אילת השחר/בבא בתרא/קמח/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א רש"ש אילת השחר |
חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת. ופסק הרא"ש כן, וכתב דאע"ג דהנותן מוחזק כיון דהוי קנין ודאי ורוצים להוציא מהקנין לא מפקינן מספק, והא דפריך דדלמא עיוני עיין והוי כמתנה בכולה וחוזר, הרי דמספק אזלינן לטובת הנותן, היינו משום דיש קצת רגליים לדבר דעיוני עיין משום דלבסוף נתן הכל, וכ"ה בתוס' כאן, ולכאורה היה אפשר לומר דהנה לעיל אמרינן הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס דלא שביק בריה ונותן לאשתו, ולפי"ז כ"ש שאינו נותן לאחר, אלא דכיון דלאחר לא תלינן דרוצה לכבדו, בהכרח אנו צריכים לומר שרוצה ליתן לו במתנה, וכ"ז שידעינן שאין לו יותר נכסים, אבל כשאין אנו יודעים לא נתלה שנותן הכל ואינו משייר לבניו וחיישינן שאינו נותן הכל, משא"כ בנמלך ואח"כ חילק נכסיו הא האיש הזה ע"כ נותן הכל ואינו משייר לבניו שהרי כן היה לבסוף, וכל הספק הוא רק אם גם קודם היתה דעתו כן או לא, וזה הוי שפיר ספק השקול שמא היה בדעתו גם קודם לחלק הכל, והנה בקובץ שיעורים הביא בשם רבינו יונה ב' סברות, חדא דספק תנאי אינו מוציא מידי ודאי קנין [וביאר בקובץ שיעורים משום דתנאי מילתא אחריתי הוא, ולא מצאתי זה בדברי רבינו יונה אלא דמבאר דאין ספק מוציא מידי ודאי, אבל אינו מוכרח שזה דין מיוחד בתנאי], ולפי"ז נראה דאם כלפי שמיא גליא שבאמת אינו רוצה להקנות נמצא דישאר בעיקר הדין ספק, ועוד טעם כתב משום דהוי דברים שבלב ואז בתורת ודאי יהיה שייך להקנות, ונפק"מ לפי"מ שכ' האחרונים בהא דלעיל (דף פ"א) בקונה ב' אילנות דמביא ביכורים, אע"ג דאינו קונה הקרקע מחמת דהמוכר הוא מרא קמא, אעפ"כ לענין ביכורים הוי ספק דאולי יש לו קרקע ולכך מביא, משא"כ לטעם השני דהוי דברים שבלב אז קונה מטעם ודאי.
הקדיש וכו' הפקיר וכו' חילק כל נכסיו לעניים מהו. ופסק הרא"ש דמספק הוי הקדש והפקר לעניים, והרמב"ם פסק דאין מוציאין מן הנותן דהוא המוחזק, ובר"ן בשיטה מקובצת כתב כהרמב"ם, והק' דהא הוי ספק איסורא דמעילה, ותירץ כיון דממונו בחזקתו קאי אפשר שהוא בודאי שאין איסור הקדש חל [וכוונתו כיון דלענין ממון אין זוכה בהקדש אין בזה משום מעילה], אי נמי דלענין איסורא מתקן לה כשמואל דאמר הקדש שוה מנה דחיללו על שוה פרוטה מחולל, משמע דלסברא השניה שייך איסור מעילה אע"פ שאין ההקדש זוכה בממון בדין, ובודאי לענין גזילה בכה"ג אין שום צד איסור ליקח הממון למי שזוכה מחמת מוחזק, וע"כ דדין מעילה אינו רק משום גזל הקדש, אמנם להסברא הראשונה אין הכרח דסובר דזה רק מדין גזל, דאפשר דכיון דאינו הקדש בזכותי הממון לא שייך בו אפילו דיני איסור הקדש, אבל אין עדיין הכרח שדין מעילה הוא רק משום איסור גזל.
רשב"ם ד"ה הפקיר. ואקני לגמרי לכל מי שיבוא ויזכה. מדבריו משמע קצת כסברת רש"י בב"מ (דף י"ב) דהפקר הוי דעת אחרת מקנה, וכמו שביארו הראשונים שם, אכן במה שכ' אח"כ בא"נ דהוציאו לגמרי, אפשר דסובר דהפקר יצא לגמרי מרשותו ואינו כדעת אחרת מקנה.