אלשיך/איוב/א

אלשיך איוב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

איש כו' הנה גורם בא אל כונת הכתובים נשית לב ראשונה אל אומרו והיה האיש ההוא שהן מלות יתירות ומהראוי יאמר איוב שמו תם וישר כו' ועוד מה ענין התייחד התארים האלו תם כו'. ועוד אומר ויולדו לו כו' ולא אמר ויהיו לו כמאמרו במקנה:

אמנם הנה בכללות ראשית מקראי קדש הללו למדנו ג' למודים וטובים א' שאין מזל מוריש כי אם הכל מאתו ית' הנותן לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ובמה יודע אפוא כי כן יבורך גבר ירא ה' הלא הוא בהביט אל מעשה האלהים בתת ה' שעור טובה בעולם הזה לאיש צדיק מתייחס אל צדקתו וכפי הדרגות עלותו במעלות צדקתו לעומתן טובו יעלה עמו וזה יאמר כי הן זה היה באיוב כי הנה מתחלה איש היה בארץ עוץ כלומר איש חשוב כמשמע כל איש או אנשים שבמקרא שהיה איש חשוב רשום בעושר וטובה אך בארץ עוץ שהוא לפי ערך הארץ ההיא והוא כי היה צדיק ראוי יאמר בו איוב שמו שהוא הוראת היותו בגדר צדיקים ממה שלא אמר ושמו איוב שהוא סגנון הנאמר בבלתי צדיקים כנודע מרז"ל כד"א יאשיהו שמו דומה לקונו כד"א ה' שמו הפך הרשעים כד"א ושם האיש נבל וכיוצא אך אחרי כן שהגדיל בכשרון עד הגיעו אל גדר תארים תם וישר כו' אז גם ה' הגדיל טובו פירות רעשיו בעולם הזה וז"א והיה כו' לומר עד כה לא היה רק חשוב בערך ארץ עוץ למה שלא היה רק צדיק אך כאשר אחרי כן והיה האיש ההוא שקנה הויה להקרא תם וישר כו':

ג

אז ויולדו לו כו' ויהי מקנהו כו' לא בלבד בערך ארצו כי אם עד היות גדול מכל בני קדם ובזה יצדק מה שלא אמר ויהי גדול מכל בני קדם כי אם ייתר האיש ההוא לומר האיש ההוא שאמרתי והיה האיש ההוא כו' שייתר כשרון עד ייתרו לו עד היות גדול מכל בני קדם:

(א) וביאור תאריו אלה יהיה כי הנה שני סוגים יש במתנהג בתמימות א' לקוצר חידוד שכלו להתגדל. ב' מיושר לבו וטוב מדותיו וגם בירא את ה' יש ירא מעבירות שבידו פן יפקוד עליו הוא יתברך ויש ירא עם היותו זך בלי פשע וחף ולא עון לו ועכ"ז ירא אולי חטא שוגג והוא לא ידע והוא יראת יעקב אבינו ע"ה כמאמרם ז"ל ויירא יעקב מאד שמא יגרום החטא לומר כי עם שאין לו עון ופשע וגם לא נודע אליו חטאת אשר חטא שוגג היה ירא שמא חטא שוגג והוא לא ידע והנה על ב' הדברים אמר כי הבחינות המובחרות בו נמצאו ובו היו כי היותו תם מתנהג בתמימות לא להעדר חריפות ממנו כי אם מפאת היושר כי ישר הוא וז"א תם וישר שהוא תם מפאת כי ישר הוא ואשר היה ירא לא מעבירות שבידו כי אם ירא אלהים עם היותו סר מרע הוא מדת יעקב כאמור:

או יאמר וירא אלהים כו' ענין מאמר ריב"ז לתלמידיו יהי רצון שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כו' כאשר ביארנו עמנו בביאור משלי כי אמר הן אמת שגורם בוא העבירה לידכם תפרשו ממוראו יתברך אך בבוא עליכם פתאום וכבר היא בידכם והוא בסתר אם אין שם איש קשה לפרוש מבחינת מוראו יתברך וכענין רב עמרם חסידא שתקפו יצרו ויעלה במעלות הסולם אל הנערות שבעליה ועודנו בחצי הסולם חזר בו ולא היה יכול לירד כי חזק עליו יצרו מאד עד צעק נורא בי עמרם באו אנשים ויאמרו לו איה האש והשיב כי אש יצרו היתה בוערת כו' ואז ירד הנה כי להיות שהחל בדבר ואחז צדיק דרכו במעלות אחז עד חצי הסולם וגם היה בסתר לא הספיק מורא שמים להורידו עד באו אנשים ויהי בו מורא בשר ודם והוא אומר אדם עובר עבירה בסתר ואומר שמא יראני אדם כו' שהוא הב' דברים אחד אומרו עובר עבירה שכבר אחז בה ועובר ב' היות בסתר והוא מאמרנו על ספוק אל תהי חכם בעיניך כו' לומר אל תהי חכם בעיניך לנצח יצרך כי בזה תתנסה כי ירא את ה' ושור מרע כי אחר היותך ברע מחמת יראת ה' סור ממנו ופרוש טרם בוא אנשים שהוא מה שלא היה יכול רב עמרם חסידא כמדובר וזה יאמר פה באיוב כי היה ירא אלהים וסר מרע כי על דברת יראת אלהים היה סר מהרע טרם יראוהו אנשים והוא ברכת ריב"ז כאמור כי רבה היא:

והלמוד הב' הלא הוא כי הנה ב' המה עשירי עם א' עשיר בהון רב ב' בתורה ומצות עם שהכסף אזל מכליו והנה דרך בעל הון להיות שמח בחלקו כי העושר ישמח לבב אנוש מה שאין כן עשירי תורה ומצות כי לא ישמחו בם כי יחסר לחמם על כן בא ולמד דעת את העם כי לא זו הדרך כי אם ישמח צדיק בצדקו מעל כל הון ולא עשיר בעשרו וזה אמר והיה האיש ההוא כו' והוא במה שידענו מכלל רבותינו ז"ל כי והיה הוא לשון שמחה ויהי הוא לשון צער וצרה כמבואר אצלנו הטעם בביאור רות. ונבא אל הענין אמר כי הנה שני מיני עושר הנאמרים באמת שלמים היו באיוב כי היה עשיר במעשים טובים תם וישר כו' ועשיר בהון רב כי ויהי מקנהו כו' עד היות גדול מכל בני קדם אמר כי על עושר מצות ומעשים טובות תאות ותצדק השמחה והוא אומר והיה האיש ההוא תם וישר וירא כו' כי והיה הוא שמחה:

(ג) אך בעושר של העולם הזה לא כן הוא כי בו לא יצדק רק עצבון וצרה כי הנה ויהי מקנהו כו' כי וי וצער הוא רוב טובת העולם הזה ולא עוד אלא וי כפול כי על כן יאות יאמר בו ויהי זה פעמים אחד ויהי מקנהו ב' ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם וגם בזה יתפרש יתור אומרו האיש ההוא ולא אמר ויהי גדול מכל בני קדם והוא כי מכאן החל להורות טעם אל היות מתייחס אל וי וצער רב טוב העה"ז כי כל צרת איוב מזה נמשכה לו כי כל שמחת צדקתו באמרו והיה האיש כו' לא שוה לו כי לתוגה נהפך בעושר כי ויהי האיש ההוא כו' במקום והיה האיש ההוא הנזכר בכשרון נהפך לויהי:

ד

ומשני הוי שנרמז באמרו ויהי זה פעמים נמשך ויהי שלישי והוא כי הקיפו כו' כי זחה דעתם בעשרם וגם דעתו שהקל בכשרון ובתיקון אשמתם כאשר יבא בס"ד:

והוא מאמרנו בביאור מקרא קדש ריש ועושר אל תתן לי כו' והענין כי בשתים ינסה הוא ית' את האדם או בעושר או בעוני ואמר שלמה בחכמתו כי גדול נסיון העושר לעמוד בו מנסיון העוני למה שזה מגיס דעתו של אדם וזה מכניעו ולכן אמר כי סכנת העושר עד שאול תרד עד כפור בעיקר חלילה כאומרו פן אשבע וכחשתי וכו' והוא מאמר איוב וברכו אלהים בלבבם אך הרע אשר אפשר ימשך מהעוני הוא עד עבור עליו בשני לאוין וזהו פן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי שהוא לישבע על הגניבה והן זאת היא שעמדה על איוב להחריבו ברכת הבית מרובה כי על כן נאמר לפנים ויהי היום ובניו ובנותיו אוכלים כו' ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות כו' כי הלא כמו זר נחשב מה ענין אכילת ושתיית בניו אצל קיחת הבקר והאתונות ולא היה ראוי ליזכר זה אם לא בבשורת נפילת ביתם עליהם כאמור שם לא בזה אך הוא לאמר כי כל צרותיו מתחלתם היה על יין משתיהם הנמשך מרוב טובם כי שמנו עשתו כמדובר:

עוד לימוד שלישי ממרובה מדת טובו יתברך והוא כי כאשר בפורענות מתחיל מן הקל קל תחלה כמאמרם ז"ל שעל כן תחלה מתחיל בנגע הבית ואחר כך בבגד ואחר כך בעור הבשר וכן אחשוב היה באיוב כי התחיל במקנה ואחר כך בבנים ואחרי כן בעצמו ובשרו:

(ב) לא כן במדת המובה כי אם שמתחיל בחשוב חשוב קודם וזהו ויולדו לו שבעה בנים כו' שהוא החשוב תחלה ואחר כך ויהי מקנהו כו' שלא נתברך בריבוי המקנה בעצם עד אחרי כן ועל פי דרכו הורה כי הפליא חסדו לו הוא יתברך והוא כי כמה בני אדם ימצאו לו שבעה בנים ובנות סביב לשולחנו אך לא יבצר שהוליד יותר ומתו ורוב טוב לו על הנותרים אך תכפל טובתו אם לא ראה במות א' מכל הנולדים לו וזה כוון באומרו ויולדו לו כו' ולא אמר ויהיו לו כמאמרו במקנה אך הוא כי היה אפשר נולדו לו יותר מהשבעה בנים ושלש בנות כי את שאלו היו לו חיים וקיימים אמר כי לא כן היה כי אם שלא ראה מות באחד מכל הילודים לו כ"א ויולדו לו שבעה בנים ושלש בנות והיו לפניו סביב לשלחנו שהיא טובה כפולה ומכופלת:

(ד) והלכו כו' מהראוי יאמר והלכו בניו ועשו משתה בית איש יומו ואחיותיהם עמהם מה צורך להזכיר ששלחו אחריהן. וגם אומרו כי הקיפו ומהראוי יאמר וכאשר הקיפו כו':

אמנם הנה למען ישמעו ולמען ילמדו לקחת מוסר השכל בא האלהים כי למי אוי למי אבוי לשותים במזרקי יין וכמאמרם ז"ל שכל ישיבה לאכול ולשתות עושה רושם כענין וישבו לאכול כו' באחי יוסף ואומר ויאכלו וישתו ויקומו לצחק זו ע"א והלא יש בוערים בעם ירפאו את שבר משתאות מרעות על נקלה לאמר כי המשתה שאין בו עבירה כי אם אכל ושתה אין רע ולא ישכילו אשר קרה לראשון ששתה מן היין וישכר וכל הרעה הבאה על איוב על היות בניו ובנותיו אוכלים כאשר החלנו לומר בסמוך וממוצא דבר לא יבצר מתאנה לאמר שאני איוב כי שם נמצאו אנשים ונשים בההסבה ההיא כי הלכו אחיותיהם לאכול ולשתות עמהם ולא יעדרו שמה בני אדם גם איש זולת האחים כדרך המתקבצים במשתאות וישאו עיניהם על בנות איוב ואשר לא טוב היה אך אכול ושתו בלבד לא הרע למו על כן להסיר מלבנו הדבר הזה בא ויאמר והלכו בניו כו' ושלחו כו' לומר כי התחכמו ומדאגה מדבר פן יתערב זר אתם במשתה ההוא לא קראו אחיותיהם כי אם אחר שהלכו בניו כלומר בלבד ועשו משתה ואין זר אתם אחרי כן ושלחו וקראו כו' ולמה עשו כן הלא הוא לאכול ולשתות עמהם כלומר עמהם לבדם ולא עם זולתם מפני הצניעות:

ה

ושמא תאמר אם כן אפוא מה היתה הרעה האם אכול ושתה אחים ואחות יחד תגרום כל הרעה הגדולה לז"א ויהי כי הקיפו כו' לומר הוי היה כי לא יום אחד או יומים היה הדבר כי אם וי כי הקיפו ימי המשתה כי לא אמרו למשתיהם די יום או יומים עד הקיף ימי המשתה לכולם ועוד שנית כי לא היו ז' משתאות בשבעת הימים רק שבעת הימים היה משתה א' ולא היה השינוי רק במקומות בית איש יומו וזהו אומרו ימי המשתה ולא אמר ימי המשתאות. ג' כי טוביה חטא וזיגוד מינגד כי חטאו בניו והוא היה המעלה עולות בעדם ולא הם. ד' והוא כי אמר איוב כו' וברכו אלהים כו' כי על ברך אלהים היה מתקן בעולות וידוע כי הרהור ע"א כעבודתה ממש ולא יתוקן בעולה. ה' והוא כי ככה יעשה איוב כו' והוא כי היה כענין אחטא ואשוב כי אם היה חשש ברכת אלהים בלבבם אחר ההיקף הראשון שהקיפו שבעת ימי המשתה היה ראוי יאמר איוב הנה חששתי פן ברכתם אלהים בלבבכם לכן לא תקיפו עוד ימי המשתה אולי תשובו לברך אלהים ולא להניחם ישובו עוד לעשות כדבר ההוא באמור כי יחטאו ויעלה עולות לכפר וזהו ככה יעשה איוב כל הימים שהיה מניחם להיות מקיפים בבועי המשתאות תמיד ובסוף כל שבעת ימי המשתה היה מעלה עולות. וכן לא יעשה וזה אמר ככה יעשה לשון עתיד כי מהתיקון הראשון שהעלה עולות כוון לעשות כך לעתיד בהתמדה ועל כל טעמים אלו היתה צרת איוב כל כך גדולה שאם לא כן גם שישיבת משתאות תגרום רעה לא גדלה השיעור הרב ההוא:

ו

הנה אמרו רבותינו ז"ל כי יום ר"ה היה ולפי דבריהם יהיה ויבואו בני האלהים המיימינים ללמד זכות על הבריות ויבא גם השבין הם המשמאילים שבאומרו גם ריבה כל כחות המיוחדים ללמד קטיגוריא עם השטן הוא הראש כי כן הוא משפט היום ההוא וילמדנו גודל חסידותו יתברך כי דרך מלכי הארץ ביום מועד לעשות משפט ורוגז ישמחו במשמאילים למען הראות כח משפטו להעמיד ארץ אמר כי הוא יתברך לא כן כי חפץ חסד הוא ושמח במיימינים למען הצדיק את בריותיו כי על כן ביום הסליחה מצוה לשלוח שעיר לעזאזל ואינו נותן שליטה לשטן ביום ההוא כמו שאמרו ז"ל שהשטן עולה כמנין ימות החמה חסר אחד על יום הכפורים שאיננו בו ובזה יאמר כי ביום ראש השנה שהוא יום דין לכל חי שבעצם וראשונה באו להתיצב על ה' הם בני האלהים שהם המיימינים אלא שאגבן באו המנגדים וזהו ויבא גם השטן בתוכם שהוא בתוך הבאים כי במזכים הוא יתברך חפץ. עוד יתכן כי בני האלהים הם משמאילים מצד מדת אלהים והשטן וסיעתו שנתרבו במלת גם הם מהטומאה ואמר כי בני האלהים לא באו ללמד סניגוריא רק להתיצב על ה' אך ויבא גם השטן לא להתיצב רק לקטרג על כן ויאמר ה' אל השטן מאין תבא לקטרג כמדובר:

ז

ויאמר כו'. הלא יקשה מה זו שאלה מאין תבא הממנו יתברך יפלא מאין יבא וגם תשובתו טפלה שלא יסיים מקום שממנו בא וגם איך ימשך מתשובתו אמור לו השמת לבך כו' כאלו מבלי ישוט בכל הארץ לא ידע מעבדו איוב. אך הנה רצה הקדוש ברוך הוא להשים את השטן באיוב לבל יקטרג על עמו ישראל כמאמרם ז"ל בב"ר וז"ל רבי חנינא בריה דרבי חייא לרועה שהיה מביט בעדרו בא זאב ונזדווג לו אמר תנו לו תיש להתגרות בו רבי חנינא בר חמא אמר למלך שהיה יושב בסעודה ובא כלב אחד ונזדווג לו אמר תנו לו אבר אחד שיתגרה בו. ע"כ. וראוי לשום לב במאי קא מיפלגי בשנויי משליהם בכל פרטיהם ויתכן שלדעת כלם היה איוב בזמן יציאת מצרים וידוע מחלוקת רז"ל אם היו אז ישראל זכאים עם שלא יבצר בהם אשמת דבר מה או אם מטים להרג כמו שאמרו ז"ל שהיו בנקודה ליאבד או ליגאל בהיותם על הים כי קטרגה עליהם מדת הדין ואפשר כי גם השלמים האלה זו היא מחלוקתם כי דעת האחד שהיו ישראל חייבים ואם היה השטן מקטרג היו מסתכנים על כן גירהו על איוב שילחם בו ויניח את ישראל וזהו לרועה שהיה מביט בעדרו להצילו מחיות הטורפות וירא את הזאב בא לטרוף אשר כח ואל לו אז אמר תנו לו תיש הוא איש חזק מהאומות הנמשלים לעזים להתגרות בו ודעת הב' שלא היה פחד יספיק הקטרוג לטרוף את ישראל כזאב את המקנה כי אדרבה אז הודע מלכותו יתברך כצאת ישראל ממצרים והיה כמלך על ישראל והיה עושה להם סעודה מהמצריים כי לחמם הם מהם אשר אין בית אשר אין שם מת ומהם בים והנה מכלל אברי הסעודה שהיה ראוי לשלוח בו יד היה איוב כי הוא אחד מהנותנים עצה לפרעה וגם הוא נתן מרכבות לרדוף אחרי בני ישראל ולא היה פחד כי אם מבלבול הקטרוג. לא היה יכול להמיתם רק מערבוב השמחה כי לא יבצר מהיות בישראל אשמת דבר על כן אחד מהראויים בין כך ליאבד על הצרו לישראל בכלל המצריים מסרו לשטן שימרק אשמתו ביסורין וזהו למלך שהיה יושב בסעודה שכך היה אז מלכותו יתברך ניכר בעולם והיה עושה לישראל וראה כלב כלומר הבלתי יכול לטרוף החי כזאב רק לנבח ולערבב השמחה בלבד על כן אמר תנו לו אבר מהסעודה כמדובר ובכלל הדבר הוא כי לדעת הראשון לא היה בן עונש איוב אלא שלהיותו חזק כתיש הזה גירה בו את השטן שכל עוד שמתגרה בו יניח את ישראל ודעת השני הוא שהלא כמו זר נחשב יצר לאיוב והוא לא חטא על כן אמר שגם הוא אחד מהאשמים:

או יתכן שחולקים במחלוקת הגמרא אם ישראל היה או ע"א היה דדעת הראשון כרבי יוחנן דישראל היה ולמרק עונות עדרו יתברך ניתן לו מהעדר מי שיתגרה בו לכפר על העדר שהוא ממנו. ולדעת השני היה ע"א ועל כן ניתן לו רשות למרק אשמתו כבקודם שהיה ביציאת מצרים. ונבא אל הענין והוא כי הנה היתה כונתו יתברך למרק לתת מקום לשטן לקטרג על איוב בעבור עמו ישראל על כן שאל מאין תבא והוא כי כל מקום עבירה שם מושב השטן כענין מאמרם ז"ל על רבי מאיר ששם שלום בין שכניו שהיו מריבים תמיד ששמע את השטן אומר וי דאפקיה רבי מאיר מביתיה דההוא גברא על כן אמר מאין תבא כלומר היכן יש עבירה שקנות שם מושב להתייחס ביאתך משם והשיב משוט בארץ כו' לומר הנני שט ומתהלך בכל מקום ואין דוחה אותי כי אם מאספים אותי הביתה כי אין בית אשר אין שם עון אשר חטא ובזה היטיב אשר דבר ומהתהלך ולא אמר ומהלוך בה לומר מלטייל בה לארכה ולרחבה ואין מחריד:

ח

והשיב לו הוא יתברך השמת לבך באמרך משוט בארץ על עבדי איוב גם כן לכוללו בכלל כל יושבי ארץ ואפשר שגם הוא בכלל החוטאים והוא פליאה כי הלא אין כמוהו כו' ולהבין בדבר נשית לב אל אומרו כי אין כמוהו בארץ כי אחר היותו תם וישר כו' מה יתן ומה יוסיף אם יש כמוהו בארץ אם אין וגם למעלה באומרו תאריו אלה לא אמר כי אין כמוהו רק תם וישר כו' אך יאמר כי הנה שני דברים מחטיאים את האדם אחד העושר ב' הבחרות והילדות אמר כי הנה איוב אין כמוהו בארץ כי היה גדול מכל בני קדם בעושר וגם מבחרותו היה צדיק וזהו איש תם כו' כי מהיותו איש שהוא מהבחרות הוא תם וישר כו' על דרך מאמרם ז"ל על אשרי איש ירא את ה' מהיותו איש ושיעור הכתוב שעם שאין כמוהו בארץ וגם מהיותו איש הוא תם כו' שהוא תכלית הכשרון כמפורש תאריו למעלה:

ט

ויען כו'. הנה מטעם זקף קטן שבמלת החנם יתכן ישיב על שני הדברים על אומרו איש תם וישר שהוא בעשה טוב אמר החנם לומר שעל רוב טובה הוא עושה ועל סור מרע שאמרת ירא אלהים וסר מרע אמר אם ירא איוב הוא את אלהים הוא מדת הדין מיראת העונש ולא מאהבה:

י

ופירש מה שאמרתי החנם הוא כי הלא את שכת בעדו ולא על ידי מלאך וגם בעצמך אל ביתו ועל כל אשר לו גם הם שלא על ידי שליח מסביב שאין להחזיק לו טובו על בלתי חשוב שמזלו או כחו גרם כי הלא המוצלחים יקרה שבאחד הפרטים קרובים או רחוקים יפסיד וברוב נכסיו יצליח אך אתה שכת שעשית לו כמשוכה וגדר מסביב שאין צד פרצה בשום צד באופן שאין לייחס רק אל מעשה ה' וכן יכיר כמה שמעשה ידיו ברכת שעני הנוטל פרוטה מידו מתעשר כמ"ש ז"ל וכן ומקנהו פרץ בארץ פרצו גדרו של עולם ואיך תחזיק לו טובה על שלא ייחס ההצלחה אל המזל:

יא

ועל אשר אמרתי ירא איוב אלהים שאין יראתו אלא מהעונש לכן עתה לעומת מה שבקום עשה הטבת לו עתה לא בלבד בסתר פנים רק בקום עשה ע"י עצמך שלח נא ידך באופן שיכיר כי ידך זאת והוא מחזיק בעצמו לצדיק גמור שיבעוט. ועוד שנית שתגע בכל אשר לו בל ישאר לו במה ינחם או שליראת אבד השאר יעבדך או להכיר כי לא המזל עשה שאינו מסבב ומפיל רק מעט מעט ואמר על פניך יברכך הוא כי חשש פן ישמור לפיו מחסום לדבר סרה וימצא בדאי על כן אמר מה שאפשר שיחטא הוא בהרהור שהוא על פניך מה שאנו על תני אדם כי יראה לעינים רק במה שהוא על פני ה' הרואה ללבב כי שם פני ה' צופות:

יב

ויאמר ה' כו'. ראוי לשית לב כי הוא אמר שלח נא ידך וגע כו' והוא ית' אמר לו הנו בידך ואח"כ נעשה לא בידו ית' ולא ביד השטן כ"א ביד שבא וכשדים זולתי האש שהיה מן השמים. אך לזה נשית לב מה ענין אומר ויצא השטן מעם פני ה' מה צורך לאמרו ואם לומר שתכף אתר שויצא כו' מיד ויהי היום כו' שנעשה השליחות יד עם כל זה אומר מעם הוא מיותר והיל"ל מלפני ה' ויתכן במאמרם ז"ל על פסוק מי יפתה את אחאב כו' ויאמר הרוח אני אפתנו כו' ויאמר ה' צא ועשה כן כו' ויצא הרוח כו' ואמרו רז"ל שהיה רוחו של נבות ואמר לו הוא יתברך אם על ידך תבא עליו רעה צא ממחיצתך ויאמר אצא ממחיצתי כו' וכן היה לו כי ויצא הרוח כו' ע"ד זה אפשר אמר לו הוא יתברך הנו בידך וכשהודה לעשות על ידו באופן שהיה הקטרוג והפעולה על ידו ע"כ ויצא השטן מעם פני ה' כי אצ"ל מלפני ה' כי אם מעם פני שהוא דלפני אשר עד שם תגיע מחיצתו או מקום קריבתו כי הוציאו יתברך מעם פניו הרבה או בראותו כי רע בעיני ה' אכזריותו נמנע מלעשות על ידו או נתן ה' בלב שבא ויקח הבקר כו' ואת הכשדים על הגמלים וגם באש וברוח ה' נשפכו אך בפעם השנית באמרו יתברך הנו בידך הוצרך לעשות השטן על ידו על שהוא יתברך בקש להענישו באמרו רק את נפשו שמור כמו שאמרו ז"ל גדול היה צערו של שטן מצערו של איוב שהיה על הפצרו ועל כן ויך את איוב כו' בידו כדי להיות שומר נפשו באופן הכאתו:

יד

הבקר כו'. הנה רז"ל לתת טעם אל אומר מה היו עושים הבקר והאתונות בהלקחם מה שלא אמר כן בצאן ובגמלים אמרו שהטעימו הקב"ה מעין העתיד שיגש חורש בקוצר שממה שהיתה תבואה גדלה בכסות הזרע עפר ע"י החרישה היו האתונות רועות ובזה אפשר שאומרו על ידיהן אינו מיותר שהוא על ידיהן של הבקר שהיו חורשות היו האתונות רועות כי במקום אחר לא היה גדל רק במקומם שדרסו וחרשו בו ראשון ראשון. וראוי לשום לב מה ענין זה אמור אצל עונש ולא למעלה בספרו הצלחתו ועושרו אך יכוין לבל יעלה על לב כי גלגל מזלו סבב רעתו על כן הורה כי עודנו ברום הצלחתו שהיה לו מעין טוב העתיד ואין זה רק מאתו יתברך כי אין גלגל עושה ב' הפכים ולא משפיל מרום רקיעא לתהומא דארכא בלי הדרגה וכן הורה השני היות אש מן השמים כי הלא תחלה החל בצאן ואחר כך בנערים ולא יכלו מלט נפשם מיד להבה כורם ידבק בהם בעודה בצאן וגם ברדתו מן השמים וגם שלא נשאר עד אחד וכן הרביעית באמרו והנה רוח באה מעבר א' בלבד ויגע בד' פנות הבית ועל כן לא ערב אל לבו להגביר חיילותיו עד הג' שהיה כל כך כמעט בטבע כמ"ש ז"ל כשדים שמו שלשה ראשים כששמע איוב כן הגביר חיילותיו אמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה הה"ד כי אערוץ המון רבה ועתה בוז משפחות יחיתני כיון שאמרו לו אש אלהים כו' אז ואדום לא אצא פתח. והנה במאמרם זה קשה מאד כי הלא אש אלהים נאמר קודם לכשדים שמו כו'. ואפשר בשום לב אל לשון המאמר כי תחלה אמר כיון ששמע ואחר כך אמר כיון שאמרו לו והוא כי מהכרח פסוק כי אערוץ כו' יצא לו מה שהגביר חיילותיו ומה שדמם בשמועה שאחריה ולתרץ סדר הכתוב רמז במאמרו תשובת הדבר והוא כי ירידת אש אלהים כו' נעשה כרגע מה שאין כן שום שלשה ראשים והתפשט על הגמלים ואיך עוד מלאך האש מדבר ומלאך בשורת הגמלים בא אם לא נאמר שענין שום שלשה ראשים טרם יקחום היה גורם ענין האש אמנם אל הלקח הגמלים קדמה האש ותחלה בא מלאך בשורת האש ממלאך בשורת הלקח הגמלים אמנם קודם לשני המלאכים שמע שמועה כי כשדים שמו שלשה ראשים לקחת הגמלים וז"א כיון ששמע ולא אמר שאמרו לו כי לא היה מפי המגיד לו הוא המלאך רק שמועה שמע לבד וזה יורה אומרו לשון המאמר במקומו אמר אומה בזויה ליתיה אימתיה עלי יורה שבשעה שהיו באים לו היה לו אימה גורם קחתם הגמלים שאם לא כן היל"ל שדא אימתיה עלי ואחרי כן בא מלאך בשורת האש ואחריו הלקח הגמלים וז"א כיון שאמרו לו אש אלהים שידבר על האמירה עצמית של מבשר ולא על שמועה ואין לומר אולי הצאן היו רחוקים מהגמלים ושעל כן נשתהה מבשר האש ועוד זה מדבר וזה בא עם שבהתפשט על הגמלים עם שום שלשה ראשים היה צריך זמן כי הלא המלאך לא היה מתקיים דק עד אמרו בשורתו והיה נופל מת ומן הסתם נער שאש אלהים בערה בו לא יחיה יותר משאר מבשרים לומר שחיה מאז בער בו האש עד שהות שום כשדים אחרי כן ג' ראשים והתפשט על הגמלים יקחום ובא מבשר הגמלים בעוד זה מדבר:

טז

אש אלהים כו'. להורות לו כי אש אלהים היתה אמר ותבער בצאן ובנערים כו' לומר שני סימנים אחד שלא אחז בסבכי היער ומהם דבקה בצאן כי אם שמן השמים כפלה ותבער בצאן ובנערים. ב' שלא נגע בזולת צאן ונערים זולת איוב וגם שלא נמלט א' מהצאן ולא מהנערים כי אם ואמלטה רק אני לבדי. וראוי לשום לב מה היה לצאן שנשרפה מה שאין כן לבקר ואתונות וגמלים ואפשר על כי מהם היה מעלה עולות שכולם כליל על כן נשרפו כל השאר לרמוז לו כי כאשר אין שריפת אלו לרצון כן שריפת עולותיו שקדמו דכמות זה כן מות זה. עוד יתכן בשום לב למה לקו נעריו מה פשעם ומה חטאתם. ועוד למה קצתם בחרב וקצתם באש וקצתם בסקילה שהם בניו ונערים אשר אתם כי מאומרו א' מנעריו ואמלטה רק אני יורה כי כמוהו היו שם והוא לבדו נשאר ואם לא היה רק הוא לבדו למה נסקל כי לא חיה כי אם עד כלותו לדבר כמאמרם ז"ל ואפשר כי היו בנעריו חייבי מיתות נפרדות בניו והאוכלים ושותים עמו נדונו בסקילה כמשפט זולל וסובא והאחרים אשר היו חייבי שרפה לשמים כי דין חייבי מיתות לא בטלו נשרפו המקנה שאתם להשרף גם הם בכללם ואשר היו חייבי הרג נהרגו על יד שבא וכשדים כי היו חייבי סקילה שרפה והרג בתוכם כמדובר:

יח

עד זה כו'. למה שמיתת בניו המר לו מאד על כן אחשוב שמה' יצא הדבר שלא יהיה שבר בשורת מיתתם בא על שבר הקודם עוד זה מדבר רק לאט לו עד יסיים הקודם דבר בשורתו וזהו שבזה לא נאמר עוד זה מדבר כי אם עד שהוא עד שדבר דבריו ולא עודנו מדבר:

יט

וטעם היות על ידי רוח ובואו מעבר המדבר יהיה בשום לב איך יתכן שיסוד הרוח יוכל להפיל בית איש גדול מכל בני קדם שמן הסתם שחזק היה וגם שלא יבצר מהיות בתים סביביו ולא הפיל זולתו וגם בואו מעבר אחד ונגוע בארבע אינו דרך יסוד הרוח הטבעי. אך הנה ידענו כי מכל עון ופשע נעשה רוח טומאה עומד לפני ה' לקטרג עליו ובגזור הוא יתברר על החוטא למרק אשמתו המלאך רע ההוא הוא העושה כמה דאת אמר ותמוגנו ביד עוננו וכמאמרנו על פסוק תיסרך רעתך. עוד ידענו מספר הזוהר כי כחות הטומאה מתייחסים אל המדברות וזהו רמז באומר והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר הוא רוח טומאה אשר נעשה בעון משתיהם ועל כן היה בו כח ליגע בד' פנות הבית כאחד וזה מאמר בלדד באומרו וישלחם ביד פשעם כי פשעם ממש הכם הוא הרוח שנעשה ממנו. וזאת היתה כונת אומרו ויגע כי אין נגיעה צודקת אלא בדבר שיש בו רוח חיים אך לא ברוח הטבעי כי אם לשון נשיבה וכיוצא אך במה שאמרנו שהוא המשחית שנעשה בעון יצדק בו נגיעה ולרמוז זה שהוא העון ממש אמר ויגע לשון זכר ולא ותגע:

כ

ויקם כו'. על שמיעת בניו ובנותיו קם ויקרע את בגדיו כדין ועל הכשדים אשר אמר עליו שהיה בוז משפחות ואיוב יערוץ המון רבה ויהפך שכשדים יחיתהו על כן ויגז את ראשו כמכניע נזר ראשו תחת הקטן ממנו ועל אש שנפלה מן השמים לארץ ויפול ארצה כי מן השמים הפילוהו ארצה ועל תחלת הפורענות וישתחו להורות שמראשית הרוגז מודה על הרעה כשם שמודה על הטובה ומכיר כי מה' יצא הדבר ולא שבא פעל ועשה כי אם כגרזן על יד החוצב בו:

כא

ויאמר ערום כו' אחר הודאתו והכנעו בה' ויברך על הרעה כדין ויאמר כו' יהי כו' והוא כי המצוה היא לברך בשמחה כשם שמברך על הטובה ועל כן החל ואמר ערום יצאתי. והוא בשום לב מי לא ידע שערום יצא ועוד כי הלא לא ערום ישוב כי אם נקבר לבוש אך יאמר במה שידענו מספר הזוהר כי כאשר לצדיק תורתו ומצותיו נעשה לו לבושי הוד מהמעשה אל הרוח ומהמחשבה אל הנשמה בגן עדן של מעלה כן מהעונות נעשה לבוש חלאת טומאת העון שבהן תתלבש נפשו ובלבוש ההוא יצית אש גיהנם לצער הנפש עמו עד כלות כל החלאה ההיא ותשאר אחרי כן הנפש כנר ישן הניתן בכבשן עד כלות האש כל שמן הנדלק בנר ההוא שאם לא כן לא היה אש גיהנם שולפת בנפש קדושה חלק אלוה ממעל ועל זה יאמר הנה טוב לי כי עוניתי ביסורין הללו ושוש אשיש בם כי הלא בהמה שמן חלקי כי הנה ערום יצאתי מבטן אמי מכל עון וערום אשוב שמה כי נכו כל אשמותי בזה ולרמוז כי על לבוש העונות ידבר הוסרה האל"ף ממלת יצאתי שהוא מלשון ויצת אש בציון לרמוז שהוא ערום מכסות המיוחד להצית האש בנפש האדם כמדובר כי הנה ה' נתן כו' והוא מאמרם ז"ל על פסוק ולך ה' חסד כו' שהוא יתב' בהיות איש כן מות על עון אשר חטא נותן לו בן כדי ליקח את הבן תחת אביו לכפר עליו שעושה חסד לשלם בו לאיש כמעשהו וזה יאמר ה' בעל הרחמים נתן וה' הוא ובית דינו לקח לכפר בעדו כי מאז נתן כדי להתחבר עם בית דינו ליקח לטובתו נמצא כי גם זה אל מדת רחמים יתייחס לכן לא אברך אל בחינת אלהים לומר יהי שם אלהים מבורך כי אם שם ה' כי הוא פועל כל זאת וזהו יהי שם ה' מבורך:

כב

בכל זאת כו'. מי לא ידע כי בכל זאת לא חטא. אך יאמר הנה מלבד שלא חטא גם עשה חסידות והוא שלא נתן ולא ייחס החסרון הבא עליו למדת אלהים כי אם למדת רחמים כאומרו ה' נתן וכו' יהי שם ה' מבורך וזהו ולא נתן תפלה לאלהים:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.