אילת השחר/בבא בתרא/קנט/ב

אילת השחר בבא בתרא קנט ב

דף קנ"ט ע"ב

מאי לאו יורשי האב בני וכו'. ואליבא דאמת קי"ל דיכול לומר מכח אבוה דאבא קאתינא. וברשב"א הביא דהראב"ד נסתפק אם ראובן לוה מיעקב אביו וראובן מכר נכסיו ומת, אם יגבה חנוך מהלקוחות של ראובן מחמת דיורש את יעקב, והרשב"א כתב דודאי פשוט דיגבה, מחמת דיטעון מכח אבוה דאבא קאתינא, וצ"ב ספיקא של הראב"ד, ואפשר לומר דהנה בהא דאין הבע"ח דראובן גובה אם מת לפני יעקב, דחנוך אומר מכח אבוה דאבא קאתינא, אע"ג דלכאורה מ"מ הא יש כח ירושה גם דרך ראובן, דלא בטלה לגמרי דין ירושה ע"י ראובן, ואם יותר טוב לחנוך ע"י ירושת ראובן הא יכול שפיר לירש ע"י ראובן, מ"מ כיון דלחנוך יש ב' דרכי ירושה, או דיירש ראובן וחנוך יירש ממנו, או דיורש ישר את יעקב, ויכול לדחות את הבע"ח דיאמר לו אני יורש ישר, וגם ראובן אבי יורש ישר, ומאי חזית דאזלת בתר ירושתו, הא גם לי יש כח ירושה ישר, אבל כשראובן מכר נכסיו וחנוך רוצה להוציא מהלקוחות, אמאי לא יטענו הלקוחות נהי דלך יש אפשרות לירש את יעקב, אבל גם לראובן לא נתבטלה כח ירושה, ונמצא דנפקע החוב ע"י שירש בקבר, ואין לך כבר מה לירש, אלא דיש לומר דכשיש ב' כוחות לירש אז מי שמוחזק זוכה, לכך כשהבע"ח רוצה לגבות אמרינן דהיורש קודם דירושה ממילא קאתיא והוא קדם להגוביינא דהבע"ח, אבל כשהלוקח מוחזק וחנוך רוצה להוציא מדין ירושה דאבוה דאבא, יכול לטעון יש עוד דין ירושה.

עוד יש להסתפק אם המלוה מת, ובנו חייב לו, ולבן אין בנים, באופן דאין לבן למי להוריש, האם הבן יורש רק אם יש לו למי להוריש, וממילא באופן זה לא יירש את אביו כלל ונשאר חייב לאביו, או דבכה"ג זוכה לעצמו וייפטר מחובו, ואם נימא הכי יש מקום לומר דתמיד שיורש בן הבן ישר את זקינו, היינו דאז אינו יורש ראובן כלל, כיון דכדי להוריש לחנוך אי"צ משום דחנוך יורש מעצמו, וכיון דאין לראובן למי להוריש אינו יורש כלל, לכך אין בע"ח דראובן גובה מחנוך, אבל כשראובן עצמו חייב זוכה בעצמו להפטר מחובו, וא"כ יש סברא דחנוך לא יכול להוציא מהלקוחות דראובן, דהלקוחות יאמרו ראובן ירש בקבר להפטר מחובו, ואע"ג דגם אתה ירשת את החוב, מי יימר דאזלינן בתר דידך ניזל בתר ראובן והחוב בטל.

והנה בהא דנסתפקנו אם שייך ירושה למת אם אין לו למי להוריש, יש להוכיח מתשו' הרא"ש, דהנה המ"מ (בפ"ה מהל' נחלות ה"ז) תמה על הר"מ שפסק בנפל הבית עליו ועל אמו דהנכסים בחזקת יורשי האם, והיינו משום דהוחזקה נחלה באותו השבט, ובנפל הבית עליו ועל בן בתו ואין ידוע מי מת קודם פסק דיחלוקו, ואם האם מקרי מוחזקת משום חזקת השבט כ"ש האב, דודאי הוא בחזקת השבט ואמאי יחלוקו, והביא הכס"מ מש"כ בתשו' הרא"ש (כלל פ"ד) דשאני באם שלא נוכל להתחיל ליתן לבנה, דבזה כבר מורידים לשבט אחר, משא"כ בבן בתו דבתו הא היא מאותו השבט של אביה, כיון דהיא יורשת מחמת דהיא הקרובה ביותר, ממילא כיון דכבר יצתה מרשות האב, ועכשיו השאלה אם לעלות למעלה או למטה אז כבר יחלוקו, וע"כ ביאור כוונתו דלפסוק באם ובן יחלוקו אי אפשר, דזה הוי הוצאה מחזקתה, אבל באב דכדי לפסוק יחלוקו ע"י שתזכה הבת יכולים, כיון שהיא מאותו השבט, ממילא אנו דנים כן, וכיון שכבר יצתה בין כך מרשות האב אז זה כבר הולך גם לבנה, אע"פ שאז חל עיקר ההוצאה מרשות השבט, מ"מ כיון דכבר יצאה מאב שהוא היה המוחזק בחייו, יכולים כבר לעשות חלוקה לבנה, וכל זה שייך אם נימא דשייך ירושה למת אע"פ שאין לו למי להוריש, דאל"ה הא לא שייך להתחיל בכלל שתרד הירושה לבתו, דהא לבתו לבד בלי שילך לבנה ומשם לאחים מאב אי אפשר שיירש, וא"כ בהכרח אנו מתחילים תיכף לדון שיירש אחין מן האב של נכדו, ולא שייך לומר שמתחילים מהבת, וע"כ צ"ל כנ"ל דיורש גם בכה"ג.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א