אור שמח/שלוחין ושותפין/ז

אור שמח ‏ שלוחין ושותפין ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לפיכך שטר עסק היוצא על היתומים שהיה אביהן מתעסק בו נשבע בעל השטר וגובה מחצה שהוא בתורת מלוה:

מדברי רבינו אינו מוכח אם סבר דטוענין נאנסו ליתמי או לא, וכפי הנראה מפשטו דלא נזכר כלל כאן שטוענין החזרתי במיגו דנאנסו, ובודאי אזיל בשיטת רבו הרי"ף דטוענין נאנסו, הן דלשיטת רבינו שפסק לעיל פרק ו' דאינו חייב על גניבה ואבידה דפלגא דפקדון, וא"כ גניבה ואבידה שכיחי ובודאי דבזה לא אמרו תוס' שאין טוענין דלא שכיח, ועיין מהרי"ט בשניות חלק חו"מ סימן ק"כ, ורק משום דסברי כשיטת הראב"ד דחייב בגו"א, ורק נאנסו לא שכיח, וכן סברת הרז"ה במאור, דרק החזרתי טענינן דסתמא עומד לחזרה, אבל נאנסו כיון שידעינן שהיה הפקדון בחזקת המשתמר ומונח במקום המוצנע לא טענינן להוציא דבר מחזקתו, וזה שייך גם על טענת גו"א בפקדון, אבל איני מבין סברתו על שטר כיס שעשוי להתעסק, וכל עיסקא קרוב להפסד כמו לשכר, ואיך שייך חזקת המשתמר גבי משא ומתן והרבה עשו ולא הצליחו, ובעיקר קושיא זו עיין במלחמות ובחידושי רמב"ן:

אולם לענ"ד נראה דרך חדש מדוע לא טענינן נאנסו ליתמי, משום דאנן קיי"ל כאיסי בן יהודה דאין רואה הא יש רואה יביא ראיה ויפטר ואם אירע האונס בשוק, אע"פ שיכול להיות שלא התבונן ע"ז שום איש, בכ"ז כיון שמצוי הוא להיות רואה יביא ראיה ויפטר, והיינו כיון שהוא במקום שיכול להתברר מוכרח הוא לברר, וכתב הרמ"ה דדוקא בשומרין אמרינן כן לא בשאר טענות ועיין בזה בסמ"ע סימן קפ"ז, וטעמא משום דבשומר שאדם מוסר חפציו לפלוני, וכל הטענות לפוטרו הוא במידי דידע ובמידי דלא בעי המפקיד למידע, א"כ יהא ממונו הפקר לכן אמרה תורה שמוכרח לברר ואם לא יברר ישלם, ודוקא בטענות שנעשין שלא מדעת הבעה"ב, הא בטענת פרעון וחזרה שדרכם להיות מדעת בעה"ב אין צריך לברר כמש"כ הרמ"ה, וגם דעת רבינו משמע כן כמש"כ הסמ"ע ורק שותפין כלל בדין זה משום שהן שומרים יעו"ש בביאורי הגר"א, ואע"ג דאיכא לברר א"צ לברר בטענת פרעון והחזרתי, וכמו שהטילה תורה בהנך טענות שבועה גם על תביעת שמא, כן אמרה אם לא יתברר מה שיכול להתברר צריך לשלם, וכ"ז ברור. ונתבונן דאם אדם טוען נאנסו או נגנב בפקדון האמינתו תורה, והוא דהחזיקתו תורה לחזקה שלא יגנוב ולא יעכב לעצמו, וכן אמר בהמפקיד דשבועה שהטילה רחמנא על השומרין הוא רק להפיס דעת בעה"ב לכן משעת מיתה הוא דקני לה יעו"ש והארכתי בזה במק"א, יהיה איך שיהיה, זה ודאי דבטוען נאנסו איכא חזקה דאינו חשוד לעכב ממון של זה שהאמינו לעצמו ואינו חשוד לגזלן ובודאי אומר טענת אמת ואינו נשבע על שקר, א"כ זהו גופא בירור שנאבד או נאנס:

ואחרי הקדמות אלו אשאל איך נוקים אנן ונטעון ליתמי שאבד או נאנס הפקדון כיון שאנן נהיה הטוענים במה דלא ידעינן תו אין הבירור שנאנס מה שאותו הבירור יש לאביהם אם הוי טעין נאנסו שחזקה שאינו רוצה לגזול ולתת דמי המפקיד בתרמילו, ובשעה שנאנסו היה יכול להיות הבירור ע"י טענת אביהם, תו אף כי אנן טענינן ליתמי כל מה דמצי לטעון אבוהון וטענת ברי הוי מה שטוענין ב"ד בשביל יתומים כאילו הוי טעין אבוהון, בכ"ז אבוהון גופא אם הוי טעין ברי במקום שיש לברר ע"י עדים היה מוכרח לברר ואם לא הוי מצי לברר הפסיד והיה חייב לשלם, כן עכשיו הוי ליתומים טענת ברי בלא בירור שהיה יכול להתברר ותו חייבין לשלם. [והך דינא דאין רואה אמרינן גם גבי יתמי וכמו שסתמו הפוסקים, וכן משמע אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים הא יש רואה לא שני בינו לבין היורשים], אבל החזרתי במיגו דנאנסו טענינן, דאם הוי טעין אבוהון החזרתי אף במקום שיוכל הדבר להתברר, כמו שאם יטעון שפרעו בשוק או בפני אנשים פלוני ופלוני, א"צ לברר משום שכיון שהטענה זו אינה מצויה בלא דעת הבעה"ב לא הטילה התורה עליו לברר, ועיין לח"מ פרק ג' מהלכות שכירות בזה, תו כי טעני ב"ד עבור יתמי הוי טענת ברי ונפטרין מלשלם, משא"כ בנאנסו הא חסר הברור שהיה אצל אבוהון והוא שאינו רוצה להחזיק ולגזול פקדון של פלוני לעצמו, וכיון שחסר הבירור, תו אצל אבוהון אם הוי טעין במקום שיוכל להיות ברור גדול מע"י טענתו והוא ע"י עדים, הלא היה מחויב למייתי, ואם לא הוי מצי לברר היה משלם, כן עכשיו שחסר הבירור של טענתו הוי כטענת ברי בלא בירור במקום שיוכל להתברר ולא טענינן, וזו סברא ברורה לדעתי:

ומעתה נתבונן אם הוי טעין אבוהון איני יודע אם נאנסו או א"י אם נגנב פסק בתרוה"ד סימן של"ג, דהוי מחויב שבועה ואינו יכול לשבע ומשלם הביאו סמ"ע סימן רצ"א ס"ק י"ב ועיין קצות סימן ש"מ בזה, ואם נאמר דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לשבע משלם, א"כ תו נחזי בטוען איני יודע אם נאנסו, הלא גם חזקה זו דאין אדם רוצה לגזול ליכא טפי מאילו טענינן בב"ד עבור היתומים וליכא ברור, ותו צריכין אנחנו לטעון עבור היתומים שמא נאנסו או ודאי נאנסו כמו דהוי טעין אבוהון איני יודע אם נאנסו, וזה צודק. ויבואר לן מה דחידש שם בסוגיא דשטר כיס כו' מר זוטרא דאמר הלכתא כד"ג כו' אפכא מתנינן לה, דלפי מה דתניא אפכא הוה אמינא דדייני גולה טעמייהו משום דטענינן נאנסו ליתמי כמו דהוי מצי טעין אבוהון, ואי משום דהוי טענה בלא ברור במקום שהיה יכול להתברר, זה אינו, דאבוהון הוי מצי טעין איני יודע אם נאנסו, ואם תאמר דהוי משואיל"מ, הא אמרינן בפרק כל הנשבעין רבותינו שבבבל אמרו חזרה שבועה לסיני ולית להו מתוך שאינו יכול לשבע משלם, ותמן מפרש דהוי רב ושמואל, ובסנהדרין מפרש דייני גולה שמואל וקרנא, וליכא כלל הוכחה מדידהו לרב עמרם ורב חסדא בהך דאם נאמן לטעון החזרתי במיגו דנאנסו, משא"כ אם אמרינן דדייני א"י אמרי נשבע וגובה מחצה, ע"כ מוכח מדידהו דאמרינן דנאמן לטעון החזרתי במיגו דנאנסו ודוק. ולפי מה שפירשו תמן רבנן בתוספות ד"ה או דילמא מצי א"ל, התם משום דזימנין אפשיטא דספרי זייר דעל הלוה ליתן שכר, צע"ק דמאי מייתי משטר כיס, תמן הוי כשטר מלוה דהמקבל נותן שכר כמפורש בגמרא קס"ח, וזימנין אפשיטי דספרא זייר, ועיין תוס' שבועות (דף מה), ואולי דא בעי להביא דדייני גולה פליגי עליה דרב חסדא דאפילו תמן אמרי דאינו נאמן לטעון החזרתי וגובה כולו, משום דבבלאי אינהו בעי לאוקמינהו בשיטת דייני גולה, ולפי מה דאפכינהו א"ש רב עמרם ור"ח כד"ג, ודוק בכ"ז:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.