אילת השחר/זבחים/כו/ב

אילת השחר זבחים כו ב

דף כ"ו ע"ב

אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו. לכאורה הלשון נתכפרו הבעלים היינו שהי' לבעלים איזה ריצוי בקרבן, ולא דוקא כפרה על חטא, ועצם הדבר שעלו לבעלים לשם חובה מקרי שנתכפרו, אך הרי גם באופן שלא עלו לבעלים לשם חובה מהני זריקה שלא במקומה, וע"כ צ"ל דעצם הדבר שהקרבן כשר נקרא כפרה.

והנה יש מקשין למה בזורק שלא במקומו עולה לבעלים לשם חובה הא לא נתקיים כמו שנדרת [וכדלעיל דף ב' ע"ב לענין שלא לשמה].

אמנם באמת אין בזה חסרון בכמה שנדרת, דמה שדרשו חז"ל דאם כמו שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא, זה שייך רק בדברים שמפרש הבעלים בנדרו, והבעלים קובע בנדרו איזה קרבן הוא מפריש, לכן אם הקריבוהו לשם קרבן אחר לא כמו שהפריש, מקרי לא כמו שנדרת, אבל קביעות המקום של הזריקה אין הבעלים קובע בנדרו, דמה לעשות בהקרבן אם לזרוק דמו במקום פלוני או במקום אחר אין זה קביעות הבעלים, ולא שייך לומר דאין זה כמו שנדרת, וכן שינוי בעלים לא מקרי כמו שנדרת, משום דהבעלים כשמפריש קרבן הרי הוא מפריש שיהי' קרבנו, ואם רוצה שיהי' לאחר הוא אומר בפירוש שיתכפר פלוני, לכן רק ב' דברים אלו איזה קרבן ולאיזה בעלים יעלה הקרבן הוא דנקרא כמו שנדרת, ולא שאר דינים מה שהתורה קבעה בקרבנות.

אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו. הקשה בספר יעיר קינו על מס' קינין (פ"א מ"א) מהא דתנן במס' קינין (פ"ג מ"ד והובא לקמן דף ס"ז ע"ב) דאם נתערבו עולה וחטאת סתומה ומפורשת, ונתן כולן למעלה, מחצה כשר ומחצה פסול, חציין למעלה וחציין למטה אינה כשרה אלא סתומה, ולמה לא כשר מה שעשה הכל למעלה הא שלא במקומו כמקומו דמי, וכמ"ש תוס' לקמן דף ס"ו א' דה"ה בעופות ששינה מקומן במזבח נתכפרו הבעלים לשמואל דשלא במקומו כמקומו דמי.

ואפשר דאף לשמואל לא מהני זריקה שלא במקומה, רק בידע דם של איזה קרבן הוא זורק, ובכל זאת זרק שלא במקומו, אבל אם אינו יודע אם מקום הזריקה של קרבן זה הוא כאן, וזורק מחמת שמסתפק אולי זה כאן, ממילא כיון שבודאי אינו רוצה לעבור איסור, לכן על הצד שאי"ז מקומו של הדם אינו רוצה ליתן כאן כלל, וממילא הוי כמו שנשמטה ונדחפה יד הכהן ועי"ז בא הדם למזבח, ולאו איהו קא יהיב, דאין בזה זריקה המועילה ולא שייך שתכפר לכו"ע.

מ"ט דאמר קרא ואני נתתיו וגו' כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים וכו'. ואי לאו קרא הי' פסול כשנתן את הדם שלא במקום שאמרה תורה אע"פ שלא שנה הכתוב לעכב, דכיון שאמרה תורה מקום הרי זה מעכב, דודאי כשהתורה כתבה ליתן דם על המזבח לא נוכל לומר דאינו מעכב על המזבח אלא ה"ה על איזה כותל, [ומה דפריך אי הכי בשר נמי, היינו אחרי שריבתה תורה דכיון שהגיע דם למזבח נתכפר, ונמצא דכל מה שאמרה תורה דינים היכן ליתן את הדם זה רק לכתחילה, א"כ נימא גם דמהני שהבשר יהי' כשר, אבל בלי ריבוי הי' הכל פסול].

לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר. מובא בכתבים בשם מרן רי"ז זצ"ל שדייק מדברי רש"י דהא דמותר בכל מקום לאכול הבשר לאחר זריקה, אי"ז דין דכיון שהקרבן כשר והזריקה הועילה לכפרה ממילא הותר הבשר לאכול, אלא כל זריקה עושה ב' דברים א' כפרה והשני היתר בשר לאכילה, ובזריקה שלא במקומה הוי זריקה רק לענין כפרה ולא להיתר הבשר.

וכן משמע מלשון הגמ' דאמרי' לכפרה נתתיו ולא לדבר אחר, ואם ההיתר אכילה אינו בא מכח הזריקה, מה שייך לומר דהזריקה לא הועילה לגבי היתר אכילה, הא מ"מ הקרבן כשר וממילא שרי באכילה, אלא משמע דיש שייכות ישירה להיתר אכילה עם הזריקה.

אמנם אין הכרח מזה על תוצאה ממה שיוצא מכפרה שייך מיעוט, ובא ללמד דרק לעצם הכפרה מהני זריקה שלא במקומה ולא לתוצאה ממנו דהיינו היתר אכילה, והיינו דבזריקה שלא במקומה חסר בכח הזריקה לגבי היתר הבשר.

ואין להקשות לדברי מרן זצ"ל מהא דאמרי' להלן דאינו יכול לחזור ולזרוק לאחר שזרק שלא במקומו דמי איכא זריקה דלא מכפרת ושריא בשר באכילה, ואם כל זריקה כוללת ב' דברים, נימא דכמו שחידש שמואל דשייך זריקה על כפרה בלבד, ה"נ תועיל זריקה להתיר הבשר בלבד, ולמה פשוט לגמ' דלא שייך כזו זריקה. דיש לומר דמ"מ לא מצינו ענין זריקה רק בקרבן שהוא ענין כפרה, ולא נוכל לחדש זריקה בלי שיש בו כפרה.

פסול בשר אבל בעלים נתכפרו. הקשו האחרונים דכיון שהבשר פסול ממילא גם הזריקה פסולה לר' יהושע דס"ל בפסחים (דף ע"ז א') דאם אין בשר אין דם. ובחזו"א (זבחים סי' ז' סוסק"א) כתב דגזה"כ הוא כיון דבשעת זריקה עדיין בשר וחלב קיים ואפשר לעשות זריקה מעלייתא כי עביד שלא במקומו נמי כיפרו בעלים. ואין כוונתו דסגי לר' יהושע במה שהי' בשר קודם זריקה, דא"כ מה צריך להוסיף דהוא גזה"כ, וכן מבואר להדיא בדבריו במקום אחר (עי' בליקוטים לסדר קדשים למס' כריתות ס"ק י"ג) שכתב דנחשב כאילו נאסר הבשר אחר שהותר, והלכך לא קרינן בו אין בשר אין דם, ועי' בספר גדולי הקדש.

ויל"ע לדברי החזו"א שיש כאן גזה"כ להכשיר גם כשהבשר פסול, א"כ מ"ט יליף ר' יהושע מדכתיב ועשית עולותיך הבשר והדם דאם אין בשר אין דם, הא אדרבה חזינן הכא גזה"כ דכשר גם כשאין בשר, ונלמד מכאן לשאר דוכתי דבשר אינו מעכב, ואם כאן עדיף כיון דמ"מ הבשר קיים, א"כ למה צריך להוסיף שהוא גזה"כ.

והנה האחרונים נסתפקו בהא דאם אין בשר אין דם, אם צריך רק שיהא בשר, או צריך ג"כ שהזריקה תתיר את הבשר, ובלי שתתיר את הבשר חשיב אין בשר.

ולפי דברי מרן רי"ז זצ"ל שהובא לעיל [ד"ה לכפרה נתתיו] דכל זריקה עושה ב' דברים, א' כפרה והשני היתר על הבשר, שייך לדון דמה שהצריכה תורה שיהא בשר בשעת זריקה הוא דצריך שהזריקה תתיר את הבשר, וכשאין הזריקה מתרת בשר לא מהני, אבל אם נפרש דלעולם הזריקה אינה פועלת ישירות את היתר הבשר, אלא דכשיש זריקה שמכפרת לגמרי ממילא ניתר הבשר, לא שייך לומר דצריך שהזריקה תתיר את הבשר, דהא לעולם אין הזריקה מתרת את הבשר, וע"כ זה רק ילפותא דצריך שיהא בשר בשעת זריקה.

ולסברא זו לא קשה דבזריקה שלא במקומו יחשב יפסל משום דאין בשר, כיון דעצם הבשר ישנו בשעת זריקה אלא שאין הזריקה מתירתו, וכך זה בכל זריקה דהזריקה אינה מתרת את הבשר.

אלמא קסבר שלא במקומו כמקומו דמי. יש לעי' אם בדוקא נקט ד"כמקומו דמי" או לאו דוקא הוא והעיקר שזה כשר, ולפי מה שנתבאר לעיל דמה דלא מהני להתיר הבשר הוא משום דחסר בהיתר הזריקה לגבי הבשר, ע"כ אין הכונה דהוי כזריקה במקומו. ובגידולי הקדש מדייק לשון זה דלגבי כפרה חשיב זריקה גמורה כמקומו ממש ע"ש.

שלא במקומו כמקומו. הנה כל זורק שלא במקומו עובר איסור, דהתורה אמרה ליתן במקומו והוא נתן שלא כדין שאמרה תורה [וכמבואר לקמן בפרק שמיני], ולא פליגי שמואל ור"י אלא אם נתכפר בכזה זריקה או לא. וגדר האיסור הוא מה שאינו מקיים את הזריקה כדין, ולא מה שנותן במקום שאינו ראוי, דהא לא נאמר בתורה איסור לזרוק במקום אחר.

ויש לעיין באופן שאין לו אפשרות לזרוק במקומו רק שלא במקומו, אם לא יזרוק כלל או כיון שאין האיסור לזרוק שלא במקומו רק מחמת שמחסר המצוה ליתן במקומו, ממילא כשאין לו אפשרות לעשות במקומו אין איסור לעשות שלא במקומו. ועי' משנ"ת לק' ס"ו א'.

ויש לעיין בנתערבו דמים העליונים בדמים התחתונים דס"ל לרבנן דאסור לתתם על המזבח דמשנה דין התחתונים בזה שנותנם למעלה, והא כיון שאין לו אפשרות ליתנם במקומם למה יהא איסור לתתם במק"א, ולשמואל דס"ל דשלבמ"ק כמקומו דמי, רק כל השאלה מצד איסור לשנות ל"ל יתן על המזבח.

אמנם יש לחלק דבנתערבו שני מיני דמים הרי הדמים שדינם להיות למטה מצד עצמם אפשר לתתם למטה, אלא דמפריע מה שמעורב בהם העליונים, וכן העליונים שדינם למעלה אפשר לתתם למעלה אלא מעכב מה שביחד עם זה נותן מה שאינו צריך להזרק כאן, וזה לא נותן היתר לזרוק את מה שצריך לעשות כאן, כיון שמעורב מה שאין דינו להנתן כאן, ויכולים לדון רק מצד עשה דוחה ל"ת כהא דלקמן צ"ז ע"ב, אבל הם מצד עצמם אסורין להנתן שלא במקומן.

ולכאו' בכל נותן שלא במקומו למה לא יפסל משום מצוה הבאה בעבירה, ואין לומר דשאני הכא שהתורה הכשירה להדיא בזה שנאמר ואני נתתיו וגו', דא"כ נלמד מכאן דאין חסרון במצוה הבאה בעבירה, אבל להמבואר דאין האיסור במה שזורק שלא במקומו אלא במה שאינו זורק במקומו, אתי שפיר משום שעל איסור שבא מחמת "העדר" לא שייך מצהב"ע.

ואי ס"ד שלא במקומו כמקומו למה לי יחזור הכשר ויקבל. בשפת אמת הקשה למה לא יחזור לעשות המצוה כתיקונה, והלא גם בנתן מתנה א' כיפר כדתנן לקמן (ל"ו ע"ב) ואעפ"כ מצוה ליתן כל המתנות, וה"נ נהי דכיפר למה לא יעשה המצוה ליתן במקומו.

והנה לפי מה שידוע בשם הגר"ח זצ"ל דלא שייך לעשות הידור לאחר קיום המצוה אתי שפיר, דאחר שכבר קיים מצות זריקה אף שהי' רק בדיעבד כבר אינו יכול לחזור ולעשות זריקה בשביל קיום לכתחילה לחוד.

אמנם בלא"ה נמי י"ל דאין כאן מצוה לחזור וליתן, דהנה יש לחקור במצות זריקה אם יש מצוה לעשות זריקה, וחוץ מזה יש דין שהזריקה מכפרת, או כל מצות זריקה היא רק לעשות שתהא כפרה, וכל קושית השפת אמת היא משום דס"ל שיש מצוה בעצם הזריקה חוץ מענין הכפרה, אך י"ל שזה לא מתחלק, אלא כל ענין זריקה בקרבנות נקראת כפרה וזהו המצוה שיש בזריקת הדם [ואין הכונה דוקא מה שהבעלים נתכפר, אלא קיום המצוה היא מה שהוכשר הקרבן], ואינו כמו בנטילת לולב דהנטילה היא המצוה בלי מה שיצא מזה איזה דבר.

ובמשלים ד' מתנות אפי' שכבר נתכפר מ"מ יש עדיין שייכות לג' מתנות עם הקרבן, וכל הארבע מתנות הם ארבע מצוות בקרבן, אע"פ שרק מתנה אחת מעכבת. משא"כ בזריקה שלא במקומה אחרי שהזריקה הועילה שנתכפר לא שייך עוד פעם זריקה, כיון שכבר נתקיימה המצוה של זריקה המעכבת בהקרבן, ונשאר רק לעשות זריקה לתקן כדי שיוכל לאכול, וע"ז אמרי' דלעשות זריקה כדי לאכול בלי שיתקיים בזה מצוה בדין הקרבן לא שייך.

ואמנם הג' מתנות יכול להיות דמצוה לעשות כדין גם אחרי שנתן מתנה אחת שלא במקומה [ועי' בחזו"א ריש פרק בית שמאי מה שנסתפק שם ובמה שנתבאר בדברינו שם].

רש"י ד"ה יחזור הכשר ויקבל. ויקבל כדי מתן דם מן הבהמה וכו'. הנה לשון רש"י שכתב שיקבל כדי מתן דם מן הבהמה, לכאו' הוא אריכות לשון שלא לצורך, דהא ודאי כיון שצריך לחזור ולקבל, צריך שיקבל מן הבהמה כשיעור.

והנה רש"י מיירי לפי מאי דקס"ד השתא דשלא במקומו לאו כמקומו דמי, ולכן צריך לחזור ולזרוק, ויל"ע מה הדין של הדם הנשאר בכוס מזריקה הראשונה שהיתה שלא במקומו אם הדם הזה עדיין כשר לזריקה או לא.

ובזריקת פסולין מצינו נידון באחרונים אם הדם הנשאר בכוס נדחה מזריקה או לא, עי' בחי' רבינו חיים הלוי (פי"ד מהל' פסולי המוקדשין ה"ב) שהאריך בזה ובחזו"א (סי' י'), ויל"ע מה הדין בזריקה שלא במקומה למ"ד לאו כמקומו דמי אם דינה כזריקת פסולין או לא.

ואם נימא דבזריקה שלא במקומה הדם הנשאר בכוס נדחה מילזרק, אתי שפיר מה דנקט רש"י שיחזור ויקבל כשיעור. [וגם מה שהוסיף "מן הבהמה" נוכל לומר דבא להוסיף שיקח דוקא מן הבהמה ולא מכוס אחר אם קיבל בב' כוסות, וזה יועיל אפילו לראבר"ש דס"ל לקמן ל"ד ב' דכוס עושה שיריים, לפמ"ש בחזו"א (סי' י' סוף סק"א) דגם לר"א ב"ר שמעון בזריקה פסולה לא נדחה הכוס השני לא שייך פי' זה].

ואם נימא דבזריקה שלא במקומה לא נדחה הדם שנשאר בכוס, מ"מ י"ל דמה שכתב רש"י לחזור ולקבל כשיעור, היינו לאפוקי דאם נשאר בכוס רק פחות מכשיעור לא יוכל לצרפו עם הדם שיקבל עכשיו, כיון שהיתה זריקה באמצע וחשיב עי"ז כקיבל בב' כוסות פחות מכשיעור דאינו יכול לצרפן, כמבואר ברש"י לקמן צ"ג ב', מיהו זה חידוש וק"ק לחדש כן.

יש לעיין זר או שאר פסול שקיבל או זרק פחות מכשיעור אם לא עשה איסור כלל או דמ"מ זה עבודה ועבר איסור.

רש"י ד"ה מאי טעמא. דזריקה פסולה משויא ליה דחוי משום דגמר כפרתו. ואפי' שלא היתה כאן כפרה, מ"מ גמר עשיית הדבר שענינו כפרה.

והנה מבואר מרש"י דס"ד דאף דקבלה ושאר עבודות לא משוי דיחוי מ"מ זריקה תעשה דיחוי משום דגמר כפרתו, וצ"ב מהיכי תיתי שתעשה דחוי הרי זריקה זו אינה מכפרת כלל, ומאי עדיפותי' דזריקה על שאר עבודות דהוי פשיטא לן דפסול לא משוי דחוי.

תוד"ה אמר שמואל. מ"מ לענין דמים לא מצינו בשום מקום כבש כמזבח דלקמן בפ' קדשי קדשים גבי עולה וגבי חטאת ממעטינן מדכתיב קיר המזבח ולא קיר הכבש. לכאורה ב' קושיות הן א' דלא מצינו שנתרבה כבש לענין דמים, הב' שמצינו דנתמעט כבש דאינו כמזבח. אך באמת אינן אלא קושיא אחת דלא מצינו כבש כמזבח לענין דמים, אלא שהי' מקום לומר דכיון דגלי לגבי קידוש דכבש כמזבח וכן לענין הקטרה ממילא נילף דלכל דבר כבש כמזבח, ע"ז הוכיחו תוס' דע"כ אינו לכל הדברים, דהא לענין דם עופות נתמעט כבש, הרי דיש לחלק דמים משאר דברים, א"כ מנ"ל לגבי דם בהמה דכבש כמזבח.

בא"ד. אבל לא מצי למימר וכו' שנפסל בביאתו להיכל. לכאורה מצד שלא כמקומו י"ל דגם בפנים חשיב מקומו, רק דלמעשה יפסל משום כניסתו להיכל, ובאופן דיכנס לא בדרך כניסה דאינו נפסל כדלקמן פ"ב ב' באמת יועיל מצד שלא במקומו כמקומו. [ובשטמ"ק דף כ"ז ע"ב אות ט"ו משמע דאם נפסלין ע"י כניסה לשם הרי זה גילוי דעל זה לא נאמר דין דכמקומו דמי, ועדיין צ"ע דהא הגילוי הוא רק על חטאת], וכבר עמד בזה מרן רי"ז הובא בס' משאת המלך לעיל דף י' ע"ב.

עוד קשה על דברי תוס' דהא רק חטאת נפסלת בכניסה לפנים, ובשאר קרבנות שייך שפיר דמהני משום שלב"מ כמקומו דמי, וא"כ שפיר י"ל דניתנין בחוץ שנתנן בפנים נתכפרו בעלים, בשאר קרבנות חוץ מחטאת.

תוד"ה לכפרה נתתיו. בעלמא דרשינן וכו'. יל"פ שרצו תוס' להעיר בזה שהם שתי מיני מיעוטין, א' על דינו של הדם עצמו שאי"ב מעילה, ועוד בנוגע להכשר הקרבן שכשניתן שלא במקומו אינו עושה רק כפרה ולא היתר הבשר.

תוד"ה ואי. תימה דלקמן תנן וכו' אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר. האחרונים תמהו בדברי התוס' האיך יועיל והרי הניתנין למעלה דינם באצבע והניתנים למטה דינם לינתן בכלי, וא"כ אף דכמקומו דמי אבל הרי לא נעשה בכלי כדינו, ועי' בחזו"א זבחים (סי' י"ח סק"ג) שהוכיח דמעכב.

ולכאורה יש להוכיח ממתני' דהתערובות דבנתערבו ניתנין למטה בניתנין למעלה אסרי רבנן ליתן את הניתנין למטה למעלה, והא מיירי ליתן למעלה באצבע, ואם אין זה מועיל כלום לגבי קרבנות הניתנין למטה למה יהיה איסור לזרוק למעלה, הרי לגבי הדמים התחתונים אי"ז מעשה זריקה כלל, וכמו אם יזרוק דם עם הראש וכדו' דלכאורה אין בזה שום איסור, וע"כ דגם בשאר קרבנות כשנותן באצבע הוי זריקה ולכן אסור לזרקו למעלה.

אך יש לדחות דכל שמצינו באיזה מקום דמהני לעבוד כן מקרי עבודה, וכשעושה את זה במקום שאין לעשות כן עובר איסור.

בא"ד. דייק מינה בגמרא דר"א סבר יש בילה. בטהרת הקדש הק' למה הוצרכו להוסיף את זה, דהא קושיתם היא גם למ"ד אין בילה, ופי' דלמ"ד אין בילה הי' צריך ליתן למעלה כשיעור הזאה של תחתונים ועוד, כדי שנדע שיש עכ"פ מעט מדמים העליונים, ומאחר דאכתי יש ספק שמא הכל מן העליונים צריך לחזור וליתן למטה, אבל כיון דיש בילה ממילא ע"כ יש בה מהניתנין למטה, לכן הק' תוס' למאי צריך לחזור וליתן למטה.

והנה לכ"ע אף למ"ד יש בילה הרי צריך שיהא בנתינתו למעלה שיעור הזאה גם בשביל למעלה וגם בשביל למטה, וא"כ צריך שיתן שיעור כפול, וזה ק"ק במציאות דהא מיירי בנתינת אצבע, וקשה לומר דיעלה על אצבעו כפול ממה שצריך לשיעור הזאה, דהאיך יעלה כל זה על אצבעו הרי אצבע אין לה בית קיבול.

בא"ד. וי"ל כיון דאית ליה רואים כאילו הם מים לא הוי כמכופר וכו'. יש להסתפק אם מה דחשיבי תחתונים למעלה כאילו הם מים, זה נעשה ממילא דכיון שנותן בשביל העליונים ממילא אין זה מחמת שנחשב כפרה בשביל התחתונים, או שזה דוקא מחמת דכוונתו היא לשם העליונים ולא לשם תחתונים, ודבר זה תלוי במה שדנו אם זריקה צריכה מחשבה שתכפר או לא, [ונפקא מינה גם בזורק דם במקומו ולא חשב שיכפר אם הזריקה כשרה].

ואם נימא שזה תלוי בכוונתו, יתפרשו דברי התוס' כך דהק' מ"ט צריך לחזור ולזרוק הא בסתמא נתכפר גם לתחתונים, ותירצו דבע"כ צריך לחשוב לשם מים כדי שלא יעבור איסור זריקה שלב"מ, וממילא לא נתכפר. ולפי"ז מה שאמר שמואל נתכפרו בעלים היינו בנותן לשם כפרה, ואם נותן לשם מים באמת לא יועיל. [וכן פי' החזו"א סי' ז' סק"ג ע"ש, ועי' בחזו"א סי' כ' (ב') באורך לענין מתעסק בשאר עבודות חוץ משחיטה, ובקרן אורה כתב דסברא זו דלשם מים היא רק בשלא במקומו, וצ"ב דממ"נ אם מתעסק בזריקה מהני למה בשלא במקומו לא יועיל], וכן עי' בתוס' דף פ"א ע"ב ד"ה נתן, דמשמע דצריך כוונה בהדיא לשם מים.

והנה הזורק לשם מי שאינו מחוייב כפרה כמותו הקרבן כשר, ולכאו' כיון שחישב לשם מי שאינו ראוי לכפר, ממילא אין כאן כונה לכפר ולמה הקרבן כשר, ואמנם י"ל דמ"מ שאני כיון שחשב לשם זריקה, וכן יל"ע בזורק לשם מי שאינו שייך לכפרה כלל כגון לשם אבן אם יהא הקרבן כשר, וגם אם א"צ כונה לכפר יש לעי' במכוין שלא יכפר אם מועיל לקלקל.

תוד"ה הכא במאי עסקינן. וי"ל דהאי פסול היינו טמא וכו'. בשטמ"ק פי' דלא הוי דיחוי כיון דאיכא תרי דיחויי טמא ושלב"מ ע"ש, וצ"ב הסברא בזה מה לי חד דיחויי מה לי תרי דיחויי וצ"ב.

רש"י ד"ה חזר וחישב. בעבודה שניה ע"מ לאוכלו חוץ למקומו וכו'. צריך טעם למה נקט רש"י בעבודה שניה, הרי באותה עבודה נמי לא מקלקלא מחשבת שלא במקומו.

ויש לעיין אם קיבל כדי זריקה בלי מחשבה שאינה נכונה, ובהמשך קבלת הדם חשב לזרוק למחר אם זה מפגל כיון שחישב בקבלה כזו שאינה מעכבת, ואם נימא דאז כבר אינו פוסל מחשבות פסולות, א"ש מה דנקט רש"י דחשב בעבודה שניה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א