אבן האזל/שלוחין ושותפין/ז

אבן האזל ‏ שלוחין ושותפין ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנותן מעות לחבירו סתם להתעסק בהן, או שהתנו בפירוש שיהיה השכר וההפסד ביניהם בשוה ונאבד הממון, יש מי שהורה שישלם המתעסק שליש כמו שבארנו אם אבד מקצת הממון ויראה לי שהוא משלם מחצה שהוא בתורת מלוה, וזה שאמרו חכמים משלם שליש בהפסד בשלא הגיע ההפסד ליטול בעל המעות פחות מחצי ממונו, כיצד וכו' לפיכך שטר עסק היוצא על היתומים שהיה אביהן מתעסק בו נשבע בעל השטר וגובה מחצה שהוא בתורת מלוה אע"פ שלעולם טוענין ליורש הנה למדת שאינו נוטל לעולם פחות ממחצה, ולמה אני אומר שאין פוחתין לו כאן כנגד שכרו שנתעסק בפקדון שהרי אבד כל החצי של פקדון ולא נשאר כאן פקדון כלל שנאמר אם לא יטול שכרו יראה כרבית שהרי חצי המלוה בלבד הוא נוטל, וכן אם התנו שיטול המתעסק רביע השכר ואבד הממון כולו משלם הרביע כולו שהוא בתורת מלוה, אבל אם נשאר מן הממון מעט כדי שאם תוסיף על אותו המעט שתות הממון שפחתו יבוא הכל רביע הממון או יותר ה"ז משלם שתות בלבד מן הטעם שכבר בארנו.

השגת הראב"ד וכן אם התנה שיטול המתעסק רביע השכר וכו' עד ה"ז משלם שתות בלבד מן הטעם שכבר ביארנו, א"א בזה לא כיון שמועותיו שהרי פירש טעמו למה נשבע וגובה מחצה ואין פוחתין לו כנגד שכרו שנתעסק בפקדון שהרי אבד כל החצי של פקדון וכו' מעתה כל מה שישאר וזה מתעסק בו והעסק לשניהם ראוי הוא שיטול בו שכר עמלו לחשבון שהיה נוטל בתחלה ולא כמו שהיה נוטל ממש שאינו דומה עמל חמש דינרין לעמל מאה דינרין עכ"ל.

הלח"מ פי' דהשגת הראב"ד דלמה אינו משלם אלא שתות הפחת ומנכה בשביל טרחו בהפקדון כיון דעכשיו לא נשאר אלא חלק המלוה, וסובר הלח"מ בדעת הראב"ד דאף דכשלא נאמר כן ישאר קצת פקדון מ"מ לא מסתבר שיטול כל חלק הפקדון בשכרו, אבל הוא תימה לפרש כן דברי הראב"ד דהא כתב "מעתה כל מה שישאר וזה מתעסק בו והעסק לשניהם ראוי הוא שיטול בו שכר עמלו" א"כ כתב להיפוך שיתנו לו שכר עמלו, לכן נראה דהשגתו הוא במה שכתב הרמב"ם דכל זמן שלא נשאר חלק המלוה אינו נוטל שכר עמלו ומשום זה נשבע וגובה מחצה, דהא אפי' לא נשאר אלא מעט הא עכ"פ בחלק הנשאר נמצא חצי פקדון וראוי הוא שיטול בו שכר עמלו, ולפי דעת הראב"ד לא שייך דינו של הרמב"ם לפי שיטתו, אלא היכי שנאבדה כל העסקא, וכדברי הרמב"ם בתחלת ההלכה שכתב ונאבד הממון, דאז ודאי לא נשאר כלום מחלק הפקדון, ומה שכתב הראב"ד לחשבון שהיה נוטל מתחלה ולא כמו שהיה נוטל ממש שאינו דומה עמל חמש דינרים לעמל מאה דינרים א"א לומר דכונתו שיהיה ממש לפי החשבון דא"כ לא יטול המקבל יותר דאם העסקא מאה דינרים ונשאר חמש דינרים דלדעת הרמב"ם יתן ארבעים וחמשה ועם החמש יהיה חמשים, ולדעת הראב"ד מכיון שהיה הפסד צ"ה ועל חלק המלוה הוא מ"ז וחצי ושליש מזה הוא קרוב לט"ז, ואם נחשוב שכר טרחו רק לפי חשבון א"כ מגיע להמקבל חלק עשירית שהוא אחד וקרוב לשש עשיריות וא"כ הוא פחות מכפי דעת הרמב"ם ומדבריו משמע שלפי דעתו יגיע יותר למקבל, ולכן ע"כ אין כונתו שיתנו לפי חשבון ממש אלא כמו שכתב שאינו דומה עמל חמש דינרין לעמל מאה דינרים אבל אינו לפי חשבון דהא עכ"פ הוא עסוק גם בהחמש דינרין ואין לו רשות לעשות עסק אחר ואין מנכין אלא במה שניחא ליה בפחות טרחא, ואף דלכאורה לא שייך כאן לנכות מה שאינו טורח דהא כל שכרו הוא כפועל בטל, אך כונת הראב"ד כאן הוא לשיטתו בעצמו דסובר כהר"ח דבשומא דכפועל בטל שמין גם בעד טרחו של עכשיו, ולכן כאן צריך לנכות מה שאינו טורח, ואף דלמעלה בפרק ו' הלכה ב' כתבתי דצריך לפרש השגתו גם לפי דעת הרמב"ם בגדר כפועל בטל זהו בעיקר ההשגה, אבל כאן עיקר ההשגה הוא גם לפי דעת הרמב"ם שלפי"ז היה צריך ליטול ע"ח חלק ההפסד שתות ממש אלא שלפי דעתו בעצמו צריך לנכות מה שטורח בפחות.

ובדעת הרמב"ם נראה דבאמת צריך לבאר עיקר סברתו במה שכתב דכיון שנאבד הפקדון לגמרי אינו צריך ליטול שכר טרחו דקשה דמה בכך שעכשיו נאבד הא עכ"פ טרח מקודם בהפקדון וכן כתב הרמב"ן, ויש להוסיף דהא כן הוא גם בשומרים דאם נאבד הפקדון באונס נשבע השומר ונוטל שכרו כדאיתא בב"מ דף נ"ח, וצ"ל בדעת הרמב"ם דכמו שכתב הרי"ף בתשובה הובא בכ"מ בפ"ו דבעל העיסקא לא ישלם מביתו בעד שכר טרחו ה"נ אם אין בהעסקא לא נוכל ליקח מחלק המלוה דבעד שכר טרחו של הפקדון לא תיקנו חכמים ליקח אלא מחלק הפקדון, ואף דלכאורה הוא סתירה למה שכתבתי בפ"ו בשיטת הרמב"ם דכשיש הפסד לא אזלינן בשיעור חלק הפקדון אלא בשיעור חלק המלוה, וכתבתי משום דעיקר תקנת השכר טרחו לא היה ליקח מהקרן והיינו מעיקר העיסקא שנמצאת אלא אם יש ריוח צריך ליקח מהריוח, וזהו שליש מריוח בעל הממון שזהו חלק הפקדון ואם יש הפסד אנו מנכין שליש ממה שהמקבל צריך לשלם, וא"כ הלא בהפסד אנו נוטלין מחלק המלוה, אבל יש לומר דשתי היסודות קיימין דודאי זה נכון דכל זמן שאין ממה ליטול מחלק הפקדון אינו נוטל מחלק המלוה דזהו כמו שישלם בעל הממון מביתו, אבל אם נשאר חלק פקדון לוקח שכר טרחו והשאלה היא רק על החשבון איך לחשוב החלק שליש, בזה אנו אומרים דלא נוכל לחשוב החלק שליש מחלק ההפסד של הפקדון, דהא אין אנו נוטלין חלק שליש מהקרן וכשיש ריוח אנו נוטלים חלק שליש מהריוח, וא"כ כשיש הפסד וחלק הפקדון הוא גדול מחלק המלוה למה ניטול שליש מחלק ההפסד דאטו מה שהיה הפסד זה גורם לשכר טרחו, ולכן לא נוכל לומר רק דאנו נותנים לו שכר טרחו במה שאנו מנכין שליש ממה שהמקבל צריך לשלם, וע"כ דזהו על חשבון חלק המלוה, אבל מ"מ כל זה אנו מנכין אם במה שנשאר מהעסקא בצירוף מה שישלם המקבל ישאר חלק המלוה דאז עיקר שכר טרחו אנו לוקחין מהפקדון שטרח בו, רק החשבון הוא שאנו מנכין מתשלומין של המקבל, אבל אם לא ישאר חלק המלוה בשלימות אין נוטלין מהמלוה בשביל טורח הפקדון כמו שכתב הרי"ף דלא ישלם מביתו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.