אליה רבה/אורח חיים/קלו

אליה רבה ‏ אורח חיים קלו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] ואחריהם תלמידי חכמים וכו'. ואחר כך בני תלמידי חכמים שאבותיהם ממונים על הציבור ואחר כך ראשי כו' טור. כתב לבוש במדינות אלו שמוכרין המצוות כל הקונה יש לו רשות לקרות למי שירצה ובלבד שיקרא כל אחד לפי כבודו, וזה לשון ש"ך בחושן משפט סימן שפ"ב, ומהרש"ל פרק החובל סימן ס' כתב דאם קנה אחד שלישי או ששי או שביעי וקדמו אחר חייב ליתן לו עשרה זהובים אי תפס, ואין דבריו מוכרחים עד כאן לשונו. ושיירי כנסת הגדולה הבין דברי רש"ל דמיירי אפילו תפס ואשתמיטתיה דברי ש"ך הנזכר לעיל. ומבואר ברש"ל שם דהוא הדין בזמן שקראו לראובן וקדם שמעון ובירך, וכל זה כשדחפו עד שלא היה יכול לענות אמן או בירך בלחש, אבל כשהיה יכול לענות אמן פטור. ונראה דמה שכתב רש"ל חייב ליתן עשרה זהובים היינו לכל ברכה וברכה, ואם כן צריך ליתן עשרים זהובים וכן כתב בפרישה ליו"ד סימן כ"ח, ושיירי כנסת הגדולה מגיה בדברי רש"ל וצריך לומר עשרים והוא לחינם. ועיין תשובת נחלת שבעה סימן ל"ח דאשתמיטתיה כל הנזכר לעיל, וראיה שהביא שם מתוס' חולין דף פ"ז הוא תמוה ואין להאריך. כתב שיירי כנסת הגדולה אם יש הרבה חתנים וכולם ישראלים הנושא בתולה קודם לעליית ספר תורה לאלמנה, אלמנה לחלוצה, וחלוצה לגרושה, והוא דכולם שוין בידיעת התורה, ועיין לקמן סוף סימן רפ"ב בקדימת החיובים, ובאליהו זוטא כתבתי בתקנות שתיקן הגאון מוהר"ר ליווא פה פראג, ראיתי סדרן ראשון חתן ביום חתונתו או בשבת אחר חתונה, ואחר כך הנער בר מצוה ואחר כך שני שושבינים ואחר כך הסנדק ואחר כך המוהל ואחר כך בעל היולדת ואחר כך היארצייט, עד כאן. וצריך עיון אם כוונתו בשושבינים נמי אפילו בשבת שאחר החתונה, ועוד הא בלבוש סימן רפ"ב לא מזכיר שושבינים. כתב מגן אברהם שם אם היולדת חולה ואינה יכולה לבוא לבית הכנסת אינו חייב עד שתלך לבית הכנסת, ומכל מקום אם הוא ארבעים יום לזכר ושמונים לנקיבה והוא חיוב דאז הוא זמן הבאת קרבן, ואם מתה אשתו שוב אינה חיוב. המפלת בעלה חיוב אלא אם כן הפילה צורה שאין אנו בקיאין בה דאז אינה דוחה חיוב אחר דשמא אינו ולד. כתב בתשובת נחלת צבי סימן ל"ח דאף במקום שנוהגין לקרות פרנס יארצייט קודם לו ובמילתא כי הא עביד אינש דינא לנפשיה דהא פסידא דלא הדר. כתב שיירי כנסת הגדולה היכא שמנהג שיחידים שיש להם ספר תורה כשיש להם איזה שמחה שבוע הבן או נישואין או מדליק מוציאין ספר תורה שלו לקרות בסדר היום, אירע שני שמחות, ולשניהם יש ספר תורה, חתן קודם למדליק אבי הבן קודם לחתן, בעל ברית קודם לאבי הבן, שני אבות הבנים או בעל ברית או שני חתנים, תלמיד חכם בעל הוראה קודם לתלמיד חכם מפלפל ואינו בעל הוראה, תלמיד קודם לכהן עם הארץ, כהן קודם ללוי לוי לישראל שניהם שוין באבות הבנים. מי שנולד ראשון יזכה ראשון שכבר זכה במצוה קודם חבירו וכן המנהג בעיר הזאת דמי שנולד ראשון נימול ראשון, ובחתנים ומדליקים או אפילו באבות ובנים שנולדו בשעה אחת יטילו גורל. מי שיש לו ספר תורה שקנאו הוא עצמו וכתבו קודם למי שירש ספר תורה מאבותיו. מי שיש לו ספר תורה בקהל זה קודם למי שיש לו במקום אחר ורוצה להביאה לקרות בו אותו שבת. ומה שכתב הלבוש שיקרא כל אחד לפי כבודו סימן וסיים לחם רב כמו שנזכר בסימן זה, וכן משמע בתשובת מהר"מ מינץ סימן ו', ואם הסגן אינו רוצה לקרות אחד מן הלומדים דרך נקמה יש לפרנסים לתקן וליקח ממנו סגן, ועיין שם באריכות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.