אילת השחר/גיטין/עט/א

אילת השחר גיטין עט א

דף ע"ט ע"א

נשרף. יש לעיין בזרק גט ונפל לתוך אש על הארץ אבל כשהגיע לארץ עוד לא נשרף תיכף, דלכאורה מה איכפת לן מה דעומד לישרף כיון דזה ישרף אחרי שינוח בארץ, או דילמא דזה נקרא כבחצר שאינו שמור. והנה הריטב"א הק' דנימא כמונח דמי בקדמה דליקה, ותירץ דאף אי כמונח דמי מ"מ כאילו מונח בדליקה דמי. וחזינן מיני' דאע"ג דכיון דכמונח דמי והגט שלם א"כ מאי איכפת לן דכאילו נפל בדליקה דמי, משמע דס"ל דבנפל לדליקה אע"ג דעוד הי' שלם מ"מ כיון דעומד לישרף אינה מגורשת, ויש לפי"ז לעי' בזורק רחוק מן האש אלא דעומד להכנס לאש, נמצא דעל האויר שלפני האש הוי רק כאויר שאין סופו לנוח, וזה הא יש בעיא בב"מ ולכן יהי' ספק. ואין לומר דכיון דזה עומד ליפול באש ולישרף נותנים לו דין כאילו נח באש, דהא בזורק ארנקי דרך פתח ויצא דרך פתח השני לא אמרינן דניתן לו דין כאילו נח שם במקום שמעותד ליפול, אלא דמסופקים אי כמונח בבית דמי, ועכ"פ אין לנו ראי' דכבר נחשיב אותו כאילו נפל חוץ לבית דמי, א"כ גם כאן יהי' רק כאויר שאין סופו לנוח. וכן יש להסתפק בזורק וזה עתיד רק לעבור האש וליפול יותר רחוק באופן דלא ישרף, אם נימא דכמונח שם דמי הוי מגורשת כבר תיכף, או דמ"מ כ"ז שלא עבר את האש א"א לומר דכמונח דמי, דהא אי כמונח דמי במקום שתחתיו האש נמצא דהוי כמונח בדליקה.

עכ"פ חזינן מהריטב"א דכמונח דמי היינו כמונח למטה ולא כמונח באויר למעלה. (מהדו"ק)

תרי מקומות לא מושלי אינשי. הנה משמע דכל ענין ההשאלה הוא לקנות הגט כמבואר ברש"י, ולכאורה מאי איכפת לי' כיון שבין כך לא יהי' שם שום שימוש, ואולי אפשר דמ"מ צריך שיהי' בידה אפשרות להיות שם עומדת בצד המקום, דאל"כ אין זה כלל השאלה ולזה אינו מסכים להרשות לה להיות שם לקבל הגט.

והא לא מינטר. וביאר רש"י דהוי אויר שאין סופו לנוח. ועי' בתורת גיטין, ובקהלות יעקב (ב"מ סי' י"ט) הביא דשאר הראשונים מפרשי אחרת. וצ"ע לקמן ע"ב דבכלי בתוך כלי דלא מהני המחיצות דבכלי אין עשוי המחיצות לשמירה אלא להניח בתוכם ולכך לא מהני, ולכאו' לפירש"י דכל הטעם דלא מהני אף בלי מחיצות הוא משום דהוי אין סופו לנוח, א"כ כאן דבמציאות סופו לנוח, מאי איכפת לן מאי דאינו עשוי בשביל שמירה הא מ"מ אין כאן אין סופו לנוח.

תוד"ה דרך. א"נ התם בבית מקורה דומה יותר עומד לנוח. וברש"ש הק' מב"מ (דף ק"ב) דמקשה על הא דתירץ דאם קלט השוכר הזבל מהפרה דשייך לו משום דאויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי, והא מיבעיא לי' לרבא, ולפי התוס' כאן הא נוכל לתרץ בפשיטות דהא דמספקא לרבא זה רק בבית משא"כ במה שקלט השוכר הזבל דמיירי בחצר, ותירץ הרש"ש דהתם נמי משמע להגמ' דאיירי ברפת וסתם רפת הוי מקורה, ולכאורה מ"מ הא כל הסברא דבמקורה יותר דומה שישאר כאן, אבל היכא דמפסיק כלי הא ודאי לא יועיל מה שמקורה לומר דיפול למטה מהכלי, וא"כ נוכל שוב לחלק דלכן כאן לא מהני כשאין סופו לנוח, אלא דאפשר דזה באמת תירוץ הגמ' דהיכא דמפסיק כלי גרע.

וצ"ע לסברתם כאן לחלק בין בית מקורה לאינו מקורה, דבגמ' דב"מ דף י"ב רצה לפשוט מהא דמהני בדעת אחרת מקנה אם צבי שבור ורץ אחריו ואינו מגיעו ה"נ אויר שאין סופו לנוח, ודחי דמתגלגל שאני, ולסברת המקשן דלא חילק, א"כ אף אם נפשוט בעיא דרבא, מ"מ יקשה דהא באינו מקורה כמו התם דצבי בשדה הא בודאי אינו כמונח דמי אף בדעת אחרת מקנה כמו דאמרינן הכא בנתן גט דרך עליה.

בא"ד. עי' בקהלות יעקב (ב"מ סי' י"ט אות ב') דביאר מה דפשיטא דאויר שסופו לנוח קונה הוא משום דסופו לנוח כמונח למטה דמי, לפי סברת השער המלך (בפ"ד מגירושין) דאפי' לרבנן דר"ש דלא ס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי, מ"מ היכא דזה עומד להיות עשוי במציאות לכו"ע כעשוי דמי, והוכיח מהא דידות הכלים שעומדים ליקצץ אינן חוצצין. וצ"ע דא"כ בזרק ארנקי ויצא בפתח השני כיון דעומד לנוח ברשות השני, למה הגמ' ב"מ דף י"ב מסתפקת דגם באין סופו לנוח אם הוי כמונח, אדרבה לפי הכלל הזה הא צריך להיות דהוי דוקא כמונח כבר חוץ לבית. ובעיקר חידושא דהשער המלך ג"כ קשה לכאורה דא"כ כשקדם דליקה לגט דאמרינן דמעיקרא לשריפה אזיל, והביא הר"ן דיש שרצו להוכיח דאין סופו לנוח לאו כמונח דמי, והרמב"ן דוחה דלאיבוד אזלא הוי כמאבדו לדעת היינו דלא שייך קנין כזה, ואם נימא דדבר שעומד להיות במציאות הוי כאילו כבר עשוי אם כן הו"ל כשרוף ממש וכמו לר"ש היכא דעפ"י דין צריך לשרוף, [שו"ר שהביא בשם תוס' שנץ כעין זה, אלא דהתם הביאור ממ"נ אם תחשבהו כמונח הא כבר הוא שרוף].

לכן נראה דחידוש דהשער המלך אפשר רק בדבר שזה צריך להיות כן, כגון יד הכלי צריך להקצץ, וכן ענבים העומדות ליבצר, וכמו שהביא השעה"מ מהתוס' סוטה (דף כ"ה ע"ב) אבל כאן הא הגט אי"צ להשרף אלא דעתיד להשרף, ולזה אין שייכות כלל לענין כל העומד, וה"נ שסופו לנוח הא אין זה אלא מפני שמצבו כעת רוצה להניחו, אבל לא שזה משהו בהגט להיות מונח, וע"כ כל הדין הוא לענין קנין דבזה האופן הוי לענין קנין כאילו נח ולא לשאר הדברים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א