אלשיך/איוב/ד

אלשיך איוב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויען אליפז כו'. אמרו רבותינו ז"ל הנה דמית לאברהם והוא עמד בעשרה נסיונות ואתה:

ב

הנסה רבר אחד לא עמדת בה והלא כמו זר נחשב כי הלא חמשה היו אתו וגם לתכיפות גהד' נחשבים לאחד הלא עם השחין הם ב'. אך יאמר הנה הד' היו ממך והלאה כי עור בעד עור כו' ועל כן עמדת בהם אך עתה הנסה דבר אליך בגופך שהוא אליך ממש תלאה ואל תחסדנו באמור כי שבעת ימים לא דברנו ועתה נתריס נגדך כי הלא ועצור במלין כו' והוא בשום לב שהל"ל ועצור ממלין. אך יאמר כי דרך המווכח שבהיות לו טענה מספקת ונצחת אין מעצור לרוחו לעכב תשובתו בקרבו ויהיה בקרבו כאש צרבת וזה יאמר ועצור בהיות מלין להשיב מי יוכל. או יאמר על דרך זה אל תאשימני כי שתקתי שבעה ימים ועתה אדבר נגדך כי הלא ק"ו הדברים אם אתה שה' נסה אותך כי סבלת שבעה ימים ועמדת בנסיון וגדלת מאד בזכות זה עם כל זה תלאה ואין מעצור לרוחך ותפסיד כל מה שהרוחת עם שאין ראוי ואין לך מלין לדבר רק שהלאות מכריחך אני שיש לי מלין להשיבך האוכל לעצור וזה אמר נסה לשון עבר:

ג

הנה יסרת כו'. אמר הנה היית נאה דורש בהיותך בריא אולם ולא נאה מקיים בבוא עליך רעה כי הנה יסרת רבים בל יבעטו ביסורין. ואל תאמר אולי קצו יסוריהם מיסוריך כי הלא היו רבים ולא יבצר היו ביניהם כמוך ושמא תאמר כי אתה רפוי ידיך מגודל הרעה כי הלא על דרך נס נפשך נתקיימת בגופך הנה גם ידים רפות תחזק:

ד

ולא בלבד היו אשר צרתם מממון ובנים כי אם גם כושל נשבר בגופו כמוך יקימון מליך ולא בלבד החלש המעותד בגופו ליפול כי אם גם אחר החלו ליפול כי היו ברכיו כורעות כבר תאמץ:

ה

כי עתה בהיות עתידה לבא עליך צרת עצמך כבר והלא על צרות ראשונות תגע עדיך בגופך אחרי כן ותבהל:

ו

הלא יראתך כו'. יראת ה' שהיתה בך שהיא היתה כסלתך בל תבואך רעה היה ראוי תהיה עתה הצדקות ההוא תקותך להרפא מתחלואיך ותום דרכיך מלקוץ ביתר יסוריך:

ז

כי אל תתיאש מן הרחמים כי זכר נא מי הוא נקי אבד לגמרי ואיפה ישרים נכחדו בהחלט:

ח

וגם שרעתך רבה קרובה להכחדה מה שאומר מי הוא נקי אבד הוא כאשר ראיתי חורשי און:

ט

שמנשמת אלוה יאבדו לגמרי ומרוח אפו יכלו לצמיתות מה שאין כן אתה כי עוד לך תקנה:

(ה) או יאמר כי עתה תבא אליך המכת שחין ותלא ותגע עדיך שתראה תגע המכה עדיך שהוא עד כל עצמך היא מיתתך ותבהל מיראת מות:

(ו) ואל תאמר שאדרבה אתה שואל המות בפירוש למה יתן לעמל אור כו' הלא יראתך פן תמות היא כסלתך המביאך לדבר דברי כסילות מרוב כעס אך תקותך לבל תמות ערירי כמות שאתה עתה ותום דרכיך לבל תדבר סרה:

(ז) הלא הוא כי זכר נא מי הוא נקי אבד עם שעבר עליו צרה גמורה והנה על פסוק שאגת אריה וקול שחל אמרו שמדבר על יהודה וחושים בן דן שאגת אריה יהודה בתגרתו עם יוסף וקול שחל הוא חושים שהרים קול אחריו שמקולם גפלו כל גדולי מצרים לארץ ונפלו שיניהם וזהו ושני כפירים נתעו. וראוי לדעת מי נתן ענין זה פה ואחשבה כי מפסוק זה זכר נא כו' על יעקב וזרעו ידבר והענין לאמר לאיוב אם זך וישר אתה גם שתראה עצמך בצרה אל תירא כי מן המצר יושיעך ה' הפך המוצלחים בלתי טובים כי יפלו בנופלים ועל שני סוגים אלה הביא ראיה ואמר זכר נא מי הוא נקי אבד יעקב שבקש לבן לאבדו וכן יוסף כי מה שאירע ליעקב כו' ואיפה ישרים נכחדו הם ישראל שבמצרים בעבודה קשה ובהשלכת היאור להכחידם:

(ח) כאשר ראיתי חורשי און עליהם באמרם הבה נתחכמה שהוא למושיען של ישראל שנשבע שלא להביא מבול לעולם ועל ידי חרישה והכנה זו גם זרעו עמל על ישראל וישימו עליהם שרי מסים בעמל חומר ולבנים כו' ואחרי כן יקצרוהו הזורעים בדבר אשר זדו עליהם:

(ט) כי מנשמת אלוה יאבדו כמה דאת אמר נשפת ברוחך כסמו ים ולא עוד כי אם ומרוח אפו מעת ברוח אפו יתברך נערמו מים היה מספיק אותו הרוח לבדו לכלותם מקל וחומר אם רוח הפה שהוא קר הפשיר המים והמיתם רוח החוטם שהוא חם ורוגז על אחת כמה וכמה אך עשה למען הביא מוראם עליהם ואם כן גם אתה אם נקי אתה אל תירא כנקי הנזכר כי העון ממית כאשר למצריים:

י

ועוד לך ראיה כי הקב"ה מוסיף אומץ בצדיקים נגד הבלתי כשרים כי הלא שאגת אריה יהודה וקול שחל חושים שני כפירים הם גבורי מצרים נתעו כמו שאמרו ז"ל:

יא

ופירש על מה היתה השאגה והקול הלא הוא כי נכוים בפתי אשות כי אוי לו אם יתעכב כי ליש הוא יעקב אובד מבלי טרף ביתו ואוי לו אם ילך להוליך לחם לאביו ויניח את בנימין כי הלא ובני לביא הוא יעקב כי יתפרדו שילכו קצתם ויפרדו מבנימין נוסף על פרידת יוסף:

(ח) או יאמר לו חפץ ה' להמיתך לא היה עושה נס לקיים נפשך בגופך כ"כ שלא בטבע כי הלא ראיתי חורשי כו':

(ט) ובקלות נמרץ מנשמת אלוה יאבדו כו' ואם כן אפוא לו חפץ ה' להמיתך ברוחו הקל היית כלה אך אין זה רק שה' יקיימך:

(י) ועוד ראיה כי הלא שאגת אריה שהוא מקטני ברואיו יתברך תספיק לששני כפירים נתעו:

(יא) עם היות שאין שלמות לאריה כי הלא כי יחסר לחמו יאבד מבלי הזדמן לו טרף ובני לביא יתפרדו לחוסר לחם ועם כל זה יש לו אומץ לשאגתו ומה גם עתה שאגת בורא כל יתברך וית' שמו ואם כן לו חפץ להמיתך שאגה לו היתה מספקת:

יב

ואלי דבר יגנוב כו'. זולת מה שדנתי מרוח מבינתי גם אוכיחך על כי המלאך הדובר בי כי אלי דבר יגונב כו' הוא דברי נבואתי והוא כי אין שפע נבואיי ממקור הקדש בא דרך ישרה אם לא אל עם בני ישראל מה שאין כן אל נביאי האומות מ"ה רק בעיקום ע"י כחות הטומאה ויתיחס כגונב הדבר מהקדושה כמאמרם ז"ל על ויקר אלהים אל בלעם כבא אל פילגשו כמתגנב בלשון עראי בלשון טומאה ע"כ לבל יכזיבהו איוב על אומרו כי נביא היה והוא גוי ע"כ אמר ואלי דבר יגונב כגונב דבר מן הקדושה וגם לא אקחנו בשלמות רק ותקח אזני שמץ מנהו והודה חסרונו לבל יהיה כמו אכזב בעיניו ולא בדה מלבו כענין מז"ל שאמר להם לא נופל אנכי מכם אינני נופל בהתנבאי ככם שאתם ערלי לב:

יג

ואל תאמר כי ברוב שרעפי בקרבי על אודותיך ואשר עם לבבי כי צדיק אתה וראויה צרתה אליך נדמה אלי כאלו שמעתי אחד קדוש מדבר עליך האנוש מאלוה יצדק כו' כי הלא לא נמשכה אלי המראה בלילה מרעיוני בך ביום רק משעפים של חזיונות לילה בהתבודדי וזהו שלא אמר בחזיונות והראיה כי הלא היה בנפול תרדמה על אנשים הוא עת יוסרו כל מחשבות אנשים מהם:

יד

ולהוכיח כי נבואה אמתית היתה ולא דמיון תרדמה אמר פחד קראני פתאום ולא כפחד הטבעי המרדים רק כקורא ומעוררני לשמוע מה ידבר בי וזה אמר לשון קריאה וגם היה בא בהדרגה אחר הפחד רעדה הגדולה הימנו ואחר כך מתפשט גם בעצמות ורוב עצמותי הפחיד באופן כי אין זה רק חול שפע קדושה המטיל מורא בחומר וכמפשיט הנפש ממנו וכפי הדרגת קנות הנפש השפע יהיה החומר הולך ומתרבה פחדו ושברו:

טז

והוראה לזה כי הלא יעמוד הדובר בי ולא אכיר מראהו עם שתמונתו לנגד עיני כי אין זה רק על כי עיני בשר לי והוא בר אלהין. או יאמר מה שיעמוד לפני ועם כל זה לא אכיר מראהו הוא על כי אם יש לו תמונה הוא לנגד עיני ולא שהוא בעל תמונה ממשיית כי רוחני הוא ועוד ראיה כי מראת נבואה היתה כי הלא דממה וקול אשמע כי זה דרך רוח נבואיי לבא בדממה דקה כאשר באליהו גם כוון באמרו וקול אשמע לומר שבהיות דממה ואין קול נשמע לשום בריה היה הקול בא לאזני וזה אמר אשמע כלומר אני לבדי ולא נשמע לכל הקרובים עם היות שבעת דממה אין מעכב לישמע קול הבא לכל האדם יחד:

יז

ואלה דברי המלאך הדובר בי האנוש מאלוה יצדק כו' והוא על תלונת איוב והוא שקרה לו כרב הונא שהחמיצו לו ד' מאות חביות יין ואמרו לו תלמידיו שעל איזה עון היה ואמר להם מי חשידנא בעינייכו וא"ל ומי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא וזה יאמר אם צדיק אתה בעיניך ולא נחשבת לרשע הלא ביותר לא חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא וזהו האנוש מאלוה יצדק וגם אם לא אכנך בגדר תואר אנוש קל השלמות רק לגבר גובר על חטאיו עם כל זה אם מעושהו יטהר גבר לומר כי חומרי אתה ולעשיה תתיחס בריאתך הבלתי צודק רק על דבר גשמי ואיך תטהר ממנו וזהו אם מעושהו וכו'. או יאמר כי חיוב עבוד את קונו הוא משתי בחינות אחד מצד גדולתו שהוא אלוה ואתה אנוש חומרי. ב' מצד שהוא עשנו ונחייב לעבדו ולבלתי עבור מצותו יותר מעבד איש מקנת כסף ועל כן על הבחינה האחת אמר האנוש מאלוה שהוא במה שהוא אלוה יצדק. וכל הבחינה השנית אמר אם מעושהו האם יטהר גבר כי מי גבר עשה כפי הראוי להחזיק לו טובה ולבלתי עבור רצונו כי החיוב גדול ומי יטהר ממנו. או יאמר אם תלונתך שעון לך אך לא כפי ערך יסוריך האנוש מאלוה יצדק ואם הוא כי טהור אתה בעיניך ולא חטאת כלל אם מעושהו יטהר גבר:

יח

הן בעבדיו כו'. יאמר הלא אמרתי שאמר המלאך האנוש מאלוה יצדק אל תקשה ותאמר כי חשוב אתה בעיניו יתברך ולא יתארך רק בתם וישר וירא אלהים וסר מרע ואיך יכנך אנוש וגבר בעלמא. או כמו שאמרו ז"ל בספר הזוהר שאלמלא בעט ביסורין היינו אומרים אלהי איוב ועל כן היה אפשר יאמר אם דבר ה' בפיך אמת למה לא אמר האנוש מאלהיו יצדק אל תחוש כי הלא הן בעבדיו לא יאמין כי על כן אינו מכנה שמו עליך וגם לא קראך בתארים ההם כי אולי חסרת דבר מהם ובמלאכיו כו': או יאמר ראה נא כי אין לבטוח במי שאמרו עליו כי בטבעו לחטוא ומי יאמר זכיתי לבי שתקפיד איוב כי אין ספק שהאלהים מצא בך ערות דבר כי הלא הן בעבדיו שלומי אמוני כל דור לא יאמין כי על כן לא יכנה שמו על הצדיקים בעוה"ז ובמלאכיו גם שאין להם יצה"ר ישים תהלה כענין המלאכים שהלכו להפך סדום שדקדק הוא ית' עמהם על אמרם משחיתים אנחנו וגורשו ממחיצתם כמו שאמרו רז"ל עד בא יעקב להר המוריה:

יט

ועתה שא נא קל וחומר ומה אם מלאכים משוללי גוף נמצא בהם אשמת דבר קל וחומר שוכני בתי חומר הם נפשות בני אדם השוכנים תוך הגופים שהם בתי חומר כי ראה נא הפסד איכותם מצד היותם לבושי חומר שישכחו יום המיתה אין צריך לומר עודם בריאים וחזקים כי אם אפילו בהביא עליהם הוא יתברך יסורי חלאים אבר ימותו בהם מעכבם נופשות חומרם לשוב אל האלהים כדי לתת דין לפניו יתברך וזה אמר אף שוכני בתי חומר אשר בעפר שהוא יסודם הם הגופים ידכאום מן השמים בחלאים לפני עש שהוא כי קודם יאכלם עש רמה ותולעה בקבר ידכאום פה בחולי למען יתעוררו ויזכרו מעלליהם ואל על יקראוהו בתשובה שלמה וזה אמר בעפר ולא מעפר לומר כי בעפר שהוא יסודם ידכאום שהחולי שהוא בעצם בחומר שהוא יסודם למען על ידי כן ישובו אל ה':

כ

ואין להם מקום שיחשבו שחלים שעליהם לא מפאת עונותיהם רק לסבה טבעית כצנה גם חום לזה אמר הלא יראו בעיניהם כי מבקר לערב יוכתו שבבקר יחל מעט ולא יכביד בהדרגה יום יום רק מבקר לערב יוכתו בלי הדרגה ויבאו עד דכא ואין תבונה לאמר מה' יצא הדבר למען השיבו עד אביו שבשמים טרם מותו וימותו בלא תשובה ויאבדו באבדון וזהו מבלי משים לב לשום לנצח יאבדו:

כא

ושמא תאמר הלא זה יהיה בתחלת חולי שגרי ביתו אמו ואשתו יגערו באמור אליו יתודה וישוב מכל אשר חטא על הנפש באמרם אליו למה תעשה כה כי תבעתהו באמור כי אין זה כי אם שראיתם בו אותות מות והוא גם הוא ירך לבבו ויראה לו כפותח פה לשנון הלא זה היה אם לא יעשו כן רק בתחלת חולי. אך אוי להם כי גם כי יראו כי אזלת יד תקותם לבם חסר כי הלא אפילו בעת החל סילוק נפשם והוא כאשר החלו קצוותיהם להצטנן והוא בהתחיל החום הטבעי והנפש להסתלק מן הרגלים. וכן עולה ומסתלקת קו לקו יבערו ויכסלו מתת אל לבם לשוב וזהו הלא נסע כו' כי הלא גם בעת נסע יתרם הוא נפשם שהוא יתרון האדם מן הבהמה כד"א ומותר האדם כו' לבד הנשמה כו' והנה אחר שכבר נסע יתרם בם בעצמם מהם ובהם כנוסעה מהרגלים ולמעלה שכבר רואים המות בעין עם כל זה ימותו ולא בחכמה היא התשובה מקביל אל החטא שנכנס בו רוח שטות ואיש אשר אלה לו בעת תסובבנו המות ונסע יתרונו בו מה יעשה עודנו בריא אולם ואם כן אפוא צדקתי באמרי האנוש מאלוה יצדק כו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.