אילת השחר/יבמות/סו/א

אילת השחר יבמות סו א

דף ס"ו ע"א פרק שביעי
אלמנה לכהן גדול

אלמנה לכהן גדול וכו'. בקובץ הערות (סי' מ"ז) הביא בשם הכסא דהרסנא שהקשה באשת כהן שנתחללה אמאי נפסלת מאכילת תרומה מ"ש משפחת כהן דהויא זונה ומ"מ אוכלת בתרומה משום דהוי קנין כספו של כהן, דאין לומר דזונה נפסלה רק מכח שהיא כהנת אבל מכח קנין של האדון אוכלת, דהא מבואר בר"פ אלמנה לכ"ג דאשה אינה אוכלת כשהיא חללה אע"פ שהיא קנין כספו של הבעל.

והנה יש להסתפק אם הא דזונה אינה אוכלת בתרומה הוא מחמת שם זונה או דביאתה אוסרתה בתרומה, וכמו שביאת הפסול נותן לה דין זונה ליפסל להנשא לכהן ה"נ נותן לה דין פסלות בתרומה. ומדברי התוס' לעיל (דף מ"ד ע"ב ד"ה ה"נ) מבואר בב' דרכים, הא' דאינה אוכלת מחמת הגזה"כ דכי תהי' לאיש זר דילפינן דכל הפסולין פוסלין אותה בתרומה. ולפי"ז שפיר יש לחלק דחללה הא כל השם שלה הוא דאין בה כלל דין כהן, ולכן אף דהיא קנינו של הבעל, מ"מ נכלל בזה דאין בה שום דיני כהונה, וקנינו הוא ג"כ מדיני כהונה, וחללה נתמעטה גם מזה דא"א להיות בה שום דיני כהונה, משא"כ זונה דאינו דין דשם זונה פסול מתרומה אלא דהגזה"כ דכי תהי' גלי דאינה אוכלת מחמת הביאה דאיש זר, ולכן אם מצינו זונה שלא נאסרה ע"י ביאת הפסולין אף דשם זונה עלה מ"מ דין כהונה עלה, משא"כ לענין איסור להנשא לכהן זה תלוי בשם זונה וכמש"כ אשה זונה וגו' לא יקחו, אבל לענין תרומה אין זה תלוי כלל בשם זונה אלא דביאת כל אלו נתרבה דאוסרתה, וכן מבואר בתוס' לקמן (דף ס"ט ע"א ד"ה לא פוסלין) דאף לר"א דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה מ"מ כיון שאין זה זר לה לא נפסלה מתרומה, הרי להדיא דלענין תרומה לא תלוי כלל בשם זונה. וכן בהא דדף ס"א ע"ב לר' יהודה דאילונית אסורה לכהן מטעם זונה, מ"מ מסתבר דבת כהן אילונית אוכלת בתרומה.

אמנם יש שם בתוס' ישנים עוד דרך דילפינן זונה מחללה וכמו דחללה אסורה בתרומה ה"נ זונה, ולפי"ז יקשה דלכאורה צריך להיות תלוי בשם זונה. והתוס' שם הקשו דלפי"ז למה צריך קרא על חייבי כריתות דהא כיון דאיקרי זונה וזונה אסורה בתרומה מחמת ההיקש דחללה, ולפי"ז יקשה ג"כ למה שפחה כשרה לתרומה כיון דשם זונה עלה.

ויש לעיין לפי סברתם דהוקש לחללה, אי שייך לומר דכל שע"י שהיא קנינו הוא הנותן לה דין זונה לא שייך ליפסל לענין תרומה, דלענין תרומה הא קנינו הוא סיבה להאכילו ובזה שגילתה תורה דקנין כספו אוכל הרי יש בזה גזה"כ דקנינו הוא סיבה להאכיל, ולכן אף אי משום זה נעשה זונה מ"מ ע"כ זונה כזאת לא הוקשה לדין חללה אבל מ"מ, דין זונה עלה, דלגבי איסור לינשא לכהן לא מצינו דקנינו הוא עדיף לענין זה משא"כ לענין תרומה.

ולפי הסברא דאינו תלוי בדין זונה אלא דביאת זנות פוסלתה, נמצא דגיורת אם נסבור דהיא זונה ונשאת לכהן כל זמן שלא נבעלה אוכלת מה"ת, ולתירוץ השני אינה אוכלת כיון דאין האיסור זונה שבה מחמת דין קנינו, ואע"ג דיש לפי"ז לומר דגם בשפחה גם בלא מחמת שהיא קנינו היא דנקראת זונה דהא גם לכשתשתחרר תהי' זונה, מ"מ כשהיא שפחה היא זונה רק מחמת דביאתה תהי' ביאת זנות, וזה נגרם רק ע"י שהיא קנינו וכשורו וחמורו.

ועי' בתוס' לקמן (דף ע"ד ב' ד"ה ושפחה) דמשמע דרק למ"ד גיורת מותרת לכהן קשה אבל למ"ד דאסורה ניחא, ולכאורה יצוייר יולדת שהיא גיורת ומותרת לכהן כגון שילדה מישראל ומת ונתקדשה אח"ז לכהן, או שנתקדשה כשהיא מעוברת מישראל שמת. אבל י"ל דדוחק לאוקמי קרא כה"ג, ועדיפא מיני' משמע בתוס' ישנים דאף כרשב"י אתי ואע"ג דמותר אם נתגיירה מ"מ מוקמינן בנתגיירה מיותר מג', וע"כ ג"כ דלא מסתבר לאוקמי קרא דוקא כה"ג, ונהי דהתוס' ס"ל דזה לא נקרא דוחק להעמיד קרא כה"ג, מ"מ בכה"ג דנתקדשה מכהן אחרי שנתעברה מישראל ומת בודאי לא ניחא להעמיד קרא.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א