אילת השחר/בבא בתרא/קסז/א

אילת השחר בבא בתרא קסז א

דף קס"ז ע"א פרק עשירי גט פשוט

כותבין גט לאיש. בנימוק"י בשם הרא"ה כתב דאין לחוש שיתננו לאחר זמן, ויחפה או תטרוף פירות שלא כדין, דתצטרך להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה, וזה כשיטת רש"י בגיטין דף י"ז, והתוס' הוכיחו דאינו כן, וצ"ע במש"כ דיועיל לענין חיפוי, וכי אם לא תביא ראיה יהרגו אותה, וכבר עמד בזה ברש"ש, ועי' מה שהאריכו האחרונים על הטור שכתב דאחרי שתיקנו זמן אם לא יהיה זמן יהרגוה.

והבעל נותן שכר. בקובץ שיעורים העיר למ"ד אין כותבין שובר אמאי אין הלוה נאמן לומר דאבד ונשרף השטר למ"ד ברי ושמא ברי עדיף, ואפילו למ"ד התם לאו ברי עדיף מ"מ הא הוי כאומר איני יודע אם פרעתיך ולכו"ע יזכה בטענת ברי, וזה אפשר לומר דלא היה חייב כלל לשלם בלי שיחזיר את השטר, ואינו דומה לכל איני יודע אם פרעתיך דהיה חייב ודאי, ויש ספק אם קרה דבר שנפטר מהחוב, משא"כ כאן דמעולם לא התחייב לשלם בלי שיחזיר את השטר, ומה שהק' למ"ד ברי עדיף אף באינו יודע אם הלויתני, ג"כ לא קשה, דלמ"ד אין כותבין שובר הא אינו מתחייב הלוה לשלם בלי שיחזיר את השטר, ויש לו זכות לעכב הפרעון עד שיחזיר לו את השטר, ואינו דומה לכל טענות שנתהוו אח"כ, דכאן בזמן שלוה היה השאלה אם ישלם אף אם לא יחזיר לו את השטר, או לא, ולמ"ד אין כותבין שובר אז לא היתה לכתחילה התחייבות לשלם, אלא א"כ יחזיר השטר או יביא עדים שנשרף ולא שייך כלל להאמינו.

רשב"ם ד"ה ושובר. וזכין לאדם שלא בפניו. וכ"כ בנימוק"י, וצ"ע אמאי צריך להדין דזכין שלא בפניו, תיפו"ל כיון דיש דעת המתחייב סגי, ועי' תוי"ט, והנה בהא דבעינן דעת המתחייב יש לפרש דזה הלכה מיוחדת בשטר דדינו הוא רק עם דעת המתחייבת ובל"ז אין לו דין שטר, ומה שהביא בקצוה"ח (סי' כ"ח סק"ו) בשם הבעל המאור דהוי מפי כתבו ולא מפי כתבם אינו מבואר עדיין, דמ"מ איך אנו יודעים דהוי מפי כתבו, וע"כ ע"י עדותם, וכיון דאינן נאמנים היכא ידעינן, ואפשר דגם כוונתו כמ"ש דזה הלכה מיוחדת, אלא דביאור ההלכה היתה דאז הוי ככתבו, ולפי"ז אפשר דהרשב"ם ס"ל דבעצם צריך דעת שני הבעלי דברים, דכל אלו שצריך דעתם בעצם הדבר, כגון במקח והלואה דצריך דעת המוכר והלוקח והלוה והמלוה, ה"נ צריך לדעתם בכתיבת השטר, אלא דכיון דזכין לאדם שלא בפניו יש לנו דעת הלוקח והלוה אף בלי ששואלים אותו, ורק בגט דהאשה מתגרשת בע"כ, וכל השטר נעשה רק ע"י הבעל לא צריך כלל דעת האשה בזה, ולמ"ד בקידושין (דף ט') דבשטר קידושין לא בעי דעתה, צ"ע איך מהני דהתם א"א מטעם זכי', אלא דהתם הא בין כך צ"ל דהוא מגזה"כ דהא אין שם דעת המתחייב, אמנם נראה דיש בזה מחלוקת, דהא התוס' לעיל {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/#|דף ע"ז ע"א ד"ה חוזר) הקשו למה יכול לחזור בשטר ולעכב שלא נכתוב לו, הא השטר לא יזיק לו כלום, ותירצו דיש לו איזה הפסד עי"ז עי"ש, ועי' ברשב"א שהקשה ג"כ כן, וכן ברשב"ם לעיל (דף מ' ע"א ד"ה הודאה) מבואר דאין לכתוב שטר בלי דעת הלוה, דאולי אינו רוצה שעי"ז לא יוכל לטעון פרעתיך, משמע ג"כ דבלי זה לא היה קפידא לכתוב שטר בלי דעת הלוה, עי' רעק"א כתובות (דף נ"ה) ובהגהותיו לחו"מ (סי' ל"ט סעיף ח'). וכן הוכיחו מהא דאמרינן לעיל (דף ד') לית להו תקנתא אלא בשטרא, הרי דאפשר לכתוב שטר בלי דעת המתחייב כל שאין לו הפסד בכך, וחזינן מזה דאם לא מגיע לו הפסד אפשר לעשות שטר בלי דעתו, אם באמת לוה, דמה שיוכל בלי שטר לכפור שלא כדין, לא חשיב חובתו, אלא אם יפסיד שלא יוכל לטעון פרעתי אם באמת יפרע, ויצטרך להזהר דוקא לקבל את השטר בחזרה, או לשמור שובר זה חשיב חובתו ואין לכתוב בלי דעתו, אבל בכל שטר שידוע לעדים אמיתות הדבר ואין שום ענין שיהיה לו הפסד שלא כדין, הוי שפיר שטר גם בלי דעת המתחייב, ורק בשטר מודעא ומחאה הק' בתוס' (דף מ') דאיך אפשר לכותבו, הא הוי מפי כתבם, משום דהתם המחאה אין ראיה דבאמת לא קנה את הקרקע, וזה גורם לו חוב מה שצריך להזהר בשטר, וכן במודעא דאע"ג דיודעים באונסו מ"מ יכול להיות אופנים שאליבא דדינא הוי מכירה, וע"י המודעא תתבטל המכירה והוי הפסד ולכך צריך תקנ"ח שיהיה לזה דין שטר, וכן בקיום שטרות דאינו בירור אמיתי מוכרח, דהא איכא דמנח אזרנוקא וחתם, לכך כתבו התוס' שם דהא דמקיימין בלי הסכמת הלוה הוא משום דהוי מעשה ב"ד, אבל דבר שידוע אמיתותו בלי שום ספק ולא יהיה לו שום הפסד הוי שפיר שטר אפילו בלי דעת המתחייב, וכן בהא דאמרינן לעיל (דף קל"ח ע"ב) דשכי"מ שאמר יש לי מנה אצל פלוני אין כותבים אלא א"כ מכירים לפיכך א"צ להביא ראיה, והקשו דהא הוי מפי כתבם, ולהנ"ל גם שם כשיודעים ממש כיון דעי"ז לא היה להם שום הפסד שפיר יכולים לכתוב, אמנם בזה הרשב"ם פליג דס"ל דלעולם צריך דעת שני הבע"ד, אלא באופן שזה זכות מהניא כאילו הסכימו להדיא, ולדידיה אפשר דמה דעי"ז לא יוכל לכפור שלא כדין, הוי אפילו זכות בשבילו, ולדידיה יתפרש כמו לכל הראשונים, אלא שיפרש דזהו ג"כ זכותם, וזהו מש"כ דזכין לאדם שלא בפניו, ולדבריו לא יקשה כלל הא דדף ע"ז דיכול לחזור בשטר אע"פ שקנה השדה, משום שכשרוצה לחזור הוא מגלה דעתו שאין זה זכות בשבילו, וכל מה דיכולים לכתוב שטר בלי דעתו משום דזכות הוא לו, ובודאי יסכים, והוי כיש לנו דעת של המוכר, אבל כשרוצה לחזור אינו יכול לכתוב.

תוד"ה אע"פ. ואומר ר"י דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה וכו'. והנה אם קושייתם היתה דלכתחילה יכתוב ע"מ שלא ליתן תיכף, א"כ היינו ממש קושיית הגמ' ותירוצה שם, ואין לחלק דקושיית הגמ' דלכתחילה חושב אולי יתפייס אתה, משא"כ הכא קשיא להם דאע"ג דכותב לכתחילה ע"מ ליתן לאחר זמן אף שאינו חושב להתפייס אתה, דלא מסתבר דיכין עתה גט ליתן לאחר זמן, ואם בכל זאת יש סברא שיעשה כן, זה לא נקרא לכאורה לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, כיון דכבר החליט לגרש, ואם כוונתם להקשות דאולי בינתיים יתחרט מלגרשה וידחה, ובינתיים יצא חשש פירות או חיפוי, א"כ מאי תירצו דלא מקדים כו', הא אה"נ לא יכתוב אלא א"כ רוצה לגרש, ומ"מ ניחוש שמא בינתיים ידחה וייצא פסידא ללקוחות, ובתוס' גיטין (דף י"ז ע"ב) הק' דאיך כותבים גט לר' יוחנן לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, ניחוש שמא יהיה הפסד פירות, ותירצו דיהיה קול בשעת מסירה כשיראו שלא נמסר ביום הכתוב בגט, והיינו דלא כתבו לתרץ משום דלא מקדים איניש פורענותא לנפשיה, משום דכיון דלכתחילה חישב ליתן הגט לא שייך בזה לא מקדים כו', וא"כ צ"ב כוונתם כאן.

ונראה דדבריהם כאן יתפרשו לפי המבואר ברשב"א (גיטין דף י"ז) על קושיית תוס' בגיטין דאיך כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו, ותירץ דלא חיישינן דלא מקדים איניש פורענותא ואינו רגיל להשהותו עד שיתן לה או לשלוחה או לשליח להולכה וההוא קלא אית ליה, ולפי"ז מתבארים דבריהם דחידשו דגם להשהות גט כשאינו חושב לגרש הוי בכלל לא מקדים איניש כו', דכמו דאינו כותב אם לא החליט לגרש כמו כן אינו משהה [ועי' ברשב"א כאן דהוסיף דאם יתפייס הוא קורע הגט ואם לאו קלא אית ליה, וצע"ק דזה תליא בב' פירושים דברשב"א גיטין הנ"ל, לפי' הא' שם תלינן דוקא שימסרנה לשליח ואז יהיה קול, ועוד פי' בפי' ב' דתמיד יהיה קול לגבי פירות אם לא ימסרנו ביום הכתוב בו, ולפי פי' זה גבי כותבין גט לאיש אז לגבי חשש פירות אינו צריך לטעם דלא מקדים איניש כו', ורק לחשש חיפוי צריך טעם זה, וכאן הרכיב הרשב"א את ב' הטעמים גם דאינו משהה מחמת פורענות ואם ישהה יהיה קול, משמע אפי' בלי שימסרנו לשליח, ואולי באמת זה ב' פירושים אף דאין זה משמע בלשונו].

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א