אילת השחר/נזיר/ב/א
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד פירוש הרא"ש שיטה מקובצת קרן אורה רש"ש |
כל כינויי נזירות כנזירות. מקשים למ"ד דזה לשון אומות מה החידוש דכינויים, דהא אין לשון התורה כגון בק"ש דיש בתורה נוסח הק"ש דלכן שייך לומר דצריך לשון התורה דוקא, אבל כאן מה החידוש, אמנם זה ל"ק כ"כ דהא אשמעינן דתפלה ושבועת העדות מהני בכל לשון בסוטה (דף ל"ב), הרי דגם כעין זה התנא משמיענו.
ויותר יש לתמוה למה קורין כינויין למ"ד שזה לשון אומות, וכי אם יקדש אשה בלשון אחרת נאמר שקידש בכינוי, ולמה כאן קורין לזה כינוי. ובתוס' (ד"ה נזיר) הקשו דלר' יוחנן מאי איריא ג' לשונות האלו תיפוק לי' כל לשון משבעים לשונות, ותירצו דבזה מהני אפי' אינו מתכוין, ובקרן אורה כאן ובעיקר במס' נדרים תמה דבאינו מכוין לעשות הנדר או הנזירות למה יועיל, וכשמכוין הא אין נפק"מ איזה מילים יאמר, אם אותם או איזה מילה אחרת משבעים לשונות.
והיה אפשר לומר דהנה מצינו בנזירות שני סוגים, כגון הריני נזיר, ומצינו ג"כ הרי עלי לכלכל וכדומה, דאומר שיעשה דברים מה שהנזיר צריך לעשות, וגם בזה דינו כקבלת נזירות, ויש לעיין מה עיקר קבלת נזירות, אם העיקר הוא באומר הריני נזיר וכן אהא נזיר, או באומר הרי עלי לכלכל וכדומה, ופשוט דעיקר דין נזירות הוא באומר הריני נזיר, והא דמהני בהרי עלי לכלכל משום דבזה מובן שרוצה לומר שיהי' נזיר והוי עי"ז כאומר הריני נזיר או אהא נזיר. ולא מיבעיא להסוברין דנזיר הוי איסור חפצא דהגוף שלו הוא החפצא הנאסרת, אלא אפי' אם זה איסור גברא מ"מ עיקר הנזירות הוא קבלה על עצמו.
דהנה במה שנאמר דין דבאומר הריני נזיר חל עליו דיני נזירות, אין לומר משום דכונתו בזה לומר שאוסר עצמו ביין ובגילוח שער ולטמא למתים, דהא כשהתורה קבעה דהאומר הריני נזיר דינו דאסור ביין וכל אינך, דהתורה אמרה דהאומר חל עליו דינים אלו, נמצא דהאיסור תוצאה מהאמירה ולא דהאמירה אומר דאוסר עליו הדברים האלה, וע"כ חידוש התורה דכשרוצה לומר דהוא גברא נזיר דמשמעותו פרישות מסוימת אע"פ שאינו יודע מה יהא אסור עי"ז אז התורה נתנה לו דינים אלו. וזהו דפליגי ר"ש ורבנן באומר הריני נזיר רק מגפן, אבל באומר הריני נזיר סתם אפילו שלא ידוע לו מה אסור מ"מ חל עליו כל איסורי נזיר.
והנה שם של כל דבר בדרך כלל לא שייך בו תרגום, כגון אדם ששמו משה אז בכל הלשונות יקראו בשמו משה, ואע"ג דהשם משה נעשה מכח דמן המים משיתיהו, מ"מ עכשיו זה שם, ועל שם לא שייך תרגום, והי' צריך להיות דהרוצה לקבל להיות נזיר יועיל דוקא אם אומר לשון נזיר ממש, דלא שייך תרגום על המילה נזיר, דבתורה מצינו דהמילה נזיר מחייבת אותו בדינים האלו אבל לא במילה אחרת, ואם יתרגם ויאמר הרי עלי פרישות לא יהא לו דין נזיר, אלא דכיון דגם באומר הריני מכלכל דאינו אומר כלום על עצמו בתור דין על הגברא, מ"מ הוא חייב בנזירות כיון דמקבל עליו ענין ממה שיש בנזירות, א"כ גם באומר בלשון אומות שמובן בזה שרוצה לקבל עליו ענין שבאמת נוהג בנזיר, לא גרע מאומר הריני מכלכל דאומר דמקבל עליו ענין שיש בנזירות, אבל אז יועיל רק אם יודע דבר מה מענין נזירות כגון שאסור ביין דאז דין נזיר עליו, ולזה כתבו התוס' דשאני באומר הריני נזיק כיון דזה כעין לשון תורה הוי כאומר הריני נזיר, דאז אפי' אינו מכוין שבזה נאסר ביין וגילוח ורק יודע שבזה צריך לנהוג באיזה ענין פרישות סגי וחל עליו דין נזיר.
ולפי"ז מבואר למה נזיק זה כינוי דעי"ז הוי כאומר הריני נזיר ולא כאומר שרוצה ליאסר ביין וכל אינך דינים שבנזיר. ולפי"ז גם בשאר לשונות מקרי כינוי אלא דכינוי נזיק נזיח מהני כאומר נזיר, משא"כ השאר הם כינויין אבל לא מהני אא"כ יודע ומכוין לקבל דיני נזירות. וקיצור הדברים יש קבלה להיות נזיר וממילא אסור בכל מה שנאסר נזיר, ויש שמקבל מה שאסור לנזיר ועי"ז הוא נזיר, ובכינוי דנזיק הוא שייך לקבלה להיות נזיר שעי"ז נאסר בכל מה שנזיר אסור.
והנה יש מקשים באומר אהא נזיק, אפי' דל מהכא חידוש דין כינוי מ"מ יועיל מדין יד דהוי כנזיר עובר לפניו. ובכתבים בשם הגרי"ז ז"ל כתוב משום דמה דמהני נזיר עובר לפניו זה רק אם בשעה שאומר אהא כבר עובר הנזיר, וכאן בשעה שאומר אהא עדיין אין נזיר דהא התיבה נזיק אומר אח"כ ולכן זה יועיל מתורת יד.
וזה עדיין לא יתרץ למ"ד ידים שאין מוכיחות הויין ידים, דלמ"ד הזה סגי באומר אהא אפי' כשאין נזיר עובר לפניו, א"כ באהא נזיק הא לא גרע מאומר אהא לבד דמהני מדין יד, ואמירתו אהא נזיק הא לא יגרע מאם אמר אהא לבד, ולמה אנו זקוקים להטעם דכינוי מהני.
גם יש לדון אם מה דלא יועיל כשהנזיר עובר אח"כ, אם זה משום דכשאמר אהא הא לא ידע שיעבור הנזיר, ולא הי' מובן מדבריו דכונתו לנזירות, וגם כשהנזיר עבר אח"כ לא פעל על למפרע שאז הי' מונח באמירתו אהא להיות נזיר, אבל כאן שבודאי כשאומר אהא נזיק הי' בדעתו לומר נזיק ואיגלאי מילתא דלזה הי' כונתו, ולכן יהי' נזיר, או שלא יועיל אפי' אם יתברר שזה הי' כונתו.
והיינו דהא בלשון אהא הי' יכול להיות קבלת נזירות, אם הי' מובן בזה לאנשים שזה כונתו לנזירות, דלכן מהני כשנזיר עובר לפניו, אע"פ שמצד הלשון אהא לא נשתנה כלום כשהנזיר עובר מאם אינו עובר, וא"כ עלינו לדעת אם מדבר שאח"כ ידעו למפרע שזה הי' כונתו אם זה מהני כמו אם בשעת אמירתו היו מבינים זה או לא.
וכזה מצינו בבית שמואל [הובא ברעק"א ריש כתובות מבנו הגרש"א] דכתב דאם לא ראו עדים נתינת טבעת הקידושין לידה בשעה שנתן לה, אלא דתיכף אח"ז ראו הטבעת בידה באופן דכעת ברור להם דלפני זה נתן לה הטבעת, מקרי עדים שראו נתינת הטבעת ומקודשת מרגע של הנתינה, דהא אם לא חל אז לא יחול גם אח"כ כיון שלא עשה קידושין על אחר זמן, וע"כ דכיון דרואין עכשיו דהי' לפני זה נתינה הו"ל כמו שראו אז נתינת טבעת ומקודשת אז, והוכיח מהא דבנתיחדה עמו אמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה אע"פ שבמציאות לא ראו ממש, והגרש"א דחה דהתם אומדים בשעת מעשה דכעת בועל ולכן שפיר הוי ראיית מעשה הקידושין, אבל אין ראי' לנידון הב"ש דבשעת נתינה לא ראו כלל נתינת טבעת, אבל הוא הוכיח כדבריו מהא דכתבו בתוס' כתובות (דף ט' ע"א ד"ה ומי) דס"ד דהגמ' דאין אשה נאסרת אלא ע"י קינוי וסתירה או כשיש עדים בשעת הביאה ממש, ואפי' אם ראה בעצמו שזינתה לא נאסרת כל שלא ראו עדים ממש הזנות, ומ"מ משמע בתוס' דאי הי' שייך עדים שידעו שהי' פתח פתוח לפני שהבעל בא עליה, היתה נאסרת אע"פ שלא ראו הזנות, הרי דמה שיודעים שלפני זה הי' זנות מקרי דראו עדים זנות. וע"כ הביאור דחל האיסור אז בשעת הזנות דהוי כראיית עדים, וכן בקידושין הוי כראיית עדים הנתינה בשעת נתינה. וא"כ אם זה סגי להיות ראיית עדות, למה לא סגי להיות נחשב שהי' אז דיבור מובן על קבלת נזירות.
ובעיקר הקושיא למה לא יועיל אהא נזיק מתורת יד כמו אם הי' נזיר עובר לפניו, נקדים לבאר גם דברי התוס' בריש נדרים דכתבו ג"כ לתרץ הקושיא למה נקט קונם קונח קונס דמהני להיות אסור עליו, לינקוט בכל הלשונות שנודרים דהוי נדר, ותירץ שם ר"י דודאי אם יהי' כלשונם הוי נדר אחרי שהם מבינים, והני דמתני' אפי' אם לא יבינו האי לשון הרי הוא נדר. והתם לא שייך מה שביארנו בנזיק נזיח פזיח דמהני רק משום דהוי כינוי דלולא זאת אין תרגום למילת נזיר, משום דרק בנזירות מצינו לשון מיוחד בתורה וצריך להשמיענו דגם נזיק הוי כלשון נזיר ממש, אבל בנדר אין שום לשון מיוחד בתורה שלכן נאמר שבשפה אחרת הוא נקרא כינוי, דבכל דבר שמובן קרבן צריך להיות כאומר בלשון קודש. ואם גם כשאינו מכוין ואומר קונם מהני, למה לא יועיל בשאר לשונות כשאומר לשון שמשמעותו קרבן אפי' כשאינו מכוין.
אמנם המדייק בדבריהם יראה דלא כתבו דמהני לשון קונם שאסור הדבר אע"פ דלא מכוין לאסור עצמו הדבר, אלא דלא מבין הלשון, והיינו דאם א' בודה איזה מילה ומכוין בזה לאסור עצמו פשוט משמע דלא יהא נאסר, כגון אם יאמר פת דבר זה עלי ויכוין דכשאומר פת כונתו קרבן בודאי לא יאסר. ובקרן אורה ריש נדרים מביא בשם הירושלמי דמשמע דגם באומר פת ובדעתו בזה לאסור עצמו מהני, אבל הוא תמה ע"ז והוכיח דבגמ' דילן לא משמע כן, ופשוט דאז גם מתורת יד לא יהי' נאסר. וא"כ כונת התוס' דבלשון איזה אומה זה מתפרש קרבן, אבל כיון דהוא אינו מדבר ואינו מבין בלשון ההוא, אז לדידי' המילה ההיא הוי כאילו אומר סתם איזה מילה ויכוין בזה לקרבן דלא מהני בזה לאסור עצמו, דודאי אם יאמר פת ויכוין לאסור עצמו ואח"כ יתברר שיש איזה אומה שבלשונם קוראין פת לקרבן, מ"מ לא יהא נאסר מאחר שהוא לא הבין זה ולדידי' זה לא הי' לשון ששייך לנדור בו, וגם יד זה לא יהי'.
ובזה נתחדש דלשון קונם וקונח אע"פ שאינו מבין השפה ההיא שקונם הוא אצלם לשון קרבן מ"מ נאסר בזה המילה, כיון דזה כמו כינוי לקרבן, והיינו כמו שלאדם ששמו יעקב מכנים יענקיל, ה"נ קונם מכנים לקרבן, ולולא זאת גם מטעם יד לא הי' נאסר. אבל איה"נ ודאי מיירי דכונתו לאסור עצמו את הדבר ונוקט בשם קונם לאסור הדבר, ואילו הי' מה שמתפרש קרבן בשפה אחרת שאין רגילות לכנות בשם זה, אז רק למי שמבין ומדבר לפעמים בשפה ההיא הוי המילה ההיא כאומר קרבן, אבל לא למי שאינו מדבר ומבין בשפה ההיא, דלגבי דידי' הוי כאומר פת עלי דבר פלוני.
ומעתה נוכל לפרש גם כונת התוס' כאן דבאומר נזיק אע"פ שאינו מבין השפה ההיא שנזיק אצלם הוא נזיר, מ"מ זה קרוב ללשון נזיר ושפיר הוי בזה קבלת נזירות מחמת דזה כינוי נזיר, ולולא זאת גם מתורת יד לא הי' מהני להיות נזיר. ובזה מובן יותר מה דהזיר ושפיר הוי בזה קבלת נזירות מחמת דזה כינוי לנזיר, ולולא זאת גם מתורת יד לא הי' מהני להיות נזיר. ובזה מובן יותר מה דהקשו למ"ד לשון שבדו חכמים למה זה מהני ואיך יביא קרבן דהוי חולין בעזרה, והיינו דיהי' כמו שאם הוא בעצמו בדה איזה מילה כיון שאין כזה לשון.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |