אילת השחר/בבא בתרא/קמב/א

אילת השחר בבא בתרא קמב א

דף קמ"ב ע"א

לכשתלד קנה. בהגהות אשר"י מבואר דשיטת הרשב"ם במאי דס"ל לר"נ דהמזכה לעובר לכשתלד קנה, היינו כשיטתו המובא בתוס' (בדף קל"א) דאם רוצה שיחול כשיבוא לעולם מהני, והיינו משום דפסק כר"נ ומהני מתנה לעובר לכשתלד, וה"נ בכל דבר שלא בא לעולם אם ירצה שיחול כשיבוא לעולם, ובמרדכי (אות תקע"ח) הק' מכמה דוכתי דלא מצי להקנות ולהוריש אע"פ שרוצה שיחול כשיבוא לעולם, וכן בבהגר"א (סי' ר"ט סק"ב), וכן בקובץ שיעורים (אות ת"צ) הק' על מה שביאר הרשב"ם דלכך מהני לזכות לעובר לכשתלד משום דהעובר הוה קצת בעולם, דמאי הוי הא מ"מ כיון דאינו יכול כעת לקנות אפי' אם הוא כבר בא לעולם ג"כ לא מהני, כמו לקדש אשה לאחר שתתגרש או שימות בעלה דלא מהני אע"ג שהיא בעולם, מ"מ כיון דכעת א"א לקדש הוי דשלב"ל, ור"נ דס"ל דאינו יכול למכור פירות דקל אמאי יועיל לזכות לעובר לכשתלד, וכן משמע שהבינו התוס' והמרדכי והגר"א דס"ל להרשב"ם דבאומר שיחול לאחר שיבוא לעולם חל, ולכך הוקשה להו מכל הני דוכתי דמשמע דגם באומר שיחול לאחר שיהיה אפשר לקנות ג"כ לא יהני.

והיה אפשר לומר בסברת הרשב"ם לפי מה שכבר כתבנו להסתפק אם בדבר שלא בא לעולם חסר כעת בכח בעלותו או דיש לו כבר בעלות, אמנם אף אם נימא שהוא כבר בעלים ע"ז מצד עצמו, מ"מ אין בו כ"כ כח בעלות שיוכל להקנות או להקדיש, אבל להקנות לדבר שלא בא לעולם, אין החסרון מצד המקנה כיון דכל הדבר הוא לגמרי ברשותו, ורק מצד דאין עדיין קונה, ולכך אם הוא מקנה לו כעת דהוא לאו בר קנין לכך לא מהני, אבל אם הוא מקנה לזמן שיכול לקנות שפיר קונה, כיון דאין הקונה צריך לעשות כלום בכדי לקנות, דכל המעשה קנין כבר עשה המקנה, ומצד המקנה הא לא חסר כלום כיון דהחפץ הנקנה הוא כבר בעולם ויכול להקנותו, ולפי"ז מבואר דחלוק הוא להקנות מלקדש לאחר שתתגרש, כיון דחסר בכח המקנה לקדש או בכחה להקנות עצמה לקידושין לכך לא מהני בדבר שלא בא לעולם, דהמעשה קנין שעשה אז אינו כלום, משא"כ במקבל מתנה דאי"צ שום מעשה קנין מצד המקבל, ועדיפא מיניה מצינו דהיכא דדעת אחרת מקנה אותו אי"צ לכוין לקנות, כמש"כ הרשב"א לעיל דף מ"א, הרי דכל המעשה נגמר מצד הנותן, אלא דאם רוצה עכשיו להקנות לא מהני משום דאין אפשרות לעובר לקנות, אבל לכשתלד שפיר מהני אע"ג שעתה בשעת מעשה הקנין עדיין אינו בר זכייה, וזה הוא ביאור שיטת הרשב"ם לעיל דף קל"א שהובא בתוס' שם.

וכן בקידושין אע"ג דהבעל הוא הקונה ולא המקנה, מ"מ כל מעשה הקידושין עושה הבעל ולכך אין בכחו לעשות לאחר שאתגייר, אלא דהרשב"ם חידש דגם לענין כתובת בנין דיכרין דאין עדיין אפי' עובר ואעפ"כ מהני להתחייב עליהם, בזה הוקשה לתוס' שם מסוגיין דף קמ"א ע"ב, והיינו משום דאפי' לר"נ דמהני לכשתלד, היינו דוקא לעובר דהוי קצת בעולם רק שאינו בר קנין, אבל למי שאינו כלל בעולם לא מצינו מי שיאמר שיועיל.

שאני התם דרפוי מרפיאן בידייהו. מבואר דאף למ"ד אין עובר זוכה אפי' בירושה הבאה מאליה מ"מ לכשיוולד זוכה ויוציא מאלו שזכו בינתיים, ומסתבר דאם אכלו בינתיים יצטרכו לשלם לעובר, וצ"ב איך העובר יזכה למפרע מה שאז לא זכה, ואפי' אם לא זכו בינתיים איך יזכה בתור יורש בדבר שכבר היה הפקר, ובקובץ שיעורים תמה כמו"כ באם נשאר עבדים דכיון דאין זכייה לעובר הא נעשו הפקר ואיך אח"כ יקבל העובר דלא מצינו עבד משתחרר וחוזר ומשתעבד, וזה יש ליישב דהנה חזינן דאבא שאול (בגיטין דף ל"ט) דס"ל דגר שמת והניח עבדים קטנים כל המחזיק בהם זכה, הרי דעד שהחזיקו בהם הם הפקר ואעפ"כ חוזרים ומשתעבדים למי שזוכה בהם, וע"כ דזה לא מיקרי שיחרור ודין עבד עליו לכל מי שיזכה בו, וכאן העובר יזכה בו אלא דמה שצריך ביאור הוא כנ"ל איך יזכה מהפקר [אמנם מה שהוקשה לקוב"ש אליבא דשמואל דס"ל דהמפקיר עבדו אי"צ גט שחרור, וזה קשה באמת, וע"כ דלשמואל לא יהיה דין זה, וע"כ נמי דלא ס"ל כאבא שאול, ובגמ' נזיר אוקי שמואל בפלוגתא דתנאי].

ואולי אפשר לחדש דדין יורש הוא זוכה בזה למפרע, אע"ג דאז לא היה שלו מחמת שלא היה בר זכיה, אבל כעת שייך לו למפרע, לא שעושה שאז הי' שלו אלא כעת דינו על למפרע, אמנם כיון שאז לא היה שלו שפיר העבד אוכל בתרומה למ"ד אין לעובר זכיה, ולא כמו בכל פעם שזוכה למפרע, ששם הפשט שהיה לו קנין ממש, וזה לא שייך הכא כיון דסוף סוף הוא היה אז עובר וצ"ע.

איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת. הנה כל הטעם דלא מהני מחמת דרפוי מרפיאן בידייהו, הא ביאר ברבנו יונה דאם יאמר להדיא דכוונתו לזכות אם ימות העובר באמת יועיל קניינו כיון דאין זכייה לעובר, אלא דאמדינן לדעתו דכיון דיתכן שיש עובר ומסתמא יוולד ואז יהיה שייך לו הירושה לכך אינו מכוין כלל לקנות, ובשמעו בו שמת צ"ל דמכוין לקנות, אע"ג דאם היה יודע שיש עובר לא היה רוצה לקנות וכוונתו לזכות היה בטעות מ"מ מהני, וחלוק כאן משאר דוכתי של טעות כגון בגיטין (דף י"ד) ובב"מ (דף ס"ז) דאילו ידע לא היה רוצה להקנות ולמכור, אבל הכא לא שלא היה רוצה לקנות אלא דלא היה מכוין לקנות, דהא אליבא דאמת אפשר לקנות על הצד דימות העובר, אלא דלא היה חושב על אפשרות כזו, וכיון דלפי טעותו שחשב שמת העובר ונתכוין לקנות שפיר מהני.

והנה סברת אביי דלא מהני כיון דאז היה שייך לעובר משום דיש זכייה לעובר, ויש לעיין אם הכוונה אע"ג דבאמת נתכוין לקנות בכל גווני, דנמצא דאף אם היה יודע שהעובר חי ג"כ היה זוכה בתורת גזל, אלא דמ"מ לא מהני מה שרצה לגזול לענין שיזכה בדבר אח"כ כשמת העובר, כיון שאז לא היה ברשותו של המחזיק הראשון, וקניני גזילה לא נותנים לו כח לענין שיזכה אח"כ כשיהי' הפקר, או דילמא דבאמת יקנה, וכמו שמבארים שיטת רב בסנהדרין (דף ע"ב) דכל גזלן צריך לקנות לגמרי את החפץ לולא חיוב השבה, וכשמת העובר שפקע חיוב ההשבה קונה הגזלן מכח הקנין שעשה אז, והנה לפי סברת תוס' בב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/#|דף ס"ט ע"א) דבגזל ובשעת הייאוש היה החפץ ברשות הרבים מ"מ הגזלן קונה, הרי דהגזלן כבר קנה החפץ לכשייפקע בעלות של הבעלים האמיתי, וא"כ ה"נ הכא, וצ"ע בזה.

תוד"ה בן. דלא חיישינן למיעוטא דזכרים. חזינן מזה דאע"ג דיתברר אח"כ דנמצא דעשה איסור באכילת התרומה, מ"מ מותר כעת מחמת דנתלה דאינו זכר, וצ"ל דזה משום דאין אפשרות לברר על האכילה של עכשיו, והנה לכאורה אם יהיה נוגע על איזה דבר להתיר מחמת דנתלה דאינו נקיבה, נימא ג"כ סמוך מיעוטא דמפילות למחצה זכרים והו"ל נקיבות מיעוטא, נמצא דהוי תרתי דסתרי דבכל דבר נוכל למצוא רוב נגד, ועי' בתוס' בב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/#|דף י"א) מש"כ לענין ס"ס היכא דאיכא תרתי דסתרי דלא אזלינן בתרא, וצ"ל דכיון דכאן אינו נוגע עכשיו לדינא דבר שנתיר ע"י שנאמר שאינו נקיבה לכך שפיר סמכינן עכשיו על רוב כזה, ומ"מ צ"ע קצת דאף אם נימא לענין ס"ס דאם אינו נוגע להתיר אין כאן תרתי דסתרי, אבל הכא שאנו רוצים לברר מה הוא העובר איך נתלה שהוא זכר, דא"כ נימא בסברא דגם אינו נקיבה, ואיך נוכל להתיר מכח סברת רוב כזה.

בא"ד. ולא דחי דהך ברייתא כר' יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא דלא חיישי למיעוטא. וצ"ב איך יש ראיה, דממנ"פ אם ס"ל לסברא פשוטה דרבנן לא פליגי אי"צ להביא ברייתא, דאפשר להביא דברי ר"י ביבמות (דף ס"ז) אם ס"ל מסברא דרבנן לא פליגי עליה, ואי משום דאפשר לומר דאולי רבנן פליגי, א"כ מאי ראיה מייתי מברייתא דאולי אזלא אליבא דר"י, גם אין לומר דרוצה להביא ראי' דלא מחלקינן בין ירושה הבאה מאליה, דא"כ גם מברייתא ליכא ראי' כמו שדחה באמת אביי, וא"כ ע"כ ס"ל להמקשן בסברא פשוטה דאין חילוק, וא"כ מה למד מברייתא זו יותר מהמשנה ביבמות דף ס"ז.

בא"ד. וי"ל דהתם תלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן. וביאר במהרש"א דמשא"כ אלו שהחזיקו בראשונה לא יכולים לומר שהיה מת כבר אז, דאדרבה רוב נפלים בשעת לידה הוא דמייתו, וצ"ל דהראשונים אין להם דין מוחזק לומר שלא יוכלו להוציא מהם מחמת הרוב, ויש לעי' קצת להרא"ש בב"מ (דף ט' ודף י"ב) דבעשה קנין וספק אם קנה ובא אחר ותפס ממנו יש להראשון דין מוחזק לגבי השני אע"ג דאין הקנין של הראשון ודאי, וא"כ ה"נ נימא דלהראשון יש דין מוחזק לגבי השני, ואע"ג דהראשון לגבי העובר אם היה שייך ביניהם לדון היה להעובר דין מוחזק, אבל כעת שהדין הוא בין הראשונים להשניים יהיו הראשונים מוחזקים, אלא דרוב אינו מוציא ממוחזק דהשתא אבל ממרא קמא שפיר מוציא ברוב, וכאן דהרוב מסייע להמוחזק דהשתא שפיר נשאר אצלו.

תוד"ה נוחל. אלא שהיה סובר דהיא מייתא ברישא. בקובץ שיעורים העיר לפי סברת התוס' בנדה (דף מ"ד) דכשמתה הוה כמונח בקופסה וחייב ההורגו, א"כ אמאי לא נימא גם לענין נחלה דהוה כבן יום אחד, וא"כ מאי ס"ד דעובר חי במעי אמו שמתה לא ינחיל לאחים מהאב מחמת דעובר אינו זוכה, הא הוה כילוד ומונח בקופסה, וצריך טעם לחלק בין חיוב ההורגו לבין נחלה, ואפשר דמאי דפטור מי שהורג עובר דכיון דכל חיותו מהאם אין לו דין נפש מחמת עצמו כדמשמע שם בתוס', ומזה נתמעט מחיוב מיתה, ולכן כשמתה אמו דאז כבר אין חיותו מכח האם הו"ל שפיר נפש, אבל לגבי שאר הדינים שאינם תלויים בדין נפש אין לו דין ילוד כל זמן שלא יצא לאויר העולם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א