אילת השחר/נדרים/סז/א

אילת השחר נדרים סז א

פרק עשירי
נערה המאורסה דף ס"ז ע"א

ר"ן ד"ה וחזר המקיים ונשאל. הביא קושית הרשב"א כיון דשאל על ההקמה ועקר למפרע, א"כ הרי הוא כאילו לא הקים כלל ולמה יגרע הקמה שהי' בינתיים, ומ"ש מאם קידש ע"מ שאין בה נדרים והלכה לחכם והתיר נדריה דמקודשת משום דעקר למפרע וה"נ כאן. והנה למה הוצרך להוכיח מהא דמקדש ע"מ שאין עליה נדרים, דהא ודאי שמעינן בכולי דוכתא דעוקר למפרע, וכמו דאמרינן לעיל (דף י"ח) דאם נשבע וחזר ונשבע אם שאל על הראשונה חלה השני', וע"כ משום דנהי דעכשיו דיינינן כאילו לא הי', מ"מ הנידון כשאנו דנין על הזמן הקודם אם צריכים לדון כאילו אז לא הי' ראוי להצטרף, או דהעקירה מהני שאפילו לגבי לדון על לפני ששאל ג"כ דיינינן כאילו לא הי' נדר, ולא דמי לענין אם עבר אז על הנדר דכששואל בטל למפרע ואז לא לוקה, דענין מלקות נוגע לעשות מעשה להבא, אבל לענין אם זה הפסק, סגי אם כעת אנו אומרים דאז הי' הפסק, וכן לענין קידושין דאז לא רוצה לקדשה, וכיון דמהני להיות קידושין דגם לגבי זמן ההוא אמרינן דלא הי' בה נדרים. אמנם בתוס' כתובות (דף ע"ב) מבואר דכיון שהתיר חכם אז לא הי' עונש נדרים עליה לכן היא מקודשת. ולפי"ז אין ראי' משם, דהתם העיקר אם באמת לא הי' עונש נדרים עליה אז, דאז רוצה לקדשה ותלוי בדעתו, אבל כאן אין תלוי בדעתו ובאמת אפשר דאז לא הי' אפשר להפר.

והנה תירוץ הר"ן דכאן דאין מעשה רק דיבור קלישא יותר שייך לומר שבטלה אז לגמרי, משא"כ קידושין דיש בה מעשה, כל זה אינו מובן כל כך החילוק דסוף סוף הא נעקר למפרע ואז לא הי' הקמה כלל, ובפרט דהא אין פסוק מיוחד להשמיענו זה וכל זה צריך לדעת מסברא [כמש"נ לקמן בדברי הרא"ש], ואיך מסברא נחלק ונחדש דכאן בטלה ההפרה כשהי' הקמה בינתיים.

ובכלל צ"ע האי דינא דההפרה בטלה משום דקלישא טובא, דהנה לקמן (דף ס"ח) איבעיא להו אי הפרה דבעל מיגז גייז או מיקלש קליש, והיינו אם זה חותך חצי בכמות של מה שנדרה, דאם נדרה לאכול שני זיתים אז הפרתו הועיל שחצי מהכמות מותר, אלא דאין יודע איזה חצי, או דמיקלש קליש היינו דחצי מכח הנדר הוחלש, נמצא דלא ילקה אף אם יאכל כל הב' זיתים. עכ"פ ע"י הפרת הבעל כבר יורד או חצי מכמותו או חצי מדינו, וא"כ הא ההפרה פעלה קצת, וזה לא דבר קלוש, ובאמת כבר כ' בקרן אורה שם דבפשטות הי' מקום להבין דלא הורע כח הנדר כלל ושכן משמע בירושלמי, אבל לגמ' דידן דמבואר דההפרה של א' מהן עשתה כבר פעולה ממשית, למה אמרינן דההפרה של א' בטלה מחמת קלישותה.

ברא"ש מסיק דאם היפר א' והשני הקים ושאל והותר לו הקמתו לא יוכלו כבר להפר אפי' אם זה שהיפר יחזור ויפר ביחד עם זה שהקים ושאל על הקמתו, וכן הביא הר"ן שיטת הרמב"ם ז"ל. ובסברא אינו מובן למה לא יוכל כעת להפר עם השני. והנה יש להסתפק בכל מי שנתנה לו תורה כח הפרה, אם יש לו עדיין איזה זכות לפעול בהנדר אחרי שהיפר, או דבבעלותו לגבי נדר הוא רק עד הפרה ואח"כ אין לו שום דין לגבי הנדר.

והנה לקמן (דף ס"ט א') מיבעיא לי' לגמ' אם נשאלין על ההיפר או לא, משמע דהי' שייך לדון לשאול על ההפרה, הרי דעדיין הוא שייך להיות בעלים על הנדר. אמנם הר"ן הא ביאר דאע"ג דבשלמא היקם כעין נדרו הוא ושייך לשאול אבל הפרה לא, אפ"ה מיבעיא ליה כיון דהוקשו הפרה והקמה להדדי, לכן מיבעיא לי' דאולי מהני שאלה גם על הפרה, והיינו דיש סברא דיש גזה"כ מיוחד דיהי' לו דין שאלה, אבל אליבא דאמת דפשטו דלא שואלין על הפרה, נוכל לומר דאחרי הפרה, מלבד שאין נדר, גם הוא כבר לא בעלים יותר על הנדר. ולפי"ז באם היפר הבעל או האב דמצדו עשה מה שבכח הפרתו לפעול, אז אח"כ אין לו כבר כח יותר להפר, וזה מה שהזכיר הר"ן דאין הפרה אחר הפרה.

ובעיקר האי דינא דנתחדש דלא מהני ההפרה אם הי' הקמה של השני באמצע, אין ע"ז שום פסוק, ואפי' להר"ן והרשב"א צ"ע מהיכן נוכל לחדש מסברא דין כזה, דאם הי' הפסק של הקמה מגרע ההפרה, וע"כ צ"ל דס"ל דכיון דהצריכה תורה הפרת שניהם, הרי בזה דהפרת האב והבעל הם כחדא הפרה, ואם הי' באמצע הקמה שזה דבר בסתירה להפרה א"א להחשיב כהפרה חדא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א