אילת השחר/בבא בתרא/קמ/ב

אילת השחר בבא בתרא קמ ב

דף ק"מ ע"ב

אלמנתו ובת וכו'. הרשב"א כתב דהראב"ד הק' אמאי בת א' ממעטת על בת שניה להיקרא נכסים מועטים אע"ג דאי מינסבא או מתה לית לה, ועל בת אשתו ואלמנתו איבעיא להו, ותירץ דבת כיורשת שוויוה רבנן ואלמוהו מילתייהו דלאו בנות מחילה נינהו, משא"כ בת אשתו לאו יורשות הם ובעלות חוב הן ובנות מחילה הם כיון דאיכא דוכתי דלית להו לא ממעטי, ובנימוק"י כ' דבת ואלמנה הוי כמוחזקין כיון דבתקנ"ח הם מקבלים משא"כ בע"ח ובת אשתו מחוסרי גוביינא נינהו.

האומר אם תלד אשתי זכר. ברשב"א הביא שיטת ר"י הלוי דהיא אסמכתא והא דמהני הכא משום דבשכי"מ דבריו ככתובין וכמסורין, והק' הרשב"א אם אין דעתו להקנות מאי נפק"מ בין שכי"מ לבריא, וכתב דכאן שרוצה באמת שתתקיים נתינתו אינה אסמכתא, ורק בקונס עצמו ואין רצונו שיבוא לידי כך רק אז הוי אסמכתא, וכן בתנאי ב"ג וב"ר שרוצה בקיום התנאי אינה אסמכתא, ובנימוק"י הביא שהריטב"א הוסיף דגם גבי גיטין אם לא באתי מכאן ועד זמן פלוני יהיה גט אע"ג דהוי בלשון אם, כיון דאין האיש מגרש אלא לרצונו אנן סהדי דרוצה בלב שלם שכשתתקיים התנאי לא תהיה זקוק ליבם, ועי' באו"ח (סי' תקס"ב) דהביא הב"י בשם רבנו ירוחם באומר אם יהיה זה אתענה, דאם זה דבר הרשות אינו חייב להתענות דהוי כאסמכתא, ולכאורה זה לא כהריטב"א דהא קבלת התענית הזה עושה מדעת עצמו, וצ"ל דלא דמי דהתם בודאי אין לו שום ענין לענות את עצמו ורק בתור קנס, אבל הכא רצונו שלא תזדקק לייבום גמר ואקני בלב שלם.

רשב"ם ד"ה האומר אם ילדה. מחלק נכסיו היה ומצוה לקיים דברי המת. יש לעיין דאי משום מצוה לקיים דברי המת אמאי צריך להעמיד במחלק נכסיו, הא גם בבריא אם מת אח"כ מצוה לקיים דברי המת, וגם אמאי לא רצה לפרש במתנת שכי"מ.

והנה מהרשב"ם משמע דס"ל דמצוה לקיים דברי המת עושה קנין, דלא מסתבר דמה דנקיט המשנה יטול מנה פירושו שיכופו את היורשים ליתן מנה, והנה ברש"ש הק' דאם משום מצוה לקיים דברי המת מאי פריך ממתני' למ"ד המזכה לעובר לא קנה, ולפי מש"כ דבמשנה משמע דיטול מנה היינו דקונה מנה, שפיר הוקשה לו דאם המזכה לעובר לא קנה לא היה קונה גם משום מצוה לקיים דברי המת.

רשב"ם ד"ה ה"ג. שמא לא היה חפץ בלידת תאומים א"נ וכו'. המהרש"א ביאר דלהסברא הראשונה מלשון אם זכר מנה אם נקיבה מאתיים אפשר למישמע גם תאומים, אלא דמ"מ אמרינן שמא לא חפץ בלידת תאומים, משא"כ לא"נ ס"ל דאין זה במשמעות הלשון דאם זכר הוה רק זכר ולא זכר ונקיבה, ולפי"ז אפשר דבילדה שני זכרים דלסברת הא"נ כ"א יקבל מנה, דאין הטעם דאינו רוצה תאומים, אלא דהלשון משמע זכר בלא נקיבה, אבל יתכן שאינו ממעט שני זכרים.

רשב"ם ד"ה יורש. בן אין לו עיין עליו אם אין לו בת עיין עליה א"נ משום דקרינא ביה הקרוב אליו ממשפחתו. וכ' בקובץ שיעורים דללישנא בתרא לא יפטור מייבום, ואפשר לומר דכל מה שלישנא בתרא אינו רוצה ללמוד מבן אין לו, משום דכאן גילתה התורה דבת מקרא אחרינא נפקא, הרי דבן מרבה רק בן, דהא על בת איכא קרא אחרינא, ולכך ס"ל לא"נ דאי אפשר לרבות טומטום מזה וצריך לקרא דהקרוב אליו, אבל בייבום דמקרא דבן אין לו ילפינן דגם בת פוטרת כמש"כ התוס' בדף ק"ט ע"א, א"כ אם בת מתרבה מקרא דבן אין לו אע"ג דבת ודאי לא הוי בן, מסתבר דטומטום לא גרע ובודאי יפטור.

אם יש בת וטומטום, הרמב"ם פוסק דחולקין, והטור כתב דהטומטום יקבל ג' חלקים ובת רביע, ובקובץ שיעורים כ' בשם הג"ר נפתלי טרופ זצ"ל דתליא באם יש אח ודאי ובן ספק אם אמרינן אז אין ספק מוציא מידי ודאי, דהרמב"ם יסבור דאין ספק מוציא מידי ודאי, וה"נ הכא דעל חלק השני יש להבת דין ודאי בת, ולהטומטום יש ספק אם יש עליו דין בן לקחתו ולהפקיע כחה, ואין ספק מוציא מידי ודאי, ולכך החלק השני שייך להבת, ובקובץ שיעורים הק' עליו דהטור הסכים להרא"ש באח ודאי ובן ספק דאין ספק מוציא מידי ודאי, ואמאי ס"ל כאן דהטומטום מקבל ג' חלקים, ולכך כתב לחלק דכאן דהטומטום יורש בודאי זה אחרת, ואינו מובן כל כך החילוק.

ונראה דהנה בספק בן ויש בודאי אח, אז מה דיש אח אינו גורם כלל בהספק, וגם אם לא היה אח ג"כ הבן היה ספק, ואז שייך לומר שדינו של האח ודאי, ודינו של הבן הוא ספק אם יש לו כלל דין בן אף אם האח אינו יורש, ולכך אין ספק מוציא מידי ודאי, אבל כאן מה שיש ספק להטומטום אם מגיע לו חצי השני הא זה מכח הבת, וכיון דמה דמשווה להספק הוא מחמתה, א"כ מי יימר דאזלת בתר הבת שהיא עושה ספק בדין בן שלו על החצי השני, תאמר שהטומטום עושה ספק בדין זכייתה בתורת בת, ולכך ס"ל להטור דכאן לא שייך לומר אין ספק מוציא מידי ודאי. ואפשר לפרש סברת הרמב"ם דיסבור דכיון דבאמת יש ספק בדין בן שלו אף אם לא היתה הבת, אלא שאם לא היתה הבת היה מקבל הכל גם להצד דאינו בן, אבל תמיד נשאר ספק בדין מצד עצמו, ולכך הוי כודאי בת וספק בן ואין ספק מוציא מידי ודאי.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א