבעה ימשך גם לפי החומרי ששפתי רננות יהלל פי שאהיה כישן ששפתותיו יהיו דובבות ומרננות כן הוא מה שאברכך בחיי טרם הסילוק שאשא בשמך בהזכירי שמך בברכה כי ה' עצמו בו אשא כפי שקונות קדושה כמו החלב ודשן שע"י שתשבע נפשי שנמשך גם לגוף שאז שפתי רננות יהלל פי כך נשיאות כפי החומריות אני נושאן בשמך כי ה' הוא ככלי שבו אני נושאן שקונות קדושה ואומר רננות יאמר כי אצ"ל התורה כי אם גם הרננות שהיה מזמר בזה העולם הם המזמורים והרננות שלי למה שפי היה אומרם פה עם הנפש גם אז תהיה פי דובבת אותם כשיאמרו אותם בעה"ז וזהו ושפתי רננות יהלל פי:

ז

ועוד לי ראיה שבשרי דבק עם נפשי כי הלא אם זכרתיך על יצועי בבואי לישן שאני אומר בידך אפקיד רוחי שאיני מזכיר רק את הרוח באשמורות אהגה אני לבדי בך כי בא הרוח אלי מוצאה את פי הוגה מאליה ואין זה רק משייכות רב אשר לבשרי עם רוחי שממה שנפקדה בידו יתברך הושפע גם בגופי:

(ה) או יאמר כי מאשר כן אברכך בחיי על ידי חברת הגוף כי בשמך אשא כפי בזה אבטח שגם בסילוקי יהנו יחד:

(ו) שכמו חלב ודשן שתשבע נפשי הוא ענין נפשם שבעה כך גם הגוף יהיה כישן ולא מת וכמו שהיה גופי מברך ומהלל עם נפשי כך אז ושפתי רננות יהלל פי כענין שפתים דובבות:

ח

כי היית עזרתה כו' הנה כתבנו בתחלת המזמור כי ענין המזמור יסוב על שני דברים אחד להורות מעלת ארץ ישראל ושעל כן היה משבח לה' שמה שהיה גולה במדבר יהודה היה שהיה בארץ ישראל כי שם יכונה הוא יתברך עליו לאלוה מה שאין כן אם היה בח"ל שהיה דומה כמי שאין לו אלוה כי שם היה תחת צל טומאה ובא"י תחת כנפי השכינה והענין השני הוא כי אגב נפשו גם בשרו וגופו היה דבק בה' כאמרו צמאה לך נפשי כמה לך בשרי כו' ועתה בא ופירש שתיהן על האחד אמר שתים היטבת לי בבריחתי במדבר יהודה א' כי היית עזרתה לי מאויבי ב' שלא היה העזר על ידי ברחי ח"ל כי אם ובצל כנפיך שהוא בארץ ישראל תחת כנפי השכינה ארנן מה שלא היה בחוץ לארץ:

ט

ועל הב' אמר דבקה נפשי אחריך והנה היה נמשך מזה שתצא נפשי מגופה לידבק בך ולא תהיה תוך החומר אלא שבי בגופי תמכה ימינך כי גם בבשרי שחשק בך כמדובר הושפע בו הופעת קדושתך באופן שעל ידי כן עם שדבקה נפשי אחריך בי תמכה ימין חסדך לעצור כח לסבול הנפש בקרבי עם היות שדבקה נפשי אחריך וזהו בי תמכה ימינך שתמכה ותתן סמך וחוזק בי להתקיים נפשי בקרבי:

(ח) או יהיה שעודנו מדבר בענין שבח גופו שגם הוא קדוש ואמר כי היית וכו' והוא כי במקום שהשכינה שם נפשו של אדם תאבה לצאת לידבק בה כי זה היה ענין צאת נפשות כל ישראל בסיני שדבקו אחר ה' וכענין ג' שמתו באידרא של רשב"י אך משה שגם גופו היה קדוש לא יצאה נפשו בסיני ממנו אמר ראו נא קדושת גופי כי כאשר היית עזרתה לי ובצל כנפיך שהיית חופף עלי ארנן ע"י שפע הנשפע בי מצלך:

(ט) כ"כ היתה קדושת הצל ההוא עד כי דבקה נפשי אחריך ובקשה לצאת לידבק בך וכאשר קרה למשה שעל קדושת גופו לא יצאה ממנו כך בי קדוש גופי תמכה ימינך לקיימה בגופי ואם נדקדק אומרו בי יהיה כי הנה ארז"ל בשוחר טוב כי הנשמה שבאדם בכל עת מבקשה לצאת אלא שרואה הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאחוריה ושם ביארנו שחושקת לשרשה וכשרואה שהקב"ה לא עזב הארץ גם היא מתנחמת בחומר נמצא שבהסתכל אל הגוף רוצה לצאת ועל ידי מה שחוץ ממנו נתמכת לישאר בו אמר דוד זה יתרוני כי בי תמכה לישאר בגופי ולא במה שחוץ ממני שבשרי קדוש:

י

והמה לשואה יבקשו נפשי כו' אמר הנה נפשי לרוב מעלתה דבקה אחריך באופן שתחוייב לי המות כי תצא נפשי ותדבק למעלה בשרשה וימינך תומכה בקרבי שלא אמות והמה שאול וסיעתו לשואה שהוא למען תהיה להם מעלה במותי יבקשו נפשי להסירה ממנו כדי שימלוך בנו שאומרו שואה הוא כמה ד"א אם יעלה לשמים שיאו ועל כן תחת בקשם נפשי כדי לעלות אדרבה יבאו בתחתיות הארץ מדה כנגד מדה:

יג

יגידוהו על ידי חרב כו' אחר דברי דוד תשיב רוח הקדש ותאמר יגירוהו על ידי חרב כו' לומר הלא דוד חס עליהם ואמר שלא ימותו רק שיבואו בתחתיות הארץ שיהיה להם שפלות אך יותר מזה הוא ראוי כי אחרי שיגירוהו שעושים יהיה דוד גר וגולה על ידי חרב שרודפים אותו בחרב לכן מנת שועלים יהיו שימותו ויהיו דומים לשועלים בחרבות ומדברות תחת אשר עשו יהיה הוא במדברות:

(יב) ואחר מותם אז המלך ישמח באלהים המלך הוא דוד ישמח באלהים הוא מדת הדין כי חלף יסוריו אשר לו היום ישמח אחרי כן:

(יא) או יאמר בדרך אחרת ויהיה אומרו יגירוהו כמה ד"א יגורהו בחרמו כו' שהוא לשון גרירה ואסיפה והוא כנודע מרז"ל כי בתחלת רודפם את דוד אחרי הכותו את גלית ויקנאו בו פן ימלוך וישאל שאול אם היא מפרץ או מזרח באמרו שאם מפרץ יתעתד למלוך ואז השיב דואג ואמר אין פחד שימלוך כי הלא עד שאתה שואל על המלוכה שאל אם ראוי לבא בקהל שהוא ממואב ואז השיב אבנר ואמר מואבי ולא מואבית ויארכו הדברים עד נתקבצו הסנהדרין ולא מצאו מענה על קושיות דואג עד שקם יתרא הישראלי וחגר חרבו כישמעאל ואמר מקובלני מבית דינו של שמואל הנביא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ומי שלא ישמע ידקר בחרב הזה ואחרי שלא יכלו לפוסלו רדפוהו להמיתו והיה בורח במדבר יהודה ועל שני הדברים היה הוא יתברך כועס על הא' אמר יגירוהו על ידי חרב אפילו אם יגירוהו שיגררוהו ויאספוהו אל הקהל לא הודו רק עי חרב שהוא ע"י חרב יתרא שחגר חרבו כישמעאל ועל כן לא בלבד יבאו בתחתיות הארץ שהוא שפלות כי אם גם מנת שועלים יהיו שהם בקשו להחריב בית דוד המה יהיו לחרבה ושממה והוא מנת שועלים שהמנה שלהם הוא חרבות ושממות כד"א על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו והוא ברמאות כשועלים באו עליו עם יודעם האמת:

(יב) והמלך כו' עוד אומרת רוח הקדש הנה כאשר היו מביישים את דוד שנים היו מתעצבים דוד ובעז בע"ה אומר בלבו לשוא התהללתי שנשבעתי ליצרי חי ה' שכבי עד הבקר אם בקחתי אותה אחרי כן היה באיסור אומרת רוח הקדש אחר שאלו מנת שועלים יהיו ודוד ימלוך אז והמלך ישמח באלהים כלומר די לו להיות כרבו כי גם אלהים שהוא שכינה שעם דוד גם הוא כביכול היה לו צר ואז ישמח גם המלך די לו שישמח עמו וגם בעז שהיה צר לו גם הוא אז ישמח ויתהלל כל הנשבע בו הוא בעז וכל אשר למדו ממנו לישבע ליצרם וזהו יתהלל כו' הוא בועז שנשבע ליצרו באמרו שכבי עד הבקר גם הוא יתהלל מה שא"כ אם היה כדברי הפוסלים נשואי עמונית או שיומת ולא יצלח למלוכה כי אז כל ענין בועז היה להוציא מלכות דוד לריק אך עתה בראות שהמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר האומרים כי גם הנקבות נפסלו דלא עביד קב"ה ניסא לשקרי ונותן מעלה לפסולים עתה יוכל להתהלל. בועז גם הוא כי היתה שבועתו להוציא פרי צדיק יצלח למלוכה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.