אלשיך/דניאל/א

אלשיך דניאל א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בשנת הנה לבא עד תכונת באור הכתובים נשים לב אל הערות הראויות להעיר והן הנה יביאונו בחמלת ה' עלינו אל הנרצה בכתובים. ולמען ירוץ קורא בו נחלקהו בכתב מחוקה פסקי פסקי. והנה ההערות אשר יפול לב אדם עליהן בתחלת דברי פי הספר הלז הלא המה ראשונה אומר בשנת שלש וכו' ולא כן יראה מס' מלכים ודברי הימים כ"א ביותר משלש. וגם למה תלה הדבר במלכות יהויקים ולא במלכות נבוכדנצר. ולמה הודיענו שצר עליה יאמר נא איך נתנו בידו מבלי הודיע לנו התנכלות מלחמתו ואף אשר הודיענו שבא מבבל ירושלים יראה לבלי צורך והיה די יאמר בשנת שלש למלכות יהויקים וכו' נתן ה' ביד נבוכדנצר מלך בבל את יהויקים כו' ואף גם אומרו נתן ה' בידו יהיה מותר כי מי לא ידע כי את כל אלה ידו ית' עשתה ובלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו ומה נשתנה נצחון זה מהזולת שוהצרך לומר בו ויתן ה' בידו ולא תלה הדבר בנבוכדנצר מן הסתם כאשר עשה בס' מלכים וד"ה ומה צורך הודעת הבאת הכלים ארץ שנער ובית אלהיו ואשר הביאם בית אוצר אלהיו כי גם שיראה מפשטו הביאם בית אלהיו לזבח ולקטר על הצלחתו עדיין צריך טוב טעם אל צורך הספור וגם שיהיה לזה אומר בית אלהיו למה ישוב ויודיע שנתנם באוצר ואם הוא הקדמה אל מעשה בלשאצר היה די בהזכרת הבאתן ולא יהיה מורה מקום הנחתם. וגם בענין הילדים ראוי לתת טעם אל סמיכת הקודם אליהם ומה צורך הודעת ענינם ואומר מבני ישראל כו' יראה שפת יתר כי הלא זרע המלוכה והפרתמים גם הם מבני ישראל המה וגם נשימה לב על השנות הסדר כי מהראוי יאמר מבני ישראל ומן הפרתמים ומן זרע המלוכה ובאומרו ומשכילים בכל חכמה יראה הרואה בו תארים מכופלים:

והנה הן אמת כי כל השם פניו ולבו אל דברי הספר הזה הלא הוא יראה דרכיו ית' וידו החזקה הולכת וקשה על נבוכדנצר קו לקו עד האבידו אותו ואת זרעו מעל פני האדמה ראשונה השפיל גאותו על ידי חנניה מישאל ועזריה בענין צלם די דהבא די הקם ובהשנות החלום מן אנשא טריד ונמשל כבהמות נדמה והאחרון הכביד בימי בלשאצר יורש עצר גדולתו ופריש פרישת מלכותו ויאבד כל זכר לו בלעדי ושתי כנודע מרז"ל וגם היא עדי אובד בימי אחשורוש וגם ראינו כי כל הרעה הבאה עליו לא זזה ידם של קצת מהאנשים האלה ארבעתם דניאל וחביריו מאמצע כי דבר הצלם היה לו במעמד שלשתן חנניה וחביריו ואף גם יד דניאל כבדה על אנחתו כנמצא במדרש חזית על פסוק אמרתי אעלה בתמר שעל יד דניאל נפל הצלם מלא קומתו ארצה ונשבר ונדכא והיה ללעג וקלס לפני כל רבים עמים ועשו ממנו תפארת העכסים לחיה ולבהמה וכדי בזיון וקצף גדול על צואר נבוכדנצר הגיע על יד דניאל אשר אהב ואף גם בחלום הב' זה פתרונו הרע ומר ואשר לא טוב פתר על בלשאצר שתים אלה רעותם הלא דניאל היה הפותר אותם כללו של דבר כי כל התלאות המוצאות אותו באשר הורד גאונו ואבדן מלכותו והמונו ושאונו קול מבשר ואומר את אשר יקרה לו קול דניאל איש חמדתו ולא זולתו מלבד אשר נשא חרפה וכסתה כלמה פניו על דבר הצלם בחלום הראשון אשר חלם ולא נמצא מכלם איש על בשורה טובה יבא לו ולא שוה לו שמושם ושרותם אליו. כי אם לבשתו ולחרפתו ולא דבר רק הוא בלי ספק. עוד שלישית ראה ראינו כי היה ה' עם דניאל עשר ידות על חבריו עם היות שלא יעדרו דבר חכמה ותבונה וכושר ויושר ועל מה זה העדיף על חבירו ותרב גדולתו עליהם במאד מאד והנה על שלש אלה יהיה האדם נדון תוך לבו בקרבו ואמור יאמר על ראשון ראשון על מה זה קצף ה' קצף רב קצף על נבוכדנצר עד האבידו אותו על אשר שלח ידיו בשלומיו ויחלל שרי קדש עם ה' אלה ומארצו הוציאם והשם עליהם נויהם והרבה שלליהם ושרף במו אש מחמד עיניהם הבית אשר חמד אלהים לשבתו ולבית נכותה הלא על זאת לא עליו תלונותינו כי מה' היתה זאת לנו בחטאינו ובעונות אבותינו ומה גם על כל דברי רז"ל שהיתה בת קול מכרזת בהיכל נבוכדנצר עבדא בישא לך והחרב את ירושלים. ואף גם בכל הרעה הגדולה אשר נבא ירמיה הנביא ע"ה עליו לא נזכר מה פשעו ומה חטאתו כ"א סתם ואמר כי לה' חטאה ולא פורש מה עשה לגרום אבדן זרעו ומלכותו ואם על אומרו השמים אעלה הריי עונשו בצדו אך אל שאול תורד כו' ואף גם מה שנטרד היה על קצת מזה כאשר נכתוב אך אבדן מלכותו וזרעו אחר עשית רצונו יתברך כל זה איננו שוה וגם הדבר השני ראוי לשים לב מה זה היה כי לא שרתו מכמת האנשים ההם כי אם לרעתו ובכל צרותיו נמצא ידם באמצע כי לא במקרה ובהזדמן יהיו הדברים האלה וגם על הג' ראוי למצוא טוב טעם ודעת על כן אומר כי פי הספר הלז פתח בחכמה לתת טוב טעם אל הספקות הראויות להעיר על ג' הדברים אשר אלה המה כללו רוב דברי הספר אלה המה אשר הזכרנום והעלה ארוכתם על ראשון ראשון כמםפר מעשה שהיה איך היה כי בהשתלשלות הספור תשאנה תשובותיהן על נכון על דבר ירידת נבוכדנצר החל ואמר בשנת שלש וכו' והוא כי אין ספק כי היותר נאות בקושי הראשון מדברי המפרשים ראוי להטות אליו אזן הלא הוא בשנת שלש למרדו של יהויקים:

ובזה נבוא אל הבאור והוא כי הנה המלך או חיל השם פניו להלחס על עיר או ממלכה יקרה כי אף אם ינצח או ילכוד יקל ידו מלבלע ולהשחית ויהיו אנשים למס ועבדוהו ולא יבוז בזה וישלול שללה אך אם מלך הארץ ההיא מרד בו אחר אשר עבדו ויקום עליו על מרדו אז לא ישיב ידו מבלע ויאבל חיל וחומה וישלול שלל ויבוז בז כי תבער בו חמתו וגם שיקרה יכמרו רחמיו על המלך ועל העיר בשובם עדיו ויכרתו עמו ברית ויעבדוהו הלא זה יהיה אם בהגיע עליו המלך המושל מיד ישוב אליו אכן אם עודנו מחזיק במרד עד יתאחר שם המלך שמרדו בו ויצור על העיר עד רדתה אז יתאכזר נגדם להשמים להרוג ולאבד ומה גם אם המלך המושל ילך בעצמו על אשר מרד בו כי אז יעשן אפו ולא ישיב חמתו מהשחית כאשר אם היה משלח בהם משלחת מלאכי רעים מבני חילו כי יחוש על כבוד עצמו המחול ביניהם ולא ישוב עד ירבה לשלוח בהם כל היד החזקה אשר לו. והנה אמר כי הן כל אלה היו בנבוכדנצר ויהויקים כי היה נבוכדנצר מושל עליו ומרד בו ובשנת שלש למרדו בא נבוכדנצר בעצמו הוא המלך הגדול מלך בבל ירושלים כלומר שהלך מרחק גדול וחרד חרדה גדולה מבבל ירושלים לנקום נקמת מרדו וגם ישראל לא השלימו עמו מיד רק שהוצרך לצור עליה וזה ויצר עליה כי הן כל אלה סבות קרובות להכביד ידו עליהם בחמת כחו וגם את הכל יקח:

ב

והוא לא כן עשה כי לא לקח רק את יהויקים לבדו ומקצת בלי בית האלהים אך אין זה כי אם שלא השליטו האלהים על יותר מזה כי עדיין לא מלאו הימים אשר ייעד הוא ית' להשליטו בעצם על יהודה וירושלים שהוא בימי צדקיה כי אז נשלם מנין ונושנתם כמ"ש ז"ל במסכת גיטין וזה אומרו ויתן ה' בידי כו' לומר כי הוא ית' נתנם בידו ולא מהצלחת תגבורת השר המושל עליהם בשמים עשה והצליח כאשר בהלחם והתגרות מלכי האומות זה עם זה והראיה כי לא לקח רק את יהויקים לבדו ומקצת כלי בית האלהים שאלמלא כן גם את הכל יקח אך לא השליטו מאז ה' על זולתם ועל כן מי פתי יסור לבבו ולא בינת אדם לו להבין ולהשכיל כי יד ה' עשתה זאת והוא לא כן עשה רק נתן זו כחו לאלוהו והלך להידות לע"א שלו והתנכר מאלהי אמת אשר נתן לו כח לעשות חיל וזהו ויביאם הלא הוא את יהויקים ואת הכלים ארץ שנער בית אלהיו כמודה לפני אלהיו שהוא המצליח דרכו זה עשה דרך כלל אל יהויקים ואל הכלים ועוד הוסיף על הכלים לבדם שנתן אותן במשמר בית אוצר אלהיו ולא בית גנזי המלך מן הטעם הנזכר לרמוז כי יד אלהיו הביאתם אך הבאה לאוצר בלתי צודק ביהויקים כי אין דרך אנשים להנתן באוצר הרי בזה ר?ז רוע לבב נבוכדנצר כי כל אשר עשה הוא ית' היה עושה התנכר ונתן תודה לאלהי דהבא וכספא אשר אין בם מועיל ומה גם שלא מאהבת ה' הצר לישראל על עזבם את תורתו כי אם משנאתו אותם וזה עשה מהפעם הראשונה שבא ירושלים בימי יהויקים טרם הנתן לו רשות לבלע ולהשחית ומה גם אחרי כן בעת החרבן כי לא כן לבו עם אל כי להשמיד בלבבו ולהכרית עם אלהי אברהם ובית מנוחתו אשר נקרא שמו עליו. והנה אחרי הודיע ה' אותנו את כל זאת מצאנו ראינו טוב טעם על ההערה האחת כי ראויה היתה אל נ"נ כל הרעה הבאה עליו ועל זרעו עד כלותו אותו. וגם את השנית יישב בספור ענין הילדים אשר צוה לקחת מבני ישראל וכו' ללמדם ספר וכו' לעמוד בהיכל המלך כי כל ישעו וכל חפצו שיעמדו לפניו לשמוע את חכמתם ורוח מבינתם וטוב עצתם כמשפט המלכים למשרא קטרין ולמפשר חלמין והחוית אחידן. והנה מזה כל איש חכם לב שירא וישפוט כי על כן עשה ה' ככה מדה כנגד מדה הוא בא להשתמש ממשרתי אלהינו לשמוע חכמה מפיהם להשתעשע ולשמוח בהם ותהי להכך כי היה שמוש חכמתם אליו לרע לו לבשורות רעות ורבות ומאורעות אשר לא טובות למען תופר עצתו ותהפך שמחתו וכן מאשר ספר איך דניאל גבר באחיו להתעורר ולשים על לבו אשר לא יתגאל בפת בג המלך טרם ישיתו לב אחוזת מרעיו ע"כ גם ה' גדלו וינשאהו יתר שאת על כל אחיו הרי דרך כלל יצא לנו מכלל הספור הלזה טעם נכון אל כל אחד משלשת הדברים אשר יתעורר עליהם כל קורא בספר הזה ועתה נבוא אל ביאור הכתובים איש על מקומו:

ג

ויאמר וגו' הנה הערנו על אומרו שלשת התארים האלה ושלא כסדרן אך הנה דעתו היה ראשונה להזהיר בל יקח מהנתינים אשר בירושלים בתוך בני ישראל על כן צוה לא יקח מאשר לא מבני ישראל המה וז"א מבני ישראל וכל מעיניו היו בזרע המלוכה וז"א מזרע המלוכה לומר כי לא ייטב לבו בכל אשר בשם ישראל יכנה דרך כלל כי אם מזרע המלוכה ולהיות כי לא אחד ולא ב' ילדים לבד היה מבקש כי אם רבים שהרי מלבד ארבע אלה היו עמו זולתם האוכלים מפת בג המלך ובכן לא יעלה על לב ימצאו ילדים רבים בזרע המלוכה יהי בהם כל התנאים אשר בקש אשר אין להם כל מאום שהוא כמו שארז"ל שאפילו ריבדא דכוסילתא לא ימצא בהם וטובי מראה ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת וכו' ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך שהוא כאמרם ז"ל יכולים להשהות נקביהן ושיעצרו עצמם משחוק ושיחה כי הלא מעט המה הנמצאים כאלה בקהל רב ומה גם בזרע המלוכה כי מתי מעט היו על כן צוה לאשפנז ישים מגמת פניו ראשונה אל זרע המלוכה אל כל אשר ימצא בעל תנאים אלה ואחר כן השאר יקח מן הפרתמים וזהו מזרע המלוכה ומן הפרתמים. עוד אפשר רמז באומרו מבני ישראל בל יאמר איש החסר חכמים היה נבוכדנצר והנה היו לו חכימין אשפין כשדאין גזרין אך נתן לבו אל בני ישראל כי גדלה חכמתם על כל העמים ולהם הם אומרים רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה על כן רמז ואמר מבני ישראל כלומר מאותם המוכנים אל כונתו יותר מיתר עמים ואח"כ פירש מאיזה מפרטי חלקיהם היה חפץ ואמר מזרע וכו' כאשר כתבנו:

ד

ילדים וגו' ראשונה הזכיר שלמיות המתיחסים אל גופם בהעדר המומין ואחר כך בשלימות המראה ואחר כך בטוב שכלם המתיחס אל הנפש ואמר ומשכילים בכל חכמה הענין כי לא רבים יחכמו בכל מיני חכמה שיעסקו בהם כ"א בקצתם וזולתם יתהפך מזגם להשכיל יותר באשר ישכלו חבריהם ויש משכילים בכל חכמה כי ירחב שכלם ועל סוג זה צוה כי בהם הוא חפץ ואמר לשון השכלה ולא וחכמים בכל חכמה למה שהם ילדים עדנה ודי להם השכלה כי בטוב הכנה הזאת יקנו חכמה יקנו בינה בכל ספר וחכמה בהמשך הזמן גם בקש יהיו יודעי דעת ומביני מדע למה שיקרה בלומדי חכמה ימצא בם יקבלו כל דבר חכמה אשר ילמדום אך תהי להם כמצות אנשים מלומדה ולא תהיה ידיעתה אותה תקועה ונטועה בדעתם ע"כ צוה יבקש לו יודעי דעת שתהיה ידיעתם של דעת ולא מצות אנשים מלומדה זהו על ענין החכמה אך על הבינה שתמצא בהן אמר ומביני מדע והוא כי לא כל המבינים דבר מתוך דבר יבינו בעמק שוה כי ימצאו שנים שוים בידיעת החכמה אשר קבלו מרב אחד וזה יבין מאשר קבל ויחדש דברים עמוקים ודקים ונאותים מחבירו היודע כמותו הבלתי מבין ומחדש מתוך חכמתו בלתי אם דברים קלי האיכות ע"כ צוה ואמר ומביני מדע שתהיה תבונתם דבר של מדע הלא הוא של דקות וחריפות בלתי קל האיכות ועל פי דרכו רמז כי הנה יקרה במבינים דבר מתוך דבר זה יבין בכה וזה בכה ושניהם יאמרו דברי דעת וחכמה וחריפות ואין ספק כי לא יצדקו ויאמרו אמת שניהם כי נגדיים הם ואף על פי כן לא יאשם אשר אין האמת אתו אחר כי בדעת ידבר ודבריו בהשכל וזהו אומרו פה ומביני מדע כלומר כאשר תהיה תבונתם דבר של מדע יספיק בלי השקפה אל נקודת האמת ומה גם כי עודם ילדים ובכל יום יהיו הולכים ומתגדלים ומתבסמים בכל חכמה ותבונה ואחר הזכירו שלימות ויופי הגוף והנפש אמר שגם יהיה בהם יתרון במדות וזהו ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך שהוא כמו שאמרו רבותינו זכרם לברכה מחוסרי שפת יתר ושחוק שהם מדות למודיות וגם מתיחסות אל טוב טבעם לשהות נקביהם ובכלל הדבר הזה באומרו לעמוד בהיכל המלך יובן מעצמו שחפץ להעמידם בהיכל המלך ועוד שנית יצוה ללמדם ספר וכו' ובזה לא תהיה וא"ו של וללמדם מיותרת או אפשר תחזור אל הכח הנזכר והוא כי העומד בהיכל המלך ימנע ממנו למוד ספר וחכמה כי יבהלוהו מוצאי ומובאי עסקי המלכות כי רבים המה בהיכל המלך אם לא יהיה לו רחב לב ושכל טוב הרבה מאד אשר לא יטרד באלה וזהו אשר כח בהם וכו' כלומר שיהיה כח בהם לשני דברים יחד והם לעמוד בהינל המלך וללמדם בעמדם שם ספר ולשון כשדים ולא יהיה להם עכוב עמדם בהיכלי מלך וכן היה כי שם העמידום ולא נתוסף להם אמר שלש שני הלמוד רק שאז עמדו לפני המלך ממש וזהו שנוי הלשון כי פה נאמר לעמוד בהיכל המלך ולא נאמר לפני המלך ואחר כך נאמר יעמדו לפני המלך אך ההיכל יכלול יותר מבית אחד אשר המלך בו ולא יהיו רואי פני המלך במקום המיוחד אליו טד תום למידת החכמה:

ה

וימן וגו' הנה התנאים הנאותים אל למידת החכמה אחר טוב הכנת הלומד הלא המה שלש א' היותו שלאנן ושלו ומשולל מטרדות ספוק צורכו. ב' אכילת ושתית דברים דקים וטובים כי המאכל הגס מקנה עביות וגסות במוח. ג' התמדת זמן כי הצלחת הלמוד לא ליום ולא ליומים ע"כ כנגד שלשתן אמר על הראשונה וימן להם המלך דבר יום ביומו שאין צריך לומר שלא היה להם טרדת ספוק צרכם רק שגם לא היה נותן להם ממון שהם יקחו להם לחם שולחנם רק שמנה להם דבר יום ביומו שהיה בר ולחם ומזון מצוי לשניהם וכנגד השנית אמר מפת בג וכו' וכנגד הג' אמר ולגדלם שנים שלש וזה היה דרך כלל אל כל הילדים ומפני שאין הצלחת כלם שוה על כן אמר ומקצתם יעמדו וכו' שהיה עושה כל הכנה הזאת לכלם כדי שיצאו מהם קצת שיהיו ראוים לעמוד לפני המלך על דרך אמרם ז"ל שמאה שלומדים הלואי יצאו מהם עשרת בעלי גמרא וכן היה שלא העמידו לפני המלך כי אם ד' אלה לבדם ולא את שאר הילדים האוכלים את פת בג המלך עוד דקדק באמרו דבר יום וכו' כי אין אכילת המלכים בכל יום שוה כי אם לפי מזג היום אם קר ואם חם או ממוזג ישתנה המאכל זה ודבר יוס ביומו:

ו

ויהי ראוי לשום לב מה צורך להודיענו היותם מבני יהודה ומהו אומרו וישם זה פעמים וישם להם וישם לדניאל והיה מספיק בראשון ועוד מה זו מציאת החסד והרחמים לפני שר הסריסים והנה הוא האומר ירא אני את אדוני המלך וכו' כי לא חפץ לעשות חפצו וגם ראוי לדקדק לשון הכתוב באומרו אשר למה שהוא לשון ארוך וכבד ומהראוי יאמר שלא יראה את פניכם זועפים וכו' ועוד איך עלה על לבו לבקש מאת המלצר ינסנו אחר ששר הסריסים החליט השלילה וגם מה הי' שלא אמר לשר הסריסים אשר אמר למלצר ועוד מה ראה המלצר לבלתי שום לב אל חששת שר הסריסים ועוד באמרו והילדים האלה ארבעתם מי לא ידע כי ארבעה המה:

אכן כל יודעי דעת ומביני מדע בשום שכלו הבין במקראות אלו יכירו וידעו את אשר יפליא לעשות הוא ית' על כל הבא ליטהר לסייעו ולרוממו ולהצליחו על כל אשר יפנה וגם אשר ישלם לאיש כמעשהו ולא ישוה מדת כל אחד ממרובין העושין את המצוה בד בבד חלק כחלק כי אם ישקול במאזני צדקו המרבה והממעיט בטוב העבודה ובשמחת לבב והשתדלות העשותה ועל פי מדותיו ית' יהיה כל פרי גודל מתן שכר איש ואיש לפי מדרגתו והן אלה דברי הכתובים ויהי בהם מבני יהודה וכו' כי הנה היו האנשים האלה מבני יהודה הלא המה מזרע המלוכה מגזע המעלה:

ז

וגם שר הסריסים שת לבו להגדילם בהיכל המלך ולהורות נתן אשר נקבם בשמות הבעלים אשר הקטיר להם המלך וכל השרים הםריים אל משמעתו כי אלהיהם המה כדברי רז"ל ועל כל אלה לא גבה לבם ולא פנו אל רהבים וגדולות ונפלאות ותגעל נפשם במעלות אחז שר הסריסים כאשר יבא בס"ד וזה החלם מאסם בפת בג המלך ויין משתיו ותחלת דברינו אלה נרמז באומ' מבני יהודה ובהודעת אשר נקבו בשמות ע"פ שר הסריסים כי מהיותם מבני יהודה מזרע המלוכה ומאשר הגדילם שר הסריסים הוא מקום להקנות חוטר גאוה בלבם ולא כן לבם עם אל כי אם ביראת ה' לבדו וגעלו באשר בחר כאשר נבאר גם כי דניאל גבר באחיו וישם פניו להוציא לאור משפט אלהיהם ולהנחותם דרך תומת יושרם כאשר עם לבבם ובאור הענין כי אחרי מוצאם חן בעיני שר הסריסים שם מגמת פניו להגדילם ולרוממם על כל שאר ילדי העברים ופשפש ולא מצא במה יודע אפוא כי מצאו חן בעיניו אם לא באשר עטרם בעטרת צופיו עורים לכנותם בשם אלהים אחרים אשר המה להם רבים ונכבדים מלאכים יראו וקמו שרים וישתחוו כי אלהיהם המה כי הכבוד הזה בעיני שר הסריסים על כל יתגדל ומה גם כי העולה על רוחו כי בדבר הזה יקרבו ויאתיון אל איכות טומאת חלאת גלוליהם כי לאושר גדול יחשב בעיניהס וע"כ באהבתו אותם דרך כלל נתן אל לבו לקרוא את כלם בשם פסילי אלהיהם אך שב וראה כי אין מדרגת ארבעתם שוה כי דניאל איש חמודות היה מכלם ע"כ מלבד אשר הסכימה דעתו דרך כלל לקרוא להם שמות כשמות הבעלים הםכים עוד שמת תהיה יתרון מדרגת דמאל נכרת בהם הלא הוא כי בלטשאצר שהיא הע"א הגדולה והבכורה לפניהם ולפני נבוכדנצר בהעידו על עצמו באמרו על קדמי דמאל די שמיה בלטשאצר כשם אלהי שהיא תהיה אשר יקרא דניאל על שמה והן אלה דברי מלכתא לפני בלשאצר כל קבל די רוח יתירא אשתכחת ביה בדניאל די מלכא שם שמיה בלטשאצר הנה כי לגודל חכמתו ימדו לו השם ההוא והן אלה השתי שימות הנז' פה בכתוב הא' על הסכמתו הכוללת לכנות את כלם בשמות אליליהם וזהו וישם להם שר השריסים שמות והב' על אשר הסכים לשום את שם דניאל בשם הגדול המיוחד אל המלך וזהו וישם לדניאל בלטשאצר שכוון יהיה זה שמו אשר יקראו לו ביחוד וז"א וישם זה פעמים:

ח

ויהי כאשר ראה דניאל את כל הכבוד הזה כבודו בקלון המיר ותחת כבודיו יקד יקוד כיקוד אש חם לבו בקרבו על אשר בקש להצמידו אל טומאת גלוליהם ומה גם כי לו נתן מנה אחת אפים בגורל עזאזל ובשם גדול שבגלוליו יכנה אז אמר בלבו הלא זה שם פניו להצמידני אל שקוץ אלהי נבוכדנצר הוא מלכו וישם עלי שימה יתירה לייחדה אלי ע"כ לעומת זה גם אני אעשה זאת שימה אחרת כנגדה לאחוז בכנפות הקצה שכנגדו כי אשים שומה בלבי להתרחק בכל מאמצי כח מכל צדי סעיפי טומאת אלהיו לתקן את אשר עות שר הסריסים ואשים על לבי לבלתי אתגאל בפת בג המלך אשר הוא לחם מגואל וביין משתיו הלא הוא המנוסך לאלהיו אשר כנה שמו עלי ומן הזרועים אוכל וזהו וישם דניאל על לבו כי כנגד וישם לדניאל בלטשאצר היה וישס הלזה לעומת העצה אשר יעץ שר הסריסים כי רעה בעיני דניאל היא ובדבר הזה לא תכבד אשמת חביריו על בלתי התעוררם לבל יתגאו ולשום הדבר על לבם כדניאל יען כי על דניאל הכביד שר הסריסים כי הוציא עליו שם רע יותר מעל חביריו על כן ראה ויקנא לשמו יותר מאחיו:

ט

וממוצא דברי למדנו גודל השגחתו ית' כי ממכון שבתו ישגיח על הבא ליטהר והקרוב אליו כי אין צריך רק ישים על לבו לעבוד עבודת קונו מבלי השקפת היות הדבר קל או קשה יבטח עליו והוא יעשה כי הנה נא עזה כמות שאלת דניאל לבלתי יתגאל בפת בג מלך גדול כנבוכדנצר ומי ישמע אליו לדבר ההוא ולא יתחמץ לבבו וכליותיו ואמור יאמר העל המלך אתה מורד ותחייב את ראשך למלך ועל הכל היה נקל בעיני ה' לתת חנו למלאת שאלתו כאשר שת על לבו עבודתו ית' ועתה נשים פנינו אל ביאור דברי הכתובים וסדרן צו לצו קו לקו:

(ח) וישם דניאל הנה אשר יבקש יצליחהו ה' בעבודתו ית' ומה גם בעודו משועבד בין האומות המונעים מאתו עבודת קונו הלא הוא צריך בל יבקש תחלה מהשרים הצרים אותו שלא ימנעוהו ושאחרי כן ישתדל בכל עוז ותעצומות לעשות רצון קונו כי אם כה יעשה לא יצלח בימיו אך אמנה ראשונה ישים על לבו לעשות רצון אביו שבשמים וישים את נפשו מנגד ואחרי כן יבקש מהמונעים ומנגדים ומשעבדים אותו להסכים עמו כי האיש הלזה אחר גמרו בלבו תחלה לשמור לעשות עבודתו ית' אז גם ה' יעשה את שלו ויתן חנו בעיני המושלים בו וכל חפצו יעשו כי ה' עמו על אשר שת לבו לעבודתו ית' מתחלה בהחלט מבלי פנות אל דברים המתרגשים מאשר גמר בלבו לעשות והנה זה היה ענין דניאל כי תחלה החליט ושם על לבו אשר לא יתגאל בשום צד ואח"כ ויבקש משר הסריסים וכו':

(ט) ועל ידי כך ויתן ה' לדניאל לחסד ולרחמים וכו' ולא עוד אלא בעיני שר הסריסים הלא הוא אשר שם שמות העא על ארבעתם להדביקם ולהצמידם לע"א והוא עצמו הודה בהתרחקם מיין המנוסך לה ומפת בגם כאשר יתבאר בס"ד וזהו שלא אמר לפניו אחרי אשר הוזכר בסמוך רק לפני שר הסריסים לרמוז גודל הפלא כי אשר בקש להגדילם בהדביקם לע"א היה לו לחסד ולרחמים להתרחק ממנה על כן קראו בזה תוארו המתואר בו בקריאתו השמות וממנו נקח לעבוד את ה' לבלתי שית לב אל המעיקים ומציקים ומונעים אותנו מעבדנו אותו ית' ולבל נאמר נראה נא אם נמצא דרך ישכון אור לבטל המנגדים וכאשר נראה נעשה אם נעשה ואם נחדל רק טרם כל דבר נשים פנינו לעבוד עבודתו ית' ולבלתי נתגאל באשר מאס ויהי מה אחרי זאת ואז כל המעיקים יפלו בנופלים וירחב לפנינו דרך סלולה לעשות כל אשר בלבבנו:

(ח) והנה דניאל בשאלתו ובקשתו התתכם לבלתי יקשה לשאול פן ישיב את פניו אך למד משאלת הכותים היורדים לשערים מבית לבית ומחצר לחצר נודדים ללחם איה כי יבקשו תחלה כמ"ש ז"ל בצל אחד וכאשר יתנו לו ישוב ויאמר בצלא בלא פתא נסיב לבא עד יתנו לו גם לחם ואח"כ ישאלו מים או יין לשתות אך לו שאל הכל כאחת לא היה נותן לו כן דניאל ראה והנה לו שאל מתחלה עליו ועל חביריו שלא יתגאלו יתחמץ ויתאמץ לבב שר הסריסים מעשות הדבר ע"כ מה עשה שאל תחלה על עצמו לבד כי אמר בלבו שאח"כ יקל הדבר לבקש גם על חבריו וזהו ויבקש משר הסריסים אשר לא יתגאל ולא נאמר אשר לא יתגאלו כי על עצמו לבד שאל ועל פי דרכו רמז בל יענה ויאמר לאט לך עד עבור שבועים או חדש ימים כי לא בחפזון נעשים דברים אלו ובין כך ובין כך אכול נא מפת בג המלך לזה החליט ואמר אשר לא יתגאל ששולל בא אל פיו בשר פגול ויין משתיו כלל:

(ט) ועל עצמו מיד הודה לו שר הסריסים וזהו ויתן אלהים את דניאל לחסד וכו' וז"א את דניאל כי עליו מצד עצמו הודה:

י

אכן להיותו איש נבון וחכם ראה והנה גם כי כעת לא שאל דניאל כי אם על עצמו לבד לא יתרצה בזה לבד כי אין זה רק הכנה לשאול גם על השאר על כן מה עשה אחרי הודאתו אל דניאל על עצמו טרם ישוב דניאל לבקש על השאר ענה ואמר ירא אני וכו' והיא תשובה נצחת לסתום פי דניאל מלבקש על כללותם והוא כי הנה ארבעתם יחד היו אוכלים תחת יד מלצר אחד אשר מנה שר הסריסים תחת ידו ואם אחד מהם לבדו על בלתי אוכלו מפת בג המלך עוז פניו ישונה ויהיו זועפים משלשת רעיו האוכלים תחת יד המלצר ההוא לא יבצר מהמלך מזמת ידיעה בהכר פני האחד כי מאכילו פושע בו לבדו לבלתי תת לו ממאכל שלשת רעיו האוכלים אתו כי יאמר היתכן חשקה נפש שר הסריסים או המלצר אשר מנה בחלק אחד מהארבעה וירע עינו מתת לאחד מהם ממאכל שלשת רעיו וינבל עצמו בדבר מועט ושיהיה הכל בחלק האחד על כן יאמר כי חלותו היא מצד עצמו והעדר בריאותו ואין עול בכפות מאכילו אכן אם מכל ארבעתם ימנע פת בג המלך ויין משתיו יהיו פניהם זועפים משאר הילדים האוכלים מפת בג המלך ויין משתיו אשר המה אוכלים מתחת יד זולת המלצר אשר מנה שר הסריסים על אלו אז כל רואיהם יכירום כי לו היה הדבר מחמת חולי לא נחלו יחד כלם אך אין הדבר כי אם שמאכילם המיוחד להם פושע בהם ובזה יתחייב את ראשו למלך והן הנה דברי שר הסריסים אחר שהודה לדניאל לבד על עצמו להנצל משאלתו על כלם ואמר ירא אני את אדוני המלך אשר מנה את מאכלכם וכו' כלומר שבראות את פני כלכם יחד זועפים אז יתן אל לבו את אשר הפרנו עצתו וחייבתם את ראשי למלך מה שאין כן בהיות הדבר על דניאל לבדו וזהו היות פסוק זה בלשון רבים מדבר עם כלם לשון יחיד באומרו אשר לא יתגאל זה פעמים ובאחד מהנה לא אמר יתגאלו ותבא מציאת החן נכון בל ינגדהו מענה לשון שר הסריסים. והנה בכלל דבריו גלה כי חפץ היה לעשות רצון דניאל ולא מפני הכבוד ואהבת המלך היה נמנע כי אם מפני היראה פן יחייב את ראשו וגם לא מנע מדניאל יפרוש לבלתי התגאל בפת בג המלך ואף גם אפשר היה מנסה אותם אם ישתנו פניהם בהתרחקם מפת בג המלך לולא שאינו לפי כבודו כי שר וגדול היה להכניס עצמו בפרטי דקדוקי נסיונות כאלו אך לא יבצר מהגלות נגלות לב שר הסריסים כי כן לבו לעשות רצון דניאל אם לא מדאגה מדבר על כן מצא המלצר את לבו לנסותם לראות איך יפול דבר ואף גם שנושא את פת בגם ויין משתיהם בלא כסף ובלא מחיר ונותן להם זרעונים או יהיה מציאת החן במה שלא קצף על דניאל ולא הקפיד על נוגעו בכבוד אלהיו ומלכו בבקשו להתרחק ולבלתי התגאל בפת בג המלך וביין משתיו המנוסך לאלהיו ולאמר אליו הקשית לשאול והס כי לא להזכיר כי תרים ידך על המלך ועל אלהיו ובנפשך תדבר ואם כה יאמר לא יערב אל לבו לדבר אל המלצר וגם הוא לא יאבה ולא ישמע אליו אך היה לחסד ולרחמים ישעיני שר הסריסים שלא שם על לב כבוד מלכו ואלהיו ולא היה נמנע מפני הכבוד כ"א מפני היראה פן ירגיש המלך ויחייב את ראשו לו:

ולענין התכת דברי הכתוב יאמר 'ירא אני וכו' כי הנה העבד העובד ומשרת את השר או את המלך אדוניו יעבדהו במה שהוא אדוניו ויחפוץ להפיק רצונו וכל חפצו יעשה באהבתו אותו ויצר לו בצרתו או תהיה עבודתו אליו מפני היראה במה שהוא מלך ויכעוס על אשר לא עבדו וימיתהו כי חמת מלך מלאכי מות. והנה שתי אלה נוסדו יחד בדבר הזה והן הנה דברי שר הםריסים אל דניאל הנה שאלתך זו זרה אלי על שתי רעות אחת במה שהוא אדוני ואחפוץ בהפקת רצונו ולא יאות לי עשות הרע בעיניו שמת במה שהוא מלך להסתר מחמתו כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני כי אתחייב את ראשי אליו כי מלך הוא ובן מות העובר על דברו ובלתי קיים במאמרו ורמז שתיהן באומרו את אדני המלך באומרו אדוני רמז האחת ובאומרו המלך רמז אל השנית ופירש שתיהן על הראשונה אמר אשר למה יראה את פניכם וכו' כלומר אשר למה אעשה כה שיראה את פניכם זועפים כי הוא דבר בלתי ראוי במה שהוא אדוני שלמה אהיה סבת ראותו את הרע בעיניו ויצר לו וזהו אשר למה יראה את פניכם זועפים וכו' כי הפך רצונו הוא וכן לא יעשה שנית במה שהוא מלך וחייבתם את ראשי למלך מדאגה מדבר כן תעלה חמתו באפו ויצוה לפגוע בי ועל כן חזר להזכיר תאר היותו מלך באומרו את ראשי למלך אף שהזכירו בתחלת הפסוק ולא אמר וחייבתם את ראשי אליו:

יא

והנה דניאל התחכם לבלתי שאול תחלה מהמלצר כי אין לאל ידו לעשות חסד כי הוא תחת מלך ושרים ואם עשה יעשה יהיה במסתרים ולא בהזדמן שם שר הסריסים או זולתו ואם ירגיש שר הסריסים יחייבו את ראשם אוכל ומאכיל על כן פנה אל שר הסריסים הוא הראש ובגלות דעתו כי מיראתו בל יתגלה הדבר ויסתכן היה חדל בל יראה את פניהם זועפים בזה היה לו פתחוו פה לשאול מאת המלצר יחפוץ בנסיון כי אז לא יירא אם יתגלה הדבר ומה גם אם יראה מראיהם טוב אחר גלות לבו כי לא היה מונע מצד כבוד המלך או אלהיו כי אם מפני היראה הזאת בל יהיו פניהם זועפים ובזה בטח לב המלצר לעשות אך לומר דניאל לשר הסריסים שינסם או יצוה לנסות אינו מדרך השרים הגדולים להכנים עצמם בפרטים אלו כי אינו לפי כבודם כאשר כתבנו למעלה ואף גם זאת כי לא יאות אל שר הסריסים לצוות אל המלצר ינסה אותם ויעשה על פי מאמרו גם כי יכשר בעיניו כי אם כה יעשה בהראות פניהם זועפים גם על שר הסריסים יעבור כוס תרעלת תמת המלך כי על פיו נעשתה הרעה בעיני המלך אכן בהעדר גזרתו אל המלצר והוא עשה מעצמו גם כי היה על ידי ראותו כי אין הדבר רע בעיניו כנראה מתוך דבריו סמוך לשו לא יירא כי שר הסריסים יליץ עליו כי יש לאל ידו להצילו מה שאין כן בהיות גם ידו במעל וכי יפול אין שני להקימו על כן לא חפץ שר הסריסים כי אם בהגלות לבו לחזק לב המלצר לעשותו על ידי הרמז כאשר כתבנו והמלצר יגמור בעדו כי ידע לא ינגדהו בעליו ולא לצוותו בפירוש למען יוכל להשמט גם על זאת פקח עיניו דניאל לבלתי גלות אל שר הסריסים באמור אליו אשר לא יתגאל שהיה חפץ במאכל זרעונין כי אם כה יאמר יחליט הגזרה ומאן ימאן להחליף פת בג המלך ויין משתיו בזרעונים כי יאמר הלא פת בג המלך ויין משתיו הלא המה המבריאים ומסעדים את הגוף ומעדנין הבשר ומפקחים ומזככים השכל וכל חפץ המלך למען ילמדו בכל ספר וחכמה שנים שלש ואיך יחליפם במאכל קל האיכות וההזנה עד הקצה האחר ע"כ לא הזכיר רק השלילה לבלתי התגאל בפת בג המלך וכו' והעולה על רוח שר הסריסים שלא ישלול רק פת המלך ויין משתיו הקרובים אל לחם אלהיו ויין נסכו אך לא ימנע עצמו מאכול בשר ושתה יין או ממפוטמי העופות וכיוצא ממטעמים רבי האיכות והזנה ובריאות אף שלא יהיו כפת בג המלך ויין משתיו ועל כן לא החליט הגזרה לבלתי הניחו ידבר עוד דבריו אלה אך אדרבה גלה כי לא יצר לו כאשר כתבנו:

יב

אך בבואו לגמור הדבר אחר גלות דעתו שר הסריסים אז הוציא מה שבלבו כי ראה שאם יאכל בשר יהיו נבלות כי בחצר המלך לא יניחוהו לנהוג דיני שחיטה ובדיקה על כן שאל זרעונין שיבשלם בעצמו ולא ידבק בידו מאומה מכל חטא ועון ובזה הטיבו אשר דברו ויתנו לנו מן הזרעונים כלומר לא שתעשה לנו מטעמים ההם ואוכל מבשולכם רק שיתנו לנו מן הזרועים כלומר כמות שהן ועל כן לא אמר ויתנו לנו מאכל זרעונים:

יג

ויראו גם כי דניאל שם את נפשו מנגד לעשות רצון אביו שבשמים ראה והנה אין לסמוך על הנס שמא לא יעשה לו כי כן דרך השלמים לבלתי החזיק טובה לעצמם וה' עשה למען צדקו והפליא לעשות נס ופלא להפיק רצון קונם כאשר עם לבבם והוא כי הנה לא ערב אל לבו לומר שינסם ויראה מראיהם טוב ובריאי בשר כי אין מאכל זרועים מפטם ומשמין בטבעו אך ביופי המראה אשר הוא תלוי בשמחת לבב והמה ידעו בעצמם כי בהתרחקם ממאכלות אסורות ועשותם רצון אביהם ייטב להם אף בפחות מזרועים כענין ר' יהודה בר אלעאי שהיו תמיד פניו צהובות משמחת לבבו מבלי היותו רך וענוג רק עני ודל ע"כ אמרו ויראו לפניך מראינו וכו' שהוא המראה לבד אך לא על בריאות הבשר אמנם הוא יתברך ראה טוב כונתם ובואם ליטהר וסייע אותם ולא לבד עשה יראה מראיהם טוב כי אם גם השפיע בהם בריאות הבשר שלא כדרך טבע וזהו אמרו נראה מראיהם טוב ובריאי בשר וכו':

יד

וישמע הנה אומרו לדבר הזה נראה מיותר כי לא היה דבר זולתו ובכן לבא אל ביאורו נדקדק שינוי הכתובים כי דניאל אמר ויתנו לנו מן הזרועים מורה היות נותנים זולת המלצר ואחר כך נאמר ויהי המלצר נושא וכו' ונותן להם זרעונים יהיה כי אין ספק כי גם שהיה המלצר פקיד וממונה על ארבעתם ואוכלים מתחת ידו לא יבצר היות פת בג המלך ויין משתיו ניתן לו מיד זולתו מהממונים על אוצרות המלך ומאכל שולחנו ומידם יקח להאכיל את אשר נתמנה עליהם על אלה אמר ויתנו לנו מן הזרועים שהנותנים שאר מאכל שולחן המלך גם המה יתנו מן הזרועים להם על יד המלצר ראה והנה אם כה יעשה אף אם נותגי פת בג המלך יהיו מתי סודו לבלתי גלות הדבר אל המלך לא היה נמשך אליו תועלת בדבר על כן מה עשה מהשני דברים שבקשו ממנו א' שינסם ימים עשרה ב' שיתנו להם הנותנים הידועים מן הזרועים לא שמע להם רק אל הא' הלא הוא לנסותם ימים עשרה וזהו וישמע להם לדבר הזה הלא הוא לנסותם לבד וזהו וינסם ימים עשרה:

טז

אכן בנתינת הזרועים לא עשה כדבריהם אך היה הוא לוקח מיד פקידי המלך את פת בגם והעולה על רוח הנותנים שיאכלוהו דניאל וחביריו והמלצר היה לוקחו לעצמו והיה נותן להם מביתו זרעונים והיה מרויח שני דברים אחד שהיה לוקח לעצמו פת בג המלך ויין משתיו בחליפי זרעונים כאומרו היה נושא וכו' השנית שיהיה הדבר תמיד בסוד בל יודע כאשר אפשר לו ידעו הדבר פקידי המלך הנותנים פת בגו ויין משתיו וזהו ויהי המלצר:

יז

והילדים הנה נא הורה עד הנה איך הצד השוה שבארבעת הילדים האלה הוא המשכם מפת בג המלך ויין משתיו לבלתי התגאל עוד שנית כי דניאל גבר באחיו כי הוא החל לשים על לבו העבודה הזאת ופיו המדבר אל שר הסריסים ואל המלצר לבלתי יתגאלו על כן הוא ית' עמד וימודד מדה כנגד מדה לאיש כמעשהו הלא הוא כי על אשר נפרדו ארבעתם דרך כלל מכל שאר הילדים האוכלים את פת בג המלך ויין משתיו אשר ייחדו להם על היותם מאכלים דקי האיכות לזכך שכלם ולפקוח עיני רעיונם להבין בכל ספר וחכמה ותהי להפך כי הילדים האלה אשר לא התגאלו ויאכלו מן הזרועים הבלתי מחדדים להם לבדם נתן המדע והשכל בכל ספר וחכמה ואף כי ינגדהו הטבע לא דרך טבעי היה להם הדבר כי אם מתת ה' וז"א נתן להם האלהים וזהו על צד השה שבכללות ארבעתם אצל השאר כי בזה יחדו היו תמים ע"כ קבלו שכרם בשוה באומרו ארבעתם ליחד יחד כלה אך על אשר מאד נעלה דניאל על שלשת רעיו באשר הוא שם על לבו קודם לאחיו לחמו נתן מנה אחת אפים בכתר עולה על גביהן הלא הוא כי דניאל הבין בכל חזון וחלומות והיה מדה כנגד מדה כי ירש ההבנה הרעיונית ההיא היתירה המתוארת אל רוחב חכמת הלב כנגד אשר שם על לבו בטוב רעיוינו לבלתי התגאל הנה נא כאשר הקדמנו הכתובים האלה תהלות ה' יספרו על דבר כבוד השגחתו ית' הפרטים לגמור בעד כל עושי מצוה להעלותם בהעלות סולם עבודתו ית' בהחלם לעלות עד יעלה לשמים שלימות פעולותם ואף גם כי הוא המעלה והמדריך ומישיר ומרים מכשול מן הדרך ההוא לא ימיש מתת לכל אחד מהם פרי מעשיהם על טוב כונתם לאיש ואיש כפי מדרגת מעשה הצדק היושר ובמדה אשר מדד בה:

יח

ולמקצת וכו' הורה גדולות חכמת נבוכדנצר כי מקץ הימים אשר אמר המלך להביאם אחר מועד למודם שנים שלש ורצתה נפשו לבדוק יפי חכמתם והצלחתם אשר בנוהג שבעולם לבקש חכמים מחוכמים בכל מלכותו למען נסותם אמר כי מרוב חכמת המלך לא הביאם שר הסריסים רק לפני המלך לבדו:

יט

והוא נסה אותם כאו' וידבר אתם המלך ולא נמצא וכו' וכל דבר חכמת בינה אשר בקש מהם המלך וכו' עוד הורה חכמתו כי מבלי נסות בחידות ובחכמת בינה רק בדבר אתם בלבד ידע והבחין יתרון דעת חכמת הילדים האלה על כל יתר הילדים המובאים אתם וז"א וידבר אתם המלך ולא נמצא מכלם כדניאל וכו' וע"כ ויעמדו אלה לפני המלך מן היום ההוא והלאה לפני המלך ולא יתר הילדים כי באלה בחר לעמוד לפינו כי כן יסד המלך באו' למעלה ומקצתם יעמדו לפני המלך כאשר כתבנו כי המצליחים יותר יעמדו בהתמדה לפניו עוד יתכן הורה השגחתו ית' להפליג בחכמת אוכלי זרעונים לבלתי יתגאלו על אוכלי פת בג המלך שיעור מופלג עד גדר שהוכר היתרון בדבר אתם לבד:

כ

ולבל יאמר איש מי יגיד לנו כי עוצם חכמתם על השאר היתה סבת קלות הבחנתו ואולי אין זה כ"א מפאת כי עוצם חכמת המלך להכיר ולהבחין בדברו אתם בלבד עם היות כי מעט אשר יהיה יתרון דעת ארבעתם על השאר על כן סמך ואמר וכל דבר חכמת בינה אשר בקש וכו' וימצאם עשר ידות על כל החרטומים כלומר ראה נא כי לא יתרון חכמת המלך גרמה להכיר בדבור לבד בין פחות ויתר כי הלא בינם לחרטומים היה עשר ידות והוצרך להבחין היתרון בבקש מהם דברי חכמה ובינה ולא הספיק היותו נדבר אתם ולכן מזה נקח על דבר הבחינה בין חכמת ארבעת הילדים אל השאר כי לא מחכמה יתירה די השתכחת ביה היה הדבר כי אם מגודל סרח העודף ביתרון דעת חכמת הילדים האלה ארבעתם על יתר הילדים ומה' יצא הדבר די יהב חכמתא לשומרי מצותיו לבלתי התגאל בפת בג המלך ויין משתיו ואוכלים מן הזרועים ולא חלק מחכמתו לעוברי רצונו אשר התגאלו ולא שוה להם להתחכם יותר הכנה טבעית באוכל מאכלים דקים וזכים העולים על שולחן מלכים:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.